(לא) ספר לשבוע הספר – 5

חלומות באסמפיה / עורכים: ניר יניב ורמי שלהבת (יניב)

הסיבה להמלצה הזו פשוטה מאוד – אם אנחנו רוצים שהז'אנר יחיה בארץ צריך כמה שיותר במות לפרסם בהן. "חלומות באספמיה" החל כהצעה בפורום למשהו מאולתר וחד-פעמי שהתגלגל למשהו הרבה יותר גדול ומרשים. הוא נערך על ידי ורד טוכטרמן (שהייתה העורכת-המייסדת שלו) וניר יניב עד שהוא הפסיק להופיע לזמן מה. לאחרונה הוא שוב יוצא לאור, הפעם בעריכתם של ניר יניב ורמי שלהבת. כולם עורכים מצוינים שבוחרים סיפורים מצוינים.

בגרסה החדשה שלו הוא יוצא גם במהדורה דיגיטלית. אם אתם אוהבים מדע בדיוני, אם אתם רוצים לראות יותר כותבים ויותר סיפורי מקור – קנו את הגיליונות.

ספר לשבוע הספר - 4

סיפורים מממלכת הסכנה / גר"ר טולקין (זמורה-ביתן)

אני טולקינאי קטן מאוד. למעשה, קראתי את שר הטבעות פעמיים ובשתי הפעמים הוא שיעמם אותי. אני חושד שכאשר "סיפורים מממלכת הסכנה" יצא לאור באנגלית לפני כמה שנים זה היה כדי לנסות לרכוב על ההצלחה של הסרטים ולעשות עוד קצת כסף, וזו כנראה גם הייתה הסיבה שהוא תורגם לעברית. אבל מעז יצא מתוק, מכיוון שהוא מכיל שתי יצירות שהן בעיניי חשובות ומעניינות – "הנפח מווטון מייג'ור" (Smith of Wooton Major) ו"האיכר ג'יילס בן הכפר דון" (Farmer Giles of Ham). את "הנפח" אפשר היה להשיג בעברית בקלות יחסית (בשם "הנפח מווטון רבא") אבל סיפורו של ג'יילס תורגם בשנת 1968 בשם "גילס האיכר מפרזון" בהוצאה שמאז נעלמה והספר עצמו נדיר להפליא.

שני הסיפורים האלה מכילים, לדעתי וכפי שאני מבין את מה שקראתי מטולקין, אמירות יסודיות לגבי יחסי עולם הפיות והקסם והעולם היום-יומי. הם מתארים שתי גרסאות, ואולי שני פנים או שתי נקודות מבט, של האופן שבו הקסם נעלם מעולמם של בני האדם. קראתי את הסיפורים האלה יותר מפעם אחת, בעברית ובאנגלית, והם לא מאבדים מן העומק שלהם. כמו כן, אם אתם רוצים לראות את טולקין במפגן של הומור (לא בדיוק התכונה שמקשרים אליו מיד), אתם חייבים לעצמכם לקרוא את סיפורו של ג'יילס – אם כי במקרה זה אני חייב להמליץ על המקור כי המתרגמת נטלה, לטעמי, חירויות גדולות מדי בשינויים שעשתה. ובנוסף, יש במהדורה זו אחרית דבר מאירת עיניים של רן בר-זיק.

רשומה קצרה בבלוג על הספר הזה; ביקורת מפורטת יותר שלי באתר האגודה.

ספר לשבוע הספר - 3

הנערה עם כל המתנות / מ"ר קרי (יניב)

הולכים להיות כאן ספוילרים מסוימים – מאוד כלליים ומאוד מינוריים, בלי פרטי עלילה חושבים כדי שאוכל לדון טיפה במקום של הספר הזה בכתיבת הז'אנר המודרנית – אבל למען הרגישים במיוחד אני אשים אותם אחרי תמונת הכריכה.

זה אחד מן הספרים שהצליחו להפתיע אותי בשנה האחרונה, ולכן אני שמח במיוחד שהוא תורגם. קרי עושה שני דברים מאוד מעניינים בספר הזה. האחד הוא לערער את התפיסות הקדומות של כל הדמויות בו (ושל הקוראים) על הגבולות של האנושיות וההגדרה של מי נחשב אנושי ומי לא. האחר הוא לפרוץ שוב ושוב את גבולות העולם של הדמויות שלו, שמתחילות בתחום שהוא פיזית ותפיסתית מוגבל ומסיימות עם תפיסת עולם חדשה לגמרי. מיד – ספוילרים מינוריים.

"הנערה עם עכל המתנות" הוא ספר זומבים, אבל לא סטנדרטי. הוא שייך למה שאני אוהב לכנות ספרי הזומבים המודרניים. בסופו של דבר יש גבול למה שאפשר לעשות עם הזומבים חסרי המוח הרעבתניים. הם משעממים. ולכן סופרים כמו קרי, דריל גרגורי ומור לאפרטי התחילו לכתוב זומבים שהם אנשים. וזה אפשר להם לעשות דברים כמו שקרי עושה כאן – לערער את המושגים שלנו על גבולות האנושי. וחדשנות כזו היא תמיד טובה.

ספר לשבוע הספר - 2

המנושל / בידיים ריקות – אורסולה לה-גווין (מודן / מובי דיק)

גם לקלאסיקות מגיעה המלצה, או לפחות תזכורת. התירוץ הפעם הוא התרגום החדש של הספר מהשנה שעברה (שאני בטוח שהוא מוצלח, אחרי הכול זה עמנואל לוטם, אבל אני לא חושב שהיה צריך לשנות את שם הספר).

לעולם יוראס יש ירח ניתן ליישוב, אנארס. אל הירח הזה היגרו האנארכיסטים כדי להקים עליו את החברה המושלמת. אחרי אי-אלו דורות של ניתוק יחסי בין הירח לעולם האם, שבק, פיזיקאי מאנארס, מגיע ליוראס. יוראס נשלט על ידי שתי מעצמות, אחת קומוניסטית והאחרת קפיטליסטית. הספר, שנכתב ב-1974, הוא אנאלוגיה פוליטית מובהקת לעולם שלנו בעידן המלחמה הקרה (והלא כל כך קרה). אבל הוא הרבה יותר מזה.

קראתי את הספר הזה בנעוריי כי אחי אמר לי שכדאי לקרוא אותו, והוא אמנם השאיר עלי רושם אבל ככל הנראה לא רושם מספיק. לפני כמה שנים קראתי אותו שוב, לצורך הרצאה על השתקפות סוציאליזם וקומוניזם במדע הבדיוני, וזה היה עונג צרוף. לה גווין מצליחה ללכת בספר על כמה חבלים מתוחים לא פשוטים. קודם כל, זה לא רק ספר פוליטי. זה ספר אישי, עם דמויות מעניינות ובנויות היטב שהחוויות האישיות שלהן הן אלה שדרכן אנחנו רואים את הממד הפוליטי של העולם. שנית, לה-גווין מצליחה לעשות משהו נדיר – להעביר ביקורת בלי להיות שיפוטית. כל השיטות הפוליטיות – האנארכיזם הסינדיקליסטי של יוראס, הקפיטליזם והקומוניזם של אנארס – מוצגות כלא מושלמות, כשיטות שיש להן פנים טובים ורעים, כשיטות שתלויות בבני אדם (שממש אינם מושלמים) להגשמתן.

אני כותב על הספר הזה מסיבה נוספת. אי-אז בשנות ה-80 הייתה להוצאת כתר סדרת מדע בדיוני משובחת, שבמסגרתה יצא לאור גם הספר הזה. רוב הספרים אזלו מאז גם בהוצאה. אבל לפני שנים אחדות עשתה ההוצאה מעשה ראוי להערכה – כל הספרים שאזלו נסרקו ונשמרו בקבצים והיום אפשר להזמין קלאסיקות כמו "המנושל" ב-Print on Demand באתר ההוצאה במחיר סביר למדי (כולל משלוח הביתה).
תודה לרני גרף וריקה טייכהולץ שהעירו לי על השגיאות שלי ובזכותם הן תוקנו.

ספר לשבוע הספר – 1

המטרה של פוסטים אלה היא להמליץ על ספר מדע בדיוני או פנטסיה אחד ביום במהלך שבוע הספר. מכיוון שזה שבוע הספר העברי, אני אכתוב רק על ספרים בעברית. אשתדל להתייחס לספרים חדשים, או לפחות לספרים שאפשר להשיג עדיין בחנויות בלי לנבור במרתפים אפלים שמורים על ידי נמרים של חנויות ספרים משומשות. את הפוסטים משנים קודמות אפשר למצוא מתויגים.

ובכן, נתחיל.

 

כולנו ממש בסדר / דריל גרגורי (הוצאת גרף)

חדש מהדפוס, יצא לאור לקראת שבוע הספר.

כן, בסדר, אני יודע שאתם חושבים שהשם שלו מעורר בי תגובה פבלובית, אבל זה באמת ספר מצוין. לא במקרה הוא זכה בפרס הפנטסיה העולמי ובפרס שירלי ג'קסון (פרס לספרות מתח פסיכולוגית ופנטסיה אפלה). זהו סיפורם של חבורת אנשים שכולם שרדו אסונות שנראים כאילו נלקחו מסיפורי מעשיות, וכעת הם נמצאים בטיפול פסיכולוגי קבוצתי. ואז דברים מתחילים לקרות. זהו סיפור מצחיק (לעתים) ומותח ואנושי. סיפור על אנשים שמנסים לשרוד זיכרונות בלתי אפשריים, זיכרונות שלא יאמנו, ולברר אם אולי בכל זאת יש בהם אמת.

זה סיפור ששייך לאחת התופעות המעניינות ביותר בספרות הז'אנר, ולדעתי בספרות בכלל – המיתוס של לאבקראפט. לאבקראפט, שבשנה הבאה ימלאו 80 שנה לפטירתו, בנה עולם עשיר שמראשיתו היה "מגרש משחקים" משותף לו לסופרים אחרים. הבסיס שהם יצרו עדיין משמש סופרים שכותבים סיפורים בו, ומחדשים ללא הרף. זה אחד מהסיפורים האלה. קראו אותו.