מאחד יוצאת חמש - חלק ג

חלק שלישי ואחרון בדיון שעוסק בעונה החמישית של "באפי".

דם

אז איך מנצחים כוחות שאי-אפשר להביסם? התשובה, בשני המקרים, היא דם. דם הוא נושא חוזר בכל הסדרה, אבל בעונה זו הוא חשוב במיוחד.

בעונה

מוטיב הדם בולט במיוחד בשני מקומות בעונה – בפרק 13 (כמתבקש משמו Blood Ties) ובפרקי הסיום של העונה.

פרק 13 מוקדש לדם ולקרבת דם ובו מתגלה לדון זהותה האמִתית. בתגובה לגילוי זה דון חותכת את כף ידה, מתייצבת בפני באפי, ג'ויס ושאר החבורה ושואלת "מה זה? האם זה דם?". את התשובה לשאלה הזו היא תקבל בסוף הפרק, לאחר שבאפי נפצעת כאשר היא מגנה עליהם מפני גלורי. באפי מראה לדון את הדם שלה ואומרת: "תראי, זה דם. הדם של בנות סאמרס. בדיוק כמו שלי. לא משנה מאיפה הגעת או איך, את אחותי." הדם מבסס את האנושיות של דון, ואת הקשר בין האחיות, והזהות הזו תהיה חשובה בפרקי הסיום.

לקראת סיום העונה מתגלה לחבורה איך גלורי מתכוונת לפתוח את השער שבין הממדים – על ידי הקזת דמה של דון. "כאשר הדם יזלוג, השער ייפתח, כשלא יזלוג עוד, השער ייסגר" כפי שמצטט ג'יילס. הציטוט הזה בפרק האחרון גורם לזאנדר לשאול "למה זה תמיד דם?" את התשובה לשאלה זו הוא מקבל מספייק, והיא מתייחסת לא רק לטקס. "כי זה תמיד חייב להיות דם." ספייק אומר. "... דם הוא חיים, חתיכת דביל. למה אתה חושב שאנחנו אוכלים אותו? ... זה מה שעושה אותך לא מת (Other than dead)."

הזהות של הדם של באפי ודון שעליה עמדה באפי בפרק 13 מקבלת משנה חשיבות כאן. היא זו שתאפשר לבאפי להציל את דון ואת העולם כולו בכך שתקריב את עצמה. אם יש צורך בדם לקיים את הטקס – לפתוח ולסגור את הפורטל בין העולמות – זה יכול להיות דמה של באפי שהוא זהה לדמה של דון. ואת זה היא אכן עושה.

בפרק הראשון

מי שמעלה את חשיבות הדם בפרק הראשון, באופן לא מפתיע, הוא דרקולה. הוא שותה מדמה של באפי ומעיר "טעמו ממך" ובכך מתייחס לעובדה שאנג'ל והמאסטר שניהם שתו קודם מדמה של באפי. (וגם כאן אני חב תודה למישהי שנכחה בהרצאה שהזכירה לי את המאסטר, שאותו שכחתי כשדיברתי.) מאוחר יותר הוא מציע לבאפי לשתות מדמו כדי שהיא תמצא "את האפלה. את טבעך האמִתי", והיא אכן עושה זאת מכיוון שהיא עדיין תחת השפעתו.

התוצאה שונה מזו שלה התכוון דרקולה. כאשר באפי טועמת מדמו הקסם שהיא הייתה שבויה בו מופר, והיא מגלה את טבעה האמִתי – הקוטלת הראשונה. שתיית הדם היא זו שמעניקה לה את העוצמה שהיא צריכה כדי שתוכל להילחם בדרקולה.

מוות / אלמוות 

גם המוות הוא נושא שחוזר לאורך כל הסדרה, אבל יש לו חשיבות מיוחדת כאן מכיוון שבאפי, כידוע, מתה בסוף העונה הזו (לכאורה לתמיד).

בעונה

נושא המוות והאלמוות מתבטא בשני מרכיבים עיקריים בעונה. האחד הוא המשפט המפורסם Death is your gift ("המוות הוא המתת שלך") שאותו שומעת באפי שוב ושוב מפי המדריכה הרוחנית שלה, הקוטלת הראשונה, בפרק 18 (Intervention). האחר הוא הקבלה של באפי את היותה בת תמותה.

המשפט החידתי הזה רודף את באפי בצורות שונות לאורך כל העונה, עוד לפני שהיא שומעת אותו. האם היא קוטלת בעלת שליחות, או ציידת ערפדים המכורה לריגוש? מה הזכות שלה להרוג אחרים? על איזה מוות דיברה הקוטלת הראשונה? המוות של מי? למי היא נותנת את המתת הזו? את התשובות לשאלות הקשורות במשפט זה באפי תקבל בדקות האחרונות של הפרק האחרון של העונה (פרק 22), שנקרא "המתת" (The Gift).

מתישהו במהלך הפרק באפי אומרת לג'יילס "אני מניחה שהקוטלת היא בכל זאת סתם רוצחת", אבל ג'יילס חולק עליה וטוען שלהריגות שלה יש משמעות רחבה יותר. ברגעים האחרונים של הפרק באפי ניצבת מול דון בראש המגדל שבנתה גלורי, אחרי שדון כבר התחילה לדמם והשער בין הממדים נפתח, ובאפי עצמה מתכוננת לקפוץ למותה. משמעות המתות שהיא גרמה, ומשמעות המוות שלה עצמה, מתחוורת לה. היא פנה אל דון ואומרת לה "תגידי לג'יילס שהבנתי, ושאני בסדר". היא יודעת ברגעים אלה מהי המתת שביכולתה לתת, מי אמורה למות, ולמי היא מעניקה מתת זו.

התייצבותה של באפי בפני היותה בת תמותה נעשית, באופן טבעי, דרך סיפור מחלתה ומותה של ג'ויס מכיוון שמותו של הורה מאלץ כל אדם להתייצב מול העובדה שהוא עצמו בן תמותה – ישירות ובהשלכה. אבל מוקדש לנושא זה גם פרק מפורש בחלק הראשון של העונה, פרק 7 (Fool for Love). בפרק זה באפי מבקשת מספייק להסביר לה איך הוא ניצח את שתי הקוטלות שהרג בעבר. התשובה שלו היא שהשאלה היא לא איך הוא ניצח, אלא איך הן הפסידו. ההפסד שלהן, הוא אומר לבאפי, נעוץ בכך שלכל הקוטלות יש משאלת מוות.

"מוות הוא האמנות שלך, את יוצרת אותו בידייך מדי יום." אומר ספייק לבאפי. "... משהו בך משתוקק לדעת: איך זה? לאן הוא יוביל אותך? ... לכל קוטלת יש משאלת מוות. אפילו לך." ואז הוא מוסיף דבר חשוב "... הסיבה היחידה ששרדת זמן רב כל כך היא שיש לך קשרים לעולם." הערה אחרונה זו קושרת אותנו לנושא האיזון בין הבידוד והקשרים שדיברתי עליו בחלק קודם של המאמר.

בפרק הראשון

מן הסתם נושא המוות והאלמוות בפרק זה מועלה על ידי דרקולה. דרקולה מציע לבאפי אלמוות, את האפשרות להפוך לערפדה ולחיות לנצח כמוהו, אבל באפי דוחה את ההצעה הזו. היא בוחרת בחיים, ובמוות. לבחירה זו משמעויות רבות – היא מקפלת בתוכה את יכולתה להתנגד לדרקולה, את הבחירה שלה באנושיות על כל הכרוך בכך ואת ההעדפה שלה לשמור על קשריה לעולם. אבל יש לה גם משמעות לארק, לעלילה הכוללת של העונה. הבחירה של באפי בסוף הפרק הראשון באפשרות המוות הכרחית, מכיוון שהיא זו שתאפשר לה לבחור במוות בסוף הפרק האחרון וכך להציל את דון ואת העולם כולו. לו הייתה בוחרת להיות בת אלמוות, זה לא היה אפשרי.

סיכום

הבחירה הזו של באפי באפשרות המוות בפרק הראשון בעונה, וההשלכה שלה על הפרק האחרון בעונה, היא דוגמה נהדרת לדרך שבה קשרו הכותבים של העונה החמישית את הפרק הראשון, פרק עצמאי לכאורה, לעונה כולה. כפי שניסיתי להראות לעיל כל הנושאים שחוזרים לאורך העונה, נשזרים זה בשה ומובילים אותה לסופה – גילוי הטבע האמִתי, שינוי צורה, כוחות שאי-אפשר לעמוד בפניהם, בידוד, דם, מוות ואלמוות – נמצאים גם בפרק הראשון. כך בכותבים קשרו את הפרק הזה לעלילה שהוא לא חלק ממנה, שייכו אותו לעונה שהוא לכאורה ניצב בודד בתחילתה. הקישור הזה הוא אחת מהברקות הכתיבה המרשימות ביותר שיצא לי לראות בסדרת טלוויזיה כלשהי.

חשוב לתת לכותבים את הקרדיט המגיע להם. אלה האנשים האחראים לעונה הזו: ג'וס ווידון, מארטי נוקסון, ג'יין אספנסון, דיוויד פיורי, דגלאס פטרי, רבקה רנד קירשנר, סטיבן ס' דה-נייט.

 

חלק א
חלק ב