בכנס בדיון 2007 השתתפתי בפאנל שעסק בקניבליות במדע בדיוני ובפנטסיה, ודיברתי על הדרך שבה סופרי מדע בדיוני משתמשים בקניבליות ביצירותיהם. פתחתי את דבריי בטענה שלפנטסיה יש יתרון על המדע הבדיוני בכתיבה על הנושא, מכיוון שלסופרים ולקוראים כאחד יש "סט כלים" של יצורים בעלי מנהגים קניבליים או דמויי-קניבליות הלקוחים מן הפולקלור (ערפדים, אנשי זאב וכן הלאה), שסופרי פנטסיה כוללים ביצירותיהם. בהקשר של הקוראים זה מאפשר להם לדעת פחות או יותר למה לצפות מאותם יצורים, ויותר מכך זהו פתח נוח, מאחז מוכר בעולם לא מוכר, שראשיתו בסיפורי הפולקולר שהם הכירו כילדים.
אני חושב שאפשר להרחיב את הטיעון הזה לפנטסיה בכללה, ואולי זוהי אחת הסיבות שבגללה הפנטסיה פופולרית יותר מאשר המדע הבדיוני. מרבית הפנטסיה, בעיקר עד לעשורים האחרונים עם צמיחתה ופריחתה של הפנטיסה האורבנית, הושתתה על יסודות מוכרים למדי. פנטסיית "חרבות וכשפים" שהיוותה משך זמן רב את עיקר היצירה הפנטסטית שואבת משני מקורות מוכרים היטב לקוראים רבים – היסטוריה ופולקלור. התבנית המוכרת של גיבור היוצא להציל את העולם ו/או העלמה במצוקה כשעליו להתמודד בחרבו (הקסומה לעתים) מול יריבים מהעולם הזה ומעולמות אחרים היא בת מאות שנים. אם אנו מתייחסים לעלילות גלגמש כיצירה פנטסטית (גישה שאני חולק עליה), תבנית זו מככבת באחת היצירות הראשונות שנכתבו אי-פעם. גם כאשר הפנטסיה חורגת מתבנית זו היא משתמשת פעמים רבות באלמנטים הלקוחים מן הפולקלור (מכשפות, אנשי זאב ומשני צורה אחרים, שדים וכן הלאה) ומן ההיסטוריה (מלכים, ממלכות ובני אצולה, ומאפיינים ימי-בינמיים אחרים).
יש למוכרות זו תפקיד חשוב ב"הנגשה" של הפנטסיה לקהל הרחב לעומת המדע הבדיוני. כאשר גולדמן בחר את שמות הממלכות הבדיוניות שלו ב"הנסיכה הקסומה" הוא בחר בשמות של שני מטבעות אירופיים (גילדר ופלורין) שאף על פי שאינם שמות הנישאים בפי כל, בכל זאת יש להם צלצול מוכר. בשילוב עם ההקדמה המבריקה שלו (והכתיבה שלו בכלל), יש לשמות אלה תפקיד ביצירת האשליה של קיום אותן ממלכות וקיום "ספרו" של מורגנשטרן שאותו הוא "עיבד". זו דוגמה משעשעת, אבל היא משמעותית. למי שאינם חובבי הז'אנר רמזים מוכרים כאלה יכולים להיות פתח לעולמות החדשים והזרים שיוצרת הפנטסיה, או נקודת אחיזה בעולמות אלה. לדעתי, המוכרות הזו משחקת תפקיד בפופולריות של הפנטסיה בהשוואה למדע הבדיוני.
לעומת הפנטסיה, המדע הבדיוני בדרך כלל מציב דרישות שונות. בניית העולמות החדשים של המדע הבדיוני נסמכת בדרך כלל על שפה חדשה (או לפחות מונחים חדשים) ומבנים חברתיים חדשים, לפחות זו השאיפה. אלה נוטים להרתיע רבים ממי שלא מכירים את הז'אנר. הרתיעה נובעת מעצם הזרות, ולעתים גם מהדרישה לקבל בלי יותר מדי שאלות עולם שונה מאוד מהעולם המוכר. הפן הטכני-טכנולוגי של חלק מיצירות המדע הבדיוני גם הוא מרתיע בשני מובנים. הוא מרתיע את מי שלא אמונים על השפה של טכנולוגיות עתידיות (או טכנולוגיות מנצות) ויותר מכך על השימושים וההשפעות של טכנולויות חדשות, והוא מרתיע את מי שמייחסים לטכנולוגיה "זרות" ו"קרות" ואפילו חוסר אנושיות.
[בלי להמעיט מיכולותו של פרנק הרברט ככותב ומהרעיונות המדהימים שב"חולית", אולי אין זה מקרה שדווקא ספר זה על המבנה החברתי הפאודלי שלו, מיעוט התיאורים הטכנולוגיים שבו והיכולות דמויות הקסם של חלק מהדמויות בו הוא אחד מספרי המדע הבדיוני המובהקים הבודדים שהפכו פופולריים בציבור הרחב.]
השאלה המעניינת היא האם זה ילך וישתנה. בעולם שבו ילדים נחשפים להרבה מאוד טכנולוגיה מתקדמת מגיל צעיר מאוד, ושבו הטכנולוגיה הזו ממלאת תפקידים במרחב החברתי בהיקף ובקצב שהולכים וגדלים, אולי נראה שינוי בתחום זה. יכול להיות שלקוראים עתידיים הפנטסיה הקלאסית תיראה מיושנת ומוזרה ולא רלונטית, בעוד שמדע בדיוני ייראה מושך ומוכר הרבה יותר מכיוון שהוא ידמה יותר לעולם שבו גדלו קוראים אלה ולחוויות שבהן הורגלו.
תוך כדי כתיבה נזכרתי שאני נתלה באילנות גבוהים בנושא זה. ב-1956 אסימוב כתב סיפור בשם Someday ("בבוא היום", בכרך 1 של כל כתבי אסימוב בתרגום רמי שלהבת, הוצאת מובי דיק; אני חושב שהתרגום הישן הוא בספר "גדול ורחב הוא העולם") שבו מתואר מספר סיפורים ממוחשב שהילד שלו הוא שייך מאוכזב ממנו מכיוון שהוא מספר רק סיפורים על נסיכות ודרקונים ושטויות כאלה, ולכן הילד מנסה לתכנת אותו מחדש לספר סיפורים על מחשבים וספינות חלל. אם לשפוט מההתרשמות שלי מספרי ילדים ונוער (שהיא חלקית מאוד), בחמישים וחמש השנים שעברו מאז זה המהפך עוד לא הושלם, אבל אנחנו בדרך.
I'm not sure I agree. Your thesis reminds me of some of Robert A. Heinlein's essays, written in the 50's, where he basically claimed the same thing - that kids are becoming more familiar with science via the increasing exposure to technology in everyday life.He made this argument in support of some sort of vague future technical superiority that will inherently develop in humans due to the exposure of kids etc.
השבמחקMy reaction to both these claims is that I do not believe that increased exposure to technology equals increased exposure to science and the scientific approach, which are the basis for both science and science fiction. Kids (and people in general) are more exposed to STUFF that makes their life easier (and more complex) in a number of ways. An understanding of what this STUFF actually is, what it is designed to do, how it was designed to do so, and what all this has to do with engineering, physics, chemistry and their more focused brethren, materials engineering, applied physics, etc. - has been, is, and (unfortunately) will always be the province of a specific minority, who has both the inclination, the ability, and the resources to access such information.
Fantasy, on the other hand, is immediately accessible to most people, including its basic premise of "magic," which is in many ways an intuitive human construction.