וונדר וומן והבעיה התחקירית

יש סצנה, אי-שם לקראת הסוף של "וונדר וומן", שבה גל גדות נמצאת בבסיס גרמני, ומניפה מעל ראשה טנק. עד כמה שאני הצלחתי לראות, הוא נראה כמו טנק בריטי. אני מניח שלכותבים ולמעצבים של הסרט פתרונים לשאלה למה דווקא טנק בריטי, אבל אני מוכן לנחש. הטנקים הבריטיים מתקופת מלחמת העולם הראשונה היו גדולים יותר מהטנקים הגרמניים (ולכן מרשימים יותר) ובנוסף לכך הם אלה המוכרים יותר בציבור ומזוהים כ"טנקים".

הסצנה הזו חידדה לי את אחד ההבדלים בין "וונדר וומן" לבין "קפטן אמריקה" הראשון, שהוא במידה ידועה אחיו החורג של הסרט הזה ושביניהם השוויתי בראשי במהלך כל הצפייה. שני הסרטים מתרחשים במהלך מלחמת עולם, בשניהם הגרמנים הם הרעים, בשניהם יש תכנית לפיתוח כלי נשק חדשים והרסניים ושניהם משלבים גורמים ספקולטיביים בעולם האמתי. (עוד נקודת דמיון מתחת לתמונה כי היא ספוילר.*) המשוכה האחרונה הזו היא שהכשילה את כותבי "וונדר וומן" בעוד שכותבי "קפטן אמריקה" דילגו מעליה בהצלחה.

תכנית הנשק הספקולטיבית של "קפטן אמריקה" היא חלק ממרכיב ספקולטיבי הרבה יותר גדול בסרט. "הגולגולת האדומה" והמערך שלו הם ממלכה בפני עצמה בתוך המנגנון הנאצי הגרמני. מעבר למקור הכוח החדש יש להם בסיסים משלהם, מעבדות משלהם, מדים משלהם וחשוב מכול נשק משלהם. לכן אנו מבחינים פחות בטעויות בנשק, מדים וכו'. האלמנטים הספקולטיביים הרבה יותר נרחבים ושונים ולכן מעלימים שגיאות כאלה. וכאשר אנחנו כן רואים אותן, אנו נוטים לפטור אותן כחלק מן העולם הזר הזה.

ב"וונדר וומן" לעומת זה תכנית פיתוח הגז החדש היא חלק ממאמץ המלחמה הכללי. לכן, למשל, דחפו לשם את גנרל אריך לודנדורף שאמור לבסס את האמינות של העולם הזה. (בלי להיכנס כרגע לתפקיד של לודנדורף בתקופה שבה מתרחש הסרט, למה לעזאזל לא יכלו לאפר את השחקן כדי שידמה קצת יותר לאדם שאת דמותו הוא אמור לשחק?! לפחות תנו לו שפם מפואר.) מה שאומר שהתחקיר שלהם צריך היה להיות הרבה יותר טוב והרבה יותר מוקפד כדי לא להיכשל בשגיאות כמו הטנק הלא נכון.

וזה נכון גם באופן כללי – ככל שהמרכיב הספקולטיבי המשולב בעולם היום-יום גדול יותר, כך קל יותר להחביא בו בעיות תחקיר. ותמיד יהיו בעיות תחקיר, כי תמיד תמצאו מישהו כמוני שהטנק ייראה לו לא נכון.**

* עוד משהו – אזהרת ספוילרים. תסריטאים יקרים של "וונדר וומן", אם אתם קוראים לגיבור האמריקאי החייל שלכם "סטיב" ונותנים לו כמעשה הירואי אחרון להקריב את עצמו במטוס מלא נשק סופר-מסוכן, אל תתפלאו אם בראש אני אקרא לו סטיב רוג'רס.

** למעשה היו כמה טנקים בריטיים מטיפוס VI שהגרמנים לכדו ועשו בהם שימוש במלחמת העולם הראשונה, אבל יש לנו תיעוד לא רע לגבי מתי ואיפה נעשה בהם שימוש.

שוטים קדושים וציניקנים - פערי רגש בסיפורים של טיפטרי

אחד הדברים שהופכים את אליס שלדון, בכתיבתה כג'יימס טיפטרי, לסופרת כה טובה וכה מיוחדת הוא הצירוף המיוחד של הפרוטגוניסט והמספר ברבים מן הסיפורים שלה. אפשר להבחין בהם בשתי נימות שונות, שמשלימות זו את זו בתיאור העולם, אבל בעת ובעונה אחת יוצרות פער רגשי שמטלטל את הקורא.

הדמויות הראשיות של טיפטרי הן הרבה פעמים חסידים שוטים, שלא לומר קדושים שוטים. הן אחוזות אובססיה שמטביעה תחתיה את הצדדים הקשים והמכוערים של העולם שאליהן אותה אובססיה מוליכה אותן. את אחת הדוגמאות הטובות לזה אפשר לראות בסיפור And I Awoke and Found Me Here on the Cold Hill's Side. הגיבור של הסיפור מודע היטב לכאב ולסכנה שאליה מוליכה אותו האקסופיליה (משיכה מינית לחייזרים) שלו, הוא אפילו מזהיר את העיתונאי מפניה. אבל כאשר אנחנו קוראים את התיאורים שלו מה שניכר יותר מכול הוא הקסם, המשיכה, שאין לעמוד בפניה. אנחנו מאמינים להצהרה שלו שהדחף הבסיסי של האנושות הוא לזיין את החדש והלא מוכר ולהזדיין אתו, שזהו ציווי גנטי שנועד להבטיח מגוון גנטי. או לפחות, אנחנו מאמינים לאמונה שלו בכך.

מול הנימה הזו עומדת הציניות שמאפיינת פעמים רבות את קולם של המספרים של טיפטרי. אפשר לראות את זה בעמודים הראשונים של הסיפור The Girl Who Was Plugged In. הסיפור מתחיל בתיאור של הנערה המעוותת המשקיפה כאחוזת קסם (יחד עם שאר הקהל) על "האלילים הצעירים" המושלמים. קצת אחר כך היא מתמוטטת ומובאת לבית החולים. לאחר זמן מה היא מתאוששת מספיק כדי שתוכל, אומר המספר של טיפטרי, "למלא את השאלון שבלעדיו אי-אפשר למות, אפילו בעתיד".

אפשר לראות את שני הפנים האלה באופן בולט גם בספר היחיד של טיפטרי, "על חומות העולם". שם הפער ניכר בעיקר בניגוד שבין דמות נקודת המבט, דוקטור דניאל דאן, לבין הנבדקים בניסוי שהוא אחראי לבריאותם. דוגמה טובה היא הנבדקת שהוא מכנה "עקרת הבית". דאן הוא המשקיף מן הצד, הרופא שאינו חלק מן הניסוי אבל נוכח בכל חלק בו, ומנקודת מבטו אנו רואים את חוסר התוחלת (בתחילה) של הניסוי ואז את הסכנה שבו. היא, לעומתו, חסרת כל השכלה מדעית ואין לה הבנה אמתית של הניסוי שבו היא משתתפת (ניסיון להוכיח את קיומה של טלפתיה, לצרכים צבאיים) אבל היא מאמינה בו ונלהבת לו. ואחרי יצירת הקשר עם החייזרים היא זו שמקבלת ברצון את התוצאות הלא צפויות של הניסוי ומסתגלת לעולם החדש בקלות ובשמחה.

אני חושב ששני הקולות האלה מבטאים שני פנים של האישיות של אליס שלדון עצמה. הדמויות הראשיות של טיפטרי פעמים רבות לא מוצאות את מקומן בעולם. יש להן הכי פחות להפסיד והכי הרבה להרוויח. השאיפה למצוא מקום שיתאים להן גוברת על כל השיקולים האחרים. זה מבטא את החלק באישיותה של שלדון שגרם לה לומר פעם שהיא חיה בתוך גופה כמו בתוך נוכחות חייזרית. החלק האחר הוא הפן האנליטי באישיותה של שלדון, שגרם לה כבר מגיל צעיר לנתח את העולם שסביבה, וככל שהתבגרה הפך מיואש לנוכח חוסר הסיכוי לנסות לתקן את הפגמים שהיא ראתה בעולם הזה. הצירוף של שני הפנים האלה ביצירות של טיפטרי הופך אותן, עבורי לפחות, מחד מרתקות ומאידך מותירות חותם רגשי רב-עוצמה וייחודי.