20.8.2011

המועמדים לפרס גפן – ספרי הפנטסיה המתורגמים

השנה תהיה השנה השלוש-עשרה שבה האגודה מעניקה את פרס גפן (פרטים נוספים תוכלו למצוא באתר הפרס ובדף באתר האגודה), וההצבעה לשלב ב' בעיצומה. אני יודע שיש עוד הרבה זמן, אבל אני אסקור בחודשים הקרובים את המועמדים. על הסיפורים המועמדים אני לא אכתוב, מסיבות מובנות. בפוסט הזה – המועמדים לספר הפנטיה המתורגם הטוב ביותר.

אלבש חצות ליל / טרי פראצ'ט
אני הולך להסתכן בסקילה – נמאס לי מפראצ'ט. יש לו סט קטן למדי של טריקים ספרותיים שעליהם הוא חוזר שוב ושוב, שבראשם התייחסות למוסכמות הפנטסטיות כעניינים של יום-יום. כשזה עובד, זה מעולה. כשזה לא עובד, זה מייגע. ואני חייב לציין שיחס הרעש לאות שלו הצליח להתיש אותי מזמן. אחת הסיבות שאהבתי את "אומה" שלו היא שספר זה חף כמעט לחלוטין מהדברים האלה.
"אלבש חצות ליל" הוא הספר הרביעי מבין ספרי טיפני אייקן, וה-38 בספרי עולם הדיסק. קראתי את ספר טיפאני אייקן הראשון כשהוא יצא בעברית, וצלחתי אותו רק בקושי. הדמות שלה עצבנה אותי והעלילה לא ממש דיברה אלי. לספר הרביעי, מן הסתם, כלל לא הגעתי.

דברים מוזרים קורים / קלי לינק
כשמו כן הוא. השם המקורי באנגלית הוא Stranger Things Happen וצר לי שתרגום השם לא היה נאמן למקור. "דברים מוזרים קורים" הוא אוסף סיפורים, ולינק עושה דברים מרתקים בסיפורים שלה. פעמים רבות היא יוצאת ממצבים יום-יומיים לכאורה וממשיכה אותם למחוזות שאולי יש מי שיתקשו לכנות אותם "פנטסיה" כי הם חסרים את המאפיינים שאנו רגילים למצוא בספרים כאלה, אבל הם תמצית הפנטסיה במובן הטהור של המילה. אם אתם מעדיפים אפשר לכלול את זה תחת הכותרת étrange. לינק טווה את העולמות המוזרים שלה בכישרון כתיבה מדהים, אבל לא קל לקרוא אותה. היא מצריכה מחויבות, תשומת לב וסבלנות, אבל התוצאה מדהימה למדי. וכאן מגיע נושא השם – מה שלינק אומרת בשם הספר הוא שהמוזרות לכאורה של העולמות בסיפוריה היא אפס קצה, שכפי שמאורעות היום-יום שהיא מתארת מוליכים לשכבות חדשות של מציאות, כך גם הסיפורים עצמם הם כאלה. "דברים מוזרים קורים" הוא מסוג הספרים שכנראה לא יזכו להצלחה מסחרית רבה ולאהדת הקהל, אבל חשוב מאוד שהם תורגמו.

המהלכים בקצוות / דיאנה ווין-ג'ונס
כתבתי קצת על הספר הזה לא מזמן.
אני לא משוכנע לגמרי שזהו ספר פנטסיה, התיאורים הטכנולוגיים לכאורה בו אולי משייכים אותו לתחום המדע הבדיוני דווקא, אבל אני לא אעמוד על קוצו של יו"ד ועירוב התחומין הזה דווקא מתאים לווין-ג'ונס. זהו ספר מצוין שעוסק ביחיד, בהשתייכות לחברה ובמחיר שאנחנו מוכנים לשלם עבור שימור העולם שלנו. הוא משלב עלילה מצוינת, דמויות טובות ורעיונות מרתקים בכתיבה המשובחת של ווין-ג'ונס. לכאורה זהו ספר נוער, אבל הוא מדבר לכל הגילים ושווה קריאה חוזרת.

הפירמידה האדומה / ריק ריירדן
זהו הספר הראשון בסדרת האלים המצריים של ריירדן, ובו הילדים לבית קיין מגלים שהם צאצאיהם של פרעונים, מעוררים את אלי מצרים העתיקים ויוצאים להציל את העולם.
אהבתי יותר את סדרת פרסי ג'קסון של ריירדן מאשר את הסדרה המצרית שלו. אני לא מבין את מטרת הכתיבה בשני קולות של ריירדן בסדרה הזו, ואני לא ממש אוהב את הדמויות הראשיות שלו, הן נראות לי לא אמינות. זהו ספר הרפקאות סביר לנוער, אבל לא הרבה יותר מזה לטעמי. כתבתי על ההמשך שלו באותו פוסט שבו כתבתי על "המהלכים בקצוות".

ספר בית הקברות / ניל גיימן
הספר הזה הפתיע אותי לטובה. אני חושב שלגיימן יש שתי יצירות מופת עוד דבר או שניים טובים, ושאר הדברים שלו הרבה פחות טובים (אם כבר אירגנתי לי לינץ' של מעריצי פראצ'ט, מעריצי גיימן יכולים להצטרף). הסיפורים שלו ב"דברים שבירים", שהיה הדבר האחרון שלו שקראתי לפני "ספר בית הקברות", היו מאכזבים כמעט כולם. "ספר בית הקברות" הוא סיפורו של ילד שכל משפחתו נרצחת מסיבה לא ידועה, והוא מצליח לברוח מביתו בשעת התרחשות הרצח ומוצא מקלט בבית הקברות, שבו מגדלים אותו ומגנים עליו שוכניו. כאשר הוא מתבגר, העולם החיצוני והאיום הישן שלו מתעוררים שוב.
אני חושב שיותר מכול זהו ספר לא יומרני. גיימן לא מנסה לעשות נסים ונפלאות, הוא מתגבר על התאווה שלו לדחוף לתוך הספר הקצר הזה את כל הפולקלור שהוא מכיר (והוא מכיר המון) אלא מסתפק באמלנטים אחדים שמעשירים אותו ובונה דמויות מצוינות. הוא בונה בצורה מרשימה את הנקודה העיקרית שלו שעוסקת בהתבגרות ובצורך להתמודד עם העולם. הספר לא חף מפגמים, אבל כמו "המהלכים בקצוות" זהו ספר נוער שמדבר גם למבוגרים, אם כי הוא פחות מורכב.

ארבעה מבין חמשת הספרים המועמדים הם ספרי נוער, ואני מניח שזה משקף היטב את היחס בין ספרי נוער לספרים למבוגרים בז'אנר הזה, לפחות בתחום הספרים המתורגמים. ייאמר לזכות ספרי הנוער האלה ששניים מהם בהחלט יכולים לעמוד על שלהם מול ספרים "למבוגרים".
אני אצביע ככל הנראה ל"דברים מוזרים קורים" בזכות הייחוד שלו והכתיבה המדהימה של לינק, אבל אני אשמח גם אם "המהלכים בקצוות" יזכה. אבל אני לא חושב שאחד מספרים אלה יזכה. ההרגשה שלי היא שהקרב יהיה בין פארצ'ט לריירדן, וככל שמספר המצביעים בני הנוער יהיה גדול יותר כך סיכוייו של ריירדן לזכות יגדלו. יש לי הרגשה ש"ספר בית הקברות" קצת חמק מתשומת הלב של הקוראים, לא סביר ככל שזה יישמע כשמדובר בספר של גיימן, ואולי ההצבעה הרפלקסיבית לגיימן לא תתממש השנה.

 

אין תגובות:

פרסום תגובה