מאחד יוצאת חמש - חלק ג

חלק שלישי ואחרון בדיון שעוסק בעונה החמישית של "באפי".

דם

אז איך מנצחים כוחות שאי-אפשר להביסם? התשובה, בשני המקרים, היא דם. דם הוא נושא חוזר בכל הסדרה, אבל בעונה זו הוא חשוב במיוחד.

בעונה

מוטיב הדם בולט במיוחד בשני מקומות בעונה – בפרק 13 (כמתבקש משמו Blood Ties) ובפרקי הסיום של העונה.

פרק 13 מוקדש לדם ולקרבת דם ובו מתגלה לדון זהותה האמִתית. בתגובה לגילוי זה דון חותכת את כף ידה, מתייצבת בפני באפי, ג'ויס ושאר החבורה ושואלת "מה זה? האם זה דם?". את התשובה לשאלה הזו היא תקבל בסוף הפרק, לאחר שבאפי נפצעת כאשר היא מגנה עליהם מפני גלורי. באפי מראה לדון את הדם שלה ואומרת: "תראי, זה דם. הדם של בנות סאמרס. בדיוק כמו שלי. לא משנה מאיפה הגעת או איך, את אחותי." הדם מבסס את האנושיות של דון, ואת הקשר בין האחיות, והזהות הזו תהיה חשובה בפרקי הסיום.

לקראת סיום העונה מתגלה לחבורה איך גלורי מתכוונת לפתוח את השער שבין הממדים – על ידי הקזת דמה של דון. "כאשר הדם יזלוג, השער ייפתח, כשלא יזלוג עוד, השער ייסגר" כפי שמצטט ג'יילס. הציטוט הזה בפרק האחרון גורם לזאנדר לשאול "למה זה תמיד דם?" את התשובה לשאלה זו הוא מקבל מספייק, והיא מתייחסת לא רק לטקס. "כי זה תמיד חייב להיות דם." ספייק אומר. "... דם הוא חיים, חתיכת דביל. למה אתה חושב שאנחנו אוכלים אותו? ... זה מה שעושה אותך לא מת (Other than dead)."

הזהות של הדם של באפי ודון שעליה עמדה באפי בפרק 13 מקבלת משנה חשיבות כאן. היא זו שתאפשר לבאפי להציל את דון ואת העולם כולו בכך שתקריב את עצמה. אם יש צורך בדם לקיים את הטקס – לפתוח ולסגור את הפורטל בין העולמות – זה יכול להיות דמה של באפי שהוא זהה לדמה של דון. ואת זה היא אכן עושה.

בפרק הראשון

מי שמעלה את חשיבות הדם בפרק הראשון, באופן לא מפתיע, הוא דרקולה. הוא שותה מדמה של באפי ומעיר "טעמו ממך" ובכך מתייחס לעובדה שאנג'ל והמאסטר שניהם שתו קודם מדמה של באפי. (וגם כאן אני חב תודה למישהי שנכחה בהרצאה שהזכירה לי את המאסטר, שאותו שכחתי כשדיברתי.) מאוחר יותר הוא מציע לבאפי לשתות מדמו כדי שהיא תמצא "את האפלה. את טבעך האמִתי", והיא אכן עושה זאת מכיוון שהיא עדיין תחת השפעתו.

התוצאה שונה מזו שלה התכוון דרקולה. כאשר באפי טועמת מדמו הקסם שהיא הייתה שבויה בו מופר, והיא מגלה את טבעה האמִתי – הקוטלת הראשונה. שתיית הדם היא זו שמעניקה לה את העוצמה שהיא צריכה כדי שתוכל להילחם בדרקולה.

מוות / אלמוות 

גם המוות הוא נושא שחוזר לאורך כל הסדרה, אבל יש לו חשיבות מיוחדת כאן מכיוון שבאפי, כידוע, מתה בסוף העונה הזו (לכאורה לתמיד).

בעונה

נושא המוות והאלמוות מתבטא בשני מרכיבים עיקריים בעונה. האחד הוא המשפט המפורסם Death is your gift ("המוות הוא המתת שלך") שאותו שומעת באפי שוב ושוב מפי המדריכה הרוחנית שלה, הקוטלת הראשונה, בפרק 18 (Intervention). האחר הוא הקבלה של באפי את היותה בת תמותה.

המשפט החידתי הזה רודף את באפי בצורות שונות לאורך כל העונה, עוד לפני שהיא שומעת אותו. האם היא קוטלת בעלת שליחות, או ציידת ערפדים המכורה לריגוש? מה הזכות שלה להרוג אחרים? על איזה מוות דיברה הקוטלת הראשונה? המוות של מי? למי היא נותנת את המתת הזו? את התשובות לשאלות הקשורות במשפט זה באפי תקבל בדקות האחרונות של הפרק האחרון של העונה (פרק 22), שנקרא "המתת" (The Gift).

מתישהו במהלך הפרק באפי אומרת לג'יילס "אני מניחה שהקוטלת היא בכל זאת סתם רוצחת", אבל ג'יילס חולק עליה וטוען שלהריגות שלה יש משמעות רחבה יותר. ברגעים האחרונים של הפרק באפי ניצבת מול דון בראש המגדל שבנתה גלורי, אחרי שדון כבר התחילה לדמם והשער בין הממדים נפתח, ובאפי עצמה מתכוננת לקפוץ למותה. משמעות המתות שהיא גרמה, ומשמעות המוות שלה עצמה, מתחוורת לה. היא פנה אל דון ואומרת לה "תגידי לג'יילס שהבנתי, ושאני בסדר". היא יודעת ברגעים אלה מהי המתת שביכולתה לתת, מי אמורה למות, ולמי היא מעניקה מתת זו.

התייצבותה של באפי בפני היותה בת תמותה נעשית, באופן טבעי, דרך סיפור מחלתה ומותה של ג'ויס מכיוון שמותו של הורה מאלץ כל אדם להתייצב מול העובדה שהוא עצמו בן תמותה – ישירות ובהשלכה. אבל מוקדש לנושא זה גם פרק מפורש בחלק הראשון של העונה, פרק 7 (Fool for Love). בפרק זה באפי מבקשת מספייק להסביר לה איך הוא ניצח את שתי הקוטלות שהרג בעבר. התשובה שלו היא שהשאלה היא לא איך הוא ניצח, אלא איך הן הפסידו. ההפסד שלהן, הוא אומר לבאפי, נעוץ בכך שלכל הקוטלות יש משאלת מוות.

"מוות הוא האמנות שלך, את יוצרת אותו בידייך מדי יום." אומר ספייק לבאפי. "... משהו בך משתוקק לדעת: איך זה? לאן הוא יוביל אותך? ... לכל קוטלת יש משאלת מוות. אפילו לך." ואז הוא מוסיף דבר חשוב "... הסיבה היחידה ששרדת זמן רב כל כך היא שיש לך קשרים לעולם." הערה אחרונה זו קושרת אותנו לנושא האיזון בין הבידוד והקשרים שדיברתי עליו בחלק קודם של המאמר.

בפרק הראשון

מן הסתם נושא המוות והאלמוות בפרק זה מועלה על ידי דרקולה. דרקולה מציע לבאפי אלמוות, את האפשרות להפוך לערפדה ולחיות לנצח כמוהו, אבל באפי דוחה את ההצעה הזו. היא בוחרת בחיים, ובמוות. לבחירה זו משמעויות רבות – היא מקפלת בתוכה את יכולתה להתנגד לדרקולה, את הבחירה שלה באנושיות על כל הכרוך בכך ואת ההעדפה שלה לשמור על קשריה לעולם. אבל יש לה גם משמעות לארק, לעלילה הכוללת של העונה. הבחירה של באפי בסוף הפרק הראשון באפשרות המוות הכרחית, מכיוון שהיא זו שתאפשר לה לבחור במוות בסוף הפרק האחרון וכך להציל את דון ואת העולם כולו. לו הייתה בוחרת להיות בת אלמוות, זה לא היה אפשרי.

סיכום

הבחירה הזו של באפי באפשרות המוות בפרק הראשון בעונה, וההשלכה שלה על הפרק האחרון בעונה, היא דוגמה נהדרת לדרך שבה קשרו הכותבים של העונה החמישית את הפרק הראשון, פרק עצמאי לכאורה, לעונה כולה. כפי שניסיתי להראות לעיל כל הנושאים שחוזרים לאורך העונה, נשזרים זה בשה ומובילים אותה לסופה – גילוי הטבע האמִתי, שינוי צורה, כוחות שאי-אפשר לעמוד בפניהם, בידוד, דם, מוות ואלמוות – נמצאים גם בפרק הראשון. כך בכותבים קשרו את הפרק הזה לעלילה שהוא לא חלק ממנה, שייכו אותו לעונה שהוא לכאורה ניצב בודד בתחילתה. הקישור הזה הוא אחת מהברקות הכתיבה המרשימות ביותר שיצא לי לראות בסדרת טלוויזיה כלשהי.

חשוב לתת לכותבים את הקרדיט המגיע להם. אלה האנשים האחראים לעונה הזו: ג'וס ווידון, מארטי נוקסון, ג'יין אספנסון, דיוויד פיורי, דגלאס פטרי, רבקה רנד קירשנר, סטיבן ס' דה-נייט.

 

חלק א
חלק ב

מאחד יוצאת חמש - חלק ב

החלק שני של הדיון בעונה החמישית של "באפי" יוקדש למהלך העלילתי שהוא החשוב ביותר של העונה, לדעתי.

בידוד

המהלך העלילתי המשמעותי, המורכב והמעניין ביותר שעשו הכותבים של העונה החמישית הוא בידודה של באפי מן האנשים הקרובים ביותר לה. הבידוד הזה נחוץ כדי להגשים את הייעוד שלה – "בכל דור יש נבחרת. היא לבדה תעמוד מול הערפדים, השדים וכוחות האופל". בסופו של דבר האחריות והיכולת להתמודד עם האיומים העל-טבעיים מוטלים על באפי, הקוטלת, לבדה. היא זו שצריכה להחליט, ולעשות.

המהלך שהכותבים עשו בעונה החמישית מזכיר את מה שאורסון סקוט קארד עושה בספר "המשחק של אנדר", אבל קארד עשה את זה בצורה מרוכזת ובולטת יותר בכך שהוא עקר את אנדר מביתו ומסביבתו, והמפקדים/המורים השולטים בחייו של אנדר מציבים בכוונה תחילה קשיים בפני יצירת קשרים חדשים. במקום אחד בספר שואל אחד המורים/המפקדים האלה את אחד המפקדים האחרים אם אסור שיהיו לאנדר חברים, ואותו מפקד עונה "מותר שיהיו לו חברים, אסור שיהיו לו הורים".

קארד והכותבים של העונה החמישית היו צריכים להקפיד על איזון עדין. מחד הם היו צריכים להרחיק את הגיבורים שלהם מן הסובבים אותם כדי שיהיה ברור לאנדר ולבאפי שאיש לא יבוא להציל אותם, שכל האחריות להציל את העולם מוטלת על שכמם בלבד. מאידך הם היו צריכים להשאיר את גיבוריהם קשורים לעולם כדי שתהיה להם סיבה להם להציל את העולם. אחרי המהלך הזה, המתפרש על פני העונה כולה, אני רוצה להתחקות עכשיו, ומכיוון שהוא מורכב אני אחלק את הדיון בו לתתי-נושאים.

בידוד בעונה

בידוד – "הסקוביז"

מהלך הבידוד הפשוט ביותר בעונה הוא ההרחקה של באפי מה"סקוביז". הסקוביז הם חבריה של באפי, שמלווים אותה מאז העונה הראשונה של הסדרה ומסייעים לה להילחם באויבים השונים. המרכזיים ביותר ביניהם הם ווילו וזאנדר, ואת שניהם הכותבים מרחיקים מעט מבאפי באותה צורה – על ידי כך שהם נותנים להם בני זוג. ווילו נמצאת במערכת יחסים עם טארה וזאנדר נמצא במערכת יחסים עם אניה, ובכך באופן טבעי אופי הקשר שלהם עם באפי משתנה ונחלש. יש אנשים חשובים יותר בחייהם.

המהלך הזה של ההרחקה של הסקוביז מבאפי מתחיל למעשה עוד בעונות הקודמות, ויוחמר ויוקצן בעונות השישית והשביעית.

בידוד – ג'יילס

כדי להבין את תהליך שינוי היחסים בין באפי וג'יילס במהלך העונה החמישית צריך להביט אל מערכת היחסים ביניהם בעונות הקודמות. ג'יילס הוא "הצופה" של באפי, שמונה לה מטעם המועצה כאשר הפכה לקוטלת כדי להדריך ולאמן אותה. אבל מן הרגע הראשון ג'יילס ממלא גם תפקיד של תחליף אב עבור באפי, שאביה נעדר מחייה. בעונה הרביעית ג'יילס יוצא נגד המועצה, אשר מפטרת אותו, אבל הוא נשאר בסאנידייל וממשיך להיות תומך ויועץ של באפי באופן לא רשמי. המעשה הזה שלו מחזק מאוד את היחסים האישיים בין ג'יילס לבאפי מכיוון שהוא מרוקן מהם את המרכיב הרשמי, החיצוני.

אבל ממש בפתיחת העונה החמישית, בפרק השני, באפי פונה אל ג'יילס ומבקשת ממנו לחזור להיות הצופה שלה. בכך היא הופכת את היוצרות ביחסים ביניהם בשני מובנים. המובן הראשון הוא שהיא מחזירה לאותם יחסים את הממד הרשמי שלהם, מה שאוטומטית נוטל מן הממד האישי של מערכת היחסים הזו. המובן השני הוא שהיא זו ש"ממנה" אותו. בעוד שבדרך כלל הצופה הוא המבשר לקוטלת על תפקידה החדש, כאן יש היפוך תפקידים. הוא כבר לא "בכיר" ממנה בהיררכיה של הכוחות הלוחמים ברשע.

הכותבים מקדישים פרק מיוחד (Checkpoint, פרק 12) למועצה ובו אנחנו רואים את הפורמליזציה של התהליך הזה. באפי מודיעה בפרק זה לנציגי המועצה שאין להם עוד יכולת להפעיל כלפיה סמכות. אם בעבר היא הייתה זקוקה להם, הרי שעכשיו הם זקוקים לה. זה מציב אותה בעמדת כוח כלפיהם והיא משתמשת בה כדי לדרוש שהם יחזירו את ג'יילס למשרתו, ייתנו לו העלאה במשכורת וישלמו את משכורתו גם בתקופה שבה לא עבד עבור המועצה. היא זו הניצבת בראש פירמידת הכוח עכשיו, ומעניקה לג'יילס מעמד רשמי.

הפרק הזה גם מתקשר ליחסים שלה עם הסקוביז. כאשר נציגי המועצה מזלזלים בחבורת העוזרים שלה באפי עומדת על כך שהיא זקוקה להם לצורך מאבקה באותם כוחות אופל. היא מדגישה שלזאנדר יש ניסיון רב בלחימה בערפדים ובאיומים אחרים, ושווילו, טארה ואניה הן "שתי מכשפות רבות עוצמה ושדה לשעבר בת אלף שנים". חשוב לציין שהיא לא מדגישה את החברות ביניהם, אלא את היכולות ה"מקצועיות" שלהם, וכך מחזקת אצל הצופים את הרושם שהיא זקוקה להם כלוחמים ולא כידידים.

בידוד – עזר כנגדה

במהלך העונה הכותבים מרחיקים מבאפי בני זוג ולא מאפשרים לה קשרים קרובים גם בתחום מערכות היחסים הרומנטיות. זה ברור ביותר ביחסיה עם ריילי, אבל אפשר לראות את זה גם במקומות אחרים.

בפתיחת העונה באפי נמצאת במערכת יחסים עם ריילי, מערכת יחסים שהחלה עוד בעונות קודמות (ושכבר אז ניכרו בה מעט סדקים). במהלך העונה מערכת היחסים הזו תיתקל בקשיים הולכים וגוברים עד שתסתיים באמצע העונה (פרק 10) בעזיבתו של ריילי. יש שני פרקים שמטפלים בפירוט יחסי במערכת היחסים הזו ובהם אפשר לראות את ההתרחקות של באפי מריילי – פרק 4 (Out of my Mind) ופרק 10 (Into the Woods).

ריילי נכנס לסדרה בעונות קודמות כאשר היה "חייל על" של "היוזמה" – אותה יחידה צבאית חשאית שסביבה נסבה העונה הרביעית – ובמסגרת שירותו הושתל בו שבב שתגבר את היכולות הגופניות שלו. בפרק Out of my Mind השבב הזה משתבש ומאיים להרוג אותו, אבל ריילי מסרב להניח לרופאים להוציא אותו. כאשר באפי מנסה לשכנע אותו להוציא את השבב הוא מסביר לה שהוא חושש שאם לא ישתווה לה יותר בכוחו הפיזי היא תאבד בו עניין. גם כך, הוא אומר לה, היכולות שלה הולכות ומתרבות כל הזמן ו"בכל יום את מתרחקת ממני קצת יותר". זה מעיד על היסודות המעורערים של הקשר ביניהם.

בפרקים הבאים אנחנו רואים את ריילי ובאפי הולכים ומתרחקים עוד יותר זה מזה, ואת ריילי המפקיר את עצמו לערפדות שלהן הוא מניח לשתות את דמו. תהליך זה מגיע לשיא בפרק 10 (Into the Woods) שבו באפי מתעמתת עם ריילי בנושא זה. היא שואלת אותו מה הוא מקבל מן הערפדות שהוא לא מקבל ממנה. והתשובה שלו היא שהוא צריך שהיא תזדקק לו כפי שהערפדות זקוקות לו. הוא צריך שבאפי תהיה זקוקה לו כסם חיים, והיא לא יכולה להזדקק לו כך. הוא ממשיך ומספר לה שקיבל הצעה להצטרף חזרה לצבא ומציב לה אולטימטום – אם תגיע עד חצות למקום המפגש שלו עם החיילים הוא יישאר אִתה, אחרת הוא יעלה למסוק הצבאי וייעלם מחייה.

מאוחר יותר באותו הפרק זאנדר מתעמת עם באפי בנוגע למערכת היחסים שלה עם ריילי. הוא אומר לה שריילי הוא הגבר הנכון בשבילה, שריילי מוכן להתחייב למערכת יחסים קבועה. האחריות, הוא אומר לה, מוטלת עליה. היא צריכה להחליט מה היא רוצה. ובאפי אכן מחליטה, ורצה לנסות לעצור את ריילי אבל מחמיצה אותו בשניות ספורות.

מבחינת הסיפור, הנראטיב, היא חייבת להחמיץ אותו. בעונה החמישית יכולה להיות רק דמות אחת שאותה באפי יכולה לאהוב בשלמות מוחלטת, בהתמסרות מוחלטת – דון. לא יכול להיווצר מצב שבו באפי תצטרך להחליט בין שתי אהבות גדולות.

הכותבים ממחישים לנו את זה כאשר הם מחזירים לביקור בזק בעונה זו את אנג'ל. זה קורה בפרק 17 (Forever), הפרק שבו נערכת ההלוויה של ג'ויס, אמה של באפי. אנג'ל מגיע להלוויה (למעשה, אחרי ההלוויה, כאשר החושך יורד) ומציע לבאפי להישאר ולתמוך בה, אבל באפי שולחת אותו חזרה הביתה. זה מחויב עלילתית מכיוון שכאמור לא יכולה להיות אהבה גדולה לצדה, וגם מכיוון שאנג'ל רב עוצמה מדי. מבחינת הייעוד שלה כ"אחת" באפי לא יכולה להרשות לעצמה שיהיה לצדה מישהו חזק כל כך.

לכאורה אמירה זו סותרת העובדה שספייק מלווה אותה לאורך כל העונה, אבל ספייק לא יכול להיות אהובה של באפי. באפי (והעלילה) צריכה אותו כי הוא היחיד שיכול להאט קצת את גלורי ולהישאר בחיים (גם האובססיה שלו נחוצה, בשביל הבאפי-בוט ותפקידה). אבל הוא לעולם לא יוכל לתפוס מקום חשוב יותר מאשר עוזר במעגל החיצוני. באפי וספייק צריכים לעבור שינויים מרחיקי לכת לפני שהיחסים שלהם יוכלו להשתנות בעונות הבאות.

הכותבים שמים בפיה של באפי עצמה את המסקנה לגבי מערכות היחסים שלה בעונה זו: "אני לא צריכה בחור כרגע. אני צריכה אותי. אני צריכה להרגיש בנוח להיות לבד עם באפי". את המשפט הזה באפי אומרת לזאנדר בסופו של הפרק I was Made to Love You (פרק 15), שכולו מוקדש לנושאי אהבה וזוגיות.

בידוד – משפחה

כפי שציינתי קודם אביה של באפי נעדר מחייה בסדרה, ועד לסצנה האחרונה של הפרק הראשון בעונה החמישית בת המשפחה היחידה שנכחה בחייה של באפי הייתה אמה, ג'ויס. תהליך ההרחקה הדרמטי ביותר שמתחולל בעונה הזו הוא מחלתה ומותה של ג'ויס. לתהליך זה שתי מטרות – האחת היא להפוך את באפי למבוגרת האחראית, והאחרת היא לחזק את הקשר שלה עם דון מעבר לזיכרונות המושתלים שהנזירים העניקו לבאפי כאשר הם יצרו את דון. באופן לא מפתיע, יש שילוב בין תהליך גילוי טבעה האמִתי של דון וחיזוק אנושיותה להתפתחות מחלתה של ג'ויס.

מחלתה של ג'ויס מתגלה בפרק 5 (No Place Like Home) שהוא כזכור גם הפרק שבו מתגלה לבאפי טבעה האמִתי של דון, ושם גם מתחיל תהליך הפיכתה של באפי למבוגרת האחראית במשפחה. כאשר הנזיר מגלה לבאפי את טבעה האמִתי של דון הוא מטיל עליה תפקיד חסות נוסף כלפי דון מעבר להיותה של באפי האחות המבוגרת. יחסים בין אחאים מבוגרים וצעירים יכולים להיות טעונים וקשים, וכאשר מוטל על באפי להגן על דון גם מתוקף תפקידה כקוטלת, זה בהכרח משנה את יחסה לדון. בפרק זה אנחנו גם רואים את באפי משקיפה מן הצד על דון וג'ויס ומכנה אותן "התאומות המצחקקות", ומגיעה למסקנה ש"אני חייבת להיות המבוגרת".

תהליך זה מועצם בפרק 9 (Listening to Fear) שבו מחלתה של ג'ויס מחמירה. בגלל מחלתה ג'ויס יכולה לראות מבעד לכישוף של הנזירים ומזהה שדון זרה, שהיא "לא שלי" כפי שהיא אומרת לבאפי. אבל ג'ויס גם רואה שדון "שייכת לנו", שהיא יקרה לעולם כולו ושיש לה ולבאפי אחריות להגן על דון. יותר מזה, ג'ויס משביעה את באפי להגן על דון אם יקרה לה עצמה משהו ובכך מעבירה את התפקיד ההורי, ההגנה על הילדים, מעצמה אל באפי.

השיא של תהליך הפיכתה של באפי למבוגרת האחראית, לאם המשפחה, הוא כמובן בפרקים 16 (The Body) ו-17 (Forever) – הפרקים העוסקים במותה של ג'ויס. פרק 16 מתאר את מותה של ג'ויס, ופרק 17 את ההלוויה שלה ואת הניסיון של דון להשיב את ג'ויס מן המתים. רוב ההתרחשויות הרלוונטיות לענייננו נמצאות בפרק 17.

אנו מקבלים הצצה אל הניסיון של באפי להיות "המבוגרת" בווידוי שלה בפני אנג'ל על כך שהיא חשה שהיא נכשלה בתפקידה זה מכיוון שהיא נשברה ולא ידעה מה לעשות. אבל השיא של תהליך זה הוא בעימות בין דון לבאפי, אחרי שהתברר לבאפי מה דון עשתה. דון מאשימה את באפי שהיא קרה וחסרת רגש ומתנהגת כאילו המוות של אמן היה רק עוד מטלת בית שיש לעשותה. ואז אנו  מוצאים את הדיאלוג הזה:

באפי: "אני חייבת לעשות את הדברים האלה, כי כשאפסיק היא באמת לא תהיה. ואני מנסה. אני לא יודעת מה אני עושה. אמא תמיד ידעה."

דון: "מי מבקש ממך להיות אמא?"

באפי: "מי יהיה אם אני לא? מי יתקן את הכול? מי יטפל בנו? לא התכוונתי להרחיק אותך. אני לא יודעת מה נעשה. אני מפחדת."

כמו עם לכתו של ריילי, כך גם הניסיון של דון להחזיר את ג'ויס מן המתים חייב להיכשל, ולא משנה מה באפי רוצה. כי כזכור יכולים להיות לה חברים, אבל אסור שיהיו לה הורים. הגעגוע לג'ויס, ההיעדר שלה, מלווה את באפי גם בשאר פרקי העונה, ואפילו בפרק האחרון היא אומרת לג'יילס באחת מן השיחות שלהם "הלוואי שאמא הייתה כאן".

הכותבים של העונה החמישית הצליחו ליצור את האיזון העדין להפליא שהיה עליהם ליצור – הם בודדו את באפי מספיק כדי להותיר אותה לבדה ללחום נגד גלורי, אך הותירו לה מספיק קשרים לעולם כך שהיא לא תוותר עליו.

בפרק הראשון

אותו בידוד של באפי נמצא גם בפרק הראשון, אם כי מן הסתם שם הוא פשוט יותר. הפרק מתחיל בסצנה שבה באפי קמה מן המיטה שבה היא ישנה עם ריילי, ויוצאת לצוד ערפדים. כלומר, הוא מתחיל בכך שבאפי נוטשת את ריילי.

סמוך לאחר מכן אנחנו רואים את ג'יילס המתכונן לעזוב את סאנידייל, לשוב לבריטניה ולהותיר את באפי והחברים מאחור (רק הפנייה של באפי אליו שהזכרתי קודם תשאיר אותו בארצות הברית). מוקדם למדי בפרק זאנדר נופל תחת קסמו של דרקולה וכך מורחק מבאפי, וספייק בקושי מופיע בפרק וגם אז הוא בגדר "יועץ חיצוני בתשלום" שאין לו תפקיד אמִתי בעלילה. גם ג'ויס חסרת משמעות בעלילה של הפרק, ותפקידה בעיקר להציג לנו את דון סמוך לסוף הפרק.

הבידוד הזה של באפי בולט במיוחד בקרב שלה נגד דרקולה בטירה שלו. ווילו וטארה מושארות מאחור להמשיך בתחקיר, וזאנדר נועל את אניה בארון כך שלא תוכל להצטרף. רק ריילי וג'יילס מגיעים לטירה ויכולים לכאורה לעזור לה להילחם בדרקולה, אבל ריילי הולך לאיבוד בטירה ודעתו של ג'יילס מוסחת על ידי "שלוש האחיות", ובאפי שוב נותרת לבדה להגשים את הייעוד של "האחת" ולהילחם בדרקולה.

חלק א
חלק ג