ספר לשבוע הספר 4 – מקום לעוף בו

אני מעדיף את הפנטסיה שלי אורבנית בדרך כלל, ו"מקום לעוף בו" (יניב, 2012) הוא פנטסיה עירונית משובחת. יש בו מספר עלילות שנקשרות דרך האנק, נהג מונית פיראטית, שיוצא לילה אחד לעזרת אישה מותקפת ונורה על ידי אחד התוקפים. המאורע הזה יוביל אותו להכיר רובד חדש וקסום של העולם היום-יומי, את התשתית של העולם שלנו.

"מקום לעוף בו" הוא ספר על סיפורים, על הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, על הדרך שבה הם יוצרים את העולם שלנו ועל הדך שבה הם מראים לנו אותו (והן לא זהות). זהו גם ספר על משפחות, כאלה שבוחרים וכאלה שנולדים אליהן. זהו ספר על נאמנות ועל הרצון לעשות טוב ומה שרצון זה עלול לגרום לא בכוונה. זה ספר על אנשים מכל מיני סוגים ועל הדרכים המורכבות שבהן הם מתקשרים זה בזה.

דה-לינט כותב מצוין, ולספר נקודת תורפה אחת, שנובעת מריבוי נקודות המבט שבו הוא כתוב. נקודות המבט המרובות האלה טובות, הן בונות תמונה מורכבת ועשירה של העולם, אבל כאשר זה מגיע לקליימקס הן קצת מכשילות את דה-לינט כי הוא מתעקש לתאר איך כל דמות ודמות מגיעה לאותו מאורע מרכזי, ואני נשארתי קצת עם הלשון בחוץ עד שהוא הגיע לאותו מאורע.

ספר לשבוע הספר 3 – להט קדוש

נסו להשיג עותק של הספר הזה של ברוס סטרלינג. המדע הבדיוני נרתע למדי מעיסוק בזִקנה, אני לא יודע אם בגלל הדימוי הצעיר שהוא רוצה ליצור או מתוך תפיסה לא מודעת שהעתיד שייך לצעירים. אם יש בו זקנים, פעמים רבות הם נעלמים מיד כאשר הם עוברים טיפול הצערה כלשהו ולפתע הם צעירים לא רק בגופם אלא גם ברוחם. "להט קדוש" הוא אחת היצירות היחידות שאני מכיר שעוסקת ברצינות בסוגיה הזו, על שלל השלכותיה.

סטרלינג הולך מעבר לקלישאות החברתיות של "הזקן החכם" או אלה של המדע הבדיוני של טיפולי הצערה, ומתאר חברה שבה קבוצה לא קטנה של אנשים זקנים ועשירים, שיש להם גישה לשירותי בריאות מתקדמים, מכתיבים את הסדר החברתי. הם חיים תחת הרושם של מגפות עבר שעליהן היו צריכים להתגבר ולמדד הבריאות של היחיד בחברה זו יש חשיבות רבה. הוא בוחן את החברה הזו הן מנקודת המבט של הגיבורה, המשתייכת לאותה אליטה זקנה, והן מנקודת המבט של הצעירים הגדלים בחברה כזו, ומצליח להפתיע לעתים.

שני נושאים אחרים נבחנים בספר לעומק למדי. האחד הוא הכלכלה של חברה כזו, וזה אופייני לסטרלינג שתמיד משקיע מחשבה בבניית העולמות שלו (גם ב-Heavy Weather שלו יש התייחסויות לכלכלה). האחר הוא יצירתיות, מקורותיה, השפעתה והדרך שבה היא מעצבת את החברה בכלל ואת האנשים היצירתיים.

אחרי כמה שנים שלא נגעתי בו קראתי את הספר שוב לקראת ההרצאה שלי באייקון בשנה שעברה, ושמחתי לראות שהוא מחזיק מעמד יפה.

ספר ליום בשבוע הספר

אוקיי, זה הולך להיות ניסיון שאפתני ואני עלול להיכשל בו. אני אנסה לכתוב שורה של רשומות במהלך עשרת הימים של שבוע הספר – אחת בכל יום. הן לא יהיו ארוכות, פסקה או שתיים, ויעסקו כל אחת בספר מדע בדיוני או פנטסיה אחד שהתפרסם בעברית. מכיוון שהחמצתי את אתמול (למען האמת חשבתי על זה רק היום, בעבודה) אני אכתוב היום על שני ספרים.

ספר לשבוע הספר 1 – החתול העובר דרך קירות

בשבוע הספר בשנה שבה הוא יצא לאור בעברית (1988) או לאחריה, הספר הזה היה אחד הלהיטים של שבוע הספר. אני זוכר את זה, כי הייתי די בהלם לגלות שספר מדע בדיוני הפך ללהיט בשבוע הספר. הידיעה הזו בעיתון נחקקה בזיכרוני.

יש אנשים שלא אוהבים אותו, שחושבים שהוא ארכני ומתפלסף לקראת סופו, שהוא "היינלייני" במובן הרע של גיבורים מושלמים מדי וכו', אבל לא אכפת לי. אני מחבב את הספר הזה מאוד. זה ספר כיפי ברמות על, מסוג הספרים שגרמו לי להתאהב בז'אנר. גיבורים שנונים היוצאים לקראת סכנה בחיוך על השפתיים, מסעות בחלל ובזמן, מזימות, מהפכות ומעשי גנבה נועזים, ג'ינג'יות עם חזה גדול (כי, אחרי הכול, זה היינליין) ומין של מחשבים. איך אפשר לא לאהוב את הספר?

הספר שהיה לנו בבית נמצא אצל אח שלי (בטענה קלושה שבגלל שהוא קנה אותו לכאורה הוא שייך לו), ויום אחד אני אמצא עותק ואקנה אותו. זו אינה משימה פשוטה. בינתיים אם אתם מחפשים ספר שבו כישרון הכתיבה של היינליין ניכר, שהוא כיף לקריאה, שכן מעורר מחשבה אבל לא טובע בביצות של צדקנות עצמית ופילוסופיה בגרוש (כפי שקרה להיינליין בשנותיו המאוחרות) – חפשו את "החתול העובר דרך קירות". יש בו גם חתולים.

ספר לשבוע הספר 2 – השקט והשאָל

זהו הספר השני בטרילוגיית "הכאוס המהלך" של פטריק נס, ההמשך של "החור שברעש" והוא יצא לאור לא מזמן. הטרילוגיה הזו מסתמנת כאחד הדברים הטובים שקראתי בשנים האחרונות. אני מקווה שאוכל להקדיש לספר ביקורת מלאה בקרוב.

הדברים להלן כוללים ספוילרים כלליים לספרים אלה. אין הרבה פרטי עלילה, כן יש התייחסות למגמות כלליות.

"הכאוס המהלך", ובעיקר "השקט והשאָל", הוא מה שספרי "משחקי הרעב" רוצים להיות כשהם יגדלו. זו דיסטופיה שבמרכזה נער ונערה בני 14 בערך, הוא מתיישב על כוכב לכת שבו המתיישבים היו צריכים להילחם בילידים, והניצחון עלה להם במחיר נורא; היא בת למשפחה שהייתה החלוץ של גל ההתיישבות הבא. (תקראו את הביקורת של קרן על הספר הראשון.) הם מוצאים את עצמם נרדפים על ידי הדיקטטורה הדתית שולטת בעיירת הולדתו.

תשכחו מהאלימות והאכזריות המסוגננות והתאטרליות של "משחקי הרעב", נס עוסק כאן באכזריות קשה הרבה יותר ואמתית הרבה יותר. נס בודק מה קורה כאשר שלטון גורם, או מנסה לגרום, לאדם לבגוד בעצמו, בערכים הבסיסיים ביותר שלו. כאשר השלטון מנסה להפוך את היחיד למשרת שלו, לחלק ממנו, להרוג את החלקים בעצמו שהופכים אותו למי שהוא. הגיבורים שלו מבינים ש"אתה מה שאתה בוחר" הרבה לפני קטניס האטומה, ואין אלים שקופצים ממכונות ומחליטים בשבילם. הם מחליטים, והם משלמים את המחיר. הם מנוצלים כמו קטניס, אבל בניגוד לה הם מודעים לזה, מודעים למחיר המרד שלהם בניצול, ובסופו של דבר בוחרים ועושים.

נס יוצר דמויות אדירות, לא רק הדמויות הראשיות אלא גם דמויות המשנה, שמאירות את הנושא שלו באור ישיר וכואב. בשלב מסוים במהלך הקריאה הרגשתי שאני צריך הפסקה, אבל בכל זאת התקשיתי להניח את "השקט והשאָל" מהיד. הוא מוגדר כספר נוער, אבל אני לא בטוח שהוא מתאים לנערים (בטח לא צעירים) ובשום פנים ואופן אל תתנו לעובדה הזו למנוע מכם לקנות את אחד הספרים הז'אנריים הטובים שיצאו בארץ בשנים האחרונות.

הוכרזו זוכי פרס נבולה

לצערי לא הספקתי השנה לקרוא ולסקור את המועמדים לנבולה.

הזוכים

ספר: 2312 / קים סטנלי רובינסון. פיתוח של העולם שהוא יצר בטרילוגיית מאדים שלו מלפני שינם אחדות.

נובלה: אחרי הנפילה, לפני הנפילה במהלך הנפילה / ננסי קרס. לא מהסופרות האהובות עלי.

נובלטה: מפגשים קרובים / אנדי דנקן. הסיפורים שלו שקראתי היו לא רעים.

סיפור קצר: Immersion / אלייט דה בודארד. יש! אחת הסופרות הטובות ביותר שכותבות היום.

ג'ין וולף קיבל את פרס דיימון נייט ל"גראנד מאסטר".

לרשימה המלאה.

פרויקטים חיצוניים

קצת הזנחתי את הבלוג בזמן האחרון בגלל פרויקטים אחרים.

1. אני עובד על ההרצאה שלי לקראת בדיון 2013 - אלוהות. 13 ביוני, סמנו את התאריך ביומן.

2. איכשהו מצאתי את עצמי כותב יומן קריאה של האיליאדה בפייסבוק.

3. "היה יהיה" 2013 שאני שקוע עד האוזניים בעריכתו.

אבל ב"בלי פאניקה" עלה היום מאמר שהוא עיבוד של ההרצאה שלי מ"הלילה של יורי".

אני מקווה לחזור לכתוב כאן יותר בקרוב.

על היעלמו של המדע מהמדע הבדיוני

קצת רעיונות והערות בעקבות שיחה עם גלי גולן אתמול באירוע "הלילה של יורי".

באירוע "הלילה של יורי" גלי גולן דיברה על טיסה לחלל במדע הבדיוני שלפני הטיסה לחלל. בין השאר היא העירה שככל שהמדע נעשה מורכב יותר, כך הייתה התרחקות מכתיבה על מדע במדע הבדיוני. המדע הבדיוני ה"קלאסי" עסק פעמים רבות בפרטים המדעיים של המדעים שהוזכרו בו. החל מז'ול ורן והחישובים שלו ב"מסע אל הירח" לגבי מקום השיגור וזמן הטיסה ועד ל"המשוואות הקרות" של גודווין שעוסק בחישובי דלק של חלליות והשפעתם על הנוסעים. ככל שהמדע הפך מסובך יותר, היכולת של מי שאינם מדענים, או לפחות עוסקים במדע באופן יום-יומי, לכתוב על מדע הפכה קטנה יותר פשוט מכיוון שחסרה להם ההכשרה לכך. [זהו ניסוח מחדש של דבריה מהזיכרון, שגיאות או אי-דיוקים הם כולם שלי.]

אני רוצה להוסיף לכך עוד שניים-שלושה דברים.

היעלמו של הגיבור-המדען

באותו מדע בדיוני קלאסי של שנות ה-40 וה-50 נוצרה דמותו של הגיבור-המדען. גיבור הסיפורים היה פעמים רבות גבר (כמובן), לבן (כמובן), אמריקאי (כמובן) שאם לא היה מדען, הרי שבזכות הידע המדעי העדיף שלו (או לעתים שימוש בשיטות ובהיגיון מדעיים) הוא פתר את התעלומה. ככל שנעלם המדע מהמדע הבדיוני, מדרך הטבע הדמות הזו נעלמה גם היא. אבל יש לכך לדעתי עוד סיבות.

גיוון. אחד הדברים הכי טובים שקרו למדע הבדיוני החל משנות ה-60 היה כניסה של מגוון רחב יותר של כותבים ועורכים לתחום. ככל שנכנסו לתחום סופרים שלא היו גברים לבנים אמריקאים בעלי נטייה למדע, כך החלו להופיע גם גיבורים שונים.

מדע של צוותים. תהליך התרחבות הידע וההתמקצעות, שעליו דיברה גלי, אילץ את "אנשי האשכולות" המפורסמים של הרנסאנס לפנות את מקומם במאות הבאות למדענים המתמחים. תהליך זה הואץ עד כדי כך שבמאה העשרים המדען המתמחה פינה את מקומו לצוותי מחקר גדלים והולכים. מ"פרויקט מנהטן" דרך ג'ונס סאלק והצוות שלו ועד הצוותים של ה-LHC, הלך ונעלם המדען הבודד פורץ הדרך. משנעלמה הדמות הזו במציאות, קשה היה יותר לסופרים לכתוב עליה כעל דמות מוכרת לקוראים, אמינה או מעוררת הזדהות.

המרד של "הגל החדש". בשיחה עם גלי מאוחר יותר ייחסתי את זניחת הגיבור-המדען על ידי סופרי המדע הבדיוני לסייברפאנק והשפעתו (עוד על כך מיד), אבל טעיתי. הזניחה הזו התחילה דור אחד מוקדם יותר, עם "הגל החדש". סופרי "הגל החדש" של המדע הבדיוני בשנות ה-60 וה-70 מרדו בגלוי ובכוונה מלאה בדגמים הקמבליאניים של העשורים שקדמו להם. כחלק ממרד זה הם זנחו גם את הגיבורים-המדענים של אסימוב וחבריו ויצרו גיבורים מטיפוסים חדשים. כך מדעי הטבע נזנחו למען מדעי החברה, וחקירות מדעיות נזנחו למען התעמקות בנפש האדם. ה-Outer Space נזנח למען ה-Inner Space.

עליית הגיבור-הטכנולוג

כאשר הגיע בשנות ה-80 המרד של סופרי הסייברפאנק ב"גל החדש" הוא נסב במידה לא מעטה סביב התביעה להתחברות ל"עכשיו", ובעיקר לטכנולוגיות עכשוויות. טכנולוגיות אלה היו בעיקר טכנולוגיות מידע וביו-טכנולוגיה. אלה, כפי שנאמר בדבריה של גלי לעיל, הפכו מורכבות מדי בשביל להבין אותן. התחליף של אנשי הסייברפאנק, ויורשיהם כמו קורי דוקטורוב, היה ליצור גיבור-טכנולוג. מישהו שגם אם אינו מדען היכול לפתח את הטכנולוגיות החדשות, הוא מצטיין מאחרים ביכולת שלו להשתמש בטכנולוגיות אלה.

ההאקרים של ויליאם גיבסון הם דוגמה מעניינת לכך. שניים מהמפורסמים ביותר ביניהם – קייס מ"נוירומנסר" וקוויין מ-Burning Chrome – משתמשים בתוכנות פריצה שלא הם כתבו. אלה תוכנות שכנתבו על ידי צוותים (ככל הנראה, אחת מהן בפירוש מוזכרת כתוכנה צבאית), והגיעו לידיהם בדרכים שונות. הם פשוט יודעים מה לעשות אתן טוב יותר מאחרים. למען האמת במקרה של קייס זה מורכב עוד יותר, מכיוון שלא מעט מעבודת הפריצה נעשית על ידי flatline, שהוא בכלל קונסטרקט זיכרון, העלאה של האקר אחר שמת.

בספרו "המלחמה בתולדות אירופה" מייקל הווארד מכנה את המלחמות של המחצית השנייה של המאה ה-20 "מלחמות הטכנאים", ובמידה מרובה אפשר להחיל שם זה על הגיבורים של הסייברפאנק והפוסט-סייברפאנק. אפשר לראות את זה אצל גיבורי "האח הקטן" וסיפורים אחרים של קורי דוקטורוב. היתרון הטכנולוגי שלהם אינו נעוץ ביכולתם ליצור טכנולוגיה חדשה, אלא בכך שהם מבינים יותר טוב את הפוטנציאל של טכנולוגיות קיימות ויודעים איך להשתמש בהן בצורה יעילה יותר מאויביהם.

רתיעה של הקוראים

התפתחות המדע משמעותה שגם עבור הקוראים המדע הפך מורכב מדי. ב"האבן המתגלגלת" היינליין מתאר את ספינת החלל של בני משפחת סטון כדור השלישי של טכנולוגיות – גדולה, אבל פשוטה. זה לא קרה ואני לא חושב שזה יקרה. סרטון "שבע דקות שלאימה" של נאס"א המתאר את הנחיתה של קיוריוסיטי על מאדים מראה עד כמה מורכבת הייתה נחיתה זו, והוא לא מראה את ה"זנב" הטכנולוגי והמדעי הארוך שעומד מאחוריה. אותו זנב טכנולוגי-מדעי מורכב קיים גם מאחורי טכנולוגיות יום-יומיות שהן חלק חיוני מהחיים. והן הולכות והפוכות מורכבות יותר ככל שהן הופכות ידידותיות יותר למשתמש ההדיוט. למשל, מעטים מבין הקוראים יכולים להבין את שלל התהליכים שמתרחשים במחשב שלהם ובאינטראקציה בינו ובין פייסבוק (לדוגמה) או בדרך שבה פייסבוק עצמו עובד. זה מצריך יותר מדי התמחות.

ספרות Nuts and Bolts של מדע עכשווי מורכבת מדי בשביל לשלב אותה בעלילה ספרותית, היא דורשת יותר מדי פרטים שלקוראים אין סבלנות אליהם, ופעמים רבות בצדק. כאשר סופרים כמו וואטס, איגן או סטרוס מנסים לעשות זאת, פעמים רבות קוראים מסתייגים מכך. הספרים נתפסים כמנוכרים, מייגעים או פשוט משעממים מדי.

אני לא חושב שנזכה לראות את שיבתו של הגיבור-המדען. התהליכים שעברו על המדע והחברה בחמישים השנים האחרונות מורכבים ומעמיקים מדי. כמי שגדל על הגיבור-המדען, אני לא יכול שלא לחוש צביטה של עצב.

Night Shade נמכרת

הוצאת Night Shade פועלת כחמש עשרה שנים, וזכתה למוניטין מצוינים עם הזמן. על רשימת הסופרים שלהם נמנים אנשים כמו גרג איגן, גלן קוק, ניל אשר, פאולו בסיגלופי, ואלן דאטלו וגו'נתן סטרהן, שניים מהעורכים הטובים ביותר בשנים האחרונות, ערכו עבורם כמה וכמה אסופות. לאחר שהיו בקשיים כלכליים בשנים האחרונות, ההוצאה עומדת להימכר, וג'רמי לסן, אחד המייסדים והבעלים של ההוצאה, מסביר מדוע במכתב פתוח מעניין שפרסם באתר לוקוס.