.jpg "כריכת הספרת \"העונה החמישית\" באנגלית")
"העונה החמישית" הוא ספר מדע בדיוני של נ"ק ג'מסין שיצא לאור בשנת 2015 וזכה בפרסים רבים. רבות נכתב עליו, ואני בטוח שעוד ייכתב עליו, ובצדק. אבל כאן אני רוצה להתייחס רק לשם שלו, "העונה החמישית", ולהאיר את השם בלבד כטקסט שהוא בפני עצמו פוסט-קולוניאלי. רק אעיר כאן שמדובר במחשבות שלי על הנושא אחרי תחקיר קצר יחסית, ולא עומד מאחורי הדברים מחקר מעמיק.
*
הנטייה לחשוב על השנה כמחולקת לארבע עונות – קיץ, סתיו, חורף ואביב והמאפיינים המיוחדים של כל אחת מהן – התעצבה בקווי הרוחב שבהם שורר האקלים הממוזג של גוש היבשה האסיאתי-אירופי, ובעיקר בחלק המערבי שלו. קו הרוחב של קרגנדה שבקזחסטן קרוב מאוד לזה של פריז, אבל החודשים הגשומים ביותר בה הם מאי עד יולי, ושיא המשקעים בחודש אחד הוא כ-40 מ"מ. אם נתרחק מקווי הרוחב האלה לכיוון קו המשווה, חלוקת העונות והמאפיינים שלהן ישתנו עוד יותר. באקלימים טרופיים בדרך כלל יש רק שתי עונות – רטובה ויבשה. הגורם החשוב ביותר באקלים הזה הוא כמות המשקעים, ולא הטמפרטורה, שלא משתנה הרבה לאורך השנה.
אבל לא צריך להרחיק לכת עד לקו המשווה, די לבחון את עונות השנה בארץ־ישראל, כפי שהן מופיעות במקורות שלנו כדי לראות שהתפיסה הייתה שונה לגמרי. כפי שנכתב באתרהאקדמיה ללשון העברית, במקרא "סתיו" הוא שם נרדף ל"חורף" ו"אביב" הוא כינוי לתבואה שלא בשלה עדיין. משמעות המילה "אביב" לציון העונה שבין החורף לקיץ מופיעה לראשונה בספרד בימי הביניים.
"לוח גזר" הוא לוח שנה שמתוארך לבין המאות העשירית והשמינית לפני הספירה. השנה מחולקת בו לשמונה חלקים, המקושרים לעיסוקים חקלאיים. ההשערה היא שהכינוי "ירחו" לכמה מהחלקים שם מתייחס לתקופה של חודשיים, כך שבסך הכול יש בו שנים־עשר חודשים. אבל אפשר גם לראות אותו כמחלק את השנה לשמונה "עונות" חקלאיות. השם "העונה החמישית", אם כן, יכול להיקרא כקריאת תגר על החלוקה האירופית של השנה לעונות כפי שהיא הופצה על ידי הפרויקט הקולוניאלי, ולכל הפחות כמאמץ גישות שמחוץ לתפיסת העולם של המעצמות הקולוניאליסטיות.
*
ג'מיסין היא אמריקאית, ולכן אולי מתבקש לקרוא את השם הזה גם בהקשר של הכינוי fire season או wildfire season שהשימוש בו נעשה נפוץ בעשורים האחרונים, בעיקר בהקשר של קליפורניה ומערב ארצות הברית. השם הזה הוא אחת התגיות שלפיה ממיין שירות היערנות של ארצות הברית את הרשומות באתר שלו. בעיית השרפות בארצות הברית קשורה קשר ישיר להתפשטות של המתיישבים האירופים בצפון אמריקה. המספר הגדול של המתיישבים באזורים שהיו מאוכלסים קודם לכן בדלילות יחסית בילידי צפון אמריקה פירושו שמחד יש הרבה יותר מוקדים מעשה ידי אדם להצתת אש ומאידך הרבה יותר יישובים שפגיעים לאש.
על כך נוספה תורת ניהול היערות האמריקאית, שהייתה לה השפעה משמעותית על דפוסי שרפות היער. הניסיון למנוע בכל מחיר שרפות יער הפך את יערות המערב לקרקע פורייה לשרפות ענק (בין שאר ההשפעות הסביבתיות שהיו למדיניות זו). האוכלוסייה המקומית, שלא היו לה אמצעים או מניעים למנוע שרפות בכל מחיר, למדה לחיות עם שרפות יער עונתיות. לגורמי הממשל לקח זמן רב ללמוד שמדיניות ניהול היערות שלהם צריכה להתחשב בשרפות העונתיות ולאפשר אותן כדי לצמצם את האפשרות של שרפות ענק אימתניות. אם נקרא את השם "העונה החמישית" כמעין מקבילה של "עונת האש", הרי שהוא מבטא דחייה של הגישה הראשונית של המתיישבים האירופיים ומאמץ את הרעיון המקומי של עונה נוספת, שמאופיינת בתופעה ולא במאפיינים אקלימיים.
*
לכך מתקשרת משמעות נוספת של השם, וכאן אני כן צריך לגעת בקצרה בתוכן הספר. בעולם שמתואר בספר יש מפעם לפעם רעידות אדמה והתפרצויות הרי געש כה רבות עוצמה שהן גורמות ל"עונה חמישית" – שינוי קיצוני בדפוסי אקלים. ואי־אפשר להתעלם מהקשר בין העונה החמישית של הספר לבין שינויי האקלים שאותם עובר עולמנו כרגע. לא צריך את המרקסיזם כדי להצביע על הקשר שבין האימפריאליזם האירופי, הקפיטליזם, אתוס הקדמה הטכנולוגית כמבטאת עליונות, וההשפעות האקלימיות של פיתוח טכנולוגי לא מרוסן. עידן "הרתיחה הגלובלית" שעל בואו הכריז מזכ"ל האו"ם רק לפני כמה ימים הוא תוצאה ישירה של השפעת פעילות האדם על כדור הארץ, שאי־אפשר להכחיש את החלק של הקולוניאליזם בה. במובן זה "העונה החמישית" של שינוי האקלים היא פוסט-קולוניאלית במובן המילולי ביותר שלה, היא העונה האקלימית שבאה בעקבות ההשפעות של הקולוניאליזם.
השם "העונה החמישית" הוא טקסט פוסט-קולוניאליסטי מכמה סיבות. הוא מבטא גישות שמקורן מחוץ למערב אירופה, ערש הקולוניאליזם; הוא דוחה את הגישה הקולוניאליסטית לניהול הסביבה הטבעית; והוא מתאר את צורת העולם כפי שהיא התעצבה על ידי הקולוניאליזם.
בטח מישהו אמר שכל מילה אפשר להוציא מההקשר שלה. חזל והרבנים אחריהם בטח היו מוצאים עוד פירושים אפשריים ומוציאים ספר המכיל את כל הפרשנויות.
השבמחקמאחר שהספר לא מתימר אפילו להיות בעולם שלנו מבחינה הסטורית (קצת יותר מבחינה פיזית) עצם ההאיזכור של קולוניאליזם מוזר.
שים לב שאהוד מדבר על השם של *הספר*, שנמצא בעולם שלנו, ולא בעולם של הספר. בעולם של הספר "העונה החמישית" אין ספר בשם "העונה החמישית" ):
מחקחוץ מזה, לומר בנחרצות שניתוח של אספקט כלשהו בספר מפריזמה של פוסט-קולונאיליזם הוא "מוזר", זה בדיוק להתעלם מההקשר שהוא מי היא נ"ק ג'מיסין ובמה עוסקת הכתיבה שלה.
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
מחקכאמור, אני לא מנתח את העולם של הספר, אני מנתח את העולם שבו הספר נכתב ואיך השם שלו משקף את העולם הזה. והעולם שבו הספר נכתב הוא פוסט-קולוניאליסטי. אני לא אומר שהפרשנות שלי חקוקה בסלע, היא פרשנות כמו כל פרשנות אחרת, אבל אני חושב שיש בה ערך.
השבמחקבמחקר אקדמי, הייתי מביא רקע תאורטי של ביקורת ספרות פוסט-קולוניאליסטית ומראה את התשתית התאורטית של הפרשנות שאני מציע כאן. אבל זה רק פוסט בבלוג, ביטוי קצר ואישי של מחשבה שהעסיקה אותי בימים האחרונים.
אין לי מושג למה מנגנון התגובות מטופש היום. התגובה שנמחקה היא תגובה שלי שמשום מה פורסמה כ"אנונימי" בלי השם שלי ולכן מחקתי אותה ופרסמתי מחדש עם השם.
השבמחקהקישור בין ההתחממות לקולניאליזם נראה לי מוזר. ההתחממות היא, הרי, תולדה של המהפכה תעשייתית, שהיא מחסל הקולוניאליזם. כלומר, היא חיסלה את הצורך בקולוניות (כמו הצורך בעבדות), והביאה למבנה הנוכחי בו מדינות עשירות יכולות להשיג את החסר להן בלי שליטה מלאה במקומות מפוזרים. ביטול הדיכוי מהסוג הראשון.
השבמחקהמהפכה התעשייתית חיסלה את הקולוניאליזם? נהוג לתחום את המהפכה התעשייתית בשנים 1850-1750 בערך.
מחקהאימפריה הבריטית הייתה בשיאה ממש לפני מלחמת העולם הראשונה. הגרמנים בקושי נכנסו לתחום בסוף המאה ה-19. הקולוניאליזם של ארה"ב התנער מ"דוקטרינת מונרו" והתחיל להתבטא מחוץ לאמריקות לקראת סוף המאה ה-19. שלא לדבר על כך שמסלול "הסחר המשולש" (עבדים מאפריקה לאמריקה, חומרי גלם מאמריקה לאירופה, מוצרים מוגמרים מאירופה לאפריקה) המשיך לפעול עמוק לתוך המאה ה-19.
ועוד לא אמרנו מילה על נאו-קולוניאליזם של המאה ה-20 והפעלה של מה שנקרא "כוח רך". לאחים דולס – אלן שהיה ראש ה-CIA וג'ון פוסטר שהיה שר החוץ – היו קשרים ענפים עם חברות אמריקאיות שהם פעלו לקדם את האינטרסים שלהן. הפלת משטר מוצאדק באיראן והעלאת השאה בשנות ה-50 כדרך להבטיח שליטה בנפט של איראן שהיה קריטי לכלכלה המתועשת של ארה"ב ובריטניה היא אחת הדוגמאות הבולטות לזה.
ההתייחסות למרקסיזם הייתה קריצה לספר של לנין שטען שקולוניאליזם הוא המשך הטבעי של קפיטליזם – כאשר מוצה פוטנציאל השווקים וחומרי הגלם המקומיים יפנו הכוחות הכלכליים החוצה להשתלט על שטחים זרים. אני לא מרקסיסט, אבל יש אמת במה שהוא אמר.
אבל אפשר לאמץ לרגע עמדה פוסט-אימפריאליסטית קצת שונה ולשאול אם אי-אפשר היה ליצור דפוס תיעוש שיהיה פחות דורסני ומזיק לסביבה על בסיס מודל כלכלי שהשורשים שלו לא נעוצים בתרבות הנוצרית של מערב אירופה. זו שאלה שאי-אפשר לענות עליה, ואני לא מתיימר לומר שזה אפשרי. אבל זה סוג של חשיבה פוסט-קולוניאליסטית שאפשר לאמץ בדיון כזה.
הגבתי, אך נראה שבטעות הגבתי בתגובה חדשה במקום כאן. מתנצל על הבלגן, אך אין בידי לתקן אותו.
מחקאתחיל באמירה שהנחתי שהכוונה ב"קולוניאליזם" היא לצורת ארגון בה מדינה מחזיקה קולוניות, לא לכל הפעלה של כוח. במובן הרחב הזה ברור שאין מה לדבר על סוף הקולוניאליזם, כל עוד קיים כוח יהיה שימוש בכוח, ואנחנו לא חיים באנארס.כל שאר האמירות שלי (גם הקודמות וגם העתידיות) תלויות בהנחה שזו הכוונה בקולוניאליזם.
השבמחקהמהפכה התעשייתית בוודאי לא נגמרה ב1850, 1750-1850 היא התקופה המקובלת למהפכה התעשייתית באנגליה (אם כי בפועל זו נמשכה גם שם לתוך המאה ה20), במקומות אחרים היא נמשכת עד היום. אינדיקציה ברורה היא שיעור החקלאים בכוח העבודה (באנגליה שיעורם נפל מ74% ב1750 ל22% ב1850, היום הוא בערך 1%). בכל מקרה, כמו שהשפעת התעשיה על ההתחממות אינה מיידית, גם ההשפעות החברתיות שלה אינן מיידיות.
האפקט, בכל מקרה פשוט למדי. המהפכה התעשייתית שינתה את מבנה העושר, האנרגיה הזמינה והמיכון הפכו את העבודה הלא-מיומנת לדלת ערך, ואת המיומנת לרבת-ערך.זה מה שעשה את העבדות ללא שימושית, והקולוניאליזם הוא וריאציה על העבדות. עם כל הכבוד הראוי ללנין (ואין כבוד ראוי ללנין), המטרה בקולוניות אינו השוק אלא המשאבים. זה די ברור, למשל, מהבחירה של הצרפתים בגוואדלופ על פני קנדה בסוף מלחמת 7 השנים (אם כי היו גם סיבות אחרות, כמובן). הצורה בה המהפכה התעשייתית הפכה את החזקת הקולוניות ללא כדאית היא פשוטה, זול יותר להשיג את המשאבים במסחר מאשר בשלטון ישיר. אותו הדבר, כמובן, נכון לעבדות. רק אחרי שהתנהגות (עבדות, קולוניות, סדנאות יזע, אכילת בשר ועוד) הופכת ללא יעילה, מתגבש קונצנזוס חברתי רחב נגדה. ככה זה, בני אדם הם יצורים אנוכיים.
לגבי השאלה בסיום, על דפוס תיעוש אחר, זו אכן שאלה שאין איך לענות עליה. עם זאת צריך לציין שזה כנראה לא מקרה שהתיעוש מגיע מהעולם הנוצרי, וליתר דיוק הפרוטסטנטי. אפשר להתווכח עם וובר, אבל בהחלט יש לו נקודה חשובה.
יש לנו פה בעיה של הסכמה על הגדרות. אני לא מסכים שתהליך התיעוש של חברות הוא מהפכה תעשייתית, כי תהליכי החידוש וההמצאה שהפכו את התקופה ההיא למהפכנית כבר לא קיימים. אני גם לא חושב ש"כל הפעלת כוח" הוא קולוניאליזם, או שקולוניאליזם מחייב החזקת קולוניות.
מחקלעומת זה אני כן חושב שיש קשר ישיר בין הקולוניאליזם לבין תפוצת הדפוס התעשייתי המערב אירופי שקשור ישירות לשינויי האקלים. יפן היא דוגמה לכך. החולשה הברורה של יפן לצי של פרי, שנשלח במטרה המפורשת לפתוח אותה לסחר כחלק מההתפשטות הקולוניאלית של ארה"ב, הובילה למסקנה שיפן חייבת לפתח מוסדות מדיניים, צבאיים וכלכליים בסגנון מערבי כדי להתחרות במערב. ולדעתי לא מרחיק לכת לומר שהפיתוח המואץ של סין בעשורים האחרונים הוא תהליך דומה של ניסיון להתחרות בארה"ב ולגבור עליה.
יכול להיות שהיינו מגיעים לדפוס תיעוש עולמי דומה גם בלי הקולוניאליזם, אבל בבחינת ההיסטוריה לדעתי זו שגיאה לומר שאין קשר בין הקולוניאליזם (אפילו הקלאסי, בלי להתייחס לנאו-קולוניאליזם) לתפוצה של דפוס התיעוש המערב אירופי.