השם "העונה החמישית" כטקסט פוסט-קולוניאליסטי

 

"העונה החמישית" הוא ספר מדע בדיוני של נ"ק ג'מסין שיצא לאור בשנת 2015 וזכה בפרסים רבים. רבות נכתב עליו, ואני בטוח שעוד ייכתב עליו, ובצדק. אבל כאן אני רוצה להתייחס רק לשם שלו, "העונה החמישית", ולהאיר את השם בלבד כטקסט שהוא בפני עצמו פוסט-קולוניאלי. רק אעיר כאן שמדובר במחשבות שלי על הנושא אחרי תחקיר קצר יחסית, ולא עומד מאחורי הדברים מחקר מעמיק.

*

הנטייה לחשוב על השנה כמחולקת לארבע עונות – קיץ, סתיו, חורף ואביב והמאפיינים המיוחדים של כל אחת מהן – התעצבה בקווי הרוחב שבהם שורר האקלים הממוזג של גוש היבשה האסיאתי-אירופי, ובעיקר בחלק המערבי שלו. קו הרוחב של קרגנדה שבקזחסטן קרוב מאוד לזה של פריז, אבל החודשים הגשומים ביותר בה הם מאי עד יולי, ושיא המשקעים בחודש אחד הוא כ-40 מ"מ. אם נתרחק מקווי הרוחב האלה לכיוון קו המשווה, חלוקת העונות והמאפיינים שלהן ישתנו עוד יותר. באקלימים טרופיים בדרך כלל יש רק שתי עונות – רטובה ויבשה. הגורם החשוב ביותר באקלים הזה הוא כמות המשקעים, ולא הטמפרטורה, שלא משתנה הרבה לאורך השנה.

אבל לא צריך להרחיק לכת עד לקו המשווה, די לבחון את עונות השנה בארץ־ישראל, כפי שהן מופיעות במקורות שלנו כדי לראות שהתפיסה הייתה שונה לגמרי. כפי שנכתב באתרהאקדמיה ללשון העברית, במקרא "סתיו" הוא שם נרדף ל"חורף" ו"אביב" הוא כינוי לתבואה שלא בשלה עדיין. משמעות המילה "אביב" לציון העונה שבין החורף לקיץ מופיעה לראשונה בספרד בימי הביניים.

"לוח גזר" הוא לוח שנה שמתוארך לבין המאות העשירית והשמינית לפני הספירה. השנה מחולקת בו לשמונה חלקים, המקושרים לעיסוקים חקלאיים. ההשערה היא שהכינוי "ירחו" לכמה מהחלקים שם מתייחס לתקופה של חודשיים, כך שבסך הכול יש בו שנים־עשר חודשים. אבל אפשר גם לראות אותו כמחלק את השנה לשמונה "עונות" חקלאיות. השם "העונה החמישית", אם כן, יכול להיקרא כקריאת תגר על החלוקה האירופית של השנה לעונות כפי שהיא הופצה על ידי הפרויקט הקולוניאלי, ולכל הפחות כמאמץ גישות שמחוץ לתפיסת העולם של המעצמות הקולוניאליסטיות.

*

ג'מיסין היא אמריקאית, ולכן אולי מתבקש לקרוא את השם הזה גם בהקשר של הכינוי fire season או wildfire season שהשימוש בו נעשה נפוץ בעשורים האחרונים, בעיקר בהקשר של קליפורניה ומערב ארצות הברית. השם הזה הוא אחת התגיות שלפיה ממיין שירות היערנות של ארצות הברית את הרשומות באתר שלו. בעיית השרפות בארצות הברית קשורה קשר ישיר להתפשטות של המתיישבים האירופים בצפון אמריקה. המספר הגדול של המתיישבים באזורים שהיו מאוכלסים קודם לכן בדלילות יחסית בילידי צפון אמריקה פירושו שמחד יש הרבה יותר מוקדים מעשה ידי אדם להצתת אש ומאידך הרבה יותר יישובים שפגיעים לאש.

על כך נוספה תורת ניהול היערות האמריקאית, שהייתה לה השפעה משמעותית על דפוסי שרפות היער. הניסיון למנוע בכל מחיר שרפות יער הפך את יערות המערב לקרקע פורייה לשרפות ענק (בין שאר ההשפעות הסביבתיות שהיו למדיניות זו). האוכלוסייה המקומית, שלא היו לה אמצעים או מניעים למנוע שרפות בכל מחיר, למדה לחיות עם שרפות יער עונתיות. לגורמי הממשל לקח זמן רב ללמוד שמדיניות ניהול היערות שלהם צריכה להתחשב בשרפות העונתיות ולאפשר אותן כדי לצמצם את האפשרות של שרפות ענק אימתניות. אם נקרא את השם "העונה החמישית" כמעין מקבילה של "עונת האש", הרי שהוא מבטא דחייה של הגישה הראשונית של המתיישבים האירופיים ומאמץ את הרעיון המקומי של עונה נוספת, שמאופיינת בתופעה ולא במאפיינים אקלימיים.

*

לכך מתקשרת משמעות נוספת של השם, וכאן אני כן צריך לגעת בקצרה בתוכן הספר. בעולם שמתואר בספר יש מפעם לפעם רעידות אדמה והתפרצויות הרי געש כה רבות עוצמה שהן גורמות ל"עונה חמישית" – שינוי קיצוני בדפוסי אקלים. ואי־אפשר להתעלם מהקשר בין העונה החמישית של הספר לבין שינויי האקלים שאותם עובר עולמנו כרגע. לא צריך את המרקסיזם כדי להצביע על הקשר שבין האימפריאליזם האירופי, הקפיטליזם, אתוס הקדמה הטכנולוגית כמבטאת עליונות, וההשפעות האקלימיות של פיתוח טכנולוגי לא מרוסן. עידן "הרתיחה הגלובלית" שעל בואו הכריז מזכ"ל האו"ם רק לפני כמה ימים הוא תוצאה ישירה של השפעת פעילות האדם על כדור הארץ, שאי־אפשר להכחיש את החלק של הקולוניאליזם בה. במובן זה "העונה החמישית" של שינוי האקלים היא פוסט-קולוניאלית במובן המילולי ביותר שלה, היא העונה האקלימית שבאה בעקבות ההשפעות של הקולוניאליזם.

השם "העונה החמישית" הוא טקסט פוסט-קולוניאליסטי מכמה סיבות. הוא מבטא גישות שמקורן מחוץ למערב אירופה, ערש הקולוניאליזם; הוא דוחה את הגישה הקולוניאליסטית לניהול הסביבה הטבעית; והוא מתאר את צורת העולם כפי שהיא התעצבה על ידי הקולוניאליזם.