היום בפרויקט אעסוק, על פי
אחת הבקשות, בעתיד הקרוב ובתמורות טכנולוגיות.
בשנת 1993 יצא לאור הסיפור Deep
Eddy של ברוס סטרלינג שבו הוא מתאר מה שהיא למעשה
קהילת מייקרים ומתכנתים בינ"ל שמשפצרים specs, משקפיים חכמים. גוגל גלאס הושקו ב-2013. הם לא זכו להצלחה של
המשקפיים החכמים מהסיפור. בשנת 2008 צ'רלס סטרוס כתב טור בבלוג שלו שבו הסביר למה
הוא מפסיק לכתוב מד"ב בעתיד קרוב. קצב השינוי הטכנולוגי כה מהיר, הוא אמר,
ותהליך ההפקה של ספרים וסיפורים איטי, שסיפור עלול להתיישן עד שהוא יגיע לפרסום. קצב
השינוי הטכנולוגי והחברתי היום הוא כזה שהמושג "הלם העתיד" שאלווין
טופלר הגדיר לפני 50 שנה נראה רלוונטי מאי־פעם. רק תחשבו על מספר האנשים שגילו את
השירותים של zoom
בשבועות האחרונים ועל ההשפעה של תוכנות מסוג זה.
לכאורה סופרי מד"ב היו
צריכים ללכת בעקבות סטרוס ולוותר על כתיבת מד"ב בעתיד הקרוב, אבל זה יגביל את
היכולת שלהם להתייחס מפורשות לבעיות של התקופה שלנו, אחת מהמטרות הקבועות של
המד"ב. אז איך בכל זאת עושים את זה? התשובה טמונה בחלק השני של המונח
"מדע בדיוני" – זהו בדיון. עם כל הניסיון לתאר התקדמויות אפשריות
וסבירות, צריך לזכור תמיד שזו ספרות שיכולה ליטול לה חירות ולהניח הנחות שסביר
להניח שיתבררו כמופרכות.
הספר Infomocracy והמשכיו של מלכה אולדר (יצאו לאור 2018-2016) היא אחת הדוגמאות
האהובות עליי של ספרות כזו. בטרילוגיה מתואר עולם שמחולק למחוזות בחירה של מאה אלף
איש, שבכולם נערכות בחירות באותו תאריך. אפשר, פשוטו כמשמעו, לעבור את הכביש
ולהיות באזור שנשלט על ידי ממשלה שונה. למפלגה שזוכה במספר המחוזות הגדול ביותר יש
השפעה ברמה העולמית, אבל יש גבול להשפעה שלה במחוזות השונים. כל השיטה תלויה
במסלקת מידע עצומה שנקראת פשוט Information והעצמאות חוסר הפניות שלה מבטיחים את יושרתה של המערכת. ברור
לכולנו שפוליטית וטכנולוגית מדובר במשהו בלתי אפשרי, אבל השעיית חוסר האמונה
מאפשרת דיון מרתק בעתיד הקרוב יחסית של החברה העולמית.
דוגמה אחרת היא Autonomous של אנלי נואיץ (2017) שבמרכזו פיראטית תרופות, מישהי שמייצרת גרסאות
גנריות של תרופות מרשם יקרות ומחלקת אותן בחינם (או מוכרת אותן מאוד בזול, אני לא
בטוח לחלוטין). הספר דן בשלל סוגיות שחלקן עשויות להפוך רלוונטיות בקרוב מאוד
וחלקן בבירור מרחיקות לכת הרבה יותר – מייצור כזה של תרופות ועד למעמד החוקי והחברתי
של ישויות בינה מלאכותית והיחסים שלנו איתן.
שלל דוגמאות אפשר למצוא בספר
שיצא בחודש שעבר, Made to Order: Robots and Revolutions. זו אסופת סיפורים בעריכת ג'ונתן סטרייהן שכוללת סיפור כמו Brother
Rifle של דריל גרגורי שעוסק באפשרות לתקן מוח
שנפגע מטראומה (ירי, במקרה זה) באמצעות תוכנה וחומרה. גרגורי דן באפשרויות ובסכנות
של טיפול כזה, אבל גם בנושאים אחרים רלוונטיים מאוד כמו השימוש ברובוטים בשדה
הקרב. ובספר אפשר למצוא סיפורי עתיד קרוב אחרים שעוסקים בנושאים שיש סיכוי טוב
שנצרך לדון בהם בעולם הממשי בעוד זמן לא רב.
האופי של סטרוס הוא זה שהוביל
אותו להחליט שהוא אישית לא ימשיך לכתוב מד"ב בעתיד קרוב, אבל התכונה הבסיסית
של כל יצירה בדיונית, השעיית חוסר האמונה שהיא דורשת מאיתנו לפעמים, מאפשרת להמשיך
לכתוב יצירות מד"ב עתיד קרוב מצוינות ורבות ערך.
תודה על הקריאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה