בהמשך לסקירת הסיפורים הקצרים המועמדים, להלן סקירה של הנובלטות והנובלות. זו סקירה חלקית בלבד, מכיוון שרק חלק מהיצירות זמינות ברשת ורק את אלה קראתי.
נובלטות
דה בובארד מתארת עולם שבו האימפריה האצטקית שרדה ועלתה כפורחת, והיא הכוח החשוב בחצי הכדור המערבי. האימפריה הזו מוצגת דרך מערכת היחסים של שלוש נשים, כולן אבירות השייכות ל"בית היגואר", אחד מכמה "בתים" שהם מרכזי הכוח של האימפריה. דה בודארד עושה עבודה נהדרת בתיאור העולם, מביאה את המידע הדרוש לקורא ומשאירה מספיק מקום לדמיין את חלקי העולם שאינם מתוארים במפורש. ויחד עם זה היא מתארת בצורה יפה את מערכת היחסים בין הדמויות העיקריות בסיפור. בנוסף לכך היא מצליחה לערב את הקורא בדילמה הפוליטית והמוסרית שהגיבורות שלה ניצבות בפניה, ובמחיר שכל אחת משלמת על בחירתה.
זו הטובה מבין הנובלטות שקראתי, אם כי קלי (להלן) מתחרה בה בכבוד. צריך לחפש עוד דברים שהיא כתבה.
‘‘The Jaguar House, in Shadow’’, Aliette de Bodard (Asimov’s Science Fiction Magazine 7/10)
~~~
הרפתקן הולנדי לא חכם במיוחד אך טוב לב (כפי שמתגלה במהלך הסיפור) פוגש עבד כושי אצילי בברזיל הקולוניאלית. יחד הם יוצאים לצוד חיות אגדיות ביערות ברזיל הבתוליים (אם כי הציד לא מתואר), ומענישים את הרעים בהזדמנות זו. עוד סיפור על אשמת האדם הלבן ואצילותו של הפרא הלא מובן ובעל הידע העדיף. סיפור לא ממש מעניין שסובל מנטייה להפריז בתיאורים ללא שום הצדקה והאלמנט הפנטסטי שבו שולי למדי. וזה בנוסף למטיפנות הטבועה בו.
‘‘The Fortuitous Meeting of Gerard van Oost and Oludara’’, Christopher Kastensmidt (Realms of Fantasy 4/10)
~~~
העלילה של הסיפור של קלי מוכרת למדי: חללית הנקלעת לצרה, במקרה זה חללית משא קטנה ורעועה. אבל העלילה היא רק השלד שעליו קלי בונה את הסיפור האמתי, שהוא סיפורה של הגיבורה והיחסים שלה עם האנשים בחייה, חברי הצוות האחרים בחללית כמו גם אנשים אחרים. את מערכות היחסים האלה הוא מתאר בצורה נהדרת. קלי מצליח לאזן היטב בין התקדמות הסיפור לבין התפתחות הרגשות של הדמות, והגיבורה שלו אנושית ואמתית מאוד.
ברוב הדברים של קלי שקראתי הוא הצליח לאזן היטב בין בניית עולם ובניית דמויות, והסיפור הזה לא יוצא מכלל זה. היתרון של דה בובארד עליו הוא בתחום המקוריות של העולם.
‘‘Plus or Minus’’, James Patrick Kelly (Asimov’s Science Fiction Magazine 12/10)
~~~
נובלות
"מחזור החיים של עצמי תוכנה" הוא סיפורם של גבר ואישה, שבתחילת הנובלה עובדים בחברת היי-טק שכותבת דנ"א של יצורי מחמד ממוחשבים, בניסיון ליצור ישויות וירטואליות לומדות ומתפתחות. היא מטפלת בגן חיות שעשתה הסבת מקצוע והוא אנימטור. צ'יאנג מתאר היטב את הדמויות שלו – אנושיות וממוחשבות – ואת מערכות היחסים שלהן עם דמויות אחרות ועם העולם, ככל שאלה מתפתחים ומשתנים. כמו לא מעט מהדברים שהוא כותב, זו יצירה אטית שמצריכה סבלנות ואני לא בטוח לגמרי שהיא משתלמת. הסיום של הסיפור מצוין, אבל קשה לי להחליט אם כל הדרך הארוכה אליו מוצדקת. חסרה ב"מחזור החיים" קצת תחושת ה"וואו" שהייתה ב-Exhalation שלו, למשל, שהיה מועמד להוגו באחת השנים האחרונות. בכל זאת מהנובלות שקראתי היא זו הראויה לפרס לדעתי.
‘‘The Lifecycle of Software Objects’’, Ted Chiang (Subterranean)
~~~
מדענית ועוזרה / בן לווייתה / בן זוגה לרגע בעבר, מוזמנים להתארח בערים המעופפות של נוגה, אצל האדם העשיר במערכת השמש שהוא במקרה ילד בן 12. הם נקלעים לסבך של תככים פוליטיים, אישיים וכלכליים. יותר מכול הנובלה של לאנדיס הוא נובלה של בניית עולם, והעולם שהוא בורא בנוגה אכן מעניין. אבל חסר בו קצת תוכן בכל מה שקשור לדמויות. המדענית, כפי שהיא מצטיירת בעיני הגיבור שהוא המספר, היא דמות כל כך קלושה (ולעתים תלושה) שלא באמת ברור מה הוא מוצא בה, ולעתים נראה שהתפקיד העיקרי של הדמויות האחרות בסיפור הוא להרצות לגיבור על העולם ומבנהו. סיפור לא רע, אבל לא הרבה יותר מזה.
‘‘The Sultan of the Clouds’’, Geoffrey A. Landis (Asimov’s Science Fiction Magazine 9/10)
~~~
גיבור הסיפור הוא סופר ופרופסור לספרות המתחקה אחר תעלומה החוזרת ומופיעה במפתיע בכתבים של אבותיו מצד אמו ומצד אביו כאחד. תוך כדי קריאה נראה לי שפארק (והגיבור שלו) מנצל את הנובלה בעיקר כדי להפגין את היכולת הטכנית שלו ככותב: תראו, אני מסוגל לכתוב טקסטים שנראו כאילו הם נכתבו בכל תקופה בין המאה ה-17 למאה ה-21; תראו, הנה דמות מרכזית וחשובה בחיים שלי (המספר), אבל למעשה לא, היא פיקציה ספרותית. השיא שהוא מוליך אליו בסופו של דבר הוא מאכזב ולא מוגדר היטב ובשום פנים אופן לא מצדיק את מה שבא לפניו.
‘‘Ghosts Doing the Orange Dance’’, Paul Park (The Magazine of Fantasy and Science Fiction 1-2/10)
~~~
את הנובלטה של סבירסקי שהייתה מועמדת להוגו בשנה שעברה לא גמרתי לקרוא, כי בשלב מסוים נמאס לי מיצירה שבה התיאורים (הרגשיים בעיקר) הטביעו לחלוטין את העלילה. בנובלה זו זה לא קורה מכיוון שהיא אפיזודיאלית יותר. הגיבורה המספרת היא קוסמת, בת חסות ומאהבת לעתים של המלכה בממלכה שבה נשים שולטות, הגברים מכונים "תולעים" ויש מעמד של נשים שייעודן להיות מולידות. היא נבגדת ונשמתה נכלאת בלא-מוות לנצח. לאורך השנים, המאות והאלפים, מפעם לפעם מזמנים אותה והיא זוכה לכמה ימים או חודשים של חיים. למרבה הפלא העולם משתנה לנגד עיניה והערכים שעליהם גדלה מועמדים במבחן. הגיבורה של סבירסקי נוקשה ולא מתפשרת, ובי לפחות היא לא עוררה הזדהות כלשהי, ודמויות המשנה שסביבה קיימות בעיקר כדי לשרת את הסיפור ולא בזכות עצמן. את הסיום של הנובלה הזו ממש לא אהבתי.
‘‘The Lady Who Plucked Red Flowers beneath the Queen’s Window’’, Rachel Swirsky (Subterranean Magazine Summer ’10)
~~~
אביגיל נוסבאום טענה פעם שנובלטות הן הצורה המתאימה ביותר ליצירות מדע בדיוני קצרות – הן ארוכות מספיק כדי לפתח עולם ורעיון, אך לא ארוכות מדי בשביל ללכת לאיבוד. אני מסכים אתה בנושא הנובלות, הרבה מדי נובלות שקראתי בשנים האחרונות איבדו את המומנטום ונקלעו לפלפולים והתחכמויות או שקעו בתיאורים שהיו מיותרים לחלוטין, והיצירות המועמדות לנבולה השנה לא שונות מאוד במובן זה. אני עדיין אוהב מאוד סיפורים קצרים, אני חושב שהיכולת לברוא עולם במגבלות האלה היא אחת היכולות המרשימות ביותר של סופרים, אבל בעינה עומדת העובדה שבאמת אהבתי רק שניים משבעת הסיפורים הקצרים המועמדים, לעומת שתיים משלוש הנובלטות שקראתי. מבין הנובלות, רק זו של צ'יאנג מצדיקה איכשהו את האורך שלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה