וורלדקון, יום שני

יום חמישי, 20.8

המתחם

צריך לומר כמה מילים על המתחם. מרכז הכנסים של ספוקיין הוא מתחם גדול, והחדרים שבהם נערכים האירועים מפוזרים בשני האגפים שלו. זה אומר לא מעט הליכה ממקום למקום, אבל היתרון הוא (בטח ניחשתם כבר) שיש מיזוג. יש עובדים של המקום שמכווינים אנשים לחדרים, וזה נחמד מאוד. זהו מתחם חדש יחסית, נקי ומסודר. אחד החסרונות העיקריים שלו הוא שרבים מהחללים הם אולמות גדולים מאוד המחולקים על ידי קירות עראיים לאולמות קטנים יותר, ובידוד הקול בהם בעייתי. זה אומר שסביר להניח שתהיה "זליגה" של קול מחדרים סמוכים, בעיקר באלה שבהם יש הגברה. אבל כל מי שאי-פעם ישב באשכול 2 כאשר באשכול 1 מתקיימת חזרה / הופעה / בדיקת סאונד חווה גרוע מזה.

עוד משהו על ארגון

אחת הדרישות המועלות באופן קבוע לאייקון היא זו לכרטיסים יומיים. אחת הסיבות שניתנות נגד הדרישה הזו היא בעיית השליטה במספר האנשים הנכנסים לאולמות. היום יצא לי לחוות על בשרי מה קורה כאשר אין התאמה בין גודל החדר למספר האנשים הרוצים להשתתף. אנשים עומדים מאחור, אנשים יושבים על הרצפה ובמעברים. אבל הגרוע מכול הוא האנשים שנכנסים ויוצאים על הזמן. מישהו שהגיע באיחור נכנס, רואה מה המצב, עומד שתי דקות, ומחליט לצאת. ושוב. ושוב. ושוב. וזה נמשך לאורך כל הפאנל, כמעט עד סופו. אנשים שהחליטו באמצע שהתנאים לא מוצאים חן בעיניהם מחליטים לצאת. כל דבר כזה כרוך בפתיחה וסגירה של הדלת שיוצרות עוד רעש ועוד מהומה.

זה קרה בשני פאנלים שישבתי בהם היום (טוב, באחד עמדתי כי לא היה מקום לשבת). בפאנל שבו הייתה הגברה זה הפריע, אבל היה איכשהו נסבל. באחר, שבו לא הייתה הגברה ונוסף לכך שתיים מהמשתתפות דיברו בקול חלש למדי, זה היה איום. הפסדתי בערך רבע ממה שהדוברים אמרו, ובשאר היו הפרעות כל הזמן. זה היה אחד הטיעונים הטובים ביותר שיצא לי לחוות למען שיטת מכירת הכרטיסים והסדרנים.

קהל

היו יותר אנשים בקוספליי, אבל לא היו הרבה יותר בני עשרה. נראה שקוספליי כאן הוא עניין למבוגרים יותר. דרך אגב, עיון בתכנייה מגלה לא מעט אירועים המיועדים למי שיוצרים תחפושות ואביזרים.

פאנלים

הפאנלים כאן רובם ככולם של 45 דקות, אם כי הבנתי שזה אופייני יותר לשנה זו מאשר לשנים קודמות, כנראה מתוך ניסיון להכניס יותר אירועים לתכנייה. זה קצת בעייתי, בעיקר בפאנלים מרובי משתתפים, שבהם הדיון לא תמיד מצליח להתרומם לפני שהוא נגמר.

ספרים

הייתי בטוח שאחזור מכאן עם ארון ספרים שלם, אבל זה טיפה בעייתי. רבים מהספרים החדשים כאן (לפחות אלה משעניינים אותי) הם כאלה שיצאו בינתיים רק בכריכה קשה. הם בדרך כלל גדולים, כבדים ויקרים. אני מבין למה, זה שוק של חובבים שמוכנים להקדיש את הכסף, אבל אני עוד צריך לסחוב אותם לארץ. ככל שספרים כאלה הם דבר נהדר, בעידן הדיגיטלי, בהתחשב בגורם הסחיבה והכסף, הם מאבדים חלק מהקסם שלהם.