רגע לפני בדיון, ספר על משיח ללא אל.*
[אם לא קראתם את "חולית" עדיין, מה אתם קוראים בלוגים באינטרנט?
לכו לקרוא אותו. בפעם הראשונה אני מוכן לוותר לכם על הנספחים. גמרתם? חזרתם לבלוג? יופי, אפשר
להמשיך.]
בסוף של "חולית" כל האויבים הובסו וכל ההבטחות התגשמו. פול
חזר מגלות המדבר, ניצח את אויבי ביתו וכעת הוא קיסר. פול הוא "קפיצת
הדרך" והרבה יותר מכך, הוא הזרע שצנח על אדמה פורייה ופרח לדבר מה שאיש לא
ציפה לו. ועכשיו הוא צריך לחיות עם זה.
נאמר שכאשר האלים מבקשים להעניש אדם, הם ממלאים את משאלותיו. זהו המצב
שבו פול-מואדּיב אטראדיס מוצא את עצמו בתחילת "משיח חולית" (מסדה
במהדורה הישנה, עם עובד בחדשה) ובספר הזה הרברט בוחן איך פול מתמודד עם היותו קיסר
ומשיח; נביא המסוגל באמת ובתמים לראות את העתידים האפשריים ומנהיג היכול לבחור
ולנווט ביניהם; אדם הנקרע בין חובות המדיניות והכלכלה והמחויבות לגזע שלם ובין
הרצונות הפרטיים שלו.
אני במיעוט בדעה זו, אבל לדעתי "משיח חולית" טוב לפחות כמו
"חולית", אם לא טוב ממנו. חסרים בו ענני האבק, ברק כלי הנשק ו"היד
הנחה על הגלגל לסובבו", אבל יש בו בני אדם אמתיים המתמודדים עם בחירות אמתית.
* באמת, תחשבו על זה – בשם איזה אל מנבא פול? האלים במשפחה יבואו
מאוחר יותר, והסיבות שבשלהן לטו השני בוחר להיעשות לאל הן מרתקות בפני עצמן.
מתישהו אני אצטרך כנראה לכתוב או לדבר על אלים ודת בסאגה של חולית. ~אנחה~
I will admit I haven't read Dune yet, but I'm allowing myself to read online blogs because their posts aren't chapters [mostly] of an entire novel. Dune should be read continuously when the person have time for, while blogs can be read every few days for a few minutes.
השבמחק