המועמדים להוגו – נובלטות

אני מנסה השנה לחדש את המנהג שלי משנים קודמות לסקור את המועמדים להוגו בקטגוריות הקצרות, שזנחתי קצת. תמיד יש רעש סביב המועמדויות להוגו לאחר שהרשימה מתפרסמת, השנה הוא רועש מכרגיל כי הפוליטיקה נכנסה לעסק בגדול. אם לא נתקלתם בכך עדיין, תוכלו לקרוא על העניין ברשומה הזו של דידי חנוך (בבלוג של הוצאת "גרף"). אני אתחיל מהנובלטות ואז אסקור את הסיפורים. נכון לכתיבת שורות אלה רק שתיים מהנובלות זמינות לי. אני מקווה שזה ישתנה מאוחר יותר.

ספוילרים – הסקירות האלה יכללו ספוילרים, אבל אני אשתדל שהם יהיו ברמת העלילה הכללית בלבד. במקרים של ספוילרים חמורים, אומר בתחילת הסקירה.

הנובלטות

“The ExchangeOfficers” by Brad Torgersen

(Analog, Jan-Feb 2013)

במשפט אחד – כל מה שרע בהיינליין בלי שום דבר מהדברים הטובים שיש בו. זרועות הצבא של ארצות הברית משתפות פעולה בבניית תחנת חלל במסלול נמוך כהכנה לחזרה לירח. הסינים הרעים תוקפים. הגיבור (הסיפור מסופר בגוף ראשון) המפעיל "פרוקסי" – רובוט שמופעל מכדור הארץ בבניית התחנה – הוא היחיד שנותר להילחם בהם, בחברת חיילת אחת נוספת המכונה Chesty. הכינוי, כמובן, הוא לא בגלל שהיא בחורה בעל חזה גדול אלא משחק על השם שלה.

לאומנות ג'ינגואיסטית, קסנופוביה ומצ'ואיזם שזורים בבדיחות גרועות על פני עלילה משעממת.

הלינק הוא למהדורת האודיו של הסיפור.

“The Lady Astronaut of Mars” by Mary Robinette Kowal

(maryrobinettekowal.com/Tor.com, 09-2013)

אם הייתה לי זכות הצבעה, זה כנראה הסיפור שהייתי מצביע לו. אסטרונאוטית מזדקנת, ממקימות המושבה על מאדים, מוצאת את עצמה לכודה בין ההווה והעתיד, בין האפשרות להגשים חלום לחיי היום-יום והרגשות שלה. המון רגש, בצורה מאוד בוטה, אבל קוואל מצליחה לגרום לזה לעבוד בלי שזה ייראה כמו מלודרמה בזכות הדמות שהיא בונה.

במקור הסיפור היה חלק מאסופת אודיו בשם Rip-Off! שבה סופרי מדע בדיוני התבקשו לכתוב סיפור על פי השורה הראשונה של הספר האהוב עליהם. קוואל לקחה את השורה הראשונה של "הקוסם מארץ עוץ", ועשתה ממנה משהו נפלא. מעבר לכך, הסיפור הוא מחווה לתור הזהב של המדע הבדיוני בהמון מובנים, אבל כתוב בלי כל הפגמים הנוראים של אותה תקופה.

דרך אגב, אם בא לכם לקרוא על הדרך שבה הכללים של ההוגו גורמים לסערות זוטא כבדרך אגב, תוכלו לקרוא את הרשומה של קוואל על היעלמות הסיפור בגלגול הקודם שלו מרשימת המועמדים בשנה שעברה.

 “Opera Vita Aeterna” by Vox Day

(The Last Witchking, Marcher Lord Hinterlands)

למנזר בצפון הרחוק, בגבול אזור המושב של בני האדם, מגיע אלף המבקש ללמוד על הנצרות. סיפור פנטסיה שמתרחש במקביל כדור ארץ פנטסטי, שהלב שלו לכאורה הוא דיון תאולוגי. למעשה, הדיון די דל ולא ממש מעניין והסיפור נועד ללמד את הקורא מסר נוצרי חשוב (או משהו בסגנון). זה היה יכול להיות סיפור טוב, אם תאודור ביל (ששם העט שלו הוא ווקס דיי) היה יודע לכתוב והיה יודע לפתח דיון תאולוגי תוך כדי סיפור. כפי שהוא, זה סיפור שלא משאיר הרבה רושם. הדמויות הראשיות די שבלוניות וצפויות, ודמות משנית, אבל חשובה להפליא לעלילה, פועלת ממניעים שלא ממש יש לנו מושג מה הם.

החלק האחרון של הסיפור, שחורג מהעלילה הראשית ומתרחש כמה מאות שנים אחריה, מרחיב את העולם בצורה שהייתה יכולה להיות מעניינת, אבל שומט את הקרקע בצורה קשה מתחת לעולם הפנטסטי שביל יצר. והקרקע הזו לא הייתה יציבה במיוחד גם קודם. זה גם הקטע שכתוב בצורה הכי טובה.

“The Truth of Fact, the Truth of Feeling” by Ted Chiang

(Subterranean, Fall 2013)

אף-על-פי שהוא ממעט לכתוב, צ'יאנג קנה לעצמו בצדק שם של אחד הסופרים החשובים ביותר של השנים האחרונות. הסיפור הזה כתוב מצוין, אם כי הוא לא מבריק כמו "סיפור חייך" או Exhalation. כתבתי עליו יותר בפירוט כאשר הוא התפרסם לפני חודשים אחדים.

צ'יאנג עוסק בסיפור הזה בדרך שבה טכנולוגיה משפיעה על בני אדם, ספציפית כאן הוא עוסק בנושא של זיכרון. הסיפור כתוב בגוף ראשון מפיו של עיתונאי, שמספר כיצד השפיע עליו אישית חידוש טכנולוגי – מנוע חיפוש יעיל ל-lifelogs, היומנים המצולמים שבני אדם מחזיקים – לאחר שהוא התנסה בו כדי לכתוב עבור העיתון. במקביל הוא מספר סיפור על ההשפעה של הכתב על הדרך שבה חברות קדם-אורייניות בונות את הזהות שלהן.

לטעמי, המחויבות המוחלטת של צ'יאנג לדמות העיתונאי שלו פוגעת בסיפור (הרחבתי על זה ברשומה שאליה קישרתי לעיל), אבל זה בכל זאת סיפור מצוין.

 “The Waiting Stars” by Aliette de Bodard

(The Other Half of the Sky, Candlemark & Gleam)

דה בודארד היא אחת הסופרות האהובות עלי בשנים האחרונות, והסיפור הזה הוא נדבך נוסף בעולם ה-Xuya המרתק שהיא בונה.

גם הסיפור הזה, כמו הסיפור של צ'יאנג, משלב שתי עלילות, אבל בניגוד לסיפור של צ'יאנג השילוב של שתי העלילות לקראת הסוף הוא מעולה ומעניק לסיפור עומק חדש. יש בו משהו שנשאר עם הקורא גם לאחר הקריאה. אני נמנע מלהיכנס לפרטים, מכיוון שהם עלולים להרוס את הסיפור לדעתי, ואומר רק שהוא עוסק בנושאים של זהות ואישיות. לולא הסיפור של קוואל, זה היה הסיפור החביב עלי מבין החמישה.

~~~~

מעבר לכל הרשימות "מטעם" וכל הבלגן מסביב להוגו השנה, אני מאמין שקוואל, צ'יאנג או דה בודארד יזכו, וכל אחד מהסיפורים האלה בהחלט ראוי לזכייה.