הסיפורים המועמדים לנבולה

“Madeleine“, Amal El-Mohtar (Lightspeed 6/15)

השם של הסיפור (ושל הגיבורה) הוא מחווה לעוגיות המדלן מספרו של פרוסט "בעקבות הזמן האבוד", שבו הוא מתאר את זיכרונות הילדות שטעמן העלה בו. הסיפור מתחיל בציטוט מתוך הספר, ועוסק כולו בזיכרון.

מדלן, גיבורת הסיפור, השתתפה בניסוי קליני של תרופה, שעוררה בה התקפים שגורמים לה ללכת לאיבוד בזיכרונה שלה, ובשלב מסוים נתקלת שם במשהו לא צפוי. היא מנסה להתמודד עם ההתקפים האלה, להבין מה מעורר אותם ואיך היא יכולה לחיות אתם. זה סיפור שעוסק באבל, בבדידות, בהשלמה ובזהות. הוא כתוב מצוין, אם כי לטעמי הוא קצת פשטני וצפוי.

“Cat Pictures Please“, Naomi Kritzer (Clarkesworld 1/15)

בינה מלאכותית שעומדת בלב מנוע חיפוש יודעת יותר טוב מאתנו מה אנחנו צריכים, אם רק ניתן לה לנהל לנו את החיים. זה סיפור הומוריסטי, חביב, וממש לא מעמיק (למרות יומרות מסוימות שאפשר לראות בו). סיפור לחובבי מדע בדיוני עם רפרנסים מפורשים יותר ופחות לסיפורי מדע בדיוני ישנים יותר.

“Damage“, David D. Levine (Tor.com 1/21/15)

וואו. אחד משני הסיפורים שהכי אהבתי. הוא מסופר מפיה של בינה מלאכותית של חללית קרב-הפצצה השייכת לכוחות החגורה, הלוחמים במלחמה נואשת מול כוחה העדיף של הארץ. העלילה הפשוטה והמיושנת לכאורה הזו מסתירה עיסוק באנושיות, מוסר, זהות, ניצול, יחסי גברים ונשים, רצון חופשי לעומת ועוד ועוד. והעיסוק הזה לא נעשה בהרצאת דברים, אלא מתוך התפתחות של עלילה ואישיות ועם רגש.

אם כמוני גדלתם על המדע הבדיוני הקלאסי, ואתם מחפשים גרסה מודרנית לו, שהתקדמה מעבר לפשטנות שאפיינה את אופרות החלל הישנות, אתם תאהבו את הסיפור הזה. וגם אם לא.

“When Your Child Strays From God“, Sam J. Miller (Clarkesworld 7/15)

הסיפור הבסיסי הוא אמריקאי מאוד. נער מתבגר שגדל בעיירה קטנה המורד באביו הכומר ובחינוך הדתי שקיבל. הסיפור מסופר מפי אמו של הנער, שיוצאת לחפש אותו אחרי שהוא עזב את הבית.

האלמנט הספקולטיבי כאן הוא סם חדש, "קורי עכביש", שמקשר בין מי שלוקחים אותו כך שהם נמצאים במעין מרחב הזיה משותף חלקית (ואני מפשט). האם לוקחת את הסם כדי לנסות לאתר את בנה (שגם הוא לקח אותו). לא ממש התלהבתי. הסיפור פשטני והמסקנה שלו צפויה מראש.

“Today I Am Paul“, Martin L. Shoemaker (Clarkesworld 8/15)

את הסיפור הזה תוכלו למצוא גם בעברית ב"בלי פאניקה".

המספר הוא רובוט שמטפל באישה מבוגרת מאוד, הנמצאת על ערש דווי. הוא יכול ללבוש דמויות שונות מחייה, כדי להעניק לה את הנחמה והסעד שלהם היא זקוקה באותו רגע. זה סיפור נוגע ללב וכתוב היטב, אבל לטעמי קצת צפוי.

“Hungry Daughters of Starving Mothers“, Alyssa Wong (Nightmare 10/15)

זה הסיפור האחר שממש אהבתי מבין המועמדים.

"סיוט" הוא כתב עת לאימה ופנטסיה אפלה, והפנטסיה כאן אכן אפלה. הגיבורה שלו היא מעין ערפדית מחשבות – היא יכולה לראות את מחשבותיהם של אנשים והיא שואבת מחשבות אלה וניזונה מהן. לעתים מי שהיא שואבת ממנו את המחשבות גם נשאר בחיים. כמו המחברת גם גיבורות הסיפור (כולן נשים) הן אמריקניות שמוצאן ממזרח או דרום מזרח אסיה, ויכול להיות שזה עיבוד של יצור מיתולוגי כלשהו מאזור זה.

אבל זה בעיקר סיפור על תאווה, אהבה וחברות, יחסי אמהות ובנות והניסיון של אנשים לשלוט במה שנראים כמו דחפים בלתי נשלטים. והוא כתוב מעולה.

~~~~~~~~~~~~

חמישה מששת הסיפורים כאן מסופרים מנקודת מבט נשית, ובסיפור האחד שאינו מסופר מנקודת מבט כזו (הסיפור של שומייקר) עדיין יש לנשים תפקיד חשוב בעיצוב דמות המספר ונקודת המבט שלו. בשניים מהסיפורים יש דמויות שהן במפורש או במרומז קוויריות ובשניים נוספים ליחסים הומוסקסואליים תפקיד בסיפור. על זה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על גיוון – על היכולת לספר סיפורים מנקודות מבט שהתעלמו מהן עד כה. ולרוב, התוצאות מצדיקות את זה.

למי הייתי מצביע? אני רקוע בין הסיפורים של וונג ולוין – שהם שונים מאוד זה מזה וכל אחד מהם נהדר בדרכו.

הנובלות המועמדות לנבולה

“Rattlesnakes and Men“, Michael Bishop (Asimov’s 2/15)

מייקל בישופ מפרסם כבר מעל ארבעים שנה, הוא זכה בעבר בנבולה ובפרס לוקוס והיה מועמד לפרסים רבים, ולכן לא מפתיע שהנובטלה הזו כתובה היטב. זהו סיפורה של משפחה (מסופר מפי אם המשפחה) שביתה בארקנסו נהרס בטורנדו והם עוברים לעיירה קטנה בג'ורג'יה, שבה חבר של האב ששירת אתו בצבא הבטיח שייתן לו עבודה. כאשר הם מגיעים לשם הם מגלים שלתושבי העיירה (והמחוז) כמה מנהגים מוזרים הקשורים בנחשים, שחלקם הפכו לחוק. האם מתעמתת עם שלטונות העיירה והמחוז בנוגע למנהגים אלה, וכך מציבה את עצמה ואת משפחתה מול כוחות חברתיים רבי עוצמה.

הנובלטה זרועה רמזים המבהירים שהסיפור אינו מתחרש בעולם שלנו, אלא בעולם של היסטוריה חלופית, אבל המסר הוא בהחלט מקומי. זהו סיפור היוצא נגד תעשיית הנשק. המנהגים המקומיים מנוצלים על ידי בעלי עסקים כדי לקדם את עסקיהם, והם קונים פוליטיקאים ומסיתים את המקומיים בשם מנהגים אלה. זו נובלטה לא רעה, אבל לא באמת היה בה משהו שהלהיב אותי והיד הכבדה שבה נכתב המסר מאכזבת מעט.

“And You Shall Know Her by the Trail ofDead“, Brooke Bolander (Lightspeed 2/15)

מאוד נהניתי מהנובלטה הזו. הסיפור מתרחש בעולם שלאחר הייחודיות הטכנולוגית, שבו בני אדם ורובוטים דמויי אדם חיים זה בצד זה. אני מניח שאם צריך להגדיר את הז'אנר אפשר לקרוא לו פוסט סייברפאנק, אבל בלי האוטופיזם הטכנולוגי שנטה לאפיין חלק גדול מן הכותבים בתת-הז'אנר הזה. זה שילוב שהוא כבר התחלה טובה מבחינתי, כי אני אוהב את הז'אנר הזה אבל המטיפנות של חלק מן הסיפורים בו תמיד הפריעה לי.

הסיפור מסופר בגוף הראשון מפי רובוטית בעלת כישורים קרביים, שבעת התרחשות הסיפור היא בלשית פרטית (בערך) שצריכה לחלץ את השותף שלה אחרי שמשימה שהם לקחו על עצמם הסתבכה, והוא נמצא בידיהם של אנשי מאפיה. הוא מתרחש חלקו בעולם הפיזי, וחלקו במרחב וירטואלי. לא אפרט יותר, כדי לא לחשוף יותר מדי פרטי עלילה.

אהבתי את האפיון של הדמויות בסיפור הזה, ואהבתי את ההתפתחות של מערכת היחסים ביניהן. העובדה שהסיפור מסופר בגוף ראשון, והאופי של המספרת, יוצרים פעם בין מה שהקוראים מצפים לו ממערכת היחסים בין הדמויות (מתוך היכרות עם מוסכמות הספרות), לבין הדרך שבה המספרת רואה את מערכת היחסים הזו. מחד זה הופך חלק מן הסיום (שאמור להיות מפתיע) לצפוי מעט, אבל מאידך זה יוצר מתח מעניין בסיפור.

“Grandmother-nai-Leylit’s Cloth of Winds“, Rose Lemberg (Beneath Ceaseless Skies 6/11/15)

יש לי בעיה עם הסיפור הזה. זהו סיפור פנטסיה (ספציפית, על קסם) שמתרחש בעולם שאינו כדור הארץ. למברג בונה מערכת קסם מאוד מעניינת, ומערכת חברתית עוד יותר מעניינת. יש בו אמירה על יחסים בין גברים ונשים, פלואידיות מגדרית, תפקידי גברים ונשים בחברה ועוד. וכל אלה כתובים היטב. הבעיה שלי היא עם גיבורת הסיפור, שפשוט לא אהבתי. זה לא שיש בדמות משהו רע מיסודה, פשוט לא הצלחתי להתחבר אליה והיא שיעממה אותי. העליות והמורדות הרגשיים שלה נראו לי מוגזמים, ואף על פי שהם אולי מתאימים לדמות זה פשוט לא סוג הדמויות שמדבר אלי.

“The Ladies’ Aquatic Gardening Society“, Henry Lien (Asimov’s 6/15)

עוד סיפור שלא ממש אהבתי. תחרות בין שתי נשות חברה בארצות הברית של הרבע האחרון של המאה ה-19 מובילה לאסון אקולוגי עולמי. אפשר להצדיק את העולם הצר של הגיבורה, שכל כולו מתרכז במעמדה החברתי, בתקופה ובסביבה החברתית שבה הסיפור ממוקם, אבל בעידן שלנו עדיין קצת קשה לבלוע את זה. הסיפור כתוב בהומור, אבל בשלב מסוים הבנתי את הבדיחה והיא הפסיקה להיות מצחיקה.

“The Deepwater Bride”, Tamsyn Muir (F&SF 7-8/15)

ה"פ לאבקראפט לא היה ממש סופר מדהים. לא מעט מהסיפורים שלו פשוט לא כתובים כל כך טוב. אבל הוא הצליח ליצור יקום / מיתוס שאנשים עדיין נמשכים לכתוב בו ולחדש בו שמונים שנה אחרי מותו של לאבקאפט עצמו. זהו אחד הסיפורים האלה.

גיבורת הסיפור היא נערה בת 16, בת לשושלת שניחנה ביכולת לראיית העתיד. הסכם עם העתיקים למיניהם מבטיח את בנות השושלת מפני הקטסטרופות המורעפות מן המעמקים, אשר אותן הן יכולות לראות. כמו סיפורים רבים של לאבקראפט גם הנובלטה הזו מתרחשת בעיירת חוף קטנה העומדת בפני אסון. הסטר, המספרת, מתמודדת עם חוסר היכולת שלה לשנות את הדברים שהיא רואה, עם מערכות יחסים בתוך המשפחה ומחוץ לה, ועם ההתבגרות שלה עצמה. לנובלטה הזו יש סוף מפתיע, שנובע בצורה נהדרת מתוך הסיפור. מאוד אהבתי אותו.

“Our Lady of the Open Road“, Sarah Pinsker (Asimov’s 6/15)

עוד סיפור שאהבתי. פאנקיסטית מזדקנת משוטטת עם שני חבריה להרכב ברחבי ארצות הברית. בעולם של טכנולוגיית הולו משובחת שמאפשרת לאנשים לצפות בהופעות "חיות" בסלון ביתם, עולם שנשלט בידי תאגידים, הם חיים מהופעה להופעה ומן היד לפה. יותר משיש לו עלילה גדולה, זה סיפור של "חתיכת חיים". זוהי חתיכה מתוך שגרה קשה, שבמהלך הסיפור הופכת קשה עוד יותר. יש לו סוף פתוח בכוונה, וזה נהדר לדעתי. העיקר בסיפור אינו העלילה, אלא הגיבורה והאופי שלה שמציב אותה בשולי החברה, והניסיון למצוא מקום לקול אישי ומיוחד בעולם הנעשה יותר ויותר שבלוני.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מגמת השליטה הנשית נמשכת! ארבע משש הנובלטות נכתבו בידי נשים ובמרכז כולן ניצבות נשים. מגמה שאני פחות אוהב היא השתלטות הכתיבה בגוף ראשון, אבל זו אינה מגמה חדשה. בחלק מהמקרים (אצל פינסקר ומויר, למשל) היא תורמת לסיפור. במקרים אחרים אין לה שום תרומה, והיא אפילו לא מצליחה לנצל את היתרון המובהק שיכול להיות לכתיבה כזו ביצירת הזדהות רגשית.

למי הייתי מצביע? ככל הנראה פינסקר או מויר.

הנובלות המועמדות לנבולה

אולי המאפיין המשמח ביותר של הנובלות המועמדות לנבולה הוא השליטה של הקול הנשי. ארבע מהן נכתבו על ידי נשים, בחציין נשים הן הדמויות הראשיות ו/או המספרות ובכולן יש לנשים מקום מרכזי. באחת מהן ("האם החדשה") כמעט ואין כלל נוכחות גברית. גברים אינם עוד דמויות בררת המחדל. מאפיין קצת פחות מרנין שלהן, למעשה מאפיין מעיק משהו, הוא שבחלק מהן הסיפור משועבד למסר. אני אוהב סיפורים עם מסר, הסופרים האהובים עלי הם אלה שמסוגלים לספר סיפור בעל אמירה, אבל תמיד קיימת סכנת ההפרזה. הניסיון להעביר מסר בכל מחיר גורם לעתים לכך שהסיפור נזנח בדרך, וכאן זה קורה שוב ושוב.

Wings of Sorrow and Bone, Beth Cato (Harper Voyager Impulse)

הנובלה הזו כתובה בעולם שקאתו יצרה בספרי The Clockwork Dagger שלה, שמשלב קסם וטכנולוגיה בעלת מאפיינים סטימפנקיים. זו נקודת תורפה של הנובלה מכיוון שהיא אמנם עומדת בפני עצמה, אבל חסר בה לא מעט רקע של העולם עצמו. יש הרבה התייחסויות למאורעות קודמים שהשפיעו ישירות על הדמויות, מה שהופך את המניעים שלהן לקצת לא ברורים.

הגיבורה, רבקה סטאוט, היא בחורה צעירה שנמלטה מעיר-המדינה קסקנטיה שבה נולדה, שנתונה במלחמה שנמשכת כבר עשרות שנים. היא גרה עם סבתהּ (שאותה לא הכירה קודם) בעיר הממלכה הדרומית מרסיה וחלומה הוא להיות "מכניסטית" (מהנדסת). באחת ממסיבות החברה שאליה סבתהּ העשירה לוקחת אותה כישרונה של רבקה מעורר את תשומת לבו של המארח, אחד האנשים העשירים ורבי העוצמה בעיר-המדינה. חלק מעושרו נובע מהזירה, שבה חיות מהונדסות לוחמות במכונות. רבקה מגיעה למעבדה שבה מכניסטים וקוסמים/רופאים לוקחים גרמלינים (שהם יצורים מלאכותיים) ומשתמשים בחלקים שלהם כדי להרכיב גרמלין-כימרה, יצור גדול מגרמלינים רגילים, שחלק מהגפיים שלו מכניות, שאמור להילחם בזירה ולהיות האטרקציה הגדולה הבאה. מה שהיא רואה שם מזעזע אותה, והיא יוצאת למערכה ציבורית למען הגרמלינים הקטנים ולמען הגרמלין-הכימרה הגדול, בסיוע סבתהּ ובחורה בת גילה שהיא פגשה.

קאתו כותבת לא רע והסיפור קולח ומהנה, אבל הוא לא חף מבעיות. ההקבלה בין העלילה לבין התנועות לזכויות בעלי חיים המוכרות לנו גסה, והדמות של רבקה נראית כאילו במידה רבה נכתבה כדי לשרת את העלילה הספציפית הזו. יכול להיות שיש יותר פיתוח של הדמות במקומות אחרים בעולם של קאתו והאופי הזה לא מעושה כפי שהוא נראה מהסיפור היחיד הזה, אבל קשה לדעת זאת. דווקא המאמצים של רבקה להיות מכניסטית בחברה שנראה שלא להוטה לקבל אותה ככזו, שהוא מוצנע יותר בסיפור הזה, מסתמן כמשכנע ומעניין הרבה יותר. דבר אחר שהפריע לי הוא הקלות והשלמות שבה נראה שהמאבק שלה זוכה להצלחה, שהם חלומו הפרוע של כל פעיל זכויות בעלי חיים. גם מי שאינם פעילים כאלה ומכירים מעט את העולם שסביבנו יזהו את המופרכות שבהצלחה כה קלה.

“The Bone Swans of Amandale”, C.S.E. Cooney (Bone Swans)

לא גמרתי את הנובלה הזו. זה עולם פנטסיה שבו לצד בני האדם יש גם אנשים שיכולים להפוך לחיות. ראשת עיר רעה ואכזרית צדה את אנשי הברבור והופכת אותם באמצעות קסם לכלי נגינה המנגנים מעצמם. המספר, איש עכברוש, מציל את אשת הברבור האחרונה בלהקה המקומית ובעזרת ידיד (שזהותו תישאר חסויה מחשש ספוילרים) הם יוצאים לנסות לעצור אותה. עד כאן הגעתי. אולי זה בגלל שאני לא חובב גדול של פנטסיה, אבל הנובלה הזו בעיקר שיעממה אותי. הדמות הראשית, המספר, נראה כמו גרסה קסומה לא משכנעת של אחד מהנוכלים הקטנים של דיימון ראניון ופשוט לא הצלחתי לפתח כל עניין בו או באשת הברבור (שבה הוא מאוהב מאז ששניהם היו ילדים).

ממה שקראתי אני גם חשתי שהסיפור לא אחיד. חלקים בו זרמו והיו בהם התרחשויות, ואז הוא נקלע לחולות טובעניים משעממים.

“The New Mother“, Eugene Fischer (Asimov’s 4-5/15)

זו אחת משתי הנובלות שהכי אהבתי. בעולם של הווה או עתיד קרוב מאוד מתפשטת מחלה חדשה (אם זו אכן מחלה) המועברת ביחסי מין. היא גורמת לנשים להיכנס להיריון בכל פעם שיש להן מחזור, וללדת בנות שהן זהות להן גנטית, שיבוטים של עצמן. התפשטות של המצב הרפואי הזה תשנה מן היסוד את היחסים המספריים בין גברים לנשים, ואת היחסים החברתיים.

המספרת היא עיתונאית, לסבית הנשואה לבת זוגה והיא בהיריון מתרומת זרע אנונימית. היא דיווחה על התסמונת החדשה הזו במדיה אלקטרונית וכעת אחד מכתבי העת החשובים בארצות הברית שכר אותה שתכתוב על התסמונת עבורו. היא מספרת על תהליך כתיבת הכתבה, הראיונות עם אנשים שונים שדנים בהשלכות של התסמונת החדשה הזו על החברה ועל המדינה.

דיברתי בתחילה על הקול הנשי בסיפורים, זו דוגמה מצוינת לכך. כמעט כל הדמויות הפועלות בסיפור הזה הן נשים. הגברים שיש בו נמצאים ברקע, ובניגוד לראיונות עם נשים, שאותם הגיבורה מתארת, הדברים של הגברים בדרך כלל מובאים בציטוטים, בדיעבד.

מאוד אהבתי את הדמות של המספרת. פישר מציב אותה בצומת דרכים בחייה, ואנחנו עדים ללבטים שלה במישור האישי, במישור המקצועי ובכל מה שקשור להשלכות של הנושא שהיא כותבת עליו על הסביבה שלה – קרובה ורחוקה כאחד. הלבטים האלה מבוטאים בשלל דרכים, מדיונים העוסקים בגורל המין האנושי, ועד לתיאורים של הניסיונות של הגיבורה להסתדר עם בגדים והרגלי עבודה שצריכים להשתנות עם השינויים שגופה עובר בגלל ההיריון.

“The Pauper Prince and the Eucalyptus Jinn“, Usman T. Malik (Tor.com 4/22/15)

ככל הנראה הנובלה שהכי פחות אהבתי מבין השש. סיפורו של בן דור שני למהגרים מפקיסטן, שגדל על הסיפורים של סבו אודות מוכרת התה, בת לשושלת המוגולית שירדה מגדולתה, והג'יני ששכן בעץ האקליפטוס והגן עליה. לאחר מות הסב הוא מגלה בכתביו רמזים לכך שאלה יותר מסיפורים ויוצא ללאהור לחקור את הנושא.

רוב הסיפור נטול כל ממד ספקולטיבי, והוא מתרחש בארצות הברית ובפקיסטן של ימינו ושל ילדותו של המספר בשנות ה-80. כאשר הממד הספקולטיבי הגיע לקראת הסוף, הוא אכזב אותי מאוד. ייאמר לזכות מאליק שהג'יני שלו מאוד לא שגרתי, אבל האופי המטפיזי-קוסמולוגי שלו היה בעיניי מאולץ ומשעמם.

יותר מכל זהו סיפור של אדם, דור שני למהגרים, המחפש את מקומו. הוא מנסה לשלב את ארצות הברית שבה גדל עם הסיפורים והמסורות הפקיסטניים של משפחתו. זה בהחלט יכול להיות סיפור מעניין וחשוב, אבל האלמנט הפנטסטי קצת נכפה עליו הר כגיגית. ונוסף לכך הכתיבה שלו לא יוצאת דופן במידה שתצדיק מועמדות לפרס. היא לא רעה, אבל אין בה משהו מיוחד.

Binti, Nnedi Okorafor (Tor.com)

אם הייתה לי זכות להצביע, זו הנובלה שבינה לבין "האם החדשה" הייתי מתלבט. בינתי, גיבורת הסיפור היא בת לקבוצה אתנית קנטה החיה בשולי המדבר בעולם המכונה "הארץ" אם כי לא ברור אם זהו אכן כדור הארץ שלנו. היא מתמטיקאית מחוננת, בקרב בני עמה שממילא ניחנו בכישרון למתמטיקה, והיא עוזבת לא רק את ביתה אלא גם את עולמה בדרכה ללימודים בעולם האוניברסיטה. בכך בינתי מורדת במסורת שלה, היא הראשונה מבני עמה שעוזבת את נחלת האבות והבית, ומן הסתם הראשונה שהולכת ללמוד באוניברסיטה. במהלך הטיסה בחלל משתלטים חייזרים על הספינה והורגים את כל הנוסעים חוץ ממנה ומן הטייס.

"בינתי" היא נובלה שכתובה מצוין, אבל שוב יש פה סיפור שמשרת מסר במקום מסר שנובע מסיפור, אם כי זה פחות גרוע מאשר בנובלות אחרות שאפשר למצוא בסקירה זו. בינתי היא בת למיעוט שלו מנהגים שונים ולבוש שונה, וכפי שוודאי היינו מצפים הם זוכים לבוז ולזלזול מצד קבוצת הרוב. אך בני מיעוט זה הם, כמובן, חיוניים לייצור ה"אצטרולבים", שעל פי הדרך שבה הם מתוארים בסיפור הם משהו כמו הסמארטפונים/מחשבים אישיים של העתיד. החייזרים המתקיפים את החללית שבה בינתי טסה עושים זאת בגלל עוולות עבר של אותה קבוצת רוב (שכזכור מתייחסת לא יפה גם לבני עמה של בינתי) והיא שוב סובלת על לא עוול בכפה. כצפוי בסוג סיפורים אלה, בינתי, המסורת הייחודית של בני עמה והיכולת המיוחדת שלה, יתגלו כגשר בין החייזרים לבין בני האדם בדרך לתחילת פיוס והחלמה. כל ההטפה הזו התחילה קצת לעייף אותי בשלב מסוים.

התפקיד המרכזי של בינתי גם מזכיר קצת את הכתיבה של קארד עם הדמויות הכמעט משיחיות שלו, שכל העלילות והעולמות שלו סובבים סביבן. בינתי היא הכי מיוחדת בקרב קבוצה מיוחדת וההחלטה המיוחדת שלה מביאה אותה למצב מיוחד שבו אותן תכונות מיוחדות אלה (וחפץ מיוחד ומסתורי שמצאה כשהייתה צעירה) יציבו אותה במקום שבו היא יכולה להתחיל להביא גאולה לעולם. אם הכתיבה של אוקורפור הייתה פחות טובה, התחושה שיש פה דמות שנוצרה לשרת סיפור במקום סיפור הנובע מהדמות הייתה הורסת את הנובלה לחלוטין.

“Waters of Versailles“, Kelly Robson (Tor.com 6/10/15)

כן, גם זה סיפור מסר, אבל הוא לפחות עתיר דמיון יחסית. גיבור הסיפור הוא קצין לשעבר מהאזורים ההרריים הכפריים של צרפת, המנסה לפלס את דרכו בחברה הגבוהה של ורסאי בזמן שלטונו של לואי ה-15. נשקו הסודי – ניקסי. הוא לכד את יצורת המים כשהייתה עוד דגיגה קטנה באחד מאגמי ההרים, ושיכן אותה במאגרי המים של ורסאי. היא שולטת עבורו בצנרת החדשה שהוא מתקין בארמון – שירותים לעשירים ולמיוחסים.

עם הזמן הוא ילמד להכיר בכך שגם היא אדם ויזהה את הטעות שבדרכיו ויבין שלמעשה חצר המלך והחברה הגבוהה הם מזויפים והאושר האמתי נמצא בהרים שמהם בא. למזלו של הסיפור הזה, הדמויות שלו טובות והכתיבה בהחלט לא רעה, כך שכיף לקרוא אותו.

~~~~~~~~~~

מעבר לבעיות שהזכרתי בראשית הסקירה, קיצוץ רציני באורכן של לא מעט מהנובלות כאן היה עושה להן טוב. למעשה רק "האם החדשה" ו"בינתי" (ואולי "מימי ורסאי") ממלאות את רוחב היריעה שלהן בצורה משכנעת, ואם הייתי מצביע הייתי בוחר ב"האם החדשה".

הוכרזו זוכי פרס נבולה

לצערי לא הספקתי השנה לקרוא ולסקור את המועמדים לנבולה.

הזוכים

ספר: 2312 / קים סטנלי רובינסון. פיתוח של העולם שהוא יצר בטרילוגיית מאדים שלו מלפני שינם אחדות.

נובלה: אחרי הנפילה, לפני הנפילה במהלך הנפילה / ננסי קרס. לא מהסופרות האהובות עלי.

נובלטה: מפגשים קרובים / אנדי דנקן. הסיפורים שלו שקראתי היו לא רעים.

סיפור קצר: Immersion / אלייט דה בודארד. יש! אחת הסופרות הטובות ביותר שכותבות היום.

ג'ין וולף קיבל את פרס דיימון נייט ל"גראנד מאסטר".

לרשימה המלאה.

הוכרזו מועמדי הנבולה

הוכרזו המועמדים לפרס נבולה השנה. כמנהגי בשנים האחרונות, אני אנסה לקרוא ולסקור את היצירות בקטגוריות הקצרות אם יהיה לי זמן. שתי מועמדויות לאלייט דה-בודארד, אחת החביבות עלי בשנים האחרנות, ושתיים לקן ליו, שהוא בהחלט שווה קריאה.

בינתיים, הנה הקטגוריות העיקריות, ובקישור הזה תוכלו למצוא את הרשימה המלאה.

Novel:
Throne of the Crescent Moon, Saladin Ahmed (DAW; Gollancz ’13)
Ironskin, Tina Connolly (Tor)
The Killing Moon, N.K. Jemisin (Orbit US; Orbit UK)
The Drowning Girl, Caitlín R. Kiernan (Roc)
Glamour in Glass, Mary Robinette Kowal (Tor)
2312, Kim Stanley Robinson (Orbit US; Orbit UK)

Novella:
"On a Red Station, Drifting", Aliette de Bodard (Immersion Press)
"After the Fall, Before the Fall, During the Fall", Nancy Kress (Tachyon)
“The Stars Do Not Lie,” Jay Lake (Asimov’s 10-11/12)
“All the Flavors,” Ken Liu (GigaNotoSaurus 2/1/12)
“Katabasis,” Robert Reed (F&SF 11-12/12)
“Barry’s Tale,” Lawrence M. Schoen (Buffalito Buffet)

Novelette:
“The Pyre of New Day,” Catherine Asaro (The Mammoth Books of SF Wars)
“Close Encounters,” Andy Duncan (The Pottawatomie Giant & Other Stories)
“The Waves,” Ken Liu (Asimov’s 12/12)
“The Finite Canvas,” Brit Mandelo (Tor.com 12/5/12)
“Swift, Brutal Retaliation,” Meghan McCarron (Tor.com 1/4/12)
“Portrait of Lisane da Patagnia,” Rachel Swirsky (Tor.com 8/22/12)
“Fade to White,” Catherynne M. Valente (Clarkesworld 8/12)

Short Story:
“Robot,” Helena Bell (Clarkesworld 9/12)
“Immersion,” Aliette de Bodard (Clarkesworld 6/12)
“Fragmentation, or Ten Thousand Goodbyes,” Tom Crosshill (Clarkesworld 4/12)
“Nanny’s Day,” Leah Cypess (Asimov’s 3/12)
“Give Her Honey When You Hear Her Scream,” Maria Dahvana Headley (Lightspeed 7/12)
“The Bookmaking Habits of Select Species,” Ken Liu (Lightspeed 8/12)
“Five Ways to Fall in Love on Planet Porcelain,” Cat Rambo (Near + Far)