האלים של חולית

הסאגה של "חולית" עוסקת רבות בתפקיד החברתי של הדת, במנגנונים שלה. למעשה העיסוק הזה כה נרחב שהקורא כמעט ולא שם לב שכמעט אין בסאגה שום התייחסות לתוכנה של הדת – לתאולוגיה, לאלים ולאלוהות. נושא היעדרם של האלים והאלוהות ב"חולית" ראוי ליריעה הרבה יותר רחבה מרשומה יחידה זו, ולקריאה מחדש של ששת הספרים, משהו שאין לי זמן לעשות כרגע. לכן ברשומה זו אני אגע בראשי פרקים בכמה נקודות שקשורות לנושא.

בנות גשרית 
בנות גשרית הן מסדר דתי ללא דת. אי-אפשר לטעות באופי הדתי של המסדר – המבנה, התארים, החניכה, המסתורין ואפילו הלבוש כולם שאובים ישירות ממסדרים דתיים. הרברט אומר את זה בפירוש בנספח ב' ל"חולית" (ששמו "הדת של חולית"). אבל בנות גשרית אינן עוסקות בדת, אלא בפוליטיקה. האם הנערצה גאיוס הלן מוהיאם מודה בזה בפירוש באוזניו של פול לאחר מבחן "גום ג'באר" שלו, והרברט חוזר על כך בנספח שהזכרתי. יש לשים לב בהקשר זה ל"מיסיון החסות" של בנות גשרית, ששותל נבואות ואגדות בכל כוכבי הלכת. המטרה המוצהרת של אגדות אלה, כפי שהיא מוצגת ב"חולית" עצמו, היא לסייע לבנות גשרית בודדות לבסס את מעמדן בקרב אוכלוסיות שאינן מכירות אותן. כלומר, הן עושות שימוש בכלים דתיים מובהקים למטרות מעשיות במוצהר.

מאחורי מסדרים דתיים, גם כאלה שמקדישים את רוב זמנם ומרצם לפוליטיקה או צבירת רכוש, עומדת בדך כלל תאולוגיה, או לפחות מטרה מקודשת כלשהי, לא כך במקרה של בנות גשרית. אנו יודעים שמטרתן המוצהרת של בנות גשרית הוא להפיק באמצעות תכנית הזיווגים את "קפיצת הדרך", הגבר שיוכל לעמוד במסת הסם ולראות את העתיד, אבל בשום מקום לא נאמר מה התכלית של תכנית זו. מקריאה של הספרים נראה שגם לבנות גשרית עצמן לא ברור מה הן אמורות לעשות עם קפיצת הדרך. בסוף "חולית" פול-מואד'דיב מדבר על כך שהן רצו לשלוט בו, אבל נדמה שאפילו הוא בראיית-העל שלו את המערכות הגדולות, לא יודע לשם מה.

לא לגמרי ברור מה המטרה של בנות גשרית בספרים המאוחרים יותר, לאחר שלא הצליחו ליצור את "קפיצת הדרך". מקריאה של ארבעת הספרים המאוחרים של הסאגה נדמה שהמטרה היחידה של המסדר היא שרידה. הן צריכות להתמודד ראשית עם הקיסר-האל לטו השני ("העריץ", כפי שהן מכנות אותו) ולאחר מכן עם הגרסה המעוותת של המסדר ששבה מן הפזורה, "המטרונות הכבודות", אבל נדמה שאין להן כל מטרת-על מעבר לשרידה, ודאי לא מטרה דתית.

פול-מואד'דיב אטראידס

פול הוא משיח, "הקול שמחוץ לעולם", המושיע של הדררים, אבל הוא משיח ללא בשורה וללא אל. המשיחיות של פול נובעת משני מקורות – נבואות מיסיון החסות ומיתוס הגאולה הדררי. נבואות מיסיון החסות נועדו לעזור לבת גשרית שתמצא את עצמה נטושה באראקיס מסיבה כלשהי למצוא מעמד והגנה, וכאשר ג'סיקה שומעת את המונחים שבהם הדררים מתייחסים לפול ואליהם לאחר הצלתם היא מזהה את הדפוס הזה ללא קושי. כאן לא נמצא את התוכן הדתי למשיחיות של פול.

החזון הדררי הוא חזונו של פרדוט קיינס, וביתר שאת של לייאט קיינס, הפלנטולוגים של אראקיס. הם מדענים, אולי זרים לעולם (פול או אביו לטו מזהים את לייאט בשלב מסוים כמי ש"הפך להיות מקומי"), ממונים של הקיסר שפיתחו לעצמם חזון אקולוגי שבמרכזו הפיכת המדבר של אראקיס לאדמה פורייה, אם כי תמיד יישאר מקום לעקלתון ולסם שלו. ג'סיקה (למיטב זיכרוני, אם כי אולי זה פול) מזהה את החזון הדררי כ"חלומו של מדען" ש"האנשים הפשוטים" מלאים בו. כאשר פול יגשים את החזון הזה, זה לא ייעשה מכוחו של מעשה אלוהי כלשהו אלא מהיותו הקיסר שישלוט במשאבים עצומים שיאפשרו לו לממש את ההנדסה בקנה המידה העולמי הדרושה לשם כך. למעשה, פול מצר על הנסיבות הפוליטיות שכפו עליו לאמץ את התפקיד המשיחי כדי להגשים את הצורך שלו בנקמה, כפי שאפשר לראות בנימה אישית מאוד כאשר לקראת הסוף של "חולית" הוא מביט בסטילגאר וחושב בצער שהנה ראה עוד ידיד הופך למאמין.

כמקור למשיחיותו של פול נותרה לנו אם כן "התכלית הנוראה" שלו, המקודדת בגנים שלו. פול הוא תוצר של תכנית הזיווגים בת מאות השנים של בנות גשרית. הוא לא אמור היה להיות "קפיצת הדרך", הוא הגיע דור אחד מוקדם מדי לפי התכנית שלהן והוא מתכחש להיותו קפיצת הדרך (אם כי מאוחר יותר, לאחר שעמד במסת מי החיים, הוא יאמר לאמו שאינו יכול להתכחש עוד לדבר). אבל ככל הידוע לנו, לבנות גשרית אין כל בסיס דתי וממילא גם ל"קפיצת הדרך" אין תפקיד דתי. את החזון שמנחה אותו במילוי התפקיד המשיחי, כמנהיגם של הדררים ומאוחר יותר כקיסר, פול יוצר לעצמו.

החזון שפול מאמץ לעצמו כפרשנות לתחושת התכלית הנוראה המלווה אותו מילדותו אינו חזון דתי. יש לחזון הזה שני מרכיבים – הצורך הדוחק של המין האנושי לחדש את עצמו ולהבטיח את שרידתו, והניסיון של פול לצמצם את האלימות הכרוכה בכך. הוא הופך לקיסר כדי לנסות למנוע את עווית האלימות שהוא רואה בחזיון העתיד שלו. והיכולת שלו לחזות את העתיד אינה מתת אל, כזכור, אלא תוצאה של הגנים שלו.

אפילו כאשר פול שב מן המדבר בדמות הנביא העיוור ב"משיח חולית", הוא אינו מטיף בשם דת כלשהי או אל כלשהו. הוא יוצא נגד הסיאוב של הדררים ונגד הממסד הכנסייתי שנוצר באראקיס, אבל עושה זאת כמוכיח בשער ולא כשליח אל. הוא מאמץ את תפקיד המצפון המוסרי שאותו שיחקו הנביאים המקראיים הקלאסיים, אך ללא הטענה שלהם להתגלות אלוהית. לכל היותר הוא טוען בשם החברה והערכים הישנים של הדררים.

דת הדררים

אנחנו לא יודעים הרבה על דת הדררים. כפי שציינתי לעיל, חזון אחרית הימים שלהם הוא חזון אקולוגי של אנשים שאינם דררים במקור. מעבר לכך אנו יודעים שהם משתייכים ל"נוודי זנסוני". הרברט עושה שימוש רב במונחים מוכרים לכאורה כדי לרמוז לתוכן שהוא אינו טורח למלא. [אני חייב לציין כאשר זה נעשה נכון, כפי שהרברט עושה זאת, זוהי טכניקה נהדרת בעיניי.] במקרה זה המונח מעלה במחשבה שילוב של האסלאם הסוני עם תורת זן כלשהי. המונחים האחרים ממקור ערבי ומוסלמי שהרברט משלב בתיאורים שלו וההישענות הברורה שלו על הבדווים מעלים אצל הקורא תמונה של דת שבסיסה בעיקר אסלאמי, אבל כאמור אין לנו שום מידע מבוסס על כך.

שני ספרי קודש מוזכרים בקשר לדררים. האחד הוא התנ"ך הקתולי של אוראנג' (תק"א), שהדררים בבירור מכירים ומוקירים אותו, ובו אדון בסעיף הבא. האחר הוא כתאב אל-עִבּר, "ספר הלקחים" שאנו מוצאים ציטוטים ממנו פזורים בעיקר ב"חולית". ספר הלקחים הוא תופעה מעניינת – אנחנו לא יודעים עליו הרבה, אבל מהציטוטים המובאים פה ושם נראה על פניו שמדובר בקודיפיקציה דתית של מנהגי החיים באראקיס. ביותר ממקום אחד הרברט אומר שאצל הדררים הדת והחוק היו לאחדים, אבל זו טעות להתייחס לאמירה זו כרומזת על תאוקרטיה שכן אין מדובר בהפיכה של כללים דתיים לחוק אזרחי. האיחוד הזה, כמו דברים רבים באראקיס, נובע מהאקולוגיה של העולם. בתנאים כל כך קשים, יש יתרון לשרידה בהפיכת הלקחים אודות החיים לכללים מקודשים, ואלה התגלגלו ל"ספר הלקחים" וקיבלו מעמד מקודש. זו דרך מועילה מאין כמוה להבטיח שכללי השרידה יילמדו ויצייתו להם.

התנ"ך הקתולי של אוראנג'

התק"א הוא ככל הנראה ספר הקודש הפחדני ביותר שנכתב אי-פעם. תהליך היצירה שלו מתואר בנספח ב' של "חולית", ולעניות דעתי עדיף היה לוותר עליו. הנה התהליך בקצרה: לאחר הג'האד הבוטלריאני התכנסה בכדור הארץ "מועצת המתרגמים התאולוגית", נציגים מכל הדתות הגדולות של המרחב המוכר בזמנו. מיד לאחר התכנסותה הכריזו הנציגים שכולם מסכימים שאין התגלות יחידה אמתית של האל אלא כל ההתגלויות תקופות באותה מידה. שבע שנים הם שתקו, ולבסוף פרסמו את התק"א, את סידור התפילות ואת הפרשנויות, שכללו הצהרה נאיבית על כך שהאדם מכיר את האמת האחת כאשר הוא ניצב בפניה. הספרים פורשו ועוותו מיד על פי האמונות הישנות, חלק מחברי הממ"ת נהרגו על ידי שולחיהם ורובם התכחשו לספרים. ובכל זאת בדרך פלא לא ברורה תשעים דורות אחר כך, בימי פול-מואד'דיב, הם היו הבסיס לכל האמונות. ואין לנו שמץ מושג מה יש בהם, ודאי שלא איזו תפיסה של אלוהות הם מציגים לכאורה.

העקלתון / שייח' חולוד 
אנו רואים את העקלתון משחק תפקיד במערכת האמונית של הדררים בשתי תקופות, שבהן התפקיד הזה שונה משהו. התקופה האחת היא עם בואו של פול, והאחרת היא לאחר מותו של הקיסר-האל לטו השני.

בתקופה הראשונה שייח' חולוד הוא בעיקר התגלמות של הכוחות שאין לעמוד בפניהם של אראקיס. עקלתון החולות, בכל הגלגולים שלו, הוא היצור החשוב ביותר לאקולוגיה של חולית. הוא אחראי ליצירת המדבר, וליצירת הסם מרקוח. העקלתונים מייצגים את הכוחות שלא ניתן לעמוד בפניהם (כמו הסופות), וזה משתקף גם בזיהוי שלהם עם "סבא זמן" ו"סב המדבר הזקן", עוד כוחות שהאדם חסר אונים מולם.

בתקופה השנייה האלמנט הזה של התגלמות כוחות הטבע בעקלתון עדיין קיים, אבל הוא חלש יותר. זה נובע משני גורמים – השינוי שפול-מואד'דיב כפה על אראקיס, ושלטונו של לטו השני. פול-מואד'דיב, כקיסר, הוכיח שכפי שאפשר לשנות את אראקיס, גם את כוחם של העקלתונים אפשר לרסן.

ללטו השני השפעה מורכבת יותר. ראשית הוא היה יצור שחלקו אדם וחלקו עקלתון, ובכך הוא קנה לעצמו משהו מהאלוהות של העקלתון כפי שזו התבטאה בתרבות הדררית, את היותו אחד מאיתני הטבע שאי-אפשר לעמוד בפניהם. בדמותו זו הוא היה הקיסר-האל, חוזה העתידות שחי אלפי שנים וקבע את מסלולו של המין האנושי למשך אלפי שנים נוספות, ובכך העניק לעקלתון ממד נצחי והשפעה שחורגת מתחומי אראקיס (כפי שמעידה אמונתם של הטלילאסו בספרים המאוחרים).

בקרב הדררים מאפייניו האלוהיים של העקלתון השתנו בעקבות הסימביוזה של לטו ודגי החול. לאחר מותו והתגלגלותו בדמות העקלתונים החדשים, הם מאמינים שבכל אחד מהעקלתונים שוכן גרגיר תודעה רדום של הקיסר-האל. ככאלה, מעמדם האלוהי מורכב יותר. בעת ובעונה אחת, הם גם מזוהים אז על ידי הכהונה המקומית עם "שייטאן", הכוח המחריב.

הקיסר-האל לטו השני

מעצם תוארו, נרמז שלטו השני הוא מה שאנו מבקשים – אלוהות, והוא אכן מתפקד ככזה. לכוח האלוהי של לטו שלושה מרכיבים עיקריים – מעמדו כקיסר, שליטתו המוחלטת במרקוח (הטלילאסו החלו להפיק מרקוח באמצעים אחרים רק כ-1,500 שנים אחרי מותו) ויכולתו לחזות את העתיד. לכך נוספה אריכות חייו יוצאת הדופן, הוא חי ושלט כ-3,500 שנה. שני פרטים חשובים בבואנו לשקול את מעמדו וכוחו האלוהיים – מה מקורם ומה תכליתם.

כל התכונות שאִפשרו את שלטונו של לטו מקורן בגנים שלו. תכנית הזיווגים של בנות גשרית, שהפיקה את פול, בצירוף הגנים ה"פראיים" של צ'אני אמו, הקנו ללטו את התכונות המיוחדות שלו. הם האחראים לחזון העתיד שלו וליכולות שלו לעבור את תהליך הסימביוזה עם דגי החול – שהפך אותו ליצור שחלקו אדם וחלקו עקלתון. לאלה חברו מעמדו המקורי כיורשו של פול-מואד'דיב והאקולוגיה של חולית. שום צירוף נסיבות אחר לא היה מאפשר לו להיות הקיסר-האל.

אבל צריך לזכור שלטו לקח על עצמו את הגורל הזה מבחירה. בניגוד לאלים "קונבנציונליים" הוא אינו יצור מסדר בריאה אחר שמתקשר עם בני האדם, הוא בן אדם שהוציא את עצמו מכלל האנושות. ואנו יודעים גם את הסיבה לכך – הוא עשה זאת כדי שיוכל להציב את האנושות על "שביל הזהב", להבטיח את עתידה ולהבטיח שתוכל להתמודד עם כל מה שעשוי לקרות לה בעתיד. זו אותה "תכלית נוראה" שפול היה מודע לה, אבל לטו לוקח אותה לרמות גבוהות הרבה יותר. ללא הגנטיקה שלו, לטו לעולם לא היה רואה את החיזיון, לא היה מודע לדרישת המין האנושי, ולא היה לוקח על עצמו את תפקיד הקיסר-האל כדי להציב את האנושות על שביל הזהב.

הטלילאסו

מכל התרבויות המוזכרות בסאגה של חולית, הטלילאסו נראים כבעלי הדת התאיסטית המובהקת ביותר, וגם עליה אנו יודעים מעט מאוד. רוב המידע שיש לנו על הדת של הטלילאסו, והמקום המכריע שהיא תופסת בתרבות שלהם, מופיע בשני הספרים האחרונים, המתרחשים לאחר השיבה מהפזורה. (אסייג את דבריי מראש ואומר שעבר זמן מאז שקראתי את שני הספרים האלה, ואני כותב מזיכרון.)

הטלילאסו אדוקים מאוד בדרך הזנסוני שלהם, והיא מכתיבה למעשה את כל מעשיהם. אין פירוט שלה, אבל כן מתייחד בה מקום חשוב ללטו השני, שאותו הם רואים כשליח האל. מכאן משתמע שבניגוד לכל תרבות אחרת שהזכרנו עד כאן, יש לטלילאסו תפיסה של אל והם נוקטים במושגים קרובים לתפיסה שלנו. אבל המידע המובא בנושא דת הטלילאסו מצומצם למדי, ומהותו ותפקידו של האל בדת זו (בהנחה שהוא אכן קיים) לא ברור.

דניאל ומארטי, "הגננים"

אי-אפשר להתעלם מהדמויות האלה, גם אם הן מופיעות ממש לקראת סוף הסאגה. דניאל ומארטי מופיעים מפעם לפעם בחזיונות של הע'ולה דאנקן איידהו בשני הספרים האחרונים, והסיום של הספר האחרון ("בית הלשכה חולית") כתוב מנקודת המבט שלהן. דניאל ומארטי הם צורת-על של רקדי הפנים של הטלילאסו. הם התפתחו בפזורה (ככל הנראה), חרגו מעבר ליכולתם של הטלילאסו לשלוט בהם, והכוחות שהם הם דמויי אלים. לקראת סוף "בית הלשכה חולית" נרמז די במפורש שהם מושכים בחוטים, או לפחות בחלק מהחוטים, של לא מעט מהמאורעות של שני הספרים החותמים את הסאגה. אורך כל הסאגה הרברט עוסק במערכות גדולות ומורכבות – אימפריות, עולמות ומערכות כוכבים, אבל כתיבת הסיום של הסאגה מנקודת המבט שלהם רומזת למערכת גדולה ומורכבת עוד יותר.

 ~~~

השאלה המעניינת היא מדוע הרברט בחר לתת לכל התרבויות בעולם שלו דתות לא תאיסטיות. שתי התשובות ה"קלות" מבחינת  יצירת העולם לא תקפות כאן. מחד הרברט לא בונה את הדתות והמבנים הדתיים האלה על דתות לא תאיסטיות המוכרות מההיסטוריה האנושית. אם הוא היה עושה את זה כך, האופי הזה של הדתות של הסאגה היה הרבה יותר מובן.

מאידך הרברט לא משתמש באלוהות של הדתות התאיסטיות שבהן הוא כן עושה שימוש לבנות את הדתות והמבנים הדתיים שלו. הקשר בין המסדר של בנות גשרית למסדרים נזיריים נוצריים מובהק למדי, והאסלאם ניכר על כל צעד ושעל באראקיס ובעולם הדתי של הטלילאסו, אבל הרברט אינו מקפל בהם גם את האלוהות המונותאיסטית המוכרת. אני חושב שהתשובה לבחירה זו של הרברט קשורה יותר לעיסוק שלו במערכות גדולות ובכוחות המניעים אותן.

כפי שכבר אמרתי, הרברט עוסק במערכות עצומות – חברות גלקטיות, מינים ביולוגיים ועולמות שלמים; שני הכוחות הגדולים המניעים את האירועים של סאגת חולית הם תורשה ואקולוגיה. התביעה הגנטית של המין האנושי היא המנחה את פול ולטו השני במעשיהם, בהצבת האנושות על "שביל הזהב". היא גם משחקת תפקיד חשוב בגורל צאצאיהם בני אטראידס המנחים את האנושות לאחר מותם, אנשים כמו דארווי אודראדה ומיילס טג. האקולוגיה של חולית היא המאפשרת את מימוש הפוטנציאל הגנטי הזה של בני אטראידס, בלעדיה לא הייתה דרך לתביעה הגנטית הזו להתממש (או שהיא הייתה מתממשת בצורה שונה לגמרי).

כוחות אלה מתבטאים גם במבנים הדתיים של הסאגה. ביצירת הגנים של משפחת אטראידס בנות גשרית משרתות את התביעה הגנטית של הגזע, גם אם לא ביודעין (פול אומר את זה במפורש לאם הנערצה בסיום של "חולית"). פול ולטו הם השילוב האולטימטיבי של גנטיקה והאקולוגיה שאפשרה את היווצרות המרקוח, והדתות הצומחות סביבם הן תוצאה של שילוב זה. הדת הדררית מקדשת את צורכי השרידה בתנאים הקשים של אראקיס, ועליה הולבש חזון אקולוגי של שינוי הסביבה הזו. העקלתון, הממלא תפקיד במערכת האמונית בשלבים שונים, הוא תולדה מובהקת וייחודית של האקולוגיה של אראקיס, בעודו מעצב אותה. אנחנו לא יודעים די על הדת של הטלילאסו, אבל ההתרשמות היא שגם החזון שלהם קשור בתביעה גזעית כלשהי, ודניאל ומארטי הם תוצרים של הנדסה גנטית שיצאה משליטת המהנדסים שלה.

האלים של הדתות של הסאגה חולית, או לפחות הכוחות שהיו ממלאים את תפקיד האל במקבילה המוכרת לנו, הם הכוחות העיוורים של הביולוגיה והאקולוגיה.