משהו קצר על ספרות ילדים ונוער

הפוסט זה נכתב חלקית בעקבות הדברים שגילי ברהלל כתבה בבלוג שלה. גילי מדברת העובדה הספר "עוגות בחלל" (שהוא נפלא וכיפי וכדאי לכולם לקרוא אותו) לא נכלל במועמדים לפרס גפן מכיוון שהוא נחשב ספר ילדים, והמועמדים לפרס הם רק ספרי נוער וספרים למבוגרים. אני התנגדתי מאז ומתמיד להוספת קטגוריה מיוחד לספרי נוער מכיוון שלדעתי ספרים הם טובים או לא טובים בלי קשר לסיווג שלהם לפי גיל, וכך צריך לשפוט אותם. רשימת הזכאים למועמדות השנה מוכיחה שוב את טענתי.

אחד הספרים הנכללים ברשימת ספרי הנוער הוא "הסכין והרקיע", הספר החותם את טרילוגיית "כאוס מהלך" של פטריק נס. (שהיא טרילוגיה מעולה וכדאי לכולם לקרוא אותה.) עד כמה שהגעתי מגעת, הסיבה היחידה לסווג אותו כספר נוער, היא שהגיבורים שלו הם בני נוער. מעבר לזה, אני לא רואה שום הצדקה להגדיר את ספרי הסדרה כספרי נוער. הכתיבה של הספרים והנושאים שהם עוסקים בהם הם בוגרים ועמוקים. יחסי נשים וגברים, יחסי הורים וילדים, אחריות אישית למעשים של הקבוצה, שלום ומלחמה, גבולות האנושיות, היחס של בני אדם לחייזרים (המשקף את היחס של הקולוניאליסטים האירופאים לעמי האזורים שכבשו ובכלל יחסי חזקים וחלשים), מקומו של היחיד בחברה – כל אלה נידונים בסדרה בצורה מורכבת ומעמיקה. וכל זאת בשילוב של דמויות עמוקות ומלאות הפועלות בעולם חדש ומרתק ובעלילה מצוינת. ספרי "כאוס מהלך" משתווים בקלות לספריהם של אן לקי, מרגרט אטווד, ואחרים הנכללים ברשימה של הספרים "למבוגרים". רק הגיבורים שלהם צעירים יותר.

המועמדים לפרס גפן 2012

פרס גפן מתקרב, ההצבעה עוד מעט נסגרת. כמה מילים משלי על המועמדים

המועמדים בקטגורית ספר המקור:
דם כחול / ורד טוכטרמן, הוצאת יניב
כתבתי עליו באתר האגודה. אהבתי מאוד את מה שוורד עשתה עם הערפדים, אבל החלק של האנשים קצת עמוס מדי, קצת חוזר על עצמו מדי. היה צריך שם עריכה קשוחה יותר. אני מחכה לראות מה יהיה בספר הבא, יש לו פוטנציאל להיות נהדר. פרק שלא נכנס לספר הופיע כסיפור ב"היה יהיה" של השנה שעברה והיה מצוין.

הרצל אמר / יואב אבני, הוצאת זמורה-ביתן
ספר היסטוריה חלופית חמוד מאוד. אבני תמיד היה טוב בתיאור בני אדם ומערכות יחסים. יש לי השגות לגבי המציאות החלופית שהוא מתאר בארץ ישראל, ואני חושב שהוא קצת מתחכם יותר מדי בקטע של ישראל באפריקה, אבל בסך הכול ספר כיפי.

ילדי בית הזכוכית / יעל פורמן, הוצאת מודן
חבר אמר לי פעם שיש פתגם ברוסית "אני זוכר אותו עוד כשהוא היה עובר מתחת לשולחן". היה לי העונג להעניק לסיפור הזה את המקום הראשון בתחרות של "עולמות" בשנת 2009. במובנים מסוימים, אהבתי אותו יותר כסיפור כי הוא היה תמציתי יותר (אבל אני אוהב דברים תמציתיים וקצרים). זה ספר נוער טוב, לטעמי הבעיה שלו היא שהוא טיפה מטיפני מדי.

מצרפי המקרים / יואב בלום, הוצאת כתר
הכתיבה סבירה, אבל אני לא אוהב ספרים שבהם דברים קורים סתם ככה. כתבתי יותר בפירוט כאן.

נתב"ג / יואב כ"ץ, הוצאת עם עובד
אהבתי את הספר הזה. כתיבה טובה ושימוש טוב באלמנט הפנטסטי שהוא מכניס. הנה הביקורת שלי ב"בלי פאניקה".

המועמדים בקטגורית ספר המדע הבדיוני המתורגם:
אקסלרנדו / צ'רלס סטרוס, הוצאת יניב. תרגום: אהוד מימון.
טוב, אני תרגמתי אותו אז יש לי רגשות חמים כלפיו, אבל בלי קשר זה אחד הספרים החשובים והטובים של השנים האחרונות. סטרוס משחק עם הייחודיות בצורה מעניינת, וכותב היטב. תשעה סיפורים שמצטרפים לשלם אחד מרתק.

ג'וליאן קומסטוק / רוברט צ'ארלס וילסון, הוצאת גרף. תרגום: ורד טוכטרמן.
כתבתי עליו באתר האגודה. בגדול, ספר טוב אבל מפוספס קצת. וילסון מחויב לדרך כתיבה מסוימת בגלל נקודת המבט של המספר, ולכן הוא מחמיץ הזמנויות לעסוק בנושאים שבהם הוא מטפל יותר לעומק.

החור שברעש / פטריק נס, הוצאת זמורה-ביתן. תרגום: מיכל אלפון.
ספר מעולה. באמת. ספר נוער שלא עושה הנחות בגלל שהוא ספר נוער, כתוב היטב ועוסק בנושאים לא פשוטים. נגמר בקליפהאנגר בלתי אפשרי. אני מאוד מקווה שיתרגמו את ההמשכים.

התלקחות / סוזן קולינס, הוצאת זמורה-ביתן. תרגום: יעל אכמון.
שוב, ביקורת באתר האגודה. בגדול, הפגמים של "משחקי הרעב" מועצמים אבל כך גם הדברים שקולינס עושה היטב. לא נפלתי מהרגליים אבל גם לא סבלתי. בעיניי הספר השלישי הציל את הסדרה הזו.

פנדמוניום / דריל גרגורי, הוצאת גרף. תרגום: דידי חנוך.
מי שוקרא את הבלוג הזה יודע מה דעתי על גרגורי. בקצרה – סופר המדע הבדיוני הטוב ביותר שכותב כיום. "פנדמוניום" הוא הספר הראשון שלו, והוא מעולה.

המועמדים בקטגורית ספר הפנטסיה המתורגם:
בן נפטון / ריק ריירדן, הוצאת גרף. תרגום: יעל אכמון.
לא קראתי. ריירדן כותב מיומן, אבל הוא לא בדיוק כוס התה שלי.

ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכהאוזן / רודולף ראספה אריך, הוצאת ספרי עליית הגג. תרגום: ירון בן-עמי.
לא קראתי בהוצאה הזו, אבל הרפתקאות הברון תמיד משעשעות. הערה שלא קשורה לספר, אני לא חושב שתרגומים מחדש זכאים למועמדות.

זרמים זרים / טים פאוורס, הוצאת אופוס. תרגום: ורד טוכטרמן.
לא קראתי.

עיר של עצמות / קסנדרה קלייר, הוצאת גרף. תרגום: אינגה מיכאלי.
כתבתי על הספר בעבר. קלייר לוקחת את הנוסחה הפנסטסטית השגורה, ומשחקת אתה בצורות מאוד נחמדות. ספר שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות וזה עושה לו רק טוב.

שם הרוח / פטריק רותפס, הוצאת כנרת. תרגום: עמנואל לוטם.
ספר שלא צריך היה להיות כאן. הספר לא יצא לאור ב-2011 אלא ב-2010 ולכן לא צריך להיות זכאי למועמדות, אבל הוא כאן. החלק הראשון של הספר טוב, אבל החלק השני בעייתי מאוד (עוד - כאן). עוד חלק ראשון מטרילוגיה, שלא ברור מה יעלה בגורל תרגום החלקים הבאים שלה.

סיפורי המקור
אני ערכתי ארבעה מחמשת המועמדים, אז אני לא אביע את דעתי כאן.

המועמדים לפרס גפן - ספרי המדע הבדיוני המתורגמים

בריגדת הרפאים / ג'ון סקאלזי

יש לי בעיה עם הספר הזה, כי הוא מזכיר לי קצת יותר מדי המשכונים למיניהם שמנסים לרכוב על ההצלחה של ספרי או סרטי מקור. הספר הראשון בסדרה, "מלחמת האדם הזקן" היה לא רע. הוא במודע התייחס ל"לוחמי החלל" של היינליין ו"מלחמה לנצח" של הולדמן והיה גלגול נוסף של ספרי המארינס בחלל האלה, עם תוספת משלו שהחשובה שבהן דנה בזקנה. כמו היינליין והולדמן הוא הציג את היחס של ארצות הברית למלחמה ולצבא נכון לתקופתו. "בריגדת הרפאים" לא ממש עושה את זה, הוא לא ממש מוסיף גישות חדשות ורעיונות חדשים למה שכבר נתקלנו בו ב"מלחמת האדם הזקן". אפילו הדפוסים הספרותיים שסקאלזי עושה בהם שימוש כאן לקוחים מהספר הראשון – הטירון חסר הניסיון שנקלע למצב לא מוכר, האימונים שבדרך פלא כל מאורע קטן ושולי בהם משמש את הגיבור בלחימה, הקידום המהיר והכישרון הלא מוסבר ללחימה שמגלה אותו לוחם לא מנוסה. גם הפיתוח של הדמויות לא השאיר עליי רושם מיוחד בספר זה.

האח הקטן / קורי דוקטורוב

זה לא ממש ספר מדע בדיוני. זהו רומן מתח פוליטי בעתיד הקרוב מאוד. זהו ספר סכיזופרני במקצת, מחד זהו ספר מתח פוליטי לא רע, מאידך הוא מטיפני ברמות מעיקות. גם הדמויות שבו סובלות מפיצול אישיות דומה – הגיבור וחבריו כתובים לא רע, הרעים פלקטיים בצורה מביכה כמעט. נהניתי ממנו, אבל קשה לומר שהוא השאיר עלי חותם כלשהו (פרט לשממון ההטפה).

כתבי אייזק אסימוב כרך 2 / אייזק אסימוב

הספר הזה לא צריך להיות כאן. כמעט כל הסיפורים שבו תורגמו בעבר לעברית (אם לא כולם), ואני לא חושב שצריך להעניק פרס על תרגום מחודש. קשה גם לומר משהו על הספר כיחידה אחת, מכיוון שזהו אוסף כרונולוגי פחות או יותר של כתבי אסימוב ולא אסופה נושאית מגובשת. כחובב אסימוב מושבע הוא עומד אצלי על המדף, אף-על-פי שיש לי את כל התרגומים הישנים ולא מעט מהסיפורים באנגלית.

מרחבים מסתברים / וולטר ג'ון ויליאמס

זהו ספר טוב, שאכזב אותי מאוד. נתחיל מהחלק הראשון – ויליאמס בונה עולם מעניין של תבונות-על מלאכותיות, יקומי כיס וירטואליים, אנשים המחליפים גופים וכן. זהו עולם שמנצל את הרעיונות המעניינים של הייחודיות הטכנולוגית. ויליאמס טווה בו עלילה טובה של איום על העולם הזה ועל הקיום האנושי בו וניסיון לברר את טיב האיום ולאחר מכן לעצור אותו. בכך זהו ספר טוב.

הוא אכזב אותי מכיוון שציפיתי ליותר מוויליאמס. "העולם של אבא", הסיפור של ויליאמס שתרגמתי ל"בלי פאניקה" לפני כמה שנים, היה הדבר הראשון שלו שקראתי, והסיפור הזה הוא יצירת מופת. ויליאמס מעז ללכת בו עד הסוף עם הדמויות ועם העולם שהוא יוצר. הוא לא עושה את זה ב"מרחבים מסתברים" ומוצא ושב ושוב פרצות לא הגיוניות להתחמק בהן מכמה מהקשיים הגדולים שמציבים הרעיונות של הייחודיות הטכנולוגית בפני כותבי מדע בדיוני. במובן זה זהו ספר מאכזב.

משחקי הרעב / סוזן קולינס

ביותר מהזדמנות אחת הבעתי את הביקורת שיש לי כלפי סוזן קולינס והעולם שהיא בנתה – העולם הפוליטי שלה בעייתי והיא כל הזמן מצילה את הגיבורה שלה מהצורך להכריע הכרעות מוסריות אמתיות. (אפשר לקראו לקרוא הביקורת הזו כאן, כאן וכאן.) אבל יש להודות ש"שמחקי הרעב" כתוב היטב וקראתי אותו בהנאה למרות הבעיות שיש בו לטעמי. קולינס בונה יפה את הביקורת שלה, וגם אם היא כתובה ביד כבדה לפעמים אפשר להסביר את זה (או לתרץ את זה) בהיותו ספר המיועד לנוער.

~~~~~

יש ברשימה זו שני ספרים שמקומם לא יכירה בה לדעתי – של אסימוב ושל דוקטורוב – מסיבות שונות ולכן לא אדון בהם בסיכום, אבל אני חושב שזה מצדיק הערה כללית יותר על נושא פרס גפן. היצע ספרי הז'אנר בארץ קטן, בעיקר היצע ספרי המדע הבדיוני, ולעתים נדמה שיש פשרה מסוימת בנוגע לספרים הנכנסים לרשימה מה שמוביל להכללת ספרים שאין להם מקום בה, ואולי הגיע הזמן להגדיר מחדש חלק מהקריטריונים או להפעיל בקרה מחמירה יותר. אני לא מנסה להציע שיפוט של ספרים על סמך איכות. מחד השיפוט בנושא זה אישי מדי, ומאידך כל עוד פרס גפן הוא פרס בחירת קהל אין מקום לשיפוט כזה בשלבים המוקדמים. אבל הכללת ספריהם של אסימוב ודוקטורוב מלמדת על שתי בעיות שונות בפרס, שאפשר אולי לפתור אותן. לגבי אסימוב, אני חושב שיש לשנות את הכללים כך שתרגומים מחדש לא יהיו זכאים למועמדות. לגבי דוקטורוב, אני חושב שעל ועדת פרס גפן להתייעץ באנשים מחוץ לה במקרים גבוליים כאלה. זה יכול להיעשות כחלק מהליך מסודר וכולל שבו הרשימה של המועמדים תישלח לקבוצה של אנשים שעליהם הוועדה סומכת כדי שיחוו את דעתם, או שאפשר להפעיל את זה באופן פרטני על ספרים שלגביהם חברי הוועדה אינם בטוחים והיו רוצים חוות דעת נוספת. אני לא מתכוון למתוח כאן ביקורת על חברי ועדת הפרס השנה, הבעיות שהצבעתי עליהן אינן חדשות. נאי מודע לכך שתמיד קשה לאייש את ועדת פרס גפן, ושאנו חבים חוב של תודה לעושים במלאכה. 

לגבי המועמדים לפרס השנה – שלושת הספרים שמקומם כן יכירם ברשימה בונים עולמות שונים מאוד זה מזה, שהם מדב"יים במובהק, כל אחד בדרכו שלו. הם גם משכילים לעשות שימוש טוב בעולמות האלה כדי להעביר את המסרים והרעיונות שלהם. משלושתם, אני כנראה אצביע לוויליאמס. נקודת התורפה החמורה ביותר של "משחקי הרעב" היא לדעתי במספר האלים המזנקים מתוך מכונות להציל את הגיבורה הראשית שלו מהצורך להחליט (גם אם יאמרו לי שוב שזה מאפיין של הכתיבה לנוער), וזו סוגיה בעייתית יותר לדעתי מבעיית העולם הפוליטי שלו. "בריגדת הרפאים" לוקה יותר מדי בדמיון ל"מלחמת האדם הזקן" בדפוסי הסיפור שלו, ונראה כספר מודבק שנכתב קצת כלאחר יד. "מרחבים מסתברים", על כל הפגמים שבו, עדיין מציע את השילוב המעניין והמלא ביותר של עולם, עלילה ודמויות.

המועמדים לפרס גפן – ספרי הפנטסיה המתורגמים

השנה תהיה השנה השלוש-עשרה שבה האגודה מעניקה את פרס גפן (פרטים נוספים תוכלו למצוא באתר הפרס ובדף באתר האגודה), וההצבעה לשלב ב' בעיצומה. אני יודע שיש עוד הרבה זמן, אבל אני אסקור בחודשים הקרובים את המועמדים. על הסיפורים המועמדים אני לא אכתוב, מסיבות מובנות. בפוסט הזה – המועמדים לספר הפנטיה המתורגם הטוב ביותר.

אלבש חצות ליל / טרי פראצ'ט

אני הולך להסתכן בסקילה – נמאס לי מפראצ'ט. יש לו סט קטן למדי של טריקים ספרותיים שעליהם הוא חוזר שוב ושוב, שבראשם התייחסות למוסכמות הפנטסטיות כעניינים של יום-יום. כשזה עובד, זה מעולה. כשזה לא עובד, זה מייגע. ואני חייב לציין שיחס הרעש לאות שלו הצליח להתיש אותי מזמן. אחת הסיבות שאהבתי את "אומה" שלו היא שספר זה חף כמעט לחלוטין מהדברים האלה.

"אלבש חצות ליל" הוא הספר הרביעי מבין ספרי טיפני אייקן, וה-38 בספרי עולם הדיסק. קראתי את ספר טיפאני אייקן הראשון כשהוא יצא בעברית, וצלחתי אותו רק בקושי. הדמות שלה עצבנה אותי והעלילה לא ממש דיברה אלי. לספר הרביעי, מן הסתם, כלל לא הגעתי.

דברים מוזרים קורים / קלי לינק

כשמו כן הוא. השם המקורי באנגלית הוא Stranger Things Happen וצר לי שתרגום השם לא היה נאמן למקור. "דברים מוזרים קורים" הוא אוסף סיפורים, ולינק עושה דברים מרתקים בסיפורים שלה. פעמים רבות היא יוצאת ממצבים יום-יומיים לכאורה וממשיכה אותם למחוזות שאולי יש מי שיתקשו לכנות אותם "פנטסיה" כי הם חסרים את המאפיינים שאנו רגילים למצוא בספרים כאלה, אבל הם תמצית הפנטסיה במובן הטהור של המילה. אם אתם מעדיפים אפשר לכלול את זה תחת הכותרת étrange. לינק טווה את העולמות המוזרים שלה בכישרון כתיבה מדהים, אבל לא קל לקרוא אותה. היא מצריכה מחויבות, תשומת לב וסבלנות, אבל התוצאה מדהימה למדי. וכאן מגיע נושא השם – מה שלינק אומרת בשם הספר הוא שהמוזרות לכאורה של העולמות בסיפוריה היא אפס קצה, שכפי שמאורעות היום-יום שהיא מתארת מוליכים לשכבות חדשות של מציאות, כך גם הסיפורים עצמם הם כאלה. "דברים מוזרים קורים" הוא מסוג הספרים שכנראה לא יזכו להצלחה מסחרית רבה ולאהדת הקהל, אבל חשוב מאוד שהם תורגמו.

המהלכים בקצוות / דיאנה ווין-ג'ונס

כתבתי קצת על הספר הזה לא מזמן.

אני לא משוכנע לגמרי שזהו ספר פנטסיה, התיאורים הטכנולוגיים לכאורה בו אולי משייכים אותו לתחום המדע הבדיוני דווקא, אבל אני לא אעמוד על קוצו של יו"ד ועירוב התחומין הזה דווקא מתאים לווין-ג'ונס. זהו ספר מצוין שעוסק ביחיד, בהשתייכות לחברה ובמחיר שאנחנו מוכנים לשלם עבור שימור העולם שלנו. הוא משלב עלילה מצוינת, דמויות טובות ורעיונות מרתקים בכתיבה המשובחת של ווין-ג'ונס. לכאורה זהו ספר נוער, אבל הוא מדבר לכל הגילים ושווה קריאה חוזרת.

הפירמידה האדומה / ריק ריירדן

זהו הספר הראשון בסדרת האלים המצריים של ריירדן, ובו הילדים לבית קיין מגלים שהם צאצאיהם של פרעונים, מעוררים את אלי מצרים העתיקים ויוצאים להציל את העולם.

אהבתי יותר את סדרת פרסי ג'קסון של ריירדן מאשר את הסדרה המצרית שלו. אני לא מבין את מטרת הכתיבה בשני קולות של ריירדן בסדרה הזו, ואני לא ממש אוהב את הדמויות הראשיות שלו, הן נראות לי לא אמינות. זהו ספר הרפקאות סביר לנוער, אבל לא הרבה יותר מזה לטעמי. כתבתי על ההמשך שלו באותו פוסט שבו כתבתי על "המהלכים בקצוות".

ספר בית הקברות / ניל גיימן

הספר הזה הפתיע אותי לטובה. אני חושב שלגיימן יש שתי יצירות מופת עוד דבר או שניים טובים, ושאר הדברים שלו הרבה פחות טובים (אם כבר אירגנתי לי לינץ' של מעריצי פראצ'ט, מעריצי גיימן יכולים להצטרף). הסיפורים שלו ב"דברים שבירים", שהיה הדבר האחרון שלו שקראתי לפני "ספר בית הקברות", היו מאכזבים כמעט כולם. "ספר בית הקברות" הוא סיפורו של ילד שכל משפחתו נרצחת מסיבה לא ידועה, והוא מצליח לברוח מביתו בשעת התרחשות הרצח ומוצא מקלט בבית הקברות, שבו מגדלים אותו ומגנים עליו שוכניו. כאשר הוא מתבגר, העולם החיצוני והאיום הישן שלו מתעוררים שוב.

אני חושב שיותר מכול זהו ספר לא יומרני. גיימן לא מנסה לעשות נסים ונפלאות, הוא מתגבר על התאווה שלו לדחוף לתוך הספר הקצר הזה את כל הפולקלור שהוא מכיר (והוא מכיר המון) אלא מסתפק באמלנטים אחדים שמעשירים אותו ובונה דמויות מצוינות. הוא בונה בצורה מרשימה את הנקודה העיקרית שלו שעוסקת בהתבגרות ובצורך להתמודד עם העולם. הספר לא חף מפגמים, אבל כמו "המהלכים בקצוות" זהו ספר נוער שמדבר גם למבוגרים, אם כי הוא פחות מורכב.

ארבעה מבין חמשת הספרים המועמדים הם ספרי נוער, ואני מניח שזה משקף היטב את היחס בין ספרי נוער לספרים למבוגרים בז'אנר הזה, לפחות בתחום הספרים המתורגמים. ייאמר לזכות ספרי הנוער האלה ששניים מהם בהחלט יכולים לעמוד על שלהם מול ספרים "למבוגרים".

אני אצביע ככל הנראה ל"דברים מוזרים קורים" בזכות הייחוד שלו והכתיבה המדהימה של לינק, אבל אני אשמח גם אם "המהלכים בקצוות" יזכה. אבל אני לא חושב שאחד מספרים אלה יזכה. ההרגשה שלי היא שהקרב יהיה בין פארצ'ט לריירדן, וככל שמספר המצביעים בני הנוער יהיה גדול יותר כך סיכוייו של ריירדן לזכות יגדלו. יש לי הרגשה ש"ספר בית הקברות" קצת חמק מתשומת הלב של הקוראים, לא סביר ככל שזה יישמע כשמדובר בספר של גיימן, ואולי ההצבעה הרפלקסיבית לגיימן לא תתממש השנה.