"הקוסמים" – מחשבות אמצע ספר

זה יהיה פוסט נטול ספוילרים.

אני פחות או יותר באמצע הספר הזה של לב גרוסמן, שזכה להמון שבחים, והוא כל הזמן מעצבן אותי. אני קורא מעט, ואז זונח אותו. ואז קורא עוד קצת, ושוב נוטש. אחרי חצי ספר בערך אני חושב שהבנתי סוף-סוף למה.

הספר מספר את סיפורו של קוונטין, נער מברוקלין שלומד במכללה לקוסמים. יש כל מיני דברים קטנים שמפריעים לי – דמות ראשית מעצבנת, דמויות משנה קלושות – אבל רק עכשיו הבנתי מה הבעיה האמתית של הספר הזה מבחינתי – גרוסמן לא מפתח את סיפורי המשנה שלו. בעלילה הכללית משולבים מאורעות שונים, ולכל אחד מהם יש (עד עכשיו) התחלה וסוף ברורים. הם לא בהכרח ברורים מבחינת המקור והמניעים שלהם, אבל הם מתחילים ומסתיימים.

אבל המאורעות האלה לא מצטרפים לשלם אורגני אחד. חלקם תורמים לפיתוח הדמות של קוונטין, אבל נראה שההשפעה של אחרים חולפת בלבד, ומן העוצמה שלהם מתבקש שההשפעה תהיה הרבה יותר גדולה. הם לא משתלבים יחד לעיצוב ופיתוח הדמות של קוונטין. גרוסמן מתאר את ההשפעה של מאורע על קוונטין, ואז זונח אותו ועובר למאורע הבא. הייתי מצפה שהוא יראה איך השינוי שחולל בו מאורע א' השפיע על התגובה שלו למאורע ב', וזה לא ממש קורה.

המאורעות גם לא משתלבים בעלילה הגדולה. לאחר שמשבר אחד נפתר, אנחנו לא רואים את ההדים שלו במאורעות הבאים. ושוב, אלה מאורעות גדולים ורציניים שהייתי מצפה לראות את ההשפעה המתמשכת שלהם. אם כי זה קשור גם לעובדה שהספר כל כך מרוכז בדמות של קוונטין.

עכשיו, באמצע הספר, סוף-סוף, יש רמזים לכך שאולי גרוסמן מתכוון לאסוף את הקצוות יחד למשהו שלם. אבל די נגמרה לי הסבלנות אליו. הדמות של קוונטין לא מספיק מעניינת והפיתוח שלה לא מספיק מעניין, והעלילה הגדולה קלושה. נמאס לי לקרטע מאנקדוטה אחת לבאה אחריה בלי שהן מתחברות למשהו ממשי.