על היעלמו של המדע מהמדע הבדיוני

קצת רעיונות והערות בעקבות שיחה עם גלי גולן אתמול באירוע "הלילה של יורי".

באירוע "הלילה של יורי" גלי גולן דיברה על טיסה לחלל במדע הבדיוני שלפני הטיסה לחלל. בין השאר היא העירה שככל שהמדע נעשה מורכב יותר, כך הייתה התרחקות מכתיבה על מדע במדע הבדיוני. המדע הבדיוני ה"קלאסי" עסק פעמים רבות בפרטים המדעיים של המדעים שהוזכרו בו. החל מז'ול ורן והחישובים שלו ב"מסע אל הירח" לגבי מקום השיגור וזמן הטיסה ועד ל"המשוואות הקרות" של גודווין שעוסק בחישובי דלק של חלליות והשפעתם על הנוסעים. ככל שהמדע הפך מסובך יותר, היכולת של מי שאינם מדענים, או לפחות עוסקים במדע באופן יום-יומי, לכתוב על מדע הפכה קטנה יותר פשוט מכיוון שחסרה להם ההכשרה לכך. [זהו ניסוח מחדש של דבריה מהזיכרון, שגיאות או אי-דיוקים הם כולם שלי.]

אני רוצה להוסיף לכך עוד שניים-שלושה דברים.

היעלמו של הגיבור-המדען

באותו מדע בדיוני קלאסי של שנות ה-40 וה-50 נוצרה דמותו של הגיבור-המדען. גיבור הסיפורים היה פעמים רבות גבר (כמובן), לבן (כמובן), אמריקאי (כמובן) שאם לא היה מדען, הרי שבזכות הידע המדעי העדיף שלו (או לעתים שימוש בשיטות ובהיגיון מדעיים) הוא פתר את התעלומה. ככל שנעלם המדע מהמדע הבדיוני, מדרך הטבע הדמות הזו נעלמה גם היא. אבל יש לכך לדעתי עוד סיבות.

גיוון. אחד הדברים הכי טובים שקרו למדע הבדיוני החל משנות ה-60 היה כניסה של מגוון רחב יותר של כותבים ועורכים לתחום. ככל שנכנסו לתחום סופרים שלא היו גברים לבנים אמריקאים בעלי נטייה למדע, כך החלו להופיע גם גיבורים שונים.

מדע של צוותים. תהליך התרחבות הידע וההתמקצעות, שעליו דיברה גלי, אילץ את "אנשי האשכולות" המפורסמים של הרנסאנס לפנות את מקומם במאות הבאות למדענים המתמחים. תהליך זה הואץ עד כדי כך שבמאה העשרים המדען המתמחה פינה את מקומו לצוותי מחקר גדלים והולכים. מ"פרויקט מנהטן" דרך ג'ונס סאלק והצוות שלו ועד הצוותים של ה-LHC, הלך ונעלם המדען הבודד פורץ הדרך. משנעלמה הדמות הזו במציאות, קשה היה יותר לסופרים לכתוב עליה כעל דמות מוכרת לקוראים, אמינה או מעוררת הזדהות.

המרד של "הגל החדש". בשיחה עם גלי מאוחר יותר ייחסתי את זניחת הגיבור-המדען על ידי סופרי המדע הבדיוני לסייברפאנק והשפעתו (עוד על כך מיד), אבל טעיתי. הזניחה הזו התחילה דור אחד מוקדם יותר, עם "הגל החדש". סופרי "הגל החדש" של המדע הבדיוני בשנות ה-60 וה-70 מרדו בגלוי ובכוונה מלאה בדגמים הקמבליאניים של העשורים שקדמו להם. כחלק ממרד זה הם זנחו גם את הגיבורים-המדענים של אסימוב וחבריו ויצרו גיבורים מטיפוסים חדשים. כך מדעי הטבע נזנחו למען מדעי החברה, וחקירות מדעיות נזנחו למען התעמקות בנפש האדם. ה-Outer Space נזנח למען ה-Inner Space.

עליית הגיבור-הטכנולוג

כאשר הגיע בשנות ה-80 המרד של סופרי הסייברפאנק ב"גל החדש" הוא נסב במידה לא מעטה סביב התביעה להתחברות ל"עכשיו", ובעיקר לטכנולוגיות עכשוויות. טכנולוגיות אלה היו בעיקר טכנולוגיות מידע וביו-טכנולוגיה. אלה, כפי שנאמר בדבריה של גלי לעיל, הפכו מורכבות מדי בשביל להבין אותן. התחליף של אנשי הסייברפאנק, ויורשיהם כמו קורי דוקטורוב, היה ליצור גיבור-טכנולוג. מישהו שגם אם אינו מדען היכול לפתח את הטכנולוגיות החדשות, הוא מצטיין מאחרים ביכולת שלו להשתמש בטכנולוגיות אלה.

ההאקרים של ויליאם גיבסון הם דוגמה מעניינת לכך. שניים מהמפורסמים ביותר ביניהם – קייס מ"נוירומנסר" וקוויין מ-Burning Chrome – משתמשים בתוכנות פריצה שלא הם כתבו. אלה תוכנות שכנתבו על ידי צוותים (ככל הנראה, אחת מהן בפירוש מוזכרת כתוכנה צבאית), והגיעו לידיהם בדרכים שונות. הם פשוט יודעים מה לעשות אתן טוב יותר מאחרים. למען האמת במקרה של קייס זה מורכב עוד יותר, מכיוון שלא מעט מעבודת הפריצה נעשית על ידי flatline, שהוא בכלל קונסטרקט זיכרון, העלאה של האקר אחר שמת.

בספרו "המלחמה בתולדות אירופה" מייקל הווארד מכנה את המלחמות של המחצית השנייה של המאה ה-20 "מלחמות הטכנאים", ובמידה מרובה אפשר להחיל שם זה על הגיבורים של הסייברפאנק והפוסט-סייברפאנק. אפשר לראות את זה אצל גיבורי "האח הקטן" וסיפורים אחרים של קורי דוקטורוב. היתרון הטכנולוגי שלהם אינו נעוץ ביכולתם ליצור טכנולוגיה חדשה, אלא בכך שהם מבינים יותר טוב את הפוטנציאל של טכנולוגיות קיימות ויודעים איך להשתמש בהן בצורה יעילה יותר מאויביהם.

רתיעה של הקוראים

התפתחות המדע משמעותה שגם עבור הקוראים המדע הפך מורכב מדי. ב"האבן המתגלגלת" היינליין מתאר את ספינת החלל של בני משפחת סטון כדור השלישי של טכנולוגיות – גדולה, אבל פשוטה. זה לא קרה ואני לא חושב שזה יקרה. סרטון "שבע דקות שלאימה" של נאס"א המתאר את הנחיתה של קיוריוסיטי על מאדים מראה עד כמה מורכבת הייתה נחיתה זו, והוא לא מראה את ה"זנב" הטכנולוגי והמדעי הארוך שעומד מאחוריה. אותו זנב טכנולוגי-מדעי מורכב קיים גם מאחורי טכנולוגיות יום-יומיות שהן חלק חיוני מהחיים. והן הולכות והפוכות מורכבות יותר ככל שהן הופכות ידידותיות יותר למשתמש ההדיוט. למשל, מעטים מבין הקוראים יכולים להבין את שלל התהליכים שמתרחשים במחשב שלהם ובאינטראקציה בינו ובין פייסבוק (לדוגמה) או בדרך שבה פייסבוק עצמו עובד. זה מצריך יותר מדי התמחות.

ספרות Nuts and Bolts של מדע עכשווי מורכבת מדי בשביל לשלב אותה בעלילה ספרותית, היא דורשת יותר מדי פרטים שלקוראים אין סבלנות אליהם, ופעמים רבות בצדק. כאשר סופרים כמו וואטס, איגן או סטרוס מנסים לעשות זאת, פעמים רבות קוראים מסתייגים מכך. הספרים נתפסים כמנוכרים, מייגעים או פשוט משעממים מדי.

אני לא חושב שנזכה לראות את שיבתו של הגיבור-המדען. התהליכים שעברו על המדע והחברה בחמישים השנים האחרונות מורכבים ומעמיקים מדי. כמי שגדל על הגיבור-המדען, אני לא יכול שלא לחוש צביטה של עצב.