איפה גרים הגיבורים? חלק 4 - פיטר קוויל ו"הפנתר השחור"

סרטי "הנוקמים" נוצרו יחד ויוצרים מסגרת של נראטיב שבה ישתלבו גיבורי-על אחרים וסרטים אחרים, ובתוך כך מתארים מערכת יחסים בין הגיבורים שלהם, שמשתקפת גם בבתים שבהם גרים גיבורי סופרי "הנוקמים". שניים מן הגיבורים שישתלבו מאוחר יותר במסגרת זו הם פיטר קוויל ו"הפנתר השחור". רשומה זו עוסקת בבתים שלהם.

פיטר קוויל – בית ומשפחה

פיטר קוויל נולד בכדור הארץ, אבל הוא ברור מהסרטים שהוא נווד. הוא גנב מקצועי שגר בספינת חלל שהיא הדבר בכי קרוב לבית שיש לו. עם זאת אם נבחן את סרטי "שומרי הגלקסיה" יותר לעומק נראה שלמעשה מה שמהווה בית עבור קוויל היא המשפחה, ולא מקום פיזי כלשהו. וגם המשפחה היא גמישה. בסופו של דבר הקשרים שקוויל יוצר עם אנשים הם הבית האמתי שלו. ואת היווצרות הקשר הבל יינתק הזה בין בית ומשפחה עבור פיטר קוויל אנחנו יכולים לראות כבר בסצנת הפתיחה של סרט "שומרי הגלקסיה" הראשון.

הסרט מתחיל בפיטר בן השמונה היושב במסדרון בבית החולים, מחוץ לחדר שבו שוכבת אמו הגוססת, ומקשיב למוזיקה בווקמן שלו. סבו קורא לו להיכנס כדי שאמו תוכל להיפרד ממנו ולתת לו מתנה אחרונה. האם מספרת לפיטר על אביו הנעדר שבא מן הכוכבים ונעלם אבל היא בטוחה שעוד יחזור אליו, ואז היא מתה. פיטר נמלט בבכי מן החדר, יוצא למדשאה מחוץ לבית החולים, ומשם הוא נחטף על ידי חללית חייזרית. בטווח של דקות מעטות הוא מאבד את אמו ושאר הקרובים שלו, ונחטף מביתו ומן העולם שלו – וכך נוצר קשר בין בית ומשפחה שיחזור על עצמו לאורך הסרטים. כל האלמנטים האלה – האב הנעדר, מות האם, אובדן הבית והווקמן – יופיעו שוב ושוב בסרטים.

החטיפה של פיטר קוויל

 במהלך הסרט הראשון אנחנו יכולים לראות פעמים אחדות את קוויל עצמו מעיד על הקשר האמיץ שיש עבורו בין הבית לבין המשפחה. באחת הסצנות הוא מאשים את יונדו, קברניט חללית הפיראטים שחטפה אותו: "אתה חטפת אותי מהבית שלי ומהמשפחה שלי". בסצנה אחרת גמורה שואלת אותו למה הוא סיכן את חייו כדי להחזיר לעצמו את הווקמן בעת הבריחה מהכלא. פיטר עונה: "אמא שלי נתנה לי אותו. הוא במקרה היה עלי ביום שאני... ביום שהיא... ביום שעזבתי את כדור הארץ."

מה שעוד קורה במהלך הסרט הזה הוא ש"השומרים" יוצרים למעשה משפחה חדשה כאשר הם ניצבים יחד מול הקשיים והאתגרים שבסרט. בשלב מסוים קוויל אומר שהם כולם "לוזרים", לא במובן של מפסידנים אלא במובן שכולם איבדו דברים: "את הבתים שלנו. את המשפחות שלנו." שוב אפשר לראות בדברים אלה את הקשר עבורו בין בית ומשפחה. אבל כאמור, הם יוצרים משפחה חדשה שמחליפה את המשפחות שאיבדו.

אנחנו רואים את העובדה שנוצרה משפחה חדשה במפורש לקראת סוף הסרט. זה ניכר במערכת היחסים החשובה ביותר של פיטר, מערכת היחסים שלו עם גמורה. בסצנת הקליימקס של הסרט רונאן מנסה להשמיד את נובה פריים באמצעות אבן האינסוף וקוויל תופס אותה בידו החשופה ומנסה למנוע ממנה לפגוע באדמה. גמורה מושיטה לו יד ואומרת לו "קח את ידי", ואלה מחווה וציטוט שהם שיקוף ברור של המחווה של אמו בתחילת הסרט. אבל בעוד שפיטר בן השמונה לא יכול היה לקחת את היד של אמו, עשרים שנה אחר כך הוא לוקח את היד של גמורה.

קצת לאחר מכן יש לנו עדות נוספת, ברורה יותר, לכך שזו משפחה. יונדו וקרגלין ממריאים כשהם מזכירים את אביו הנעדר של קוויל (שלא הוזכר במהלך כל הסרט), ולאחר מכן יש שיחה קצרה בין קוויל לגמורה שבה הם מדברים על יונדו. פיטר אומר שיונדו שהוא פחות או יותר המשפחה היחידה שאי-פעם הייתה לו וגמורה עונה: "לא, הוא לא." ההצהרה המפורשת הזו מבטלת כל ספק שאולי היה לצופה.

שתי הנשים שמושיטות יד לפיטר קוויל - אמא שלו וגמורה

 הסרט הראשון מסתיים בעוד אזכור מעורפל אחד לאביו של קוויל, שיותר משהוא שייך לסרט הזה הוא הכנה לסרט הבא, ואכן הסרט השני בסדרה הוא סרט על אבות. הסרט השני מתחיל בשיבת אביו של פיטר קוויל (אגו) לחייו של פיטר. עם הופעתו של אגו אנחנו עדים להתייחסות של כמה מן הדמויות לנושא פיטר ואביו וזהות האב – דראקס אומר שהוא היה בטוח שיונדו הוא אביו של פיטר; קרגלין מזכיר שיונדו תמיד עמד לצד קוויל גם כאשר זה האחרון בגד בפיראטים שבקרבם גדל; פיטר מנהל שיחה עם גמורה שבה הוא מתוודה שהיה מסתובב עם תמונה של דיוויד הסלהוף ומשקר לאנשים שהסלהוף הוא אביו. אבל עכשיו לכאורה אביו שב לחייו וחוסר הבהירות הזה הסתיים.

מכיוון שעבור קוויל יש זהות בין משפחה ובית, שיבת האב כרוכה באפשרות של בית חדש, הלא הוא העולם של אגו, וזה עולם שדומה לגן עדן. אבל כמובן שהשיבה לא יכולה להיות פשוטה. מעט לאחר ההגדעה קוויל ואגו מתעמתים זה עם זה סביב העובדה שאגו נטש את אמו של פיטר ולא חזר לקחת אותו עצמו אחרי מותה. הם מתפייסים ואגו מבקש הזדמנות להיות "האב שהיא [האם] הייתה רוצה שאהיה" ופיטר מתרצה. לא במקרה השיחה הזו נחתמת בכך שאגו אומר לפיטר "הגעת הביתה".

אגו והעולם שלו

 השיחה הזו אמורה לציין התחלה של פרק חדש ושליו בחייו של קוויל, שבו יש לו אב ויש לו בית חדש. התגובה של פיטר לגמורה כאשר היא מעלה בפניו את החשדות שלה לגבי אגו והעולם שלו מעידה על כך. פיטר עונה לה "סוף-סוף מצאתי את המשפחה שלי. את לא מבינה את זה?". והתשובה שלה היא: "חשבתי שכבר מצאת אותה", בהתייחסות ברורה למה שאמרה לו בסוף הסרט הקודם. זה רמז ברור לכך שפיטר לכוד בין שתי משפחות, שני בתים, שהוא יצטרך להכריע ביניהם.

לבסוף אגו מגלה לפיטר את תכניתו להשתלט על היקום שתעלה בחייהם של "השומרים", ופיטר צריך לבחור בין המשפחה שיצר לעצמו לבין האב שמעולם לא הכיר. אגו גם מתוודה באוזני פיטר שהוא זה שגרם את המחלה של אמו של פיטר ולאחר מכן שובר את הווקמן שלו. הוא "מטמא" את הזיכרון של האם והבית, ומשמיד את השריד המוחשי האחרון שיש לפיטר מהאם ומהבית. זו תתגלה כטעות. ברגע הבחירה פיטר אומר לו "אסור היה לך להרוג את אמא שלי, ולמחוץ את הווקמן שלי". פיטר בוחר במשפחה הישנה (אמו) ובמשפחה החדשה כאחד, בבית הישן בכדור הארץ ובבית החדש שבנה עם "המגנים". מכיוון שעבור פיטר הכול חוזר לאבדן הראשוני של האם והבית. הוא הורג את אגו כדי להציל את הזיכרונות מאמו, וכדי להציל את חבריו / משפחתו. ומכיוון שעבור פיטר הבית הוא המשפחה, הבחירה במשפחה שיצר והריגת האב כרוכים בחורבן הבית החדש, העולם של אגו.

לקראת הסוף אנחנו גם עדים לסצנה של אהבת אב אמתית, כאשר יונדו, מי שהיה האב למעשה של פיטר, מקריב את עצמו כדי שפיטר יחיה. לאחר אבדן שני האבות האלה פיטר הוא ראש המשפחה החדש, והוא מקבל על עצמו מעמד זה. לקראת סוף הסרט השני אנחנו עדים לסצנה של המשפחה הנאספת סביב מיטת המת של הפטריארך, יונדו. כולם שם – פיטר וגמורה בת זוגו, דראקס שאיבד את כל משפחתו, רוקי וגרוט, קרגלין ("בנו" האחר של יונדו) ואפילו נבולה. הם יצרו לעצמם בית חדש ומשפחה חדשה.

משפחה חדשה, בית חדש - סביב גופתו של הפטריארך המת

הפנתר השחור – בית מעצב תודעה

הסוגיה המרכזית העומדת בפני הדמויות בסרט "הפנתר השחור" היא אם על וואקאנדה לגלות לעולם את כוחה ויכולותיה ולהשתמש בכוח זה כדי לעזור לאפריקאים ולאנשים ממוצא אפריקאי (באפריקה עצמה ובעולם כולו), או להמשיך במדיניות ההסתתרות וההסתרה הקיימת שלה. התשובה של הדמויות בסרט לשאלה זו תלויה במידה רבה בבתים ובסביבה שבהם הן גדלו, והיא משתנה ככל שבתים אלה משתנים.

ט'צ'אלה, "הפנתר השחור", הנצר לשושלת המלוכה של וואקאנדה שעולה למלוכה אחרי מות אביו, מייצג את הגישה שתומכת בהמשך ההסתתרות. מולו ניצב אריק סטיבנס, "קילמונגר", צאצא אחר לבית המלוכה של וואקאנדה, שנולד וגדל באוקלנד (שכונה של לוס אנג'לס) בשנות התשעים של המאה העשרים וחווה את הדיכוי של האפרו-אמריקאים בארצות הברית. סטיבנס סבור שעל וואקאנדה לנצל את הידע והכוח שלה כדי לסייע לאפריקאים בכל העולם.

את התפקיד החשוב של המקומות שבהם גדלו ט'צ'אלה וסטיבנס ואת הקשר האמיץ בין הבתים של השניים לבין הגישות שלהם אפשר לראות בצורה יפה בחיזיון של כל אחד מהם כאשר הם שותים מהתמצית שמעניקה להם את כוחות הפנתר השחור. כאשר ט'צ'אלה שותה מן התמצית החזון שלו מראה לו אפריקה של החלום שהיא ארכיטיפית – מישור סוואנה עם עצי שיטה – שבה הוא פוגש את המלכים שקדמו לו ומקבל מהם את התפקיד וגם את הגישה שתומכת בהסתרה. קילמונגר לעומתו רואה את דירת הילדות שלו באוקלנד ואת אביו, הנסיך של וואקאנדה שגלה מרצון והשתקע באוקלנד כדי לנסות להילחם בעוולות, ולכן הוא מאמץ את הגישה האקטיביסטית.

למעלה - החיזיון של ט'צ'אלה; למטה - החיזיון של סטיבנס

 אנחנו יכולים לראות את הקשר בין הסביבה לגישה גם אצל דמויות אחרות. כפי שאמרתי, אביו של קילמונגר שינה את דעתו לאחר שהחליף את מקום מגוריו. את הגישה האקטיביסטית מאמצת גם נאקייה, שהיא סוכנת של וואקאנדה שפועלת מחוץ למדינה ונחשפת לעוולות באפריקה עצמה, ואפילו מפקד הכוח ששומר על הגבולות (שנחשף יותר מאחרים לעולם החיצוני) תומך בגישה זו (אם כי שם אפשר אולי לייחס את זה יותר לאישיות).

במהלך הסרט אנחנו עדים לפתיחה מסוימת של וואקאנדה החוצה, וחשוב מזה לחדירה של העולם החיצוני לתוך וואקאנדה. החדירה הזו והשינוי שהיא מחוללת גורמות לשינוי העמדה של ט'צ'אלה. ראשית חדירת ההשפעות האלה דווקא בייצוא מסוים של הכוח של וואקאנדה במהלך הניסיון ללכוד את קלו בקוריאה. אבל החשיבות האמתית של הניסיון הכושל הזה היא בכך שהוא מביא לחדירה של העולם החיצוני לתוך וואקאנדה. יש חדירה בקנה מידה מוגבל עם כניסתו של הסוכן רוס שמובא לצורך טיפול רפואי, אבל חשוב יותר – החצנת הכוח הזו גם מובילה להגעתו של קילמונגר לוואקאנדה, והוא קורא תיגר על ט'צ'אלה ותופס את השלטון. לאחר שתפס את השלטון סטיבנס יכול לנסות וליישם את המדיניות האקטיביסטית שלו.

קילמונגר בגבול וואקאנדה

 תפיסת השלטון על ידי קילמונגר, המלווה בניסיון ראשון לייצא את הכוח של וואקאנדה בצורה משמעותית, משנה את וואקאנדה ומשנה את הגישה של ט'צ'אלה. היא מובילה למלחמת אזרחים, ומאוחר יותר לכך שט'צ'אלה שוקל מחדש את המקום והתפקיד של וואקאנדה בעולם. (יש להזכיר גם שלגילוי האמת אודות מות אביו של קילמונגר יש תפקיד בשינוי הדעה הזה.)

שוב נוכל לפנות לחיזיון כדי לראות את זה, הפעם בחיזיון השני של ט'צ'אלה כאשר משקים אותו שנית מן התמצית. הוא שב לאותו נוף אפריקאי ארכיטיפי מהחזון הראשון, אבל הפעם הוא לא מקבל את הגישה המסורתית. הוא מתעמת עם אביו ומורד בו. הוא אומר שקילמונגר הוא "מפלצת מעשה ידינו" מכיוון שלא הביאו אותו לוואקאנדה אחרי מות אביו, ואומר שהוא חייב לתפוס שוב את המלוכה כדי "לתקן את העוולות האלה". העוולות שהוא מדבר עליהן אינן רק העוולות שקילמונגר גרם, אלה גם העוולות שנעשו לו על ידי וואקאנדה והעוולות שנגרמות לאפריקאים בכל העולם בגלל הפסיביות של וואקאנדה.

ואכן הסרט מסתיים בכך שאנחנו רואים את הקמת מרכז העזרה הראשון של וואקאנדה באוקלנד, ואת ט'צ'אלה מתייצב בפני עצרת האו"ם ומודיע שוואקאנדה תחלוק את הידע והמשאבים שלה עם העולם.

 

ט'צ'אלה באו"ם

כפי שאמרתי בראשית דבריי, היוצרות והיוצרים של MCU עשו עבודה מרשימה מאוד ביצירת היקום הקולנועי שלהם שנפרש על פני יותר מעשור. ניסיתי להראות כאן איך הם הצליחו גם להשתמש בצורה מרשימה בבתים של הדמויות בשונות כדי לעצב אותן, את מערכות היחסים שלהן, ואת היחס שלהן לעולם.

איפה גרים הגיבורים? חלק 3 - הבית הקטן בערבה של קלינט ברטון

קלינט ברטון – הוקאיי

בניגוד לעימות המתמשך עם סטיב רוג'רס אין עימות בין טוני סטארק לקלינט ברטון (בין השאר כי הם לא שווי כוח בשום אופן), אבל הם כן מייצגים שני קצוות של החברה האמריקאית. טוני הוא העירוני המודרני הרווק וקלינט (כפי שאנחנו לומדים במהלך הסרטים) מייצג את החברה הכפרית המסורתית המשפחתית. ההבדלים ביניהם ניכרים באופן מובהק בבתים שלהם. הבתים של טוני מעוצבים בצורה מודרנית ומלאים גאג'טים.; הבית של קלינט (שאותו אנחנו רואים לראשונה באמצע "עידן אולטרון") ניצב מבודד בלב שדות חקלאיים לצד יער. לולא הטנדר ליד הבית של קלינט וקווי החשמל שמוליכים אליו, התמונה שאנחנו רואים יכלה להיות גם מ-1850.

 האפיון הזה נמשך גם כשאנחנו רואים את פנים הבית ואת מי שגרים בו. כאשר האוונג'רס מגיעים לביתו של קלינט במהלך "עידן אולטרון" מקדמים פניהם לורה, אשתו של קלינט (שהיא בהיריון), ושני ילדיו (בן ובת, כי אם קלישאה אז עד הסוף). "היינו מודיעים מראש שאנחנו מגיעים," אומר לה טוני, "אבל היינו עסוקים בלא לדעת שאת קיימת בכלל." היא לבושה בבגדים ביתיים וקלינט מחליף מיד בגדים לג'ינס וחולצת פלנל.

הבית של קלינט ברטון / הוקאיי

לורה וקלינט ברטון

 אבל יש ניגוד נוסף בין טוני וקלינט, מעניין ועמוק יותק לדעתי, שגם הוא קשור לבתים שלהם. הבתים של טוני סטארק הם מקור לפורענות ולהרס, ולעומתם הבית של קלינט הוא מקום שממנו אפשר לשאוב כוח ובו אפשר להתאושש.

כמעט בכל סרט הבתים של טוני סטארק הם מקום של הרס, ולעתים המקום שבו נולד האיום שאתו הגיבורים צריכים להתמודד, ואסקור את זה בקצרה להלן. איירון-מן 1 – בבית של טוני עובדיה סטיין גונב ממנו את כור הקשת. איירון-מן 2 – פחות מובהק, אבל משם נגנבת החליפה הנוספת על ידי רודי והבית נהרס בקרב בין טוני ורודי. איירו-מן 3 – הבית נהרס קצת לאחר תחילת הסרט, אבל חשוב מזה הרס הבית יוביל לנקודת השפל הגדולה ביותר של טוני בטנסי (ללא חליפה, ג'רוויס לא מתפקד, נתון להתקפי חרדה) והוא גם המקום שממנו פפר נחטפת. ב"הנוקמים" הראשון הפורטל שדרכו נכנסים הצ'טאורי הוא בראש מגדל סטארק. ב"עידן אולטרון" אולטרון נוצר במעבדה במגדל האוונג'רס, מה שהיה מגדל סטארק שנבנה על ידי טוני.

הפורטל של הצ'טאורי בראש מגדל סטארק

 לעומת זה הבית של ברטון הוא מקום שלו שאפשר למצוא בו כוח. כאשר החבורה מגיעה לבית של קלינט ברטון הם נמצאים בנקודת השפל הנמוכה ביותר שלהם ב"עידן אולטרון" לאחר שהוכו על ידיו שוק על ירך בעימות הראשון ביניהם, ת'ור עזב אותם וחזר לאסגארד והמתיחות בין טוני וסטיב בשיאה. הבית יהיה המקום שבו הם יתאוששו, יחדשו את כוחם ויגבשו תכנית פעולה וממנו הם יצאו להתמודד עם האיום הגדול ביותר על העולם עד אותה עת.

מעט לאחר הגעתם אנו עדים לשיחה בין קילנט ללורה, אשתו. לורה מדברת על "האנשים האלה, האלים האלה" וקלינט שואל אותה אם היא חושבת שהם לא צריכים אותו. "אני חושבת שכן," היא עונה, "וזה הרבה יותר מפחיד." היא מפחדת כי גיבורי-העל האלה צריכים את קלינט, שלא ניחן בכוחות שלהם. אבל היא גם מאמינה בו ולכן היא מטילה עליו את האחריות והתפקיד להיות מי שיאחד את הצוות הזה, הצוות שהוא התקווה היחידה והאחרונה של העולם להצלה מידי אולטרון. [בהערת אגב כדאי לציין שבתחילת הסרט, אחרי שקלינט נפגע, טוני אומר לרופאה שמטפלת בו ש"העמדת הפנים שאנחנו צריכים אותה ממש עוזרת ללכד אותנו." הבדיחה הזו הופכת כעת לממשות.] וקלינט מקבל עליו את האחריות הזו. "זה הבלגן שלי" הוא אומר.

ללורה, הדמות האמהית הביתית, יש תפקיד נוסף בהתאוששות של האוונג'רס. בשעת אחד מהוויכוחים בין טוני לסטיב היא מפיגה את המתיחות כאשר היא מבקשת מטוני לעזור לה עם משהו באסם, וכאשר הם נכנסים הוא מוצא שם את ניק פיורי, שחברי האוונג'רס חשבו שמת. פיורי מכנס את הגיבורים המוכים במטבח של קלינט, ושם נושא לפניהם נאום. פעם עמדה לרשותנו כל הטכנולוגיה שרצינו, הוא אומר, אבל היא לא זמינה יותר. כעת יש לנו רק את עצמנו, "nothing but our wit and our will" כדי להביס את אולטרון שרוצה להשמיד את העולם. לא במקרה הנאום הזה ניתן בסביבה הכפרית של הבית של קלינט, ועוד במטבח. זה הניגוד המושלם למגדל האוונג'רס, למעבדה שלהם ולסלון המודרני שטוני בנה, ושבו הופיע אולטרון לראשונה. ואכן בסביבה הזו האוונג'רס נענים לקריאתו/דרישתו של פיורי – הם מצליחים לפענח מה אולטרון רוצה ואיך הם יכולים להביס אותו. החלק הזה בסרט נגמר בתמונה שהייתה יכולה להילקח ממערבונים – האישה (ההרה) צופה מן המרפסת של הבית המבודד בגבר שלה ובחבורתו יוצאים רכובים (או במקרה זה מוטסים) להציל את העולם. הם יצליחו, כמובן.

ניק פיורי והאוונג'רס במטבח בבית ברטון

 הבית של קלינט ברטון הוא מה שמכונה The American Heartland. זהו מקור הכוח הסופי. יוצרי הסרט אומרים לנו שכאשר העולם המודרני נכשל (טוני והחליפה שלו, פיורי והטכנולוגיה, ההאלק וקפטן אמריקה שהם תוצרים של מחקר מדעי), תמיד אפשר לחזור למקורות ולשאוב מהם כוח שיאפשר לנו להתגבר על המכשולים הקשים ביותר.

אם ננסה לסכם את תפקיד הבתים בסרטי "הנוקמים" אנחנו יכולים לראות איך האופי הכפול של הבתים של טוני סטארק משקף את שני חלקי האישיות שלו; איך הבתים המופשטים של סטיב מהווים ביטוי להיותו גילום של רוח הקולקטיב; איך הבית הכפרי של קלינט הוא ביטוי לכוח שאפשר לשאוב מן השורשיות. השילוב שלהם הוא שמאפשר לאוונג'רס להתמודד עם האיומים הנוראים שהם ניצבים בפניהם.

בית הגיבורים

איפה גרים הגיבורים? חלק 2 - איפה הבית של סטיב רוג'רס?

סטיב רוג'רס – קפטן אמריקה

העימות בית סטיב רוג'רס וטוני סטארק מתחיל למעשה ברגע שבו הם נפגשים, ומחמיר והולך מסרט  לסרט עד ל"מלחמת אזרחים" ששם הוא מגיע לשיא. העימות הזה קשור לאופי השונה שלהם, והניגוד באופי ביניהם ניכר גם בבתים שלהם. אם טוני בונה בתים בכל מקום כפי שהראיתי קודם, לסטיב אין בית מוגדר.

בסרט "הנוקמים" הראשון לוקי מכנה את סטיב רוג'רס "אדם שמחוץ לזמן", ובצדק. סטיב, שצלל אל מתחת לקרח במעשה של הקרבה עצמית בסוף "קפטן אמריקה" הראשון, שמתרחש באמצע שנות הארבעים של המאה ה-20, מתעורר בניו-יורק בעשור הראשון של המאה ה-21, שבעים שנה מאוחר יותר. הוא אולי בניו-יורק, העיר שבה נולד וגדל, אבל הוא לא יכול לחזור הביתה. אבל לסטיב מעולם לא היה באמת בית מוגדר, לפחות הצופים מעולם לא ראו בית כזה. כבר בתחילת הסרט הראשון שעוסק בו, "קפטן אמריקה", אנחנו רואים שלסטיב אין בית ברור. בבדיקה שלו לקראת הגיוס דוקטור ארסקין שואל אותו מאיפה הוא, ואנחנו לומדים שסטיב ניסה להתגייס חמש פעמים, ובכל פעם נתן כתובת בעיר אחרת.

חמש בדיקות בחמש ערים - קפטן אמריקה 1

 אבל מבט שונה על הדמות מגלה שלסטיב כן יש בית, למעשה יש לו שני בתים, אבל אלה אינם מקומות מוגדרים, הם אינם מבנים, אלא בתים מופשטים. הבית האחד הוא השכונה שממנה הוא מגיע, ברוקלין, והבית האחר הוא הצבא ומאוחר יותר שיל"ד שמחליף עבורו את הצבא. בסרטים אנחנו רואים את תהליך המעבר שלו מן הבית האחד אל האחר.

סטיב הוא "הילד מברוקלין" ומי שמכנה אותו כך ומגדיר אותו כשייך לשכונה הוא חברו הטוב ביותר, שגדל אתו בשכונה, באקי. ב"קפטן אמריקה" אנחנו רואים גם את סטיב עצמו מגדיר את עצמו כשייך לשכונה. בסצנה שבה הוא נוסע עם פגי בברוקלין הוא מצביע לה על המקומות שהוא מכיר – סמטה, מגרש חניה, חנות. אבל לא על הבית שלו. אין לו מיקום מדויק בשכונה כי כל השכונה היא ביתו. הכי קרוב שהצופים מגיעים לראות את הבית של סטיב הוא בסצנת פלשבק ב"חייל החורף" שבה רואים את סטיב ובאקי חוזרים מהלוויית אמו של סטיב. הם נעצרים ליד הדלת, סטיב מחזיק את המפתח בידו ומתכוון להיכנס, ושם הסצנה נגמרת וחוזרים להווה של הסרט. אנחנו לא ממש רואים אפילו את דלת הדירה.

ברוקלין של סטיב רוג'רס

תהליך המעבר של סטיב מברוקלין לצבא הוא גם תהליך הטרנספורמציה שלו מסטיב רוג'רס לקפטן אמריקה, והתהליך הזה מתחיל בשכונה עצמה. התהליך מתחיל כאשר סטיב ופגי נוסעים ברחובות ברוקלין והוא מצביע לה על מקומות שהוא מכיר (הסצנה שהזכרתי לעיל), והמראה של הסביבה אזרחי לגמרי; אז הם נכנסים לחנות רגילה למראה, אבל למוכרת יש אקדח מוסתר מתחת לדלפק, מה שכמניס אלמנט של זרות ושל צבאיות לשכונה; המוכרת פותחת להם דלת סתרים והם נכנסים למסדרון מוסדי למראה שבו חיילים חמושים והאספקט הצבאי מתגבר; הם ממשיכים במסדרון עד לדלת כבדה שנפתחת למעבדה שבה ייערך הניסוי שממנו יגיח סטיב כקפטן אמריקה, ומעבדה זו כבר צבאית לכל דבר ועניין.

שם, לאחר שהוא יעבור את הטרנספורמציה, יתחיל תהליך של התרחקות מהשכונה. בתחילה סטיב רוג'רס שהפך ל"קפטן אמריקה" מגויס להיות כרזת תעמולה מהלכת ונשלח להופיע בכל רחבי המדינה, ומאוחר יותר רחוק יותר מהעיר – לאיטליה. לאחר מכן הוא יגיע עמוק יותר לאירופה. ההתרחקות מהשכונה היא לא רק פיזית אלא גם מנטלית, כי סטיב הולך ומאבד את הקשר שלו לניו-יורק ולברוקלין. בסרט "חייל החורף" הוא יאמר לסאם ווילסון ("פלקון"): "כשלא היה לי שום דבר אחר, היה לי את באקי", ובאקי מסמל את הקשר לברוקלין. באקי מגויס ונשלח לאירופה לפני סטיב, ואז נופל בשבי. סטיב מחלץ אותו, אבל באקי נהרג בקרב. הקשרים האחרון שלו לברוקלין ניתק כך.

סטיב מחלץ את השבויים על דעת עצמו

אבל במקביל להיחלשות הקשרים האלה לברוקלין סטיב הולך ובונה לעצמו בית חדש – בצבא. הוא רוכש לעצמו יכולת פעולה (Agency) אחרי שהיה קודם בובה בידי המפקדים שלו, ובונה לעצמו מקום ותפקיד של ממש בצבא. הוא מורד בתפקידו ככלי תעמולה, אוסף סביבו חבורת לוחמים ויוצא לפעילות על דעת עצמו. הוא הופך את עצמו לנכס שאי-אפשר בלעדיו, לחלק אמתי ממאמץ המלחמה בנאצים ולא רק כלי לגיוס כסף. התוצאה של שני התהליכים האלה היא ההקרבה העצמית שלו בסוף הסרט הראשון, בשירות הצבא וכדי להציל את ניו-יורק שלו.

 ההזדהות הזו עם הצבא מועתקת מאוחר יותר לשיל"ד ויש לנו עדויות של סטיב עצמו על ההזדהות הזו למוסדות האלה. ב"הנוקמים" הראשון, כאשר סטיב מגיע לנושאת המטוסים המעופפת, ברוס באנר מעיר לו שהכול ודאי נראה זר ומוזר, וסטיב מביט בחיילים ואומר "למעשה, זה די מוכר". ב"חייל החורף" כאשר סאם מדבר אתו על האפשרות לעזוב את שיל"ד סטיב אומר "אני לא יודע מה הייתי עושה עם עצמי אם הייתי עוזב". ולבסוף, בסוף "עידן אולטרון" הוא אומר בפירוש לטוני שהבית שלו הוא שיל"ד. הם בבסיס החדש של שיל"ד וטוני מדבר על האפשרות שיבנה בית לעצמו ולפפר, ואומר לסטיב "גם אתה תגיע לזה יום אחד". סטיב אומר שהוא כבר לא אותו אדם שהיה לפני שבעים שנה ורצה את הדברים האלה. טוני שואל אותו אם הוא בסדר, יש רגע של שתיקה וברקע שומעים הלמות נעלי חיילים וקריאות מפקדים וסטיב אומר: "אני בבית".

סטיב בבית בבסיס של שיל"ד - הסוף של עידן אולטרון

הקטע הזה מעניין וחשוב מכיוון שהוא מציג לנו את הניגוד בין שתי הדמויות האלה בכל מה שקשור לבתים. טוני, בונה הבתים, מדבר על אפשרות בניית בית בשבילו ובשביל פפר; סטיב מגדיר את עצמו כיצור של הממסד שחש בבית בבסיס הצבאי. וזה לא מקרי, כי הם מייצגים שני אתוסים אמריקניים מובהקים – האינדיבידואל פורץ הדרך, והתגלמות האומה המגויסת. טוני סטארק הוא התגלמות החלוץ האמריקאי, פורץ הדרך המורד במוסכמות שלא מקבל סמכות ושם את עצמו במקום הראשון. הגאון היוצר האנוכי. אבל יש אתגרים שמולם יחידים אינם יכולים לעמוד, ובנקודה זו אנו רואים את האתוס האמריקאי האחר נכנס לפעולה – ההתגייסות הכללית למען האומה. זהו סטיב רוג'רס, וזו הסיבה שאין לו בית מוחשי אלא הבתים שלו הם התגלמות של תפיסות של קהילה. סטיב רוג'רס הוא ה"כל אדם" הניו-יורקי, הילד מברוקלין שהוא התגלמות השכונה, שהופך להיות "קפטן אמריקה", התגלמות כל המעלות של האומה המתגייסת להתמודד עם אתגרים עצומים, ואין אתגר גדול ממלחמת העולם השנייה.

יש נקודה מעניינת שהייתי רוצה להוסיף כאן והיא נוגעת להיפוך תפקידים מסוים בין טוני וסטיב בסרט "מלמת אזרחים". בסרט זה אנחנו רואים את הדרישה של הממשלה לפקח על פעילותם של האוונג'רס, בגלל הכוח הרב שיש להם והאפשרות שלהם לגרום נזק רב. טוני סטארק, האינדיבידואל, הוא זה שמקבל את הצורך הזה בפיקוח והגבלה (זה לא פתאומי כפי שזה נשמע ומובן יותר כאשר עוקבים אחר ההתפתחות של הדמות), אבל סטיב רוג'רס שעד אז היה איש המנגנון הנאמן דוחה את הפיקוח הזה. התוצאה של הדחייה הזו עבור סטיב היא שהוא נכלא. בהקשר הדיון הזה על בתים אפשר לומר שברגע שסטיב דחה את התגלמות הרצון הקולקטיבי כפי שהיא מתבטאת בממשלה, הוא ויתר על הבית היחיד שאתוס כמוהו יכול לקוות לו, והוא אכן מאבד את הבית שלו ומגיע לכלא.