ספר לשבוע הספר 6 – ארץ אבות

ביולי 1964 מתגלה גופתו של אדם זקן על גדות אגם בפרוורי ברלין, ועל חקירת המקרה ממונה הבלש זאווייר מארץ'. המקרה לא בעדיפות גבוהה מכיוון שזהו אדם זקן, ומכיוון שיום הולדתו ה-57 של הפיהרר אדולף היטלר מתקרב. אף שהממונים עליו לא מעודדים את החקירה, מארץ' עוקב אחר הרמזים שיובילו אותו לגילויים חשובים לרייך כולו, ולעולם כולו.

רוברט האריס כותב בשתי מסורות מבוססות היטב – ההיסטוריה החלופית והבלש המשטרתי, אבל הוא עושה זאת היטב. הגיבור שלו הוא דמות מוכרת מלא מעט ספרים וסרטים, הבלש שהוא זאב בודד הפועל על פי תחושת הצדק שלו גם כאשר הוא והאנשים סביבו עלולים לשלם מחיר כבד על כך. אבל העיצוב של הגיבור והתעלומה שהוא פותר טובים מספיק בשביל לעמוד גם בקריאה שנייה של הספר  כאשר כבר הכרתי את העלילה ופתרון התעלומה.

נוסף לכך האריס בונה את ההיסטוריה החלופית שלו היטב. ניכר שיש מאחוריה מחקר לא מועט, והיא נשמעת סבירה למדי אם מקבלים את הנחת היסוד של ניצחון גרמניה במלחמת העולם השנייה. הוא נמנע גם מהמלכודת שבה נפלו סופרים כמו סטיבן פריי ופיליפ רות, ולא מחזיר את העולם למהלכו "התקין" בשום שלב. אם אתם אוהבים ספרי מתח והיסטוריה חלופית (או רק אחד מהם), "ארץ אבות" (זמורה ביתן) יתאים לכם.

הערה: הספר יצא לאור בעברית לראשונה ב-1998, אבל השנה יצאה מהדורה מחודשת.

ספר לשבוע הספר 5 – פנדמוניום

אם יש מישהו שמכיר את הבלוג הזה ולא ידע שזה יגיע, הוא תמים. דריל גרגורי הוא, לטעמי, סופר המדע הבדיוני הטוב ביותר שכותב היום – והוא מגיע לארץ בספטמבר לאייקון!

"פנדמוניום" (הוצאת גרף) הוא ספרו הראשון של גרגורי. זהו סיפורו של דל, ושל עולמו רדוף השדים. העולם של דל הוא רדוף שדים פשוטו כמשמעו, מדי פעם אוחזים באנשים שדים. אלה אינם שדי גיהינום קלאסיים, אלא אבטיפוסים שנראים כאילו הם לקוחים מהתרבות הפופולרית האמריקאית. הדיבוק שוכן באנשים זמן מה, בין כמה דקות לכמה שבועות, גורם להם לפעול באחת מכמה דרכים טיפוסיות, ואז עוזב אותם. דל, שפעם כשהיה ילד קטן גם בו אחז דיבוק, עושה את דרכו בעולם הזה ומנסה לעשות בו סדר, לפחות לעצמו.

המסע הזה שלו יוביל אותו לתהות על קנקנם של העולם והשדים, ויותר מכול על עצמו. הכישרון העצום של גרגורי הוא לכתוב דמויות נהדרות, ולהכניס אותן למצבים שבהן הן צריכות להפשיט את עצמן עד לזהות הבסיסית ביותר שלהן. גרגורי לא מרחם על הדמויות (והקוראים) ומאלץ אותן לפרק את עצמן לחתיכות, בתקווה שיוכלו להרכיב את עצמן חזרה לאחר מכן. "פנדמוניום" הוא דוגמה נהדרת לכישרון זה, והוא ספר מעולה.

ספר לשבוע הספר 4 – מקום לעוף בו

אני מעדיף את הפנטסיה שלי אורבנית בדרך כלל, ו"מקום לעוף בו" (יניב, 2012) הוא פנטסיה עירונית משובחת. יש בו מספר עלילות שנקשרות דרך האנק, נהג מונית פיראטית, שיוצא לילה אחד לעזרת אישה מותקפת ונורה על ידי אחד התוקפים. המאורע הזה יוביל אותו להכיר רובד חדש וקסום של העולם היום-יומי, את התשתית של העולם שלנו.

"מקום לעוף בו" הוא ספר על סיפורים, על הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, על הדרך שבה הם יוצרים את העולם שלנו ועל הדך שבה הם מראים לנו אותו (והן לא זהות). זהו גם ספר על משפחות, כאלה שבוחרים וכאלה שנולדים אליהן. זהו ספר על נאמנות ועל הרצון לעשות טוב ומה שרצון זה עלול לגרום לא בכוונה. זה ספר על אנשים מכל מיני סוגים ועל הדרכים המורכבות שבהן הם מתקשרים זה בזה.

דה-לינט כותב מצוין, ולספר נקודת תורפה אחת, שנובעת מריבוי נקודות המבט שבו הוא כתוב. נקודות המבט המרובות האלה טובות, הן בונות תמונה מורכבת ועשירה של העולם, אבל כאשר זה מגיע לקליימקס הן קצת מכשילות את דה-לינט כי הוא מתעקש לתאר איך כל דמות ודמות מגיעה לאותו מאורע מרכזי, ואני נשארתי קצת עם הלשון בחוץ עד שהוא הגיע לאותו מאורע.

ספר לשבוע הספר 3 – להט קדוש

נסו להשיג עותק של הספר הזה של ברוס סטרלינג. המדע הבדיוני נרתע למדי מעיסוק בזִקנה, אני לא יודע אם בגלל הדימוי הצעיר שהוא רוצה ליצור או מתוך תפיסה לא מודעת שהעתיד שייך לצעירים. אם יש בו זקנים, פעמים רבות הם נעלמים מיד כאשר הם עוברים טיפול הצערה כלשהו ולפתע הם צעירים לא רק בגופם אלא גם ברוחם. "להט קדוש" הוא אחת היצירות היחידות שאני מכיר שעוסקת ברצינות בסוגיה הזו, על שלל השלכותיה.

סטרלינג הולך מעבר לקלישאות החברתיות של "הזקן החכם" או אלה של המדע הבדיוני של טיפולי הצערה, ומתאר חברה שבה קבוצה לא קטנה של אנשים זקנים ועשירים, שיש להם גישה לשירותי בריאות מתקדמים, מכתיבים את הסדר החברתי. הם חיים תחת הרושם של מגפות עבר שעליהן היו צריכים להתגבר ולמדד הבריאות של היחיד בחברה זו יש חשיבות רבה. הוא בוחן את החברה הזו הן מנקודת המבט של הגיבורה, המשתייכת לאותה אליטה זקנה, והן מנקודת המבט של הצעירים הגדלים בחברה כזו, ומצליח להפתיע לעתים.

שני נושאים אחרים נבחנים בספר לעומק למדי. האחד הוא הכלכלה של חברה כזו, וזה אופייני לסטרלינג שתמיד משקיע מחשבה בבניית העולמות שלו (גם ב-Heavy Weather שלו יש התייחסויות לכלכלה). האחר הוא יצירתיות, מקורותיה, השפעתה והדרך שבה היא מעצבת את החברה בכלל ואת האנשים היצירתיים.

אחרי כמה שנים שלא נגעתי בו קראתי את הספר שוב לקראת ההרצאה שלי באייקון בשנה שעברה, ושמחתי לראות שהוא מחזיק מעמד יפה.

ספר ליום בשבוע הספר

אוקיי, זה הולך להיות ניסיון שאפתני ואני עלול להיכשל בו. אני אנסה לכתוב שורה של רשומות במהלך עשרת הימים של שבוע הספר – אחת בכל יום. הן לא יהיו ארוכות, פסקה או שתיים, ויעסקו כל אחת בספר מדע בדיוני או פנטסיה אחד שהתפרסם בעברית. מכיוון שהחמצתי את אתמול (למען האמת חשבתי על זה רק היום, בעבודה) אני אכתוב היום על שני ספרים.

ספר לשבוע הספר 1 – החתול העובר דרך קירות

בשבוע הספר בשנה שבה הוא יצא לאור בעברית (1988) או לאחריה, הספר הזה היה אחד הלהיטים של שבוע הספר. אני זוכר את זה, כי הייתי די בהלם לגלות שספר מדע בדיוני הפך ללהיט בשבוע הספר. הידיעה הזו בעיתון נחקקה בזיכרוני.

יש אנשים שלא אוהבים אותו, שחושבים שהוא ארכני ומתפלסף לקראת סופו, שהוא "היינלייני" במובן הרע של גיבורים מושלמים מדי וכו', אבל לא אכפת לי. אני מחבב את הספר הזה מאוד. זה ספר כיפי ברמות על, מסוג הספרים שגרמו לי להתאהב בז'אנר. גיבורים שנונים היוצאים לקראת סכנה בחיוך על השפתיים, מסעות בחלל ובזמן, מזימות, מהפכות ומעשי גנבה נועזים, ג'ינג'יות עם חזה גדול (כי, אחרי הכול, זה היינליין) ומין של מחשבים. איך אפשר לא לאהוב את הספר?

הספר שהיה לנו בבית נמצא אצל אח שלי (בטענה קלושה שבגלל שהוא קנה אותו לכאורה הוא שייך לו), ויום אחד אני אמצא עותק ואקנה אותו. זו אינה משימה פשוטה. בינתיים אם אתם מחפשים ספר שבו כישרון הכתיבה של היינליין ניכר, שהוא כיף לקריאה, שכן מעורר מחשבה אבל לא טובע בביצות של צדקנות עצמית ופילוסופיה בגרוש (כפי שקרה להיינליין בשנותיו המאוחרות) – חפשו את "החתול העובר דרך קירות". יש בו גם חתולים.

ספר לשבוע הספר 2 – השקט והשאָל

זהו הספר השני בטרילוגיית "הכאוס המהלך" של פטריק נס, ההמשך של "החור שברעש" והוא יצא לאור לא מזמן. הטרילוגיה הזו מסתמנת כאחד הדברים הטובים שקראתי בשנים האחרונות. אני מקווה שאוכל להקדיש לספר ביקורת מלאה בקרוב.

הדברים להלן כוללים ספוילרים כלליים לספרים אלה. אין הרבה פרטי עלילה, כן יש התייחסות למגמות כלליות.

"הכאוס המהלך", ובעיקר "השקט והשאָל", הוא מה שספרי "משחקי הרעב" רוצים להיות כשהם יגדלו. זו דיסטופיה שבמרכזה נער ונערה בני 14 בערך, הוא מתיישב על כוכב לכת שבו המתיישבים היו צריכים להילחם בילידים, והניצחון עלה להם במחיר נורא; היא בת למשפחה שהייתה החלוץ של גל ההתיישבות הבא. (תקראו את הביקורת של קרן על הספר הראשון.) הם מוצאים את עצמם נרדפים על ידי הדיקטטורה הדתית שולטת בעיירת הולדתו.

תשכחו מהאלימות והאכזריות המסוגננות והתאטרליות של "משחקי הרעב", נס עוסק כאן באכזריות קשה הרבה יותר ואמתית הרבה יותר. נס בודק מה קורה כאשר שלטון גורם, או מנסה לגרום, לאדם לבגוד בעצמו, בערכים הבסיסיים ביותר שלו. כאשר השלטון מנסה להפוך את היחיד למשרת שלו, לחלק ממנו, להרוג את החלקים בעצמו שהופכים אותו למי שהוא. הגיבורים שלו מבינים ש"אתה מה שאתה בוחר" הרבה לפני קטניס האטומה, ואין אלים שקופצים ממכונות ומחליטים בשבילם. הם מחליטים, והם משלמים את המחיר. הם מנוצלים כמו קטניס, אבל בניגוד לה הם מודעים לזה, מודעים למחיר המרד שלהם בניצול, ובסופו של דבר בוחרים ועושים.

נס יוצר דמויות אדירות, לא רק הדמויות הראשיות אלא גם דמויות המשנה, שמאירות את הנושא שלו באור ישיר וכואב. בשלב מסוים במהלך הקריאה הרגשתי שאני צריך הפסקה, אבל בכל זאת התקשיתי להניח את "השקט והשאָל" מהיד. הוא מוגדר כספר נוער, אבל אני לא בטוח שהוא מתאים לנערים (בטח לא צעירים) ובשום פנים ואופן אל תתנו לעובדה הזו למנוע מכם לקנות את אחד הספרים הז'אנריים הטובים שיצאו בארץ בשנים האחרונות.

הוכרזו זוכי פרס נבולה

לצערי לא הספקתי השנה לקרוא ולסקור את המועמדים לנבולה.

הזוכים

ספר: 2312 / קים סטנלי רובינסון. פיתוח של העולם שהוא יצר בטרילוגיית מאדים שלו מלפני שינם אחדות.

נובלה: אחרי הנפילה, לפני הנפילה במהלך הנפילה / ננסי קרס. לא מהסופרות האהובות עלי.

נובלטה: מפגשים קרובים / אנדי דנקן. הסיפורים שלו שקראתי היו לא רעים.

סיפור קצר: Immersion / אלייט דה בודארד. יש! אחת הסופרות הטובות ביותר שכותבות היום.

ג'ין וולף קיבל את פרס דיימון נייט ל"גראנד מאסטר".

לרשימה המלאה.

פרויקטים חיצוניים

קצת הזנחתי את הבלוג בזמן האחרון בגלל פרויקטים אחרים.

1. אני עובד על ההרצאה שלי לקראת בדיון 2013 - אלוהות. 13 ביוני, סמנו את התאריך ביומן.

2. איכשהו מצאתי את עצמי כותב יומן קריאה של האיליאדה בפייסבוק.

3. "היה יהיה" 2013 שאני שקוע עד האוזניים בעריכתו.

אבל ב"בלי פאניקה" עלה היום מאמר שהוא עיבוד של ההרצאה שלי מ"הלילה של יורי".

אני מקווה לחזור לכתוב כאן יותר בקרוב.