פרסי הנבולה מוענקים מדי שנה על ידי ארגון סופרי המדע הבדיוני והפנטסיה של אמריקה. הנבולה וההוגו הם שני הפרסים היוקרתיים והחשובים ביותר בעולם המדע הבדיוני. כן, חשובים יותר אפילו מפרס גפן.
להלן סקירה של המועמדים בקגורית הסיפור הקצר – סיכום קצרצר של העלילה ודעתי על הסיפורים. לרגישים לספוילרים, ניסיתי להמנע מהם אבל אני לא מבטיח כלום. הכותרות הם קישורים לסיפורים, ויש גם קישורים בהפניות למקורות הסיפורים.
האנשים בעולם של קסטרו מתחלקים לחיים (שלא נולדו מעולם) ולמתים (שיצאו לאוויר העולם). המתים משמשים "מנשאים" (Arvies) של החיים, נושאים אותם ברחמם, ובאמצעות גופם של המתים החיים חווים את העולם ופועלים בו. כי אחרי הכול, למה לעזוב את ביטחון הרחם החמים והנוח עבור העולם הקר והאכזר? מי שלא עומדים בקריטריונים לחיים נידונים להיוולד (וברגע לידתם הם מוכרזים מתים) ולשרת את החיים.
מכל הסיפורים הקצרים זהו הסיפור הכי "מד"בי" בעולם השונה שהוא מתאר. הוא עמוס במסרים פוליטיים הקשורים לוויכוח סביב סוגיית ההפלות, אבל קסטרו מצליח לעשות את זה בלי להטביע את הסיפור במסר.
‘‘Arvies’’, Adam-Troy Castro (Lightspeed Magazine 8/10)
עוד לא נתקלתי בסיפור של קיג' ג'ונסון שאהבתי. יתר על כן, עוד לא נתקלתי בסיפור של קיג' ג'ונסון שהייתי רוצה לפרסם, אם הוא היה נשלח אלי כעורך. הסיפור הזה לא יוצא מכלל זה.
ג'ונסון מתעסקת כאן בשאלה מה הקרבנות שאנו מוכנים להקריב כדי להיות מקובלים בחברה ה"נכונה", וכדרכה היא עושה זאת ביד גסה ובלא עידון או תחכום ספרותי. יש שם פוניות ורודות עם כנפיים שיודעות לדבר וילדות קטנות מתוקות שהן לא ממש מתוקות. לוותר.
‘‘Ponies’’, Kij Johnson (Tor.com 1/17/10)
סיפור אהבה של אהובים שנפרדים ונפגשים לאורך השנים, מסופר בגוף ראשון מפי האישה. קפטן עושה שימוש במטפורות מדעיות, בהתרחבות זמן של מסעות חלל יחסותיים ובהעלאה של אישיות לרשת כדי לטוות את סיפור האהבה. בסך הכול הסיפור כתוב היטב והשימוש בכלים המד"ביים לא רע, אבל גרעין הסיפור שבלוני למדי.
‘‘I’m Alive, I Love You, I’ll See You in Reno’’, Vylar Kaftan (Lightspeed Magazine 6/10)
שוליה של מלומד מוצא ספר ישן, הכתוב בכמה כתבי יד שאחד מהם יוצא דופן במיוחד. הוא יגלה שיש בספר יותר מכפי שנדמה לו. גם זהו בעיקרו סיפור אהבה כתוב לא רע שעושה שימוש באמצעים פנטסטיים. אולי אם הייתי טיפוס רומנטי יותר הוא היה מדבר אלי יותר, אבל הוא לא עשה עלי רושם מיוחד.
‘‘The Green Book’’, Amal El-Mohtar (Apex Magazine 11/1/10)
כל מה שהיא זוכרת הוא שהיא קפצה, ואז את הנפילה והפגיעה במדרכה. גיבורת הסיפור, שנלכדה במגדלי התאומים לאחר הפיגוע וקפצה מקומה גבוהה, חווה שוב ושוב את הקפיצה, הנפילה והמוות במחזורים אינסופיים בעוד הזמן מתקדם סביבה. חוץ מזה היא לא זוכרת שום דבר מחייה. היא תפגוש רוחות רפאים אחרות הרודפות את ניו-יורק, כולן של קופצים. לקראת הסוף היא גם מגלה את המטרה שבגללה הפכה לרוח רפאים.
הסיפור כתוב סביר, אם כי הייתי מקצר אותו מעט, אבל ממש לא אהבתי את מוסר ההשכל המתקתק בסופו.
‘‘Ghosts of New York’’, Jennifer Pelland (Dark Faith)
כמה מעניין: אדם כועס. הרלאן אליסון כועס על העולם, אבל זה לא חדש. במקרה זה הוא כועס על העולם דרך הגיבור שלו, שיצר אדם קטנטן אבל במקום להעריך את הישגו, העולם האכזר והאנשים הרעים מתעמרים בו ורודפים אותו. כי הם לא מבינים.
אליסון כתב כמה מהסיפורים הטובים ביותר שקראתי מעודי, וכמה מהזוועות הגדולות ביותר שקראתי בחיי. הסיפור הזה הוא סתמי, פרווה, לא בשר ולא חלב.
‘‘How Interesting: A Tiny Man’’, Harlan Ellison® (Realms of Fantasy 2/10)
זה היה הסיפור האחרון מבין המועמדים שעלה לרשת, אבל היה שווה לחכות לו. זהו סיפורה של רופאה העובדת במחלקה מיוחדת המטפלת בילדים בעלי מומים שהם תוצאה הנדסה גנטית לא חוקית שהשתבשה. כצפוי, זהו סיפור מלא רגש אבל אני חושב ששולדרס מצליחה להימנע מגלישה לפאתוס מוגזם, ובונה בצורה מרשימה מאוד את העולם הפרטי של הגיבורה שלה (העולם הרגשי והפיזי). היא גם מצליחה לבנות יפה את העולם הרחב יותר שבו חיה הגיבורה, בלי ליפול למסלקות מידע.
‘‘Conditional Love’’, Felicity Shoulders (Asimov’s Science Fiction Magazine 1/10)
אחרי הזכייה של קיג' ג'ונסון בשנה שעברה (עם Spar העלוב), התייאשתי סופית מלנסות לפענח את ההצבעה של בוחרי הנבולה, אבל נראה לי שיש ל"אהבה התלויה בדבר" של שולדרס כל המרכיבים שצריך כדי לזכות. הסיפור היחיד שראוי לדעתי לזכות חוץ ממנו הוא הסיפור של קסטרו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה