זימר ברדלי, שידועה בארץ בעיקר בזכות "ערפילי אבלון", נחשבה
לאחד מעמודי התווך של קהילת המדע הבדיוני והפנטסיה (היא נפטרה בשנת 1999). מבקרים ראו
בכתיבתה קול פמיניסטי חשוב בהתפתחות הז'אנר. בשבועיים וחצי האחרונים, היא עומדת בלבה
של סערה רבתי בקהילה הזו. בעלה של זימר ברדלי הורשע בפשעי מין בילדים ומת בכלא.
ב-10 בחודש פרסמה בתה של זימר ברדלי פוסט שבו האשימה גם את אמהּ בהתעללות בילידים,
כולל בה עצמה. התגובות המזועזעות לא איחרו לבוא, עד כדי פוסט של יוצרת הקומיקס קולין
דוראן שבו היא מסבירה מדוע שרפה את ספריה של זימר ברדלי.
ועכשיו לשאלה הישראלית. אנחנו אוהבים לומר שהקהילה של חובבי המדע
הבדיוני והפנטסיה בארץ היא חלק מקהילה עולמית. ראיתי התייחסות אחת ויחידה
לנושא בעברית, הודעה בפורום מדע בדיוני ופנטסיה של תפוז שלמיטב זיכרוני לא זכתה
לכל תגובות. השאלה שזה עורר בי היא זו: האם אנשים לא חושבים שזה נושא חשוב שראוי
להתייחסות, או שאנחנו לא באמת מקושרים לקהילה העולמית כפי שהיינו רוצים לחשוב?
שאלה זו התחדדה כאשר השוויתי את הדממה הזו לדיונים הערים למדי שהתפתחו
סביב קארד וההתבטאויות ההומופוביות שלו כאשר "המשחק של אנדר" יצא
לקולנוע לפני כמה זמן? ואולי זה לב העניין – זימר ברדלי היא לא קארד, היא לא כל כך
מפורסמת בארץ ולא יצא סרט על פי ספר שלה לאחרונה.
זה בדיוק העניין - לעברית תורגם, למיטב ידיעתי, בדיוק ספר אחד של זימר-בראדלי, וממה שזכור לי בדיונים עליו בפורומים הוא גרר תגובות נלהבות מדי (אני מצאתי אותו מעניין, אם כי אני נוטה להסכים שהוא היה יותר מדי ארוך). קוראים בישראל לא הולכים לשרוף ספרים של זימר-בראדלי, כי הם פשוט לא מחזיקים יותר מדי כאלה בבית ולא יהיו ויכוחים אם להזמין אותה לכנסים בארץ או לא, אלא אם כן מישהו באגודה יודע לעשות איזה סיאנס טוב.
השבמחק