Welcome to Your Authentic Indian Experience™ / רבקה רואנהורס
רבקה רואנהורס
רבקה רואנהורס היא אחד הקולות
הבולטים של מה שמכונה לעתים Indigenous Futurism
– ספרות מד"ב (וז'אנר בכלל) שנכתב
על ידי ילידי אמריקה, ושילידי אמריקה הם דמויות מרכזיות ביצירות בה. היא כותבת מדע
בדיוני ופנטסיה, והסיפור הזה זיכה אותה בפרסי הוגו ונבולה לפני שנים אחדות.
זהו סיפור שמתרחש בעתיד הקרוב, והגיבור שלו הוא ג'סי שהוא ממוצא של ילידי אמריקה. ג'סי הוא למעשה שחקן בשירות מציאות מדומה – הוא מארח "תיירים" שמתחברים וירטואלית לעולם שבו הוא נמצא כדי לחוות חוויה "אינדיאנית אותנטית". הוא לובש את הדמות המתאימה לתסריט שאותו הוא צריך לשחק ומשתמש בידע שלו (שלעתים כולו שאוב מקריאה כי התסריט לקוח התרבות של שבט שהוא לא שייך אליו ולא מכיר אותה) כדי להעניק להם את החוויה הזו. החוויה שהרוב מעדיפים היא "מסע החיזיון" (Vision Quest) הרוחני. המפגש של ג'סי עם תייר במסע חיזיון כזה מוביל לזעזועים בעולם שלו שמחוץ לעבודה ומחוץ למציאות המדומה.
הזעזועים האלה מעלים שאלות שלא בהכרח נפתרות בסוף הסיפור שקשורות לאותנטיות שמוזכרת בשם הסיפור. בסופו של דבר השאלה שהסיפור זורע בנו היא מהי החוויה האותנטית של ג'סי. מה הוא העולם האמתי שלו ומה היא רק פנטסיה. ומדובר לא רק בפנטסיה שקיימת במציאות המדומה אלא הוא מאלץ אותנו לשאול ג'סי לא בנה עבור עצמו פנטסיה מורכבת גם בעולם הפיזי.
רואנהורס עושה שימוש בסיפור הזה בטכניקה שאינה מאוד נפוצה – הכתיבה בגוף שני. זו כתיבה שבדרך כלל לא נוח לנו לקרוא כי היא שוברת את הקיר הרביעי ומפרה באופן בולט את האשליה שיש לסיפור מציאות משלו. היא מקשה את השעיית חוסר האמונה. פה ושם אפשר למצוא יצירות שכתובות כך כולן או חלקן (למשל הפרקים הראשונים של "ילד מלחמה" של לוואצ'י), אבל הן לא רבות. במקרה זה רואנהורס משכילה להשתמש בטכניקה הזו כדי לחזק את המסרים והספקות לגבי האותנטיות של העולם והחוויות של גיבור הסיפור שלה.
~~~~~~~
הרוב המוחלט של הקוראות והקוראים של הסיפור הזה גדלו במידה זו או אחרת על הקלישאות של המערבונים לגבי "האינדיאנים". זו הסיבה שמסע החיזיון הוא חוויה כה פופולרית בקרב התיירים, שהם למעשה אנחנו. הכתיבה בגוף שני, הפנייה הישירה של ג'סי אלינו, מדגישה את הקרבה (ואפשר לומר הזהות) הזו בין התיירים לבין הקוראים. רואנהורס לוקחת אותנו לתוך העולם של ג'סי, זה שבמציאות המדומה וזה שמחוץ לו, ואז מתוך העולם הזה פונה אלינו ישירות. זה מעמיד אותנו בעמדה אחת עם התיירים, שכן גם אנחנו הופכים לחלק מן המחזה שג'סי מופיע בו, חלק מן החוויה האינדיאנית האותנטית. אבל המחזה שאנחנו חלק ממנו מתרחש גם מחוץ לעולם המציאות המדומה והזיהוי שלנו עם התיירים משמעו שיש לנו חלק בעקיפין גם בערעור העולם הזה של ג'סי.
כפי שאמרתי קודם, שבירת הקיר הרביעי מקשה עלינו לקיים את האשליה שלסיפור מציאות משלו. בסיפור כזה, יש לכך תרומה חשובה. זה לא סיפור אלגורי, זה לא סיפור שמנסה לבטא מסרים על ידי הרחקתם למקום או זמן מרוחקים כפי שנעשה הרבה פעמים ביצירות ז'אנר. מטרת הסיפור הזה היא להפוך את המצוקה של ילידי אמריקה, את העוול שנשה להם, את הסטראוטיפים שמיוחסים להם ומוטלים עליהם, את היותם לכודים בין דימוי חיצוני, דימוי עצמי ומציאות, למפורשים עבור הקורא. זו אחת הסיבות שרואנהורס ממקמת אותו בעתיד קרוב, בעולם שחוץ מפיתוח טכנולוגי אחד והיישום המסחרי שלו, נראה זהה למעשה לעולם שלנו.
הפנייה הישירה לקורא היא כלי נוסף בארגז הכלים הזה. היא מאלצת אותנו למקם את עצמנו לצד ג'סי בעולם שלו. זה מצטרף לתפקיד הקודם של הפנייה בגוף שני, יצירת הזהות בין התיירים לבינינו, בהחדרה שלנו לתוך העולם של ג'סי וביצירת המודעות שלנו למצוקות ולקשיים שלו. התוצאה היא שהפנייה הישירה הזו לא מאפשרת לנו להתעלם מהשינויים שעוברים על ג'סי ועל העולם שלו במהלך הסיפור. הרבה יותר קשה לפטור את זה כ"רק סיפור", על אחת כמה וכמה כסיפור מדע בדיוני שמטבעו מרוחק מהעולם שלנו, ואת העולם שלו כמנותק מהעולם שלנו. וזה מתחבר לשם של הסיפור והאירוניה שבו, כי אי־אפשר להתעלם משאלת האותנטיות של העולם. איזה מהעולמות של ג'סי הוא העולם "האמתי" שלו – זה שבתחילת הסיפור או זה שבסופו? האם אחד מהם הוא הזיה? אולי אחד מהם הוא אשליה עצמית שבאמצעותה ג'סי מנסה להוליך את עצמו שולל? הנוכחות של החוויה "האינדיאנית האותנטית" ברקע, שמתקיימת רק במציאות מדומה ולכן ברור שהיא לא אמתית, מדגישה את השאלה הזו. וכאשר לאורך כל הסיפור ג'סי פונה אלינו ומבקש למעשה שנחווה יחד אתו את החוויות שעוברות עליו, השאלות האלה נוכחות במיוחד.
בדרך כלל אני לא אוהב כתיבה בגוף שני. לטעמי היא עובדת רק לעתים רחוקות, אבל כאן היא עובדת מצוין, כאן היא משרתת את המטרות של רואנהורס בשלמות.
