ספקולפסח - אלגוריות

התחלתי פרויקט קטן בטוויטר – שרשור קצר על נושא שקשור לז'אנר בכל יום מימות החג. קראתי לו "ספקולפסח". חלק מהנושאים הוצעו ע"י עוקבות ועוקבים שלי, אבל הנושא הראשון הוא משהו שמטריד אותי כבר כמה זמן – אלגוריות.

בגלל שהז'אנר מרחיק אותנו בזמן ובמקום, מפתה מאוד להשתמש בו כספרות אלגורית. אז אנחנו מקבלים אילוי ומורלוק שמייצגים את הבדלי המעמדות ב"מכונת הזמן" של וולס וגזעים שמייצגים טוב ורע בשלל יצירות פנטסיה ומד"ב, וכמובן חברות עתידיות ומרוחקות שמייצגות את החברה שלנו.

אבל הכתיבה האלגורית הזו טמנת בחובה סכנות שנובעות מאותו מקור, ההתרכזות באלגוריה. הסכנות האלה הן אבדן האמינות של הדמויות, של העלילה ושל העולם. כאשר הדמויות הופכות להיות אך ורק מייצגות של קבוצות שאותן היוצרת או היוצר רוצים להציג, הן הופכות מדמויות מלאות לשבלונות במקרה הטוב, ולפרודיות לא מכוונות במקרה הגרוע. אם המטרה היחידה של העלילה היא להציג קונפליקט או סוגיה, היא הופכת חד־ממדית ובמקום שהדמויות והאופי שלהן יניעו את העלילה, העלילה מניעה את הדמויות וזה פוגע עוד באמינות שלהן. כאשר העולם קיים אך ורק כדי לשרת את האלגוריה, הוא עולם דל. ספרות ספקולטיבית מחייבת (לרוב) יותר בניית עולם מאשר ספרות ראליסטית כי זה עולם שלא מוכר לקוראים. התרכזות יתר על המידה באלגוריה בד"כ גורמת להזנחת הצדדים של העולם שלא קשורים ישירות בה.

מניסיוני, מי שבדרך כלל נכשלים בהתרכזות יתר כזו הם יוצרים ויוצרות "חדשים" בז'אנר - מחד מי שרק התחילו לכתוב ומאידך מי שמגיעים מחוץ לו ומחליטים שזה מדיום נוח להעברת מסר. כתיבה פוליטית - כללית או אישית - היא כר פורה במיוחד לכשלי האלגוריה. וכלל שהאידאל הפוליטי המקודם נמצא בקונצנזוס רחב יותר יש במידה מסיומת סכנה מוגברת. אם עורכים ועורכות מסכימים עם מסר של יצירה, היכולת והרצון לבקר אותה ולתקן אותה נמוכים יותר. זה טבעי ואני בטוח שאני עצמי חטאתי בזה. אני בהחלט רואה את זה ביצירות שאני קורא ומסכים עם המסרים בהן, אבל הייתי רוצה שייערכו טוב יותר.

הערה לגבי "חיצוניים" שמגיעים מחוץ לז'אנר. היום יותר מקובל לכתוב סיפורים חוצי גבולות, בעבר הממסד הספרותי הביט על כתיבת ז'אנר ע"י סופרים "רציניים" בעין די רעה. המשמעות הייתה שרק מאוחר בקריירה שלהם, אחרי שזכו ביוקרה ופרסום, סופרים העזו לחצות את הקו.  זה אומר שהם נערכו ע"י עורכי מיינסטרים, ולא עורכי ז'אנר, ושהיה יותר קשה לערוך אותם. התוצאות היו בעייתיות. בגיליון 18 של "חלומות באספמיה" (משנת 2007) יש מאמר מרתק בנושא פרי עטה של אביגיל נוסבאום (זוכת פרס ההוגו). כתבו אלגוריות, אבל הזהרו.

תודה על הקריאה.