נסו להשיג עותק של הספר הזה של ברוס סטרלינג. המדע הבדיוני נרתע למדי
מעיסוק בזִקנה, אני לא יודע אם בגלל הדימוי הצעיר שהוא רוצה ליצור או מתוך תפיסה
לא מודעת שהעתיד שייך לצעירים. אם יש בו זקנים, פעמים רבות הם נעלמים מיד כאשר הם
עוברים טיפול הצערה כלשהו ולפתע הם צעירים לא רק בגופם אלא גם ברוחם. "להט
קדוש" הוא אחת היצירות היחידות שאני מכיר שעוסקת ברצינות בסוגיה הזו, על שלל
השלכותיה.
סטרלינג הולך מעבר לקלישאות החברתיות של "הזקן החכם" או אלה
של המדע הבדיוני של טיפולי הצערה, ומתאר חברה שבה קבוצה לא קטנה של אנשים זקנים
ועשירים, שיש להם גישה לשירותי בריאות מתקדמים, מכתיבים את הסדר החברתי. הם חיים
תחת הרושם של מגפות עבר שעליהן היו צריכים להתגבר ולמדד הבריאות של היחיד בחברה זו
יש חשיבות רבה. הוא בוחן את החברה הזו הן מנקודת המבט של הגיבורה, המשתייכת לאותה
אליטה זקנה, והן מנקודת המבט של הצעירים הגדלים בחברה כזו, ומצליח להפתיע לעתים.
שני נושאים אחרים נבחנים בספר לעומק למדי. האחד הוא הכלכלה של חברה
כזו, וזה אופייני לסטרלינג שתמיד משקיע מחשבה בבניית העולמות שלו (גם ב-Heavy Weather שלו יש התייחסויות לכלכלה). האחר הוא
יצירתיות, מקורותיה, השפעתה והדרך שבה היא מעצבת את החברה בכלל ואת האנשים
היצירתיים.
אחרי כמה שנים שלא נגעתי בו קראתי את הספר שוב לקראת ההרצאה שלי
באייקון בשנה שעברה, ושמחתי לראות שהוא מחזיק מעמד יפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה