איפה כדאי לנסות לפרסם סיפורי מדע בדיוני ופנטסיה?

הפוסט הזה התחיל מהערה שזרקתי בפייסבוק על זה שמתישהו אני צריך לעשות רשימה כזו עבור כותבים ישראלים שרוצים לנסות לפרסם בחו"ל. מכיוון שאומת האינטרנט לא שוכחת, הזכירו לי את זה לפני שבועיים-שלושה ופרסמתי את זה בפייסבוק. עכשיו אני מעלה את זה גם כאן.

שימו לב! יש הערות חשובות של לביא תדהר בסוף.

שני "הגדולים" הם עדיין אסימוב'ס ו"כתב העת לפנטסיה ולמדע בדיוני".
הם יוצאים בדפוס, עם מהדורות דיגיטליות.
http://www.asimovs.com/info/guidelines.shtml
http://www.sfsite.com/fsf/
Interzone הוא כתב עת בריטי, אחד החשובים אם לא החשוב שבהם, אבל אין לי מושג מה מדיניות הפרסום שלהם.
http://ttapress.com/interzone/
התחושה שלי היא שה"אתחול " של Amazing Stories לא זוכה להצלחה שלה קיוו, אבל בתור זקן השבט הוא בכל זאת ראוי לכבוד ולתשומת לב.
http://amazingstoriesmag.com/info/submissions/

יש היום שלל במות חדשות, חלקן מקוונות ואחרות מתפרסמות ברשת ובדפוס כאחד. אלה רק כמה מהן, בשליפה מהזיכרון, ואני בטוח שאני שוכח כמה חשובות.
Lightspeed הוא ירחון המפרסם תערובת של חדשים וסיפורים ישנים בהדפסה מחודשת. הוא קנה לעצמו מקום של כבוד בשנים האחרונות.
http://www.lightspeedmagazine.com/about/guidelines/
Clarkesworld מפרסם תערובת דומה של סיפורים, ולא מעט סיפורים שהתפרסמו בו בשנים האחרונות היו מועמדים לפרסים ואף זכו בהם.
http://clarkesworldmagazine.com/submissions/
Apex משלים במידה רבה את השילוש הגדול של כתבי העת החדשים (בערך) של עידן הרשת. אפקס מפרסמים מדי שנה אסופה של סיפורים מתוך האתר שלהם.
http://www.apex-magazine.com/submission-guidelines/
Beneath Ceaseless Skies הוא כתב עת שאני אישית די מחבב, ומפרסם לא מעט סופרים צעירים ומתחילים. הגיליונות שלו קטנים (שלושה סיפורים בכל אחד) ויוצאים לאור מדי שבועיים.
http://www.beneath-ceaseless-skies.com/submissions/
בעוד שאלה הם כתבי עת מובהקים, יש הוצאות לאור שמתחזקות באתר שלהן פרסום סיפורים.
הוצאת Subterranean מוציאה רבעון, שכל אחד מהגיליונות שלו מחזיק בדרך כלל פחות מעשרה סיפורים. לא הצלחתי למצוא את דף ההגשות שלהם. הרושם שלי הוא שהם בררנים מאוד, והסיפורים שם בדרך כלל מצוינים.
http://subterraneanpress.com/magazine
הוצאת TOR מפרסמת באתר שלה סיפורים, נובלטות, נובלות ושירים. תדירות הפרסום שם משתנה.
http://www.tor.com/page/submissions-guidelines#Fiction%20Submission%20Guidelines
נוסף לכך הם פתחו עכשיו Imprint חדש שמיועד ספציפית ליצירות ארוכות מנובלטה (כלומר, 17,500 מילים ומעלה) ואינן מגיעות לממדים של ספר מלא. למיטב הבנתי, זה מיועד בעיקר לצאת ישירות לדיגיטל.
http://www.tor.com/blogs/2014/05/announcing-torcom-the-imprint

עוד אתרים
 Strange Horizons מפרסמים סיפורים, אבל לא הרבה. משהו כמו שניים-שלושה בחודש.
http://www.strangehorizons.com/
Daily Science Fiction כשמו כן הוא – אתר המפרסם מדי יום סיפור מדע בדיוני. אני לא עוקב אחריו (אין לי זמן) ולא יודע מה רמת העריכה והלקטורה שם, אבל כן ראיתי סופרים רציניים שפרסמו שם.
http://dailysciencefiction.com/submit
יש היום המון כתבי עת חדשים, שרובם מתפרסמים ברשת, ולחלקם התמחויות. רשימות הספרות החינמית של SF Signal היא נקודת פתיחה מצוינת כדי להכיר את הפרסומים האלה.
http://www.sfsignal.com/archives/tag/free-fiction/

הערות חשובות של לביא תדהר שמבין *הרבה* יותר ממני ובכלל שווה להקשיב לו:

סאבטרניין כבר סגרו את המגזין.
לטור אין טעם לשלוח סיפורים אלא אם כן זה ישירות לאחד העורכים. הם ממש ממש לא קוראים את הסיפורים ששולחים להם אחרת.
F&SF הם היחידים שלא מקבלים סיפורים בשליחה אלקטרונית ולכן זה ממש בזבוז זמן וכסף. הם גם מפרסמים למעלה מ-80% גברים (בעצם לדעתי הוא מפרסם את אותם 5-6 אנשים).
אינטרזון התחילו לקבל סיפורים באופן דיגיטלי.
אגב המגזין המודפס שעדיין יש לו את ההפצה הכי גדולה הוא דווקא אנאלוג. ולאחר 36 שנים יש לו סוף סוף עורך חדש. וכמו אסימוב'ס הם עברו לדיגיטלי (אבל איטיים מאוד).
אמייזינג סטוריס זה סתם בזבוז זמן.
לדעתי המגזינים המקוונים די שולטים היום, ביחוד Clarkesworld, שגם יש להם את התגובות הכי מהירות.
אגב, הכי פשוט לשלוח אנשים ל:
ralan.com
או ל
thegrinder.diabolicalplots.com

ספר לשבוע הספר 5+4

לא הספקתי לכתוב המלצה אתמול, ולכן הנה שתיים להיום.

עיר / קליפורד סימאק

צריך להמליץ על הספר הזה? "עיר" הוא אחת הקלאסיקות האמתיות של המדע הבדיוני. זו אסופה של שמונה סיפורים מראשית שנות ה-50 המצטרפים יחד לספר את ההיסטוריה של עתיד כדור הארץ. סיפור אחרון, תשיעי, נוסף אליהם בשנת 1973.

יש ב"עיר" תערובת אופיינית של "תור הזהב" של המדע הבדיוני – חלל, רובוטים, טכנולוגיה וטכנובבל. זה עלול אולי להיראות מטופש ונאיבי, אבל הם כתובים בקסם נהדר שמציל אותם מגורל כזה. יתר על כן, כמו במיטב המדע הבדיוני של תור הזהב, הם משרתים רעיונות ושאלות שליחן לא ינוס לעולם.

בלבו של הספר הזה עומדת שאלת האנושיות ושאלת הגורל. סימאק שואל שאלות נצחיות על מהות האדם וטבעו, מה יוצר אותו והאם אפשר לשנות את הטבע הזה. ככל הנראה אין תשובות לשאלות האלה, אבל החיפוש אחריהן, שלעולם לא יסתיים, הפיק כמה יצירות אמנות יקרות מפז. "עיר" הוא אחת מהן.

אוקיינוס בקצה המשעול / ניל גיימן

התעלומה הגדולה של הספר הזה היא לאן נעלמה ה"א הידיעה שהייתה צריכה להיות לפני המילה "אוקיינוס" בכותרת, אבל אני מניח שלעולם לא נדע את התשובה לה.

אני לא מעריץ מושבע של גיימן. אני חושב שפעמים רבות יש לו בעיה של סופים ושהוא קצת מאוהב מדי בכתיבה של עצמו. אבל כאשר הוא במיטבו, הוא מפיק יצירות שהן מופת של דיוק ואיפוק, ו"האוקיינוס בקצה המשעול" הוא יצירה כזו. במרכז הסיפור אדם בגיל העמידה שחוזר לבית ילדותו (אחד מהבתים שבהם גר בילדותו) ונזכר במפגש שהיה לו עם העולם שמעבר לעולם היום-יום.

בעולמות הפנטסטיים של גיימן יש משהו מן הכתיבה של לאבקראפט. היצורים מהעולמות הפנטסטיים, בעצם נוכחותם, מפוררים את מרקם העולם שלנו. האיום שלהם לא טמון בהכרח בכוונות שלהם, אלא בעצם נוכחותם בעולם שלנו. כזו היא ההשפעה של היצור שחודר לעולמו של הגיבור הילד, שמערער את כל מה שנדמה יציב, מוכר ובטוח. כאלה הם גם כוחות הקסם בספר הזה. הם טמונים בדברים היום-יומיים. בדברים השבורים, הפגומים, שעצם הפגם שבהם מעניק להם עוצמה.

כל אלה הופכים את הספר לשונה מספרי פנטסיה אורבנית שגורים, ולאחד הספרים הטובים שקראתי בזמן האחרון.

ספר לשבוע הספר 3 – אינקרסרון-סאפיק

דיסטופיות לנוער הן אחד הז'אנרים הפופולריים של השנים האחרונות. הבעיה שלהן היא הפשטנות של רובן. "משחקי הרעב", אולי הפופולרית שביצירות האלה בשנים האחרונות, היא דוגמה טובה לכך. המבנה של שני הספרים הראשונים זהה לגמרי כמעט – שליש של הכנה המוליכה לקרב בזירה שתופס את שאר הספר. הדמויות והרעיונות פשטניים במידה דומה. כאשר קולינס העיזה בספר השלישי להפוך את הזירה למורכבת יותר (המדינה כולה), ובתוך כך גם את הדמויות שלה ואת הדילמות שלהן, באופן לא מפתיע רבים היו המאוכזבים. פישר לא נפלה למלכודת הזו, וזה הופך את צמד הספרים האלה לשונים בצורה מרעננת בנוף הדיסטופיות לנוער.

כל מרכיב בספרים של פישר צופן הפתעות ומצריך התעמקות – הדמויות והיחסים ביניהן, העולם והרעיונות המעצבים אותו. הגילויים החדשים אינם אלים שקופצים מתוך מכונות, הם חשיפה מכאיבה לעתים של מורכות העולם. תהליך ההתבגרות של גיבורי הספרים, פין וקלודיה, אינו רק התפתחות אישית שלהם, אלא הוא כרוך בוויתור על תמונת העולם ילדותית פשטנית. כמו בתהליך התבגרות אמתית הגיבורים שלה מגלים את המורכבות של העולם שבו הם חיים, ואת הכוחות המעצבים אותו.

כציר להתפתחות הגיבורים והעולם פישר עושה שימוש יפה במושג הכלא, ההגבלה, שאינו רק מבנה פיזי אלא יכול להיות גם כללים חברתיים. לעתים כללים ומגבלות שאנחנו כופים על עצמנו. פין וקלודיה מגלים שכלא המגבלות החברתיות אינו נחלתם של ילדים בלבד, אלא שגם מבוגרים נתונים לאילוצים, ושחלק ממשמעות ההתבגרות הוא ההכרה בגבולות שסביבך והבחירה איך להתמודד אתם. כדי להשיג את זה פישר בונה עולם חברתי עשיר, מורכב ומרתק.

ביקורת מפורטת יותר שלי על "אינקרסרון".

ספר לשבוע הספר, מהדורת 2014

עשיתי לעצמי את זה בשנה שעברה, אז למה לא גם השנה? אני אשתדל להעלות בכל אחד מעשרת הימים של שבוע הספר המלצה על ספר מדע בדיוני ופנטסיה. ובמסורת השנה שעברה, מכיוון שהחמצתי את היום הראשון אמליץ על שניים היום. כדי לעשות לעצמי חיים קלים, אני ממליץ על שני ספרים שלא ממש זקוקים להמלצה.

1984 / ג'ורג' אורוול

את הספר הזה גיליתי מחדש לפני כמה שנים. קראתי אותו כנער והוא לא השאיר עלי רושם מיוחד, ואז לפני שנים אחדות כאשר העברתי הרצאה על מהפכות קומוניסטיות וסוציאליסטיות במדע הבדיוני (כאן תוכלו לקרוא את התוצאה), קראתי אותו מחדש וגיליתי כמה הוא מצוין.

הבעיה של 1984 היא שהוא הפך לשם דבר. הוא הפך לסמל פוליטי ומושגים מתוכו השתרשו עמוק בתרבות הפופולרית. ככזה, מה שהלך לאיבוד היא העובדה שזו ספרות במיטבה. אורוול מצליח לצייר בצורה נפלאה דמויות ואת היחסים ביניהן. וינסטון וג'וליה הן דמויות נהדרות ומערכת היחסים ביניהם משכנעת וכובשת את הקורא. אבל בסופו של דבר, 1984 הוא סיפור של עולם, והכוח האמתי של הספר הוא בשילוב הדמויות בעולם.

מה שאורוול מצליח לעשות בצורה מופלאה הוא לבנות את הדמויות בעולמן. לא רק וינסטון וג'וליה אלא כל הדמויות – ראשיות ומשניות, טובות ורעות – פועלות מתוך העולם שלהן. העולם שבו הן חיות מעצב אותן, והטרגדיה של הספר נובעת ישירות מאופי הדמויות ומההתנהלות שלהן בעולם הזה. למרות התקווה שלנו, בסופו של דבר וינסטון חייב לאהוב את האח הגדול.

ג'ונתן סטריינג' ומר נורל / סוזנה קלארק

אם מדברים על בניית עולם...

סטריינג' ונורל הוא ספר בשביל ללכת לאיבוד בו. קלארק עושה את מה שכותבי הפנטסיה האפית רוצים לעשות, ורק מעטים מצליחים, ובונה עולם שלם. והיא עושה את זה בעדינות ששובה את לבי. קלארק לא נזקקת לממלכות דמויות ימי ביניים ולקרבות אפיים של אלפי לוחמים (טוב, יש שם קרבות אפיים של אלפי לוחמים, אבל בדרך אחרת). הקסם של הספר הוא בטשטוש הגבולות, בחדירה של הקסם אל העולם המוכר.

קלארק מצליחה להפוך את העולם הוויקטוריאני הקסום שלה לטבעי ומובן מאליו. היא לא מנסה לשכנע אותנו באותות ובמופתים גדולים שהקסם קיים, אלא פשוט מתייחסת אליו ככזה, ולכן קל לנו כל כך להשתכנע בכך. המעבר מהעמדה הספקנית-טכנוקרטית כלפי הקסם שבה פותח הספר לעמדה המקבלת את קיומו מכיוון שהוא פושט עובד ונוכח בעולם, מסייעת לקורא לעבור את אותו מהלך בלי להרגיש.

הערה על הערות השוליים. נתקלתי ברבים שמסתייגים מהערות השוליים הארוכות והמרובות של קלארק, ואני רוצה לגעת בשני אספקטים שלהן. התפקיד הברור שלהן הוא לאפשר לה לתאר את עולם הקסם של בריטניה וההיסטוריה שלו בלי לקטוע את העלילה. אבל לעובדה שההיסטוריה הזו מובאת בהערות שוליים השפעה נוספת – היא מגניבה את העומק של עולם הקסם בדלת האחורית. קלארק כאילו אומרת, זה לא באמת חשוב בשביל הסיפור, אבל רק שתדעו לכם שזה קיים. טכניקה זו מקלה על השכנוע העדין של הקורא שעולם הקסם מובן מאליו, אחרת בטח היינו כותבים איזה סילמריליון מפורש כדי לתאר את ההיסטוריה שלו.

וכמובן, נראה אתכם לא הולכים שבי אחרי הדמויות הוויקטוריאניות הכי נהדרות אי-פעם.

המועמדים להוגו – נובלות (סקירה חלקית)

הסקירה הזו חלקית משתי סיבות. האחת היא שהנובלה של טורגרסן לא זמינה ברשת, לפחות לא בקלות, ולאור הסיפורים הקודמים שלו שקראתי לא ממש עשיתי מאמצים לחפש אותה. האחרת היא שלא גמרתי לקראו שתיים מארבע הנובלות האחרות (ראו בהמשך).

הנובלות

“Equoid” by Charles Stross

(Tor.com, 09-2013)

לסטרוס יש סידרה של ספרים וסיפורים על "המכבסה" – הענף של השירות הציבורי הבריטי האמון על טיפול בחייזרים ויצורי פנטסיה למיניהם. הסיפורים משעשעים ומשלבים את מסורת השירות הציבורי שלעולם אינו ממומן כראוי ואף-על-פי-כן מציל את העולם שוב ושוב עם זוויות חדשות על יצורים מוכרים מהמדע הבדיוני והפנטסיה.

Equiod הוא סיפור נוסף בסדרה זו, המטפל הפעם בחדי-קרן, וכולל גם מחווה נפלאה ללאבקראפט. ראו הוזהרתם, אם אתם מהאנשים המחבבים חדי-קרן מהסוג הסטנדרטי, אל תקראו את הסיפור הזה. הוא יהרוס לכם את הדימוי הזה לתמיד. בסך הכול חיבבתי את הנובלה הזו, היא משעשעת ומלאת דמיון כדרכם של סיפורי "המכבסה", אם כי יש לסטרוס טובים ממנה בעולם זה. היא קצת ארוכה מדי לטעמי והייתה יכולה לנוע בקצב מהיר יותר.

“Wakulla Springs” by Andy Duncan and Ellen Klages

(Tor.com, 10-2013)

אין לי מושג למה הנובלה הזו נחשבת לספקלוטיבית, אולי בזכות פסקת הסיום שלה, אבל זה תירוץ קלוש.

נתחיל מההתחלה מעיינות וואקולה הם מקום אמתי בצפון פלורידה, ממעיינות המים המתוקים הגדולים והעמוקים בעולם. במעיינות אלה צולמו חלקים מסרטי טרזן בכיכוב וייסמילר וחלק מהסצנות של "היצור מהלגונה השחורה", עובדות שלהן תפקיד חשוב בעלילה של דנקן וקלגס. כיום זהו פארק שימור של מדינת פלורידה. הנובלה מתפרסת על פני שמונים שנה, משנות ה-30 של המאה שעברה ועד ימינו, ומספרת את סיפורם של שלושה דורות במשפחה אחת הקשורה למעיינות. אין באנשים או במאורעות שום דבר ספקולטיבי, כפי שאמרתי, וגם את הפסקה האחרונה, שבה יש משהו שאפשר להגדירו ככזה, אפשר להסביר בדרכים אחרות.

את העובדה שגמרתי את הנובלה וקראתי את כל התיאורים האינסופיים שבה (טוב, חלק מהם, רפרפתי על חלקים) אפשר לתלות בשני גורמים – הכתיבה הטובה, והרצון שלי לברר מה בדיוק כאן שייך לז'אנר. לפחות בחלק השני יצאתי ועשירית תאוותי בידי.

Six-Gun Snow White by Catherynne M. Valente

(Subterranean Press)

נתקעתי איפה שהוא בשליש הנובלה הזו. אני אוהב את הכתיבה של ואלנטה בדרך כלל, אבל אין לי כוח לעוד וריאציה של סיפור שלגייה. במקרה זה במערב הפרוע (בערך). יש סיכוי שאני אחזור אליה מתישהו, כשתהיה לי יותר סבלנות.

The Butcher of Khardov by Dan Wells

(Privateer Press)

ספוילרים מינוריים אפשריים לנובלה זו.

גם כאן נעצרתי בשליש בערך. הנה העלילה בגדול – בעולם פנטסטי נער חווה מגודל וטוב לב נדחף לשירות צבאי בנסיבות אלה ואחרות וזוכה לכינוי "הקצב", ובסופו של דבר מתדרדר לשיגעון. זה לא ממש ספוילר כי זה עוד אחד מהסיפורים שמתחילים מהסוף ואז מתקדמים באמצעות פלאשבקים לתקופות שונות בחיי הגיבור. מה שקראתי די סטנדרטי ולא כתוב מספיק טוב בשביל שאני אמשיך לקרוא את הנובלה הזו.

בהקשר הנובלה הזו, אמירת אגב על העצלנות של סופרי מדע בדיוני ופנטסיה. אם אתם רוצים משקה אלכוהולי דמוי וודקה, אנא תמציאו לו שם. אל תסתפקו בשינוי עיצור או שניים במילה קיימת. זה נראה מרושל ועצלני.

~~~~

אין לי ממש מה לומר על הנובלות האלה, בין השאר מכיוון שגמרתי רק חצי מהן. אני מניח שזה בפני עצמו אומר משהו על הטיב שלהן בעיניי.

כמעט מעולם לא קלעתי לטעמם של מצביעי ההוגו, אבל לתחושתי המצב השנה גרוע מתמיד. חלק גדול מדי של היצירות שקראתי קשורות לז'אנר בעיקר בזכות השם של הכותבים, ומתוך ארבעה-עשר הסיפורים האלה היו רק ארבעה שלדעתי ולטעמי הם טובים מספיק להיות מועמדים לפרס החשוב ביותר בעולם המדע הבדיוני והפנטסיה. בהתחשב בכך שזה פרס של בחירת קהל המסקנה הלא מפתיעה היא שיש להחליף את העם, ויפה שעה אחת קודם.