לא
קראתי את כל הנובלות המועדות. מתוך שש היצירות ברשימה שלוש הן חלק שלישי
בטרילוגיות – אלה של וולס, מגווייר ואוקוראפור – ואחת מתרחשת ביקום גדול יותר אם
כי אינה המשך ישיר של יצירות קודמות (זו של דה בודארד). סדרות של נובלות הן אחת
התופעות המעניינות של השנים האחרונות, אבל לי אישית יש בעיה עם התופעה הזו בהקשר
של הפרסים כי אם לא אהבתי את החלקים הראשונים, אני מעדיף לקרוא דברים אחרים ולא
המשכים של סדרות.
Artificial Condition, by Martha Wells (Tor.com
publishing)
לא
קראתי את הנובלה הזו. זהו החלק השלישי של סדרת "רובורצח". קראתי את החלק
הראשון (All Systems Red יצא בעברית בהוצאת נובה בשם "כשל
מערכות") והוא לא היה מספיק טוב לטעמי בשביל שאמשיך לקרוא חלקים נוספים.
Beneath the Sugar Sky, by Seanan McGuire (Tor.com
publishing)
גם
זה חלק שלישי, שאותו קראתי בטעות. אם הייתי יודע מראש שזה המשך של Every Heart a Doorway (בעברית "כל לב הוא דלת", הוצאת נובה)
לא הייתי מתחיל אותו כלל, אבל מכיוון שהתחלתי כבר גמרתי. אני לא ממש נהנה מן
הכתיבה של שונן מגווייר, גם לא כשהיא כותבת בשם העט האחר שלה, מירה גראנט.
"כל
לב הוא דלת" היא נובלה שניסתה לעשות המון דברים ולא הצליחה לעשות אף אחד מהם
בצורה טובה, כי בשביל זה היה צריך ספר באורך מלא, או שהיה צריך להשאיר חלק מן
הדברים האלה להמשכים. "תחת שמי הסוכר" יותר מהודק מבחינה זו, אבל הוא
מקריב לעתים את הסיפור על מזבח הייצוג.
גיבורת
הסיפור היא נערה שמנה, שבבתי הספר הקודמים שלה סבלה מהצקות בגלל זה. בתחילת הסיפור
קורה משהו שגורם לה לרוץ לחפש את מנהלת בית הספר הנוכחי והיא נתקלת במישהו בריצתה
ומפילה אותו. היא חוששת ששוב זה ייוחס לזה שהיא שמנה ומגושמת אבל להפתעתה זה לא
קורה. בשיחה שמתפתחת הבחור שאותו הפילה פוצח בנאום על כך שהוא מבין אותה כי הוא סבל
מהצקות בגלל מוצאו המקסיקני. הנאום הזה, גם אם הוא קצר, קוטע את רצף העלילה ברגע
של דחיפות רבה עבור דמות נקודת המבט והיא מגיבה לו כאילו שאר הסיפור לא קיים. לו
רק מגווייר הייתה הופכת את זה לשיחה ביניהם בזמן שהם רצים לחפש את המנהלת זה היה
יכול לעבוד נהדר.
אבל
אני חייב לומר גם משהו לזכות מגווייר בתחום זה. מדברים הרבה, ובצדק, על ייצוג של
נשים, של הקשת הקווירית, של לא לבנים ועוד ואנחנו רואים את זה עוד ועוד בספרות,
אבל מתי בפעם האחרונה פגשתם דמות חשובה שמנה שלא הייתה הרשע ו/או מוקד לבדיחות?
לגבי
הסיפור עצמו, זהו קווסט. הגיבורים עוברים בין מקומות שונים ואוספים דברים כדי
להשלים את המשימה שלהם. אני אישית הייתי אדיש גם לגיבורים וגם למשימה אז הוא לא
ממש דיבר אליי.
Binti: The Night Masquerade, by Nnedi Okorafor (Tor.com
publishing)
לא
קראתי. הנובלה הראשונה בסדרה הייתה מעניינת, אבל היו לי אתה מספיק בעיות בשביל
שאעדיף לקרוא דברים אחרים.
The Black God’s Drums, by P. Djèlí Clark (Tor.com
publishing)
אם
הייתי קורא את הנובלה הזו בתקופה פחות לחוצה בטח הייתי נהנה ממנה הרבה יותר. קלארק
בונה פה עולם מרהיב – בשליש האחרון של המאה ה-19 ניו אורלינס החופשית היא מובלעת
שלא שייכת לארצות הברית בצפון אול לקונפדרציה בדרום, אחרי שאלו הגיעו להסכם שחילק
את אמריקה הצפונית. האיטי ו"האיים החופשיים" זכו בחירותם מהצרפתים אבל
המעצמות האירופיות ממשיכות לבחוש בקלחת, והאלים האפריקאים שהעבדים הביאו אתם הם
כוח נוכח ופעיל בעולם הזה. תערובת מרתקת של סטימפאנק ופנטסיה.
אנחנו
רואים את העולם דרך עיניה של Creeper, שהוא הכינוי של ילדת רחוב בת שלוש-עשרה שמתפרנסת
מגנבה ומרמה. יש בעולם הזה קברניטות של צפלינים, מנהלות של בתי בושת ונזירות
שיודעות כל מה שקורה בעיר; חיילי קונפדרציה, כוחות עלומים וכלי נשק מפחידים;
לבנים, שחורים ומעורבים (ולמידת התערובת יש חשיבות). העלילה כמעט משנית בעולם הזה –
העיר והמבנה החברתי שלה הם הסיפור האמתי לטעמי. באופן מעניין דמות נקודת המבט היא
זו שהכי פחות נחרטה בזיכרוני בעוד שהדמויות סביבה היו הרבה יותר מעניינות. לא
אהבתי את הסיפור הקצר של קלארק שמועמד להוגו השנה, אבל הנובלה הזו מאוד מרשימה
ומפגינה את יכולתו כסופר.
Gods, Monsters, and the Lucky Peach, by Kelly Robson (Tor.com
publishing)
בעולם
שלאחר ההתחממות הגלובלית קבוצה קטנה של מדענים מנצלת את המצאת המסע בזמן כדי לחזור
למסופוטמיה העתיקה ולנסות ללמוד איך לשקם מערכות אקולוגיות של נהר. קראתי את
הנובלה הזו עוד לפני שידעתי שתהיה מועמדת, ואהבתי אותה מאוד. היא עוסקת בהבדלים
בין דורות והבדלים בין אישיויות, בהתנגשות של אגו ובעיוורון שלנו לאחרים, בהיבריס
ובאחריות אישית וכללית. בקיצור היא עוסקת בבני אדם מעניינים והיא כתובה היטב.
נהניתי מרוב הדברים של רובסון שקראתי, והנובלה הזו גם היא טובה.
The Tea Master and the Detective, by Aliette de Bodard (Subterranean
Press / JABberwocky Literary Agency)
הנובלה
הזו תוארה כסיפור הולמס בהחלפת מגדרים, וככזו היא נכתבה. היא מתרחשת ביקום Xuya של דה בודארד שאותו אני מאוד אוהב, אבל
מהנובלה הזו פחות נהניתי לעומת סיפורים אחרים בעולם הזה. התעלומה במרכז העלילה לא
ממש עניינה אותי ומשהו במערכות היחסים של הדמויות זכור לי כמאולץ ולא זורם (עברו
כמה חודשים מאז שקראתי אותה, עוד לפי שהוכרזו המועמדויות). היא בעיקר לא השאירה
עליי הרבה רושם, וקשה לי לומר בדיוק למה.
למי
אצביע. כרגע אני מתלבט בין רובסון וקלארק בנוגע למקומות הראשון והשני, במקום
השלישי אצביע לדה בודארד.