איפה גרים הגיבורים? חלק 4 - פיטר קוויל ו"הפנתר השחור"

סרטי "הנוקמים" נוצרו יחד ויוצרים מסגרת של נראטיב שבה ישתלבו גיבורי-על אחרים וסרטים אחרים, ובתוך כך מתארים מערכת יחסים בין הגיבורים שלהם, שמשתקפת גם בבתים שבהם גרים גיבורי סופרי "הנוקמים". שניים מן הגיבורים שישתלבו מאוחר יותר במסגרת זו הם פיטר קוויל ו"הפנתר השחור". רשומה זו עוסקת בבתים שלהם.

פיטר קוויל – בית ומשפחה

פיטר קוויל נולד בכדור הארץ, אבל הוא ברור מהסרטים שהוא נווד. הוא גנב מקצועי שגר בספינת חלל שהיא הדבר בכי קרוב לבית שיש לו. עם זאת אם נבחן את סרטי "שומרי הגלקסיה" יותר לעומק נראה שלמעשה מה שמהווה בית עבור קוויל היא המשפחה, ולא מקום פיזי כלשהו. וגם המשפחה היא גמישה. בסופו של דבר הקשרים שקוויל יוצר עם אנשים הם הבית האמתי שלו. ואת היווצרות הקשר הבל יינתק הזה בין בית ומשפחה עבור פיטר קוויל אנחנו יכולים לראות כבר בסצנת הפתיחה של סרט "שומרי הגלקסיה" הראשון.

הסרט מתחיל בפיטר בן השמונה היושב במסדרון בבית החולים, מחוץ לחדר שבו שוכבת אמו הגוססת, ומקשיב למוזיקה בווקמן שלו. סבו קורא לו להיכנס כדי שאמו תוכל להיפרד ממנו ולתת לו מתנה אחרונה. האם מספרת לפיטר על אביו הנעדר שבא מן הכוכבים ונעלם אבל היא בטוחה שעוד יחזור אליו, ואז היא מתה. פיטר נמלט בבכי מן החדר, יוצא למדשאה מחוץ לבית החולים, ומשם הוא נחטף על ידי חללית חייזרית. בטווח של דקות מעטות הוא מאבד את אמו ושאר הקרובים שלו, ונחטף מביתו ומן העולם שלו – וכך נוצר קשר בין בית ומשפחה שיחזור על עצמו לאורך הסרטים. כל האלמנטים האלה – האב הנעדר, מות האם, אובדן הבית והווקמן – יופיעו שוב ושוב בסרטים.

החטיפה של פיטר קוויל

 במהלך הסרט הראשון אנחנו יכולים לראות פעמים אחדות את קוויל עצמו מעיד על הקשר האמיץ שיש עבורו בין הבית לבין המשפחה. באחת הסצנות הוא מאשים את יונדו, קברניט חללית הפיראטים שחטפה אותו: "אתה חטפת אותי מהבית שלי ומהמשפחה שלי". בסצנה אחרת גמורה שואלת אותו למה הוא סיכן את חייו כדי להחזיר לעצמו את הווקמן בעת הבריחה מהכלא. פיטר עונה: "אמא שלי נתנה לי אותו. הוא במקרה היה עלי ביום שאני... ביום שהיא... ביום שעזבתי את כדור הארץ."

מה שעוד קורה במהלך הסרט הזה הוא ש"השומרים" יוצרים למעשה משפחה חדשה כאשר הם ניצבים יחד מול הקשיים והאתגרים שבסרט. בשלב מסוים קוויל אומר שהם כולם "לוזרים", לא במובן של מפסידנים אלא במובן שכולם איבדו דברים: "את הבתים שלנו. את המשפחות שלנו." שוב אפשר לראות בדברים אלה את הקשר עבורו בין בית ומשפחה. אבל כאמור, הם יוצרים משפחה חדשה שמחליפה את המשפחות שאיבדו.

אנחנו רואים את העובדה שנוצרה משפחה חדשה במפורש לקראת סוף הסרט. זה ניכר במערכת היחסים החשובה ביותר של פיטר, מערכת היחסים שלו עם גמורה. בסצנת הקליימקס של הסרט רונאן מנסה להשמיד את נובה פריים באמצעות אבן האינסוף וקוויל תופס אותה בידו החשופה ומנסה למנוע ממנה לפגוע באדמה. גמורה מושיטה לו יד ואומרת לו "קח את ידי", ואלה מחווה וציטוט שהם שיקוף ברור של המחווה של אמו בתחילת הסרט. אבל בעוד שפיטר בן השמונה לא יכול היה לקחת את היד של אמו, עשרים שנה אחר כך הוא לוקח את היד של גמורה.

קצת לאחר מכן יש לנו עדות נוספת, ברורה יותר, לכך שזו משפחה. יונדו וקרגלין ממריאים כשהם מזכירים את אביו הנעדר של קוויל (שלא הוזכר במהלך כל הסרט), ולאחר מכן יש שיחה קצרה בין קוויל לגמורה שבה הם מדברים על יונדו. פיטר אומר שיונדו שהוא פחות או יותר המשפחה היחידה שאי-פעם הייתה לו וגמורה עונה: "לא, הוא לא." ההצהרה המפורשת הזו מבטלת כל ספק שאולי היה לצופה.

שתי הנשים שמושיטות יד לפיטר קוויל - אמא שלו וגמורה

 הסרט הראשון מסתיים בעוד אזכור מעורפל אחד לאביו של קוויל, שיותר משהוא שייך לסרט הזה הוא הכנה לסרט הבא, ואכן הסרט השני בסדרה הוא סרט על אבות. הסרט השני מתחיל בשיבת אביו של פיטר קוויל (אגו) לחייו של פיטר. עם הופעתו של אגו אנחנו עדים להתייחסות של כמה מן הדמויות לנושא פיטר ואביו וזהות האב – דראקס אומר שהוא היה בטוח שיונדו הוא אביו של פיטר; קרגלין מזכיר שיונדו תמיד עמד לצד קוויל גם כאשר זה האחרון בגד בפיראטים שבקרבם גדל; פיטר מנהל שיחה עם גמורה שבה הוא מתוודה שהיה מסתובב עם תמונה של דיוויד הסלהוף ומשקר לאנשים שהסלהוף הוא אביו. אבל עכשיו לכאורה אביו שב לחייו וחוסר הבהירות הזה הסתיים.

מכיוון שעבור קוויל יש זהות בין משפחה ובית, שיבת האב כרוכה באפשרות של בית חדש, הלא הוא העולם של אגו, וזה עולם שדומה לגן עדן. אבל כמובן שהשיבה לא יכולה להיות פשוטה. מעט לאחר ההגדעה קוויל ואגו מתעמתים זה עם זה סביב העובדה שאגו נטש את אמו של פיטר ולא חזר לקחת אותו עצמו אחרי מותה. הם מתפייסים ואגו מבקש הזדמנות להיות "האב שהיא [האם] הייתה רוצה שאהיה" ופיטר מתרצה. לא במקרה השיחה הזו נחתמת בכך שאגו אומר לפיטר "הגעת הביתה".

אגו והעולם שלו

 השיחה הזו אמורה לציין התחלה של פרק חדש ושליו בחייו של קוויל, שבו יש לו אב ויש לו בית חדש. התגובה של פיטר לגמורה כאשר היא מעלה בפניו את החשדות שלה לגבי אגו והעולם שלו מעידה על כך. פיטר עונה לה "סוף-סוף מצאתי את המשפחה שלי. את לא מבינה את זה?". והתשובה שלה היא: "חשבתי שכבר מצאת אותה", בהתייחסות ברורה למה שאמרה לו בסוף הסרט הקודם. זה רמז ברור לכך שפיטר לכוד בין שתי משפחות, שני בתים, שהוא יצטרך להכריע ביניהם.

לבסוף אגו מגלה לפיטר את תכניתו להשתלט על היקום שתעלה בחייהם של "השומרים", ופיטר צריך לבחור בין המשפחה שיצר לעצמו לבין האב שמעולם לא הכיר. אגו גם מתוודה באוזני פיטר שהוא זה שגרם את המחלה של אמו של פיטר ולאחר מכן שובר את הווקמן שלו. הוא "מטמא" את הזיכרון של האם והבית, ומשמיד את השריד המוחשי האחרון שיש לפיטר מהאם ומהבית. זו תתגלה כטעות. ברגע הבחירה פיטר אומר לו "אסור היה לך להרוג את אמא שלי, ולמחוץ את הווקמן שלי". פיטר בוחר במשפחה הישנה (אמו) ובמשפחה החדשה כאחד, בבית הישן בכדור הארץ ובבית החדש שבנה עם "המגנים". מכיוון שעבור פיטר הכול חוזר לאבדן הראשוני של האם והבית. הוא הורג את אגו כדי להציל את הזיכרונות מאמו, וכדי להציל את חבריו / משפחתו. ומכיוון שעבור פיטר הבית הוא המשפחה, הבחירה במשפחה שיצר והריגת האב כרוכים בחורבן הבית החדש, העולם של אגו.

לקראת הסוף אנחנו גם עדים לסצנה של אהבת אב אמתית, כאשר יונדו, מי שהיה האב למעשה של פיטר, מקריב את עצמו כדי שפיטר יחיה. לאחר אבדן שני האבות האלה פיטר הוא ראש המשפחה החדש, והוא מקבל על עצמו מעמד זה. לקראת סוף הסרט השני אנחנו עדים לסצנה של המשפחה הנאספת סביב מיטת המת של הפטריארך, יונדו. כולם שם – פיטר וגמורה בת זוגו, דראקס שאיבד את כל משפחתו, רוקי וגרוט, קרגלין ("בנו" האחר של יונדו) ואפילו נבולה. הם יצרו לעצמם בית חדש ומשפחה חדשה.

משפחה חדשה, בית חדש - סביב גופתו של הפטריארך המת

הפנתר השחור – בית מעצב תודעה

הסוגיה המרכזית העומדת בפני הדמויות בסרט "הפנתר השחור" היא אם על וואקאנדה לגלות לעולם את כוחה ויכולותיה ולהשתמש בכוח זה כדי לעזור לאפריקאים ולאנשים ממוצא אפריקאי (באפריקה עצמה ובעולם כולו), או להמשיך במדיניות ההסתתרות וההסתרה הקיימת שלה. התשובה של הדמויות בסרט לשאלה זו תלויה במידה רבה בבתים ובסביבה שבהם הן גדלו, והיא משתנה ככל שבתים אלה משתנים.

ט'צ'אלה, "הפנתר השחור", הנצר לשושלת המלוכה של וואקאנדה שעולה למלוכה אחרי מות אביו, מייצג את הגישה שתומכת בהמשך ההסתתרות. מולו ניצב אריק סטיבנס, "קילמונגר", צאצא אחר לבית המלוכה של וואקאנדה, שנולד וגדל באוקלנד (שכונה של לוס אנג'לס) בשנות התשעים של המאה העשרים וחווה את הדיכוי של האפרו-אמריקאים בארצות הברית. סטיבנס סבור שעל וואקאנדה לנצל את הידע והכוח שלה כדי לסייע לאפריקאים בכל העולם.

את התפקיד החשוב של המקומות שבהם גדלו ט'צ'אלה וסטיבנס ואת הקשר האמיץ בין הבתים של השניים לבין הגישות שלהם אפשר לראות בצורה יפה בחיזיון של כל אחד מהם כאשר הם שותים מהתמצית שמעניקה להם את כוחות הפנתר השחור. כאשר ט'צ'אלה שותה מן התמצית החזון שלו מראה לו אפריקה של החלום שהיא ארכיטיפית – מישור סוואנה עם עצי שיטה – שבה הוא פוגש את המלכים שקדמו לו ומקבל מהם את התפקיד וגם את הגישה שתומכת בהסתרה. קילמונגר לעומתו רואה את דירת הילדות שלו באוקלנד ואת אביו, הנסיך של וואקאנדה שגלה מרצון והשתקע באוקלנד כדי לנסות להילחם בעוולות, ולכן הוא מאמץ את הגישה האקטיביסטית.

למעלה - החיזיון של ט'צ'אלה; למטה - החיזיון של סטיבנס

 אנחנו יכולים לראות את הקשר בין הסביבה לגישה גם אצל דמויות אחרות. כפי שאמרתי, אביו של קילמונגר שינה את דעתו לאחר שהחליף את מקום מגוריו. את הגישה האקטיביסטית מאמצת גם נאקייה, שהיא סוכנת של וואקאנדה שפועלת מחוץ למדינה ונחשפת לעוולות באפריקה עצמה, ואפילו מפקד הכוח ששומר על הגבולות (שנחשף יותר מאחרים לעולם החיצוני) תומך בגישה זו (אם כי שם אפשר אולי לייחס את זה יותר לאישיות).

במהלך הסרט אנחנו עדים לפתיחה מסוימת של וואקאנדה החוצה, וחשוב מזה לחדירה של העולם החיצוני לתוך וואקאנדה. החדירה הזו והשינוי שהיא מחוללת גורמות לשינוי העמדה של ט'צ'אלה. ראשית חדירת ההשפעות האלה דווקא בייצוא מסוים של הכוח של וואקאנדה במהלך הניסיון ללכוד את קלו בקוריאה. אבל החשיבות האמתית של הניסיון הכושל הזה היא בכך שהוא מביא לחדירה של העולם החיצוני לתוך וואקאנדה. יש חדירה בקנה מידה מוגבל עם כניסתו של הסוכן רוס שמובא לצורך טיפול רפואי, אבל חשוב יותר – החצנת הכוח הזו גם מובילה להגעתו של קילמונגר לוואקאנדה, והוא קורא תיגר על ט'צ'אלה ותופס את השלטון. לאחר שתפס את השלטון סטיבנס יכול לנסות וליישם את המדיניות האקטיביסטית שלו.

קילמונגר בגבול וואקאנדה

 תפיסת השלטון על ידי קילמונגר, המלווה בניסיון ראשון לייצא את הכוח של וואקאנדה בצורה משמעותית, משנה את וואקאנדה ומשנה את הגישה של ט'צ'אלה. היא מובילה למלחמת אזרחים, ומאוחר יותר לכך שט'צ'אלה שוקל מחדש את המקום והתפקיד של וואקאנדה בעולם. (יש להזכיר גם שלגילוי האמת אודות מות אביו של קילמונגר יש תפקיד בשינוי הדעה הזה.)

שוב נוכל לפנות לחיזיון כדי לראות את זה, הפעם בחיזיון השני של ט'צ'אלה כאשר משקים אותו שנית מן התמצית. הוא שב לאותו נוף אפריקאי ארכיטיפי מהחזון הראשון, אבל הפעם הוא לא מקבל את הגישה המסורתית. הוא מתעמת עם אביו ומורד בו. הוא אומר שקילמונגר הוא "מפלצת מעשה ידינו" מכיוון שלא הביאו אותו לוואקאנדה אחרי מות אביו, ואומר שהוא חייב לתפוס שוב את המלוכה כדי "לתקן את העוולות האלה". העוולות שהוא מדבר עליהן אינן רק העוולות שקילמונגר גרם, אלה גם העוולות שנעשו לו על ידי וואקאנדה והעוולות שנגרמות לאפריקאים בכל העולם בגלל הפסיביות של וואקאנדה.

ואכן הסרט מסתיים בכך שאנחנו רואים את הקמת מרכז העזרה הראשון של וואקאנדה באוקלנד, ואת ט'צ'אלה מתייצב בפני עצרת האו"ם ומודיע שוואקאנדה תחלוק את הידע והמשאבים שלה עם העולם.

 

ט'צ'אלה באו"ם

כפי שאמרתי בראשית דבריי, היוצרות והיוצרים של MCU עשו עבודה מרשימה מאוד ביצירת היקום הקולנועי שלהם שנפרש על פני יותר מעשור. ניסיתי להראות כאן איך הם הצליחו גם להשתמש בצורה מרשימה בבתים של הדמויות בשונות כדי לעצב אותן, את מערכות היחסים שלהן, ואת היחס שלהן לעולם.