ברשומה של השבוע שעבר הצגתי את המהפכה של הגל החדש במדע הבדיוני, והתחלתי להדגים אותה מתוך סיפור ב"חזיונות מסוכנים". ברשומה זו אמשיך ואדון בשימוש החדש שעשו סופרים אלה בכתיבה על חייזרים ועל מסע בזמן.
·
מבחן
להרס / קית' לאומר
המפגש עם חייזרים הוא אחד הנושאים הקלאסיים של המדע הבדיוני, החל
מלוקאינוס מסמוסאטה במאה השנייה לספירה. במדע הבדיוני של תור הזהב, המפגש מתואר
בדרך כלל כאשר החייזרים רבי-עוצמה הרבה יותר מאשר בני האדם. סמית באופרת החלל שלו
מציג גזעים של ציביליזציות-על המסוגלים למעשים עצומים, אבל כל גזע המצליח לחצות את
שנות האור המפרידות בין הכוכבים ולהגיע לכדור הארץ הוא בהכרח רב-עוצמה. לאומר לוקח
את העלילה הבסיסית הזו, משנה חלק מהנחות היסוד שלה ועושה בה שימוש חדש.
סיפורו של לאומר מתרחש במדינה שבה שולט דיקטטור, והוא מתחיל בעימות
בין אותו דיקטטור לבין מנהיג המורדים המתכוננים לנסות ולהדיח אותו. הדיקטטור חוקר
את המורד באמצעות עינוי פסיכולוגי כלשהו בניסיון לשבור אותו ולגלות את תכניות
המרד. באותו הזמן בדיוק מגיעים חייזרים לכדור הארץ, וחוקרים את עולמנו באמצעות
ניסיון לחקור את מוחו של אדם אחד, שהוא במקרה אותו מנהיג מורדים. מסיבות כלשהן
(אין כל טעם לנסות להבין אותן) הגישוש של החייזרים במוחו של המורד בדיוק כאשר הוא
נחקר בעינוי הפסיכולוגי גורם לכך שהם הופכים משועבדים לרצונו. בגיבויים של
החייזרים, המורד מצליח להפיל את שלטונו של הדיקטטור והופך למנהיג המדינה.
כבר בתוצאת המפגש של החייזרים והאנושות (המיוצגת על ידי מנהיג
המורדים), יש היפוך של יחסי הכוחות המסורתיים בין חייזרים ובני אדם. האדם הוא בעל
העוצמה ביחסים האלה, הוא זה שמכפיף את החייזרים לרצונו והם, לכאורה בעלי העוצמה,
הופכים להיות עושי דברו. לאומר גם מכניס קריצה הומוריסטית ליחסים אלה, כאשר הוא
מתאר את ספינת החייזרים ומציין שאורכה רק שמונה-עשר אינצ'ים (כארבעים וחמישה
סנטימטרים). החייזרים הם אולי רבי-עוצמה, כוחם הוא שמאפשר למורד להפוך לשליט, אבל
הם בכל זאת כפופים לרצון האדם.
אבל זהו רק פן אחד של הסיפור שבו לאומר מחדש לעומת מסורת תור הזהב.
המאפיין האמתי של הגל החדש הניכר בסיפור הוא במטרה שלשמה מפגיש לאומר את בני האדם
והחייזרים. הסיפור כולו, כפי שנרמז משמו, נועד לבחון את בני האדם. הסיפור מציב
סימן שאלה לאחר הקביעה המפורסמת של הלורד אקטון, ושואל – האם כוח מוחלט משחית
בצורה מוחלטת? לאומר לוקח אדם, מנהיג המורדים, המחויב לכאורה לחירות ולשוויון,
ומעניק לו כוח והשפעה. המטרה שלו היא לבדוק אם אותו אדם יוכל לדבוק בעקרונותיו גם
במצב זה. סופרי תור הזהב השתמשו במפגש עם חייזרים כדי לבחון את יכולתו של האדם
להתמודד עם כוחות גדולים ממנו, לאומר משתמש בהם כדי לעמת את האדם עם עצמו. זהו
שימוש אופייני מאוד לגל החדש.
מסע בזמן (ועוד)
המסע בזמן הוא עוד אחד מאותם נושאים קלאסיים של המדע הבדיוני, שאפשר
למצוא אותו כבר אצל וולס עוד בשלב ה"פרוטו ז'אנר". סופרי תור הזהב
השתמשו בו בדרך כלל לחקור תרבויות שאבדו בערפילי ההיסטוריה ולשחק ב"מה
אם" של קווי זמן מקבילים. (או כדי להשתעשע בפרדוקסים כפי שעשה היינליין
ב"אתם המתים החיים".) אני אתייחס כאן לשני סיפורים מתוך "חזיונות
מסוכנים", קשורים זה לזה, שעושים שימוש במסע בזמן.
·
צעצוע
לז'ולייט / רוברט בלוך
ההבדל בין אנשי הגל החדש לאנשי תור הזהב ביחס למסע בזמן ניכר כבר
בתיאור האמצעי למסע בזמן המתואר בסיפור של בלוך. בעוד שחלק מסופרי תור הזהב,
אמונים על שיטתו של קמבל, מנסים להסביר את המדע שמאחורי המסע בזמן שלהם, לבלוך אין
שום יומרות כאלה. למכשיר המשמש למסע בזמן אצלו יש "יכולת להגיע לתדירות
רעידות ששחררה אותו מכבילתו לזמן". (ע' 129) זו, כמובן, אמירה חסרת משמעות.
אבל זה בסדר, כי המכניקה או הלוגיקה של המסע בזמן כלל לא מעניינות את בלוך.
בלוך והנוסע בזמן שלו אינם מתעניינים בשינוי ההיסטוריה או בחקירת
תרבויות אבודות. הנוסע בזמן של בלוך, המכונה "סבא" על ידי ז'ולייט
(שמנקודת מבטה הסיפור מסופר), משתמש ביכולת שלו כדי לחטוף אנשים מתוך הזמן. את
האנשים האלה הוא מביא לז'ולייט כדי שיהיו הצעצועים שלה, שבהם היא תמצא פורקן
לדחפים הסדיסטיים שלה. הטעות הטרגית של "סבא", המניעה את הסיפור, היא
שהוא חוטף את האדם הלא נכון מן הזמן, ומביא לז'ולייט מישהו שתאוותיו והרצחנות שלו
משתוות לאלה שלה – את ג'ק המרטש.
וזו מטרת המסע בזמן של בלוך – להפגיש את שתי המפלצות האלה. סיפור מסע
בזמן כזה כנראה מעולם לא היה עולה על דעתם של סופרי תור הזהב. יש לי הרגשה שהרעיון
של שימוש במסע בזמן כדרך לספק את הנטיות המיניות של הגיבורים (סדיזם במקרה של
ז'ולייט, מציצנות במקרה של "סבא") היה בגדר כפירה לחלק מהם. והשימוש של
בלוך במסע בזמן כדי לחשוף את הצפונות של נפש הגיבורים שלו, כדי לבחון אותה, הוא
אופייני מאוד לאנשי הגל החדש, ומאוד לא אופייני לאנשי תור הזהב.
·
האורב
בעיר שבקצה העולם / הרלן אליסון
כפי שאליסון כומר יותר מפעם אחת בספר, הוא כה התלהב מהסיפור של בלוך,
שהוא ביקש (וקיבל) רשות לכתוב סיפור באותו עולם. כאן נכנס ה"ועוד"
מהכותרת של חלק זה.
כמעט כל הסיפור של בלוך מתרחש בחדר השינה של ז'ולייט, ובמהלכו ג'ק
המרטש הורג את ז'ולייט. אליסון מוציא את ג'ק מחדר השינה שלה אל העיר שבה ז'ולייט
מתגוררת. העיר הזו היא קלישאה של הערים מהמדע הבדיוני הפאלפי הקלאסי – רחובות
רחבים, שקטים ומכובדים; אנשים שלווים לבושים גלימות לבנות; כל הקלישאות המוכרות.
אל הסביבה העתידנית הזו אליסון משליך את ג'ק המרטש, האדם ששוטט בקיץ 1888 ברחובות
המזוהמים של ווייטצ'אפל בלונדון והרג חמש זונות, ביתר אותן ואכל חלקים מהן. אבל
בניגוד לעלילותיו של ג'ק בלונדון כאן הוא הקרבן, ותושבי העיר (שאמורים להיות
מתקדמים לא רק טכנולוגית אלא גם רוחנית) מתעללים בו בדרכים מעודנות. המפלצת
המושלמת פוגשת באנשים המושלמים כדי להטיח בהם את ההאשמה "אתם הנכם
המפלצות".
בחלקים אחרים של הסיפור אליסון מחזיר את ג'ק ללונדון שממנה הוא בא.
חזרה זו לא נועדה לתאר את מעשי הזוועה של ג'ק או לנסות למנוע אותם, אלא כדי שג'ק
יוכל לנסות לעמוד על המניעים שלו, להבין את עצמו. שוב אנחנו חוזרים לנושא הקבוע של
אנשי הגל החדש, הניסיון של האדם לפענח את עצמו, באמצעות המסע בזמן, הכלי הספרותי
הקלאסי של תור הזהב.
צמד הסיפורים הזה מעניק לנושא הוותיק מבט חדש. אנשי תור הזהב השתמשו
במסע בדמן כדי לבחון מערכות גדולות של היסטוריה. אנשי הגל החדש כמו בלוך ואליסון,
משתמשים בו כדי לבחון את מעמקי הנפש האנושית, ובמקרה זה באופן מיוחד את תהומות
הרשעות שאליהם יכולים להגיע בני אדם.
~~~~~~~~~~~~~
החלק השלישי
החלק הרביעי (והאחרון)
~~~~~~~~~~~~~
החלק השלישי
החלק הרביעי (והאחרון)