לכבוד החג השני (כן, שכחתי לפרסם כאן בזמנו, הרשומה הזו מתפרסמת באיחור) וסיום הפרויקט
אני רוצה לחזור לאחד מהדברים השנואים עליי – תיאורים. אולי אני קצת מגזים, אני לא
באמת שונא תיאורים, אבל אני חושב שהרבה פעמים הם מיותרים, ולצערי הז'אנר נוטה יותר
מדי לתיאורים.
יש משהו מובן ברצון של סופרות
וסופרים לתאר את העולם בספרות ז'אנר, לרוב זהו עולם זר והתחושה היא שזו הדרך הטובה
ביותר לתת לקוראים להכיר את העולם הזה. אבל פעמים רבות זה עלול להוביל לעמודים על
עמודים של תיאור של מה שג'רום ק' ג'רום קרא לו "יער מהסוג הרגיל"
ב"שלושה בבומל". אלא אם כן יש לכך חשיבות לעלילה, לא אכפת לי אם העלים
של העצים ירוקים, כתומים סגולים או מחזירים את אור השמש (כמו ב"עולם
טבעת" – ששם יש לזה חשיבות). זה מחמיר בתיאורי קרבות, בין אם אלה קרבות חלל
או קרבות קסם. אם למאורעות הקרב אין השפעה על התפתחות הדמויות, למה שאני אקרא
שמונה עמודים על איך החלליות יצאו מעל-חלל לחלל ואיזה פקודות ניתנו? תשאירו את זה
למדיום חזותי.
אסימוב סיפר פעם שביקרו אותו
על כך שהוא תיאר את השירותים ב"מערות הפלדה" והסביר שהוא עשה את זה כדי
לתאר את העולם. אם תקראו את התיאור תראו שהוא לא תיאר רק את השירותים, אלא את
*ההתנהגות* בשירותים. בכך למעשה מה שהוא עשה היה לתאר את *החברה* בעולם השונה ואת
הדרך שבה העולם השונה משפיע על האנשים. ואלה התיאורים שאני אוהב. יש לזה יתרון
נוסף. אם מסתפקים ברמזים ובתיאור התנהגות זה מכריח אותי, כקורא, לדמיין את מה שלא
מתואר. לדעתי זו דרך הרבה יותר טובה לגרום לקוראות וקוראים לשקוע בעולם שונה מאשר
להתעכב על תיאור של פרטי פרטים.
אמרתי בעבר שמבחינתי אם סיפור
יכול להסתפק בשני אנשים מדברים בחדר, זה כל מה שהוא צריך. אם זה עשוי נכון, דיאלוג
כזה יכול לקפל בתוכו את התגובות שלהם לעולם, ומהן אני, הקורא, בונה בכוחות עצמי את
העולם הרחב יותר. תיאור ההתנהגות של הדמויות במפגש הזה, הדרך שבה הן מגיבות זו
לזו, הוא התיאור החשוב. ובהקשר הרחב יותר של יצירת עולמות חדשים, התיאורים החשובים
הם לא של העולם עצמו, אלא של התגובות של אנשים לעולם. אחת הדוגמאות המעניינות
בעיניי לזה היא הסדרה Punisher,
בעיקר העונה הראשונה. נסו לצפות בה בלי קטעי האקשן והאלימות, ולשים לב איך השיחות
של קאסל עם דמויות שונות והיחסים בין הדמויות משקפות את התגובות השונות שלהן
למצבים דומים בעולם.
מקווה שנהניתן ונהניתם מהפרויקט,
תודה על הקריאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה