הבתים של ג'סיקה ג'ונס 1 - הבתים של ג'סיקה בעונה 1

בפרק 7 של העונה השנייה של הסדרה הנושאת את שמה, ג'סיקה ג'ונס פורצת לבית של מישהו כדי ללמוד אודותיו ואומרת לצופים: "להיות בבית של מישהו … זה כמו להיות בראש שלו". זה נכון לא רק לבלשית כמו ג'סיקה שמנסה ללמוד על אודות מי שהיא עוקבת אחריהם, אלא גם עבור הצופים או הקוראים של יצירות בדיוניות – הבתים של הדמויות יכולים לעזור לנו ללמוד עליהן ועל מערכות היחסים שלהן. בסדרה "ג'סיקה ג'ונס" עצמה יש לבתים חשיבות רבה מאוד, לדמות הנושא של הסדרה ולדמויות אחרות. הדברים להלן הם עיבוד של חלק מן ההרצאה שהעברתי בכנס "עולמות" 2019 שעסקה בבתים של גיבורות בסדרות הטלוויזיה של היקום הקולנועי של מארוול. ההרצאה והרשומות האלה עוסקות רק בשתי העונות הראשונות והיא מכילה ספוילרים לעונות אלה.

את הדיון שלי אחלק לשלושה חלקים – ראשית אדבר על הבתים של ג'סיקה בעונה הראשונה, לאחר מכן אדבר על הבתים של דמויות משנה כפי שהם מוצגים בשתי העונות, ואסיים בדיון בבתים של ג'סיקה בעונה השנייה.

הבתים של ג'סיקה ג'ונס – עונה 1

את הדיון בבתים של ג'סיקה ג'ונס חייבים להתחיל מהדלת של הדירה שלה, בין השאר מכיוון שהדלת היא הדבר הראשון שאנחנו רואים שקשור לבית של ג'סיקה. על דלת הדירה לא מופיעים מספר דירה או שם של אדם או משפחה, אלא שם העסק של ג'סיקה. מראה זה כבר רומז לנו שיש דבר מה יוצא דופן בדירה הזו. ולא רק הצופים חושבים כך, אלא גם הדמויות בסדרה עצמה. בשלב מסוים בעונה השנייה מגיעים לביתה של ג'סיקה שני בלשי משטרה, ואחד מהם אומר לה שהוא מעולם לא יודע אם הוא צריך לדפוק בדלת כאשר הוא מגיע למקומות כאלה. "זה בית פרטי? זה עסק?" הוא שואל. התשובה של ג'סיקה היא "שניהם", ובכך היא מבהירה לנו שהדירה עבורה היא לא בית מגורים, או לפחות לא רק בית מגורים.

הדלת לדירה

ואכן הדלת הזו נפתחת למשרד שלה, ולא לחלל מגורים. מה שרואים כשנכנסים לדירה הוא את שולחן העבודה של ג'סיקה עם המחשב עליו, לוח השעם מאחוריו וארון התיוק לידו. המשרד הזה הוא הלב של הדירה, פיזיות ומטפורית. הוא ממוקם במרכז הדירה, ואזורי המגורים (חדר שינה, מטבח, שירותים) נמצאים מצדדיו. הוא גם האזור בדירה שבו מתרחשת רוב הפעילות. כאשר אנחנו בוחנים את הפעילות של ג'סיקה בדירה אנחנו רואים שהיא לא בדיוק מקום להתרגעות, כפי שבתים הם עבור רובנו. הדירה עבורה היא משרד, מקום לעבוד בו, היא מקום להתמוטט בו אחרי שהיא שותה (או לשתות בו עד אבדן הכרה) וללקק את הפצעים, אבל אנחנו כמעט לא רואים אותה סתם מתרווחת ונרגעת בה.

יתר על כן – הדירה של ג'סיקה היא שדה קרב עבורה, זה מקום שבו היא מנהלת מאבקים. ואת זה אנחנו רואים כבר באותה סצנה ראשונה שבה רואים את דלת הדירה. המצלמה מתקרבת, מבפנים נשמעים קולות כעוסים וצעקות, ואז חלון הזכוכית של הדלת נשבר וגבר מושלך דרכו. הדלת הזו חשובה לא רק בסצנה זו אלא לכל אורך העונה הראשונה, היא תתוקן ותישבר שוב ושוב במהלך העונה ואנשים ייפצעו סביבה.

אבל אנחנו רואים את הדירה כשדה קרב לא רק במה שקורה לדלת. בהמשך העונה ג'סיקה מנהלת עוד קרבות ומאבקים בדירה, שגורמים נזקים, והשיא שלהם הוא הקרב שלה ושל טריש נגד סימפסון. במהלך קרב זה סימפסון פשוטו כמשמעו ישליך את ג'סיקה דרך אחד הקירות הפנימיים של דירתה וכך ייווצר בו חור.

לוק בדירה ההרוסה

 לג'סיקה לא אכפת מהנזקים שנגרמים לדירה שלה. אנחנו רואים את זה באחד הפרקים הראשונים כאשר היא משליכה נעל לתקרה כדי להשתיק את השכנים הרועשים מלמעלה, ואנו רואים שהתקרה מנומרת בפגיעות כאלה שהיא לא טרחה לתקן. אנו רואים את זה ביתר שאת באחד הפרקים המאוחרים בעונה כאשר לוק קייג' מגיע עם ג'סיקה לדירה, והדירה זרועה שברים שנותרו מאותו קרב עם סימפסון שאותם ג'סיקה השאירה בלי לנסות אפילו לנקות או לסדר. ובעניין לוק כדאי גם להזכיר שמעשה האהבה של ג'סיקה ולוק בדירה שלה גורם נזקים לדירה (זה אמנם נועד להבהיר לצופים את כוחות-העל שלהם, אבל אי-אפשר להתעלם מהנזק בהקשר זה). חוסרה האכפתיות הזה לנזקים הוא עוד עדות לכך שעבור ג'סיקה ג'ונס הדירה היא לא מקום מגורים, לא מקום שאכפת לה ממנו.

בעונה הראשונה רגעי הרוך והאינטימיות היחידים בדירה הזו קשורים ליחסים עם לוק קייג', כאשר הם מתעוררים יחד במיטה. אבל האינטימיות הזו היא בעייתית מאוד. ראשית, היא לא מבוטאת. הפעם היחידה שג'סיקה מדברת על האפשרות של קשר עם לוק שהוא מעבר לגופני בלבד היא כאשר לוק מחוסר הכרה, והדברים לא נאמרים לו, אלא מבוטאים במונולוג פנימי שמיועד לצופים. מי שמדברת עם לוק על כך שאולי הוא וג'סיקה יכולים להיות זוג היא קלייר, האחות שמטפלת בו, וזה נעשה כאשר ג'סיקה לא שם. אבל יותר מכך, מעל הקשר הזה מרחפת כל הזמן רוחה של ריבה, אשתו המתה של לוק שאותה ג'סיקה הרגה. וזה מובהר בצורה חזותית מבריקה בסדרה. חלק מן הסצנות שבהן נראים ג'סיקה ולוק מתרחשות לא בדירה שלה, אלא בדירה של לוק, והם מצולמים במיטה שלו. יש שוטים בסצנות אלה שמצולמים דרך הדלת הפתוחה חלקית של חדר הרחצה שלו – וזה מכוון וחשוב. על הקיר הרחוק של חדר הרחצה ממוקם ארון התרופות של לוק, ובארון התרופות הזה נמצאת התמונה של ריבה. כלומר, הם מצולמים מנקודת המבט שלה.

 

ג'סיקה ולוק, במיטה של לוק

השאלה החשובה בנוגע לדירה של ג'סיקה ג'ונס היא שאלת הסיבה ליחס שלה לדירה. למה עבור ג'סיקה הדירה, ובהשלכה הרעיון של בית בכלל, לא יכולה להיות מקום של התרגעות ומקום שבו אפשר לקיים מערכת יחסים משמעותית? התשובה, אם להשתמש במונח מיושן ובעייתי, היא שג'סיקה היא נערה "מבית הרוס", ולמעשה מכמה בתים הרוסים. הבתים שג'סיקה גדלה בהם וחוותה אותם עד לנקודה שבה אנחנו פוגשים בה בתחילת הסדרה לא מאפשרים לה ליצור את התפיסה הזו של בית מאושר.

הבית הראשון של ג'סיקה, זה שבו גדלה ובו הייתה מאושרת, היה בית הילדות שלה בפרוורים. אבל היא יצאה ממנו לנסיעה לחופשה משפחתית שהסתיימה בתאונה שבה נהרגו כל בני משפחתה. לאחר שהתאוששה מהפציעות שספגה בתאונה, ג'סיקה מאומצת על ידי דוריס, אמה של טריש. הבית שאליו הגיעה לאחר שיצא מבית החולים הוא בית מתעלל. דוריס מכה את טריש, דוחפת אותה לקריירה בבידור שטריש לא בהכרח רוצה בה ולפי ההאשמות של טריש מאוחר יותר מסרסרת בה כמעט. הדבר היחיד שמחלץ את טריש משליטתה של דוריס הוא הכוח הפיזי של ג'סיקה. בעונה השנייה אנחנו רואים את הבית הבא של ג'סיקה, שהוא כמעט בית נורמלי. היא מוצאת גבר שהיא מחבבת ואז מתאהבת בו, הם עוברים לגור יחד ומקימים למעשה בית משותף שלפחות על פניו נראה מאושר. אבל זה מסתיים כאשר החבר של ג'סיקה מוכן להשתמש בה ובכוח שלה כדי להיחלץ מהחובות שבהם שקע, ומעט מאוחר יותר נרצח באכזריות. הבית הבא של ג'סיקה שאנחנו מודעים לו הוא הבית שבו היא גרה עם קילגרייב בכפייה, במה שהיא מתארת בשלב מסוים "אונס שנמשך יום-יום ושעה-שעה" במשך חצי שנה. זה לא רקע שמאפשר לאדם לקבל את הרעיון של בית כמקום מזמין, מקום להתרגעות, מקום שבו אפשר לחוש שייכות.

אם לא די בכך, ככל שהעונה מתקדמת אנו עדים לחילול והריסת מעט תחושת הביתיות שיש לג'סיקה בחייה. זה קורה בבית הילדות של ג'סיקה ג'ונס, וגם בדירה שלה בניו-יורק.

קילגרייב קונה את בית ילדותה של ג'סיקה, משחזר אותו לכל פרטיו ודקדוקיו, ומביא אותה לשם. וכל אחד משלבים אלה כרוך בחילול והריסת הזיכרונות שלה. לאחר הקנייה רואים אותו משוטט בבית הריק, ובאחת הסצנות המצמררות ביותר שיצא לי לראות אי-פעם מקלף מעט את הטפט ליד אחת הדלתות וחושף את סימוני הגובה של ג'סיקה הילדה, ומלטף באצבע אחת את הרישום "ג'סיקה, בת 14" ליד אחד הסימונים. אבל זה לא נגמר בכך. תמונת הסיום של פרק זה (פרק 6 בעונה הראשונה) מראה את הבית מבחוץ, ובחזית התמונה צומת רחובות ועמוד שעליו שמות הרחובות המצטלבים. זו עוד אחת מן ההברקות הוויזואליות של היוצרות והיוצרים, מכיוון שלשמות הרחובות חשיבות רבה עבור ג'סיקה. אחרי שהצליחה להשתחרר משליטתו של קילגרייב הפסיכולוג שלה נתן לה תרגיל שבו תוכל להשתמש כאשר היא חשה בהתקף חרדה מתקרב – לשנן את שמות הרחובות חזרה הביתה. זו חזרה סמלית למקום האחרון שבו היא חשה מאושרת ובטוחה, ובתמונה היחידה הזו מובהר לנו שאותו תרגיל הופך חסר משמעות עכשיו, מכיוון שמפלצת מחכה באותו מקום בטוח.

כדי להביא את ג'סיקה לבית ילדותה קילגרייב אומר לה לחפש בדירה שלה את "המתנה" שהוא השאיר לה. אותה מתנה היא היומן שלה מהשנים האחרונות שבהן היא גרה בבית ילדותה, והיא מוצאת אותו כשעליו פתק שקילגרייב כתב "תתחילי מן ההתחלה". היומן של הנערה המתבגרת הוא אחת הקלישאות הגדולות של הספרות והטלוויזיה – המרחב הפרטי, האישי, הכמוס ביותר. עבור ג'סיקה, משמעות העובדה שקילגרייב החזיק ביומן שלה היא שגם התוכן שלו עכשיו מוכתם. וכאשר היא מגיעה לבית הילדות שלה ג'סיקה מגלה שהוא שוחזר למראה המדויק שהיה לו בפעם האחרונה שראתה אותו, לפני שיצאה לנסיעה שבה נהרגו בני משפחתה.

"לא היית צריך לעשות את זה", היא אומרת לקליגרייב. "רציתי לעשות את זה", הוא עונה. וממשיך, "כשהיינו יחד שאלתי אותך מה הם הזיכרונות המאושרים ביותר שלך, ואת אמרת..." וג'סיקה עונה "הבית". אבל הבית לא יכול עוד להיות מקום של זיכרונות מאושרים, מכיוון שזה לא הבית האמתי אלא חיקוי שנוצר בידי האדם שאילץ אותה לחיות אתו וכפה עליה אהבה שאותה היא לא חשה באמת. קילגרייב חושב שזו הצהרת אהבה, ולא מצליח להבין את ההשפעה האמתית של מעשיו על ג'סיקה.

הניסיון של קילגרייב להקים מעין חיי משפחה פרווריים עם ג'סיקה נדון מראש לכישלון כי היא לעולם לא תוכל לקבל דבר-מה כזה, אבל גם החיים שהוא כן יוצר הם פרודיה ועיוות, ולא משהו אורגני ומשמעותי. בסצנה שבה הם יושבים לאכול ארוחת בוקר בחצר הקדמית ג'סיקה אומרת "כשהייתי ילדה היינו אוכלים כאן ארוחת בוקר הרבה פעמים", אבל ארוחת הבוקר המסוימת הזו מבושלת על ידי שף, מובאת לשולחן על ידי משרתת וברקע עומד מאבטח ששומר עליהם. ובהמשך הסצנה תופיע השכנה החטטנית שתמשיך לנפץ את הזיכרונות המאושרים של ג'סיקה בכך שתספר לה שההורים שלה אמנם אהבו זה את זה, אבל גם הרבו לריב.

קילגרייב, ג'סיקה והשכנה

 קילגרייב מגיע גם לדירה של ג'סיקה בעיר. בפרק 7 ג'סיקה חוזרת הביתה באחד הערבים ומוצאת את השכן מלמעלה, רובן, מת במיטתה לאחר שקילגרייב אילץ אותו להתאבד. לא במקרה זה קורה אחרי אותם רגעי רוך ואינטימיות שהיו לג'סיקה עם לוק קייג' במיטה זו עצמה, שאותם הזכרתי קודם. החילול הזה של הדירה ושל מעט הרוגע שהצליחה ליצור בה מוביל את ג'סיקה לאחד מרגעי השפל הקשים ביותר שלה.

כל החוויות של ג'סיקה לימדו אותה שאין טעם ביצירת בית, ושכל בית מועד לחילול ולהשחתה, וזה מסביר את היחס שלה לדירה. אבל האם המשמעות היא שאין לג'סיקה בית? אם נבחן שוב את הסדרה נראה שלמעשה יש לג'סיקה בית, וזו העיר ניו-יורק כולה, וספציפית מנהטן, ויש לכך כמה עדויות. ראשית שתי העונות מתחילות במונולוגים שלה על ניו-יורק, ואפשר למצוא עוד שניים-שלושה מונולוגים כאלה במקומות אחרים. היא מכירה את העיר ואוהבת אותה. בצילומים שלה ברחובות קל לראות שהיא מרגישה בנוח בעיר, בין ההמונים והבניינים. אנחנו עדים לעיר כבית גם בסצנת פרדה מעניינת. בשלב מסוים ג'סיקה מחליטה להפליל את עצמה בהריגתו של רובן כדי שתישלח לכלא, מקום שבו היא תוכל להציב מלכודת לקילגרייב. לאחר ההחלטה הזו היא לא הולכת להיפרד מאיש, אפילו לא מטריש, אבל עולה לראש המגדל של אחד מהגשרים בניו-יורק כדי להיפרד מן העיר.

וגם את הבית הזה קילגרייב ישחית. בשלב מסוים יתברר לג'סיקה שקילגרייב מנצל את מלקולם, השכן שלה, כדי לרגל אחריה. הגילוי הזה לא יערער רק את האמון שלה במלקולם אלא בכל האנשים שסביבה, בכל מי שהיא נתקלת בו ברחוב. יש סצנה נהדרת אחרי הגילוי הזה שבו רואים אותה מסתובבת ברחוב ומביטה כמעט בפאניקה בפני כל העוברים והשבים מכיוון שכל אחד מהם עלול להיות מרגל שלא מרצונות של קילגרייב.

לג'סיקה ג'ונס אין באמת בית העונה הראשונה, ולא במקרה. עבור ג'סיקה של עונה זו בית הוא לא מושג רלוונטי, לא משהו לשאוף אליו או לקוות לו.

ג'סיקה נפרדת מהעיר