זהות וזרות ב"רשימות מן המאדים" – חלק שלישי

זהות חדשה?

כפי שתיארתי ברשומה הקודמת, הגוף העיקרי של הסיפורים העוסקים בהתיישבות על מאדים מתאר את הזהות הכפולה שלו – מאדימית ואנושית יחדיו – ואת שינוי הזהות של העולם. תהליך זה מסתיים בהכרתם של בני מאדים בכך שבני האדם העניקו לעולמם זהות חדשה בתיאור הענקת שטרי הבעלות על מאדים לבני האדם בסיפור "העונה המתה". מיד בתום הסיפור נבחנת תקפותה של זהות זו. בסוף הסיפור פורצת מלחמה גרעינית על כדור הארץ, ובני האדם שעל מאדים, כולם עד אחד כמעט, אורזים את מטלטליהם וחוזרים לכדור הארץ.

השיבה לכדור הארץ, ודווקא אל הסכנות של מלחמה גרעינית, מעידה על כך שמוקד הזהות של בני האדם עדיין מעוגן בכדור הארץ. לו היו מקימים להם בית אמתי במאדים, זהות אמתית, הם לא היו נוטשים אותם לטובת הנאמנויות הישנות של כדור הארץ. המסקנה היא אם כן שבני האדם לא הצליחו לכונן במאדים זהות חדשה באמת, ונשארו תלויים בכדור הארץ להגדרת זהותם. תמיכה לכך אנו מוצאים כאשר אנו בוחנים את האנשים היחידים שנשארו על מאדים, המתוארים בסיפור "הערים הדוממות".

"הערים הדוממות" הן עריהם הנטושות של בני כדור הארץ, שבהן מסתובב וולטר גריפּפּ, כורה זהב מתבודד זקן שגר בבקתה בהרים. ברדברי אומר על וולטר שהוא היה יורד לערים מדי שבועיים "למצוא אשה שקטה ונבונה ולשאת אותה", (ע' 173) ושהיה חוזר לבקתתו בצער משלא מצא אותה. העובדה שוולטר חושב שבביקור קצר פעם בשבועיים הוא יוכל למצוא מישהי לקשר אמתי מעידה על טבעו הבסיסי כמתבודד שלא באמת מנסה לפתח קשר (או רשת קשרים) מורכב.

וולטר הוא מתבודד בטבעו, ולכן יכול להישאר לבדו לא רק בבקתתו בהרים אלא גם במאדים לאחר שכל בני האדם עזבו אותו. דווקא אז הוא מוצא מישהי, כאשר הוא מחייג באקראי מספרי טלפון ואישה עונה לו. האישה שעונה לו, ג'נביב, מתגלה כבחורה צעירה מפונקת, אנוכית, עקשנית ובאופן כללי אדם מעצבן. הקיצוניות שבה ג'נביב מרוכזת בעצמה גורמת לכך שהיא לא יכולה ליצור לעצמה זהות ביחסים עם אחרים, אלא רק על ידי הגדרה עצמית. האנוכיות הקיצונית שלה היא שמאפשרת לה לחיות לבדה במאדים אחרי שכל בני האדם האחרים עזבו, ולא מאפשרת לוולטר לחיות עמה אפילו אם היא האדם האחרון על מאדים חוץ ממנו.

וולטר המתבודד וג'נביב האנוכית, שאינם זקוקים באמת לאיש, לא זקוקים לכדור הארץ כדי ליצור את זהותם ולהגדיר אותה. אבל הם לא זקוקים גם למאדים. הזהויות של שני האנשים האחרונים שנשארים על מאדים כל כך מנותקות מאחרים, שבאותה מידה היו יכולות להתקיים בריק.

זהות חדשה

שלושת הסיפורים האחרונים של הספר מתרחשים עשרים שנה לאחר המלחמה הגרעינית. שניים מהם, "השנים הארוכות" ו"הפיקניק בן מיליון השנים", מתרחשים במאדים, והסיפור "בוא יבואו גשמים רכים" מתרחש בכדור הארץ. ברשומה הראשונה כיניתי אותם סיפורי "אחרית דבר" ואמרתי שאגדיר אותם ביתר דיוק כשאדון בהם, וכעת אעשה זאת. לא הם סיפורי "המאדימאים החדשים".

"השנים הארוכות" הוא סיפורם של אחרוני אנשי המשלחת הרביעית. הוא מתחיל בהאת'וויי, הרופא והגאולוג של המשלחת שעדיין חי במאדים עם משפחתו, ומבחין ברקטה מתקרבת. הוא מאותת לה והיא נוחתת לידו, ומתוכה יוצא קפטן ויילדר, מפקד המשלחת הרביעית, ששב ממשלחת לכוכבי הלכת החיצוניים. די מהר ויילדר ואנשיו שמים לב שאשתו וילדיו של האת'וויי נראים בדיוק כפי שנראו עשרים שנה קודם לכן, ומתברר להם שהם רובוטים שהאת'וויי בנה כדי להחליף את אשתו וילדיו שמתו. גם האת'וויי מת, ומשפחתו הרובוטית נשארת לבדה. בפסקאות האחרונות של הסיפור מתאר ברדברי את האישה הרובוטית יוצאת מדי לילה מהבית, נושאת את מבטה לשמים ומרימה את ידיה לכדור הארץ "ואינה יודעת למה היא מתבוננת" (ע' 195), ואז חוזרת פנימה לילדיה הרובוטיים שמקיימים (באופן מתוכנת) את הטקסים האנושיים של שיחת חולין וישיבה לפני האח "ללא תכלית".

אפילו האישה הרובוטית, יצור מכני שנבנה במאדים, לא מצליחה לנתק את זהותה מכדור הארץ. זוהי זהות מתוכנתת, חסרת משמעות מכיוון שהיא חסרת מודעות, ומעשה הסגידה שלה ריק מתוכן. עד כמה הוא ריק מתוכן אפשר לראות בסיפור הבא, "בוא יבואו גשמים רכים".

"בוא יבואו גשמים רכים" הוא סיפורו של בית. זהו בית ממוחשב, שמקיים באדיקות את השגרה שלה הוא מתוכנת – הערת הדיירים בו, הכנת ארוחת בוקר, שליחתם לעבודה ולבית הספר, ניקוי וכן הלאה. אבל כל אלה נעשים עבור אנשים שאינם עוד. הדיירים שלו מתו במלחמה עשרים שנים קודם לכן, והם צלליות הצרובות על אחד הקירות החיצוניים של הבית. אחרי עשרים שנה של מחוות ריקות התקלה הבלתי נמנעת מתרחשת, והבית עולה באש. וכך אפילו השריד המכני הזה לזהות שהייתה ואיננה עוד, זהות שאליה עדיין קשורה האישה הרובוטית ממאדים בלי לדעת כיצד ומדוע, נעלם בעשן.

הסיפור האחרון בספר, "הפיקניק בן מיליון השנים", מתחיל ברקטה שנוחתת על המאדים, וממנה יוצאת משפחת תומאס. אבי המשפחה מסביר לילדים שהם באו למסע דיג ומבטיח להם שהוא יראה להם בני מאדים, והם עולים לסירה ומפליגים בתעלות. לאחר זמן מה נשמע קול פיצוץ מאחוריהם, קולה של הרקטה המתפוצצת, בכוונה כפי שברדברי מספר לנו. אבי המשפחה ממשיך להאזין  למקלט שלו עד שאחרון השידורים מכדור הארץ גווע, ואז מזמין את ילדיו לבחור להם ערים משלהם, ובלילה הם חונים באחת הערים. באותו לילה הוא לוקח את ילדיו לגדות התעלה שעליה יושבת העיר שבה הם חונים ואומר להם את הדברים האלה:

"... הגיע הזמן שתדעו שאין זה מסע-דיג. מסע בין-כוכבי לא ייערך במשך מאות שנים, ואולי אף יותר. אבל דרך החיים ההיא הוכיחה עצמה כמוטעית, וחנקה עצמה למוות במו ידיה. אתם צעירים. אני אחזור על הלקח הזה מדי יום ביומו, עד שיוטבע בכם.

"עכשיו אנחנו לבדנו. אנו, ועוד קומץ של אנשים נוספים שינחתו תוך כמה ימים. די בכך כדי להתחיל הכל מחדש. מספיק כדי להפנות עורף לכל מה שהיה על כדור הארץ ולכונן קו חדש –" (ע' 212)

לאחר מכן הוא מזמין אותם לראות את בני מאדים, ומצביע על השתקפויותיהם במי התעלה. בכך נגמר "רשימות מן המאדים".

במידה ידועה, אנו עדים בסוף זה להתגשמות החלום של ספנדר מהמשלחת הרביעית. טימותי, מייקל ורוברט, ילדי משפחת תומאס, אינם "בני מאדים האחרונים" כפי שספנדר הכריז על עצמו, אלא "בני המאדים החדשים הראשונים", ובכל זאת הם מיודעים להגשים את חלומו. הם מייצגים קו זהות חדש של האנושות, קו אשר יתנתק מהזהות הישנה וייצור זהות חדשה במאדים שתשאב, כך ברדברי רומז, מהזהות העתיקה של בני מאדים המתים.

זמנה של יצירת זהות חדשה זו הוא קריטי. ספנדר לא יכול היה ליצור אותה. היא יכולה להיווצר רק לאחר שהזהות הארצית הישנה נהרסה. רק לאחר שהחריגים שברחו למאדים דוכאו והזהות הייחודית שלהם חוסלה. רק לאחר שהניסיון ליצור זהות חדשה במאדים נכשל והוכיח את עצמו כמזויף וקשור לכדור הארץ. רק לאחר שבני האדם השמידו את עצמם כמעט במלחמה שהייתה השיא המתמשך של מגמה בלתי נמנעת. רק לאחר שכל הקשרים עם כדור הארץ נותקו. רק אז יש תקווה לנסות וליצור במאדים זהות חדשה באמת.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

לנוחותכם, להלן רשימת הסיפורים ומספרי העמודים שלהם במדורה העברית.

1. ינואר 1999: קיץ רקטי...............5

2. פברואר 1999:איללה (Ylla) ...............6

3. אוגוסט 1999: ליל קיץ...............20

4. אוגוסט 1999: אנשי האדמה...............23

5. מרס 2000: משלם המסים...............39

6. אפריל 2000: המשלחת השלישית...............41

7. יוני 2001: – והירח יזרח תמיד...............59

8. אוגוסט 2001: המתיישבים...............86

9. דצמבר 2001: הבוקר הירוק...............87

10. פברואר 2002: החגבים (The Locust) ...............92

11. אוגוסט 2002: פגישה לילית...............93

12. אוקטובר 2002: החוף...............102

13. פברואר 2003: זמן-ביניים...............103

14. אפריל 2003: הנגנים...............104

15. יוני 2003: בדרך התלויה בין שמים וארץ

 (Way in the Middle of the Air)...............106

16. 2005-2004: מתן השמות...............121

17. אפריל 2005: אוּשֶר II...............123

18. אוגוסט 2005: הזקנים...............140

19. ספטמבר 2005: איש המאדים...............141

20. נובמבר 2005: חנות המזוודות...............155

21. נובמבר 2005: העונה המתה...............157

22. נובמבר 2005: הצופים...............170

23. דצמבר 2005: הערים הדוממות...............172

24. אפריל 2026: השנים הארוכות...............184

25. אוגוסט 2026: בוא יבואו גשמים רכים...............196

26. אוקטובר 2026: הפיקניק בן מיליון השנים...............203

זהות וזרות ב"רשימות מן המאדים" – חלק שני

המתיישבים

ברשומה הקודמת סקרתי את סיפורי המשלחות הראשונות למאדים. רשומה זו מוקדשת למתיישבים במאדים.

רוב הסיפורים ב"רשומות מן המאדים" מתארים את תקופת ההתיישבות על מאדים. (רשימת הסיפורים נמצאת בתחתית הרשומה.) בכל הנוגע לזהות העולם, הגישה של המתיישבים מנוגדת לגישה שאפשר לראות אצל ספנדר, חבר המשלחת הרביעית, "אחרון בני המאדים" מטעם עצמו. כאשר הקברניט של המשלחת שואל את ספנדר מדוע עשה מה שעשה, ספנדר אומר שהוא ראה שאנשי המאדים "היו כל מה שיכולנו אנו לקוות לו" (ע' 76) אם רק היינו עוצרים את המרוץ הבלתי נלאה שלנו, ושהוא ישמח לקרוא להם אבותיו. למעשה מה שספנדר מבקש ליצור היא זהות חדשה במאדים, זהות שבה בני האדם יאמצו חלק מהזהות של בני מאדים ויצרו זהות ביניים. המתיישבים לעומתו אינם שואלים איך יוכלו להשתנות כדי להתאים למאדים, אלא איך יוכלו לשנות את מאדים כדי שיתאים להם, איך יוכלו להקנות לו זהות "ארצית" יותר.

דוגמה מובהקת לגישה זו אפשר לראות בסיפור "הבוקר הירוק". גיבור הסיפור הוא דריסקול, אחד המתיישבים החדשים, החלוצים המגיעים למאדים. הוא יורד מהרקטה שהביאה אותו, נושם את אוויר מאדים, ומתעלף. האטמוספרה הדלילה של מאדים לא מכילה מספיק חמצן כדי שיוכל להתקיים בנוחות, ולכן הוא יוצא לשנות אותה, להפוך את מאדים לדומה יותר לכדור הארץ. המשימה שלקח על עצמו היא נטיעת עצים בכל רחבי מאדים. (ברדברי מעבד כאן את מיתוס Johnny Appleseed האמריקאי, כפי שהוא אומר בפירוש בסיפור.) באחד הבקרים, בעודו במסע הזריעה שלו, מתעורר דריסקול ומגלה שבן לילה אירע נס – זרעי כל העצים שזרע צמחו וגדלו לעצים גדולים ומפוארים. הם ממירים כעת פחמן דו-חמצני לחמצן, והופכים את מאדים לעולם שבו בני אדם יכולים לנשום לרווחה.

בעקבות החלוצים כדוגמת דריסקול מגיעים ההמונים והמשפחות, ומאיצים את תהליך הטרנספורמציה של מאדים. בשני סיפורונים קצרים (כל אחד כחצי עמוד) אפשר לראות תהליך זה בצורה מזוקקת. "החגבים" (שהיה מתאים יותר לתרגם את שמו ל"הארבה") מתאר את הבנאים המגיעים ראשונים, פטישים בידיהם "לשנות את העולם המוזר לתבנית המוכרת לעיניהם". (ע' 92) בעקבותיהם באות הנשים, ההופכות את שלדי הבתים למקומות שאפשר לחיות בהם. מעניין במיוחד לציין את המרכיבים בסיפור שבאמצעותם מתאר ברדברי דווקא את הניתוק של בני כדור הארץ ממאדים – הגגות המסתירים את הכוכבים הזרים, הווילונות והדלתות שחוצצים בין הנשים לבין מאדים הממתין לבני כדור הארץ בדממה בחוץ.

הסיפור האחר שבו נראה השינוי בצורה מעניינת הוא "זמן-ביניים", המתאר עיירה אחת של בני כדור הארץ על מאדים. זוהי עיירה שנבנתה מחומרים שיובאו מכדור הארץ, ובה בני כדור הארץ חיים כפי שחיו בביתם. יש בה כנסייה, סופרים, משוררים ואנשי ערבה, כולם מוכרים מידית לכל אדם, אבל העיירה הזו שוכנת סמוך לתעלה מאדימית. במובן ידוע, העיירה של "זמן-ביניים" היא התגשמות ההזיה שטוו בני מאדים עבור חברי המשלחת השלישית כדי להפיל אותם בפח, רק שכעת היא מוחשית. על מאדים הולכת וקורמת עור וגידים זהות חדשה, חצויה.

הקיום החצוי, הזהות הכפולה של מאדים, הוא המאפיין המובהק ביותר של הזהות במאדים במשך רוב תקופת ההתיישבות המתוארת בספר, ואפשר לראות אותו בצורה יפה בסיפורים "פגישה לילית" ו"הנגנים".

"פגישה לילית" כשמו כן הוא, סיפור המתאר את פגישתם של בן מאדים ומתיישב על דרך שוממה באחד הלילות. די מהר מתברר להם שגם אם הם נמצאים באותו מרחב פיזי, הם נמצאים בזמנים שונים. בן מאדים רואה עיירה מאדימית תוססת, מלאה בחיים, אור ומוזיקה, בעוד שבן כדור הארץ רואה את אותה עיירה מתה ושוממת. לעומת זה בן כדור הארץ רואה עיירה של בני כדור הארץ, תוססת, מלאה בחיים אור ומוזיקה, שאותה בן מאדים לא רואה כלל.

"הנגנים" הוא סיפורם של ילדי המתיישבים. כדרכם של ילדים בכל מקום, הם יוצאים לחפש הרפתקאות, רצוי במקומות שאליהם הוריהם אסרו עליהם ללכת. במקרה זה מקומות אלה הם הערים המאדימיות המתות. הילדים משחקים ומתרוצצים בין שרידי המבנים ושרידי בני מאדים. שמו של הסיפור לקוח ממנהגם של הילדים לנגן על הצלעות של בני מאדים המתים כעל קסילופונים. אבל הזמן העומד לרשות הילדים מוגבל, שכן חבורות של מטהרים נמצאות בדרכן לנקות את הערים משרידי בני מאדים. בכך ייעלם עוד מרכיב של הזהות המאדימית המקורית, ותתחזק הזהות הארצית החדשה המוקנית לעולם על חשבונה.

שינויי הזהות שגורם מאדים וגורמת ההתיישבות בו אינם מוגבלים אליו בלבד, אלא הם משפיעים גם על כדור הארץ, כפי שמראה ברדברי בסיפור "Way in the Middle of the Air". (השם העברי של הסיפור, "בדרך התלויה בין שמים וארץ", הוא שגיאת תרגום מחפירה.) זהו סיפורו של דרום ארצות הברית, לכאורה בראשית שנות האלפיים אך למעשה באמצע המאה העשרים, התקופה שבה נכתב הסיפור. בדרום הגזעני הזה מחליטים כל השחורים להגר למאדים, והסיפור בוחן את ההשלכות של החלטה זו. במרכזו בעל חנות לבן והנער השחור העובד עבורו. לצורך דיון זה, החלק החשוב בסיפור מגיע לקראת סופו, כאשר לאחר שנכשל ניסיונו של בעל החנות הלבן למנוע מהעובד השחור שלו לעזוב, הנער פונה אליו ואומר לו "מה תעשה אתה עכשיו בלילות מעכשיו והלאה?" בדברים אלה רומז הצעיר למנהגו של בעל החנות וחבריו לקו-קלוקס-קלן להתעלל בשחורים בלילות.

משמעות השאלה עמוקה הרבה יותר מרק מנהגיו הליליים של בעל החנות. הנער למעשה שואל אותו איך הוא יגדיר את עצמו כעת ללא השחורים. ההגדרה העצמית של בעל החנות, כפי שניכר בסיפור כולו, היא בהיותו אדם לבן מול השחורים. שאלתו של הנער מערערת על עצם יכולתו ליצור לעצמו זהות לאחר שמי שהוא בז להם ומרגיש נעלה עליהם יהגרו למאדים.

מאדים ההולך ומתמלא בבני אדם הוא זירה למאבקי זהות נוספים, כפי שאפשר לראות בסיפור "אַשֶר 2" (ולא "אוּשר", כפי שתועתק בטעות בספר), שהוא סיפור שעוסק כל כולו בנושאי זהות. גיבורו, מר סטנדאהל, הוא אדם עשיר למדי, שנרדף על ידי "אקלימים מוסריים", ענף הצנזורה של הממשלה. חטאו של סטנדאהל הוא חיבתו לאדגר אלן פו וסופרים דומים, שהם אסורים בקריאה על פי הממשלה ונרדפים על ידי "אקלימים מוסריים". לאחר שספרייתו נשרפה סטנדאהל היגר למאדים בתקווה ששם יוכל לבסס את זהותו השונה, והקים במאדים שחזור של "בית אשר" מהסיפור של פו. יש לזכור שהזרות של בית אשר במאדים היא כפולה ומכופלת, מכיוון שגם בכדור הארץ פו מייצג זהות זרה. עדות לזרות הכפולה הזו אפשר לראות בעובדה שסטנדאהל צריך לא רק להקים את הבית, אלא גם ליצור את הביצה שבה הוא נמצא ואת הנוף שלו.

אבל בעקבות החלוצים והמתיישבים הגיעו למאדים גם הממשלה, הביורוקרטים ואנשי "אקלימים מוסריים", והם דורשים מסטנדאהל להרוס את הבית. הוא מצליח לשכנע אותם להשאיר את הבית על תלו ללילה אחד, ליל הפתיחה. לליל הפתיחה מוזמנים כל סלתא ושמנא של החברה במאדים, האנשים ששולטים ב"אקלימים מוסריים" ואשר בשם העקרונות המוסריים המוצהרים שלהם פועל ארגון זה. הם נהנים מהריגוש האסור, ובמהלך הלילה נהרגים בזה אחר זה (בדרכים שאותן תיאר פו ביצירותיו) ומוחלפים ברובוטים. לאחר תום המסיבה, כאשר הטרנספורמציה הזו מסתיימת והרובוטים הכפילים הולכים הביתה, פוצה אדמת מאדים את פיה ובולעת את כל הזהויות הזרות האלה – את אנשי כדור הארץ, את הנכבדים ונציגי "אקלימים מוסריים" המתים, את בית אשר והזהות הזרה שפו יצר ואת הניסיון של סטנדאהל ליצור זהות משלו במאדים.

כפי שכישלון המרד של ספנדר, כישלון ניסיונו לערער על הזהות ההגמונית הישנה של כדור הארץ, אפשר את תחילת ביסוס הזהות הזו במאדים, כך כישלון המרד של סטנדאהל ופו אפשר את השלמת ההשתלטות של הזהות הזו. את סיום תהליך אפשר לראות יפה בסיפורים "איש המאדים" ו"העונה המתה".

"איש המאדים" הוא סיפורו של אחד מאנשי המאדים האחרונים, שנקלע שלא בטובתו ליישוב של בני האדם. יכולתם של בני מאדים לקרוא מחשבות ולהקרין אשליות גורמת לו להציג בפני כל אחד מתושבי העיירה קרוב משפחה או אהוב שמת או נעלם. במידה ידועה, "איש המאדים" הוא היפוך של סיפור המשלחת השלישית. באותו סיפור בני המאדים יצרו את האשליות האלה מרצון ובאופן קולקטיבי ככלי יעיל להגן על עצמם פולשים אפשריים. ב"איש המאדים" פעולה זו נעשית לא מרצון, ללא יכולת לשלוט בה וכדרך של יחיד לנסות לשרוד במקום שעליו כבר השתלטו הפולשים. זהו סיפור על ניסיון כושל לשרידה, בעוד שהסיפור הקודם היה סיפור של הדיפה מוצלחת של פלישה.

כפי ש "איש המאדים" מתייחס למשלחת השלישית, "העונה המתה" מתייחס למשלחת הרביעית. זהו סיפורו של סם פארקהיל, אחד מאנשי המשלחת הרביעית שהשתקע במאדים. יש לו חנות לממכר נקניקיות בצד הדרך, וחלומו של מי שהיה אחד מחבריה של משלחת חלוצית לחקר עולם זר הוא להיות מוכר הנקניקיות המצליח ביותר במאדים. באחד הלילות מופיעים בחצרו בני מאדים, והוא משוכנע שהם באו לנקום בו. השכנוע הזה לא מפתיע, אם ניזכר בהתנהגות הגסה והבהמית של אנשי המשלחת ובכך שזו המשלחת שפתחה את הדרך להשתלטות על מאדים ולשינוי הזהות שלו. אך במהלך הסיפור מתברר שבני מאדים באו כדי להעניק לו את כתבי הבעלות על מחצית משטחי העולם.

לכאורה, בכך הושלם מהפך הזהות של מאדים. בני מאדים עצמם מודים במעשה זה בתבוסתם ונכנעים לבני האדם. הם מקבלים את העובדה שעולמם שינה את זהותו ומעניקים להכרה זו גושפנקא רשמית.

ברשומה הבאה אבחן את תקפות הקביעה הזו, ואת הסיפורים שלהם קראתי סיפורי "אחרית דבר".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

לנוחותכם, להלן רשימת הסיפורים ומספרי העמודים שלהם במדורה העברית. סיפורי ההתיישבות מתחילים ב"המתיישבים" ומסתיימים ב"הערים הדוממות".

1. ינואר 1999: קיץ רקטי...............5

2. פברואר 1999:איללה (Ylla) ...............6

3. אוגוסט 1999: ליל קיץ...............20

4. אוגוסט 1999: אנשי האדמה...............23

5. מרס 2000: משלם המסים...............39

6. אפריל 2000: המשלחת השלישית...............41

7. יוני 2001: – והירח יזרח תמיד...............59

8. אוגוסט 2001: המתיישבים...............86

9. דצמבר 2001: הבוקר הירוק...............87

10. פברואר 2002: החגבים (The Locust) ...............92

11. אוגוסט 2002: פגישה לילית...............93

12. אוקטובר 2002: החוף...............102

13. פברואר 2003: זמן-ביניים...............103

14. אפריל 2003: הנגנים...............104

15. יוני 2003: בדרך התלויה בין שמים וארץ

(Way in the Middle of the Air)...............106

16. 2005-2004: מתן השמות...............121

17. אפריל 2005: אוּשֶר II...............123

18. אוגוסט 2005: הזקנים...............140

19. ספטמבר 2005: איש המאדים...............141

20. נובמבר 2005: חנות המזוודות...............155

21. נובמבר 2005: העונה המתה...............157

22. נובמבר 2005: הצופים...............170

23. דצמבר 2005: הערים הדוממות...............172

24. אפריל 2026: השנים הארוכות...............184

25. אוגוסט 2026: בוא יבואו גשמים רכים...............196

26. אוקטובר 2026: הפיקניק בן מיליון השנים...............203