געגועים למחר – ביקורת

געגועים למחר הוא אוסף חדש של שישה סיפורי מדע בדיוני קצרים (על פי האתר, 47 עמודים של ספר רגיל) בעריכת אלכס אפשטיין, שיצא רק במהדורה דיגיטלית. במובן זה, האסופה הזו היא אכן הד מהעתיד.

אזהרה – ביקורת זו כוללת ספויילרים לסיפורים שבקובץ, חלקם חמורים אחרים שוליים. הקריאה על אחריותכם בלבד.

הערה (או גילוי נאות, או איך שתרצו לקרוא לכך) – רותם ברוכין ורוני גלבפיש הן חברות שלי ולביא תדהר הוא מכר ותיק.

אפשר לגשת לנושא עצמו?

Spoiler Alert

סוכן עלילה / שחר אבן-דר מנדל

"סוכן עלילה" הוא סיפורו של מנהיג מחאה חברתית שמקבל מהממשלה הצעה שאי-אפשר לסרב לה. במקום להמשיך במחאה שעלולה להתמוסס, תוכל להשתמש במכונת הזמן שלנו כדי לחזור לעבר ולחולל שינוי אמתי – למנוע את זוועות מלחמת העולם השנייה. רק עצה אחת לפני שאתה יוצא לדרך, קצר את שמך מ"אדולף שיקלגרובר-היטלר" ל"אדולף היטלר".

אני לא אוהב סיפורי פואנטה. נורא קשה לכתוב אותם היטב, ובדרך כלל צריך להיות מישהו עם הכישרון של או הנרי בשביל להצליח בכך. "סוכן עלילה" לא מצליח בכך, והרמז הגס שאבן-דר מנדל מכניס מעט לפני סוף הסיפור הורס את ההפתעה שאמורה לבוא במשפט האחרון. מה שהפך את הסיפור למאכזב במיוחד עבורי היה ההידרשות שוב לעיסוק בהיטלר. די, תעזבו אותו בשקט. הנושא של היטלר היה חייזר / נוסע מן העתיד וכו' כבר משעמם. אם מתעקשים לטפל דווקא בהיטלר יש דרכים הרבה יותר משעשעות ואלגנטיות לעשות את זה, כפי שהדגים דזמונד וורזל.

ודווקא יש פה פוטנציאל לסיפור מעניין, אם הדמות של הגיבור הייתה נבנית כמו שצריך. אפשר היה לפתח את הדילמה של אדם שעומד מול החשש שמפעל החיים שלו (המחאה) עומד להפוך לאין במידה כזו שהוא מעדיף לנטוש את האידאלים שלו ולשתף פעולה עם הממשלה שנואת נפשו.

אהבה שעירה / ליאת אלקיים

"אהבה שעירה" היה יכול להיות סיפור מדהים, אבל הטכניקה שלו מכשילה אותו. זהו סיפור של עולם שבו לקחנו את מוניטור התינוקות שלושה-ארבעה צעדים קדימה, ויש בו שלל רובוטים בצורות שונות שמאפשרים להורים לפקח על תינוקם ולטפל בו מרחוק בלי לנטוש את המרוץ אחר הקריירה. הוא כתוב, לסירוגין, כעלוני פרסומת / הסברה של המוצרים, כתיאור של המתרחש בחדר התינוק, ומנקודת המבט של אם העושה שימוש בטכנולוגיה זו כדי להשגיח על תינוקה. הבעיה טמונה במינון של התערובת הזו. מחד החלק הקטן של הסיפור המסופר מנקודת מבטה של האם לא מצליח לפתח את העולם הרגשי שלה, ומאידך הנוכחות שלו לא מאפשרת לתחושת הניכור להתפתח עד הסוף.

אחד משני דברים היה יכול להפוך את הסיפור למצוין: שימוש בעלוני הפרסומת רק בפתיחה ובסיום, כמסגרת לתיאור תגובתה של האם הצופה בבנה שבו מטפלות מכונות במקומה, או הוצאתה כליל מהמשוואה ושילוב של העלונים עם תיאור ההתרחשויות בחדר התינוק. כל אחת מדרכים אלה הייתה יכולה להעצים את ההשפעה הרגשית שיכולה להיות לסיפור הזה, שהזכיר לי קצת את הסיפור הנפלא של בראין אולדיס "צעצועי-על מחזיקים מעמד כל הקיץ" (שהיה השראה לסרט AI של ספילברג).

הספרדי / רוני גלבפיש

"הספרדי" הוא סיפורו של פרופסור צעיר ומבריק לשעבר, שהיום הוא מזדקן ועל סף שכחה בעולם האקדמי. הוא צופה, בקנאה לא מוסתרת, בעלייתו של כוכב חדש בתחום האקדמי שלו, וזוכה להזדמנות לנסות ולזכות שוב בתחושה של תהילת העבר.

גלבפיש מספרת סיפור ישן ומוכר, אבל היא עושה זאת בצורה נהדרת. אני מניח שכל מי שעבר גיל מסוים מכיר את התחושה שפעם הוא היה בחזית ה"מאגניבות", ובאופן לא מוסבר העולם התקדם והותיר אותו מאחור. גלבפיש מנצלת בצורה נהדרת את האפשרויות של הז'אנר כדי לספר מחדש את הסיפור הזה כך שהעובדה שהוא מוכר ממש לא משנה. היא מצליחה לעורר את עניינו הרגשי של הקורא, שהוא המפתח לכל סיפור מוצלח. אני תוהה איך יקבלו אותו קוראים בשנות ה-20 שלהם.

Control Z / אמיר בן-דוד

זהו סיפור בגוף ראשון מפיו של לוחם צדק חברתי שיש לו היסטוריה ארוכה וחשבון ארוך עם גאון טכנולוגיה תאב בצע. מה ההיסטוריה ומה החשבון, אין לנו מושג. הסיפור מתרחש במהלך הצגתה של ההמצאה החדשה של הגאון – מכונת זמן! (שיכולה לחזור רק שש שעות לעבר.) המכונה תאפשר, למי שיכול להרשות לעצמו לרכוש אותה, לחזור שש שעות לעבר ולבטל את הפעולות שעשה.

המספר נתקף חמת זעם כאשר הוא חושב על ההשפעות הנוראות שיהיו למכונת הזמן על החברה והפערים בה, כיוון שבשל מחירה הגבוה המכונה תהיה זמינה רק לעשירים ביותר. נחשו, ילדים וילדות, מה הוא יעשה עכשיו? נכון, ישתמש במכונה עצמה כדי לנסות להשמיד אותה! אבל עם גאון מרושע עסקינן, ועוד גאון שמכיר את גיבורנו, ולכן הוא צפה את זה מראש! זה בסדר, גם אני צפיתי את זה מראש. מרגע שנתגלה טבעה של ההמצאה בהכרזה, המשך עלילת הסיפור היה ברור.

תוך כדי קריאה הדבר הראשון שעלה בדעתי הייתה כמות הניטפוקים שאפשר לעשות לסיפור הזה כסיפור מסע בזמן. בהתחשב בכך שהמציאות היא כאוטית, הרעיון של "ביטול פעולה אחת" מבודדת שלא תשפיע על שום דבר אחר הוא מופרך מעיקרו, אבל הייתי יכול לבלוע את הצפרדע הזו תמורת סיפור טוב עם דמויות טובות. הבעיה היא שהדמויות שלו לא קיימות כלל. אם הן היו מצחיקות, הייתי אומר שהן קריקטורות. כפי שהן, אלה פשוט סטראוטיפים לא משכנעים. חצי ציפיתי שהרשע יחכך ידיים ויצחק צחוק מרושע כאשר הוא סיכל את תכניותיו של האידאליסט הצעיר שלנו.

שומר עליכם, האקדוחן המהיר במערב / לביא תדהר

זה סיפור שהוא כל כך לביא תדהר. העיסוק בספרים ובספרות ובדרך שבה הם מעצבים אישיות, המשיכה לספרי "פאלפ" ישנים ומעל לכול האריגה של העלילה הבדיונית לתוך מציאות והיסטוריה מוכרות היוצרת זרות מוכרת כל כך.

"שומר עליכם" כתוב כהקדמה לספר "אדולף, אקדוחן" – ספרו שלא פורסם של שומר עליכם, שם העט של מנחם שומר, סופר פאלפ יהודי פולני שעלה לארץ וכתב מערבונים בפרוטה ביידיש ובעברית עד מותו בשנת 1972. תדהר בונה ביוגרפיה פיקטיבית מרתקת שמצליחה, אף שהיא כתובה לכאורה כהקדמה עיונית, לעורר לחיים את המושא שלה.

על גב כף ידה / רותם ברוכין

זה סיפור שהוא כל כך רותם ברוכין. היכולת הנהדרת של ברוכין לבנות דמויות ולתאר רגש באה פה לידי ביטוי במלוא עוצמתה, יחד עם נושאים מוכרים בכתיבתה כמו משפחה, אהבה וזיכרון.

"על גב כף ידה" הוא סיפורה של אישה צעירה שאביה, סופר מפורסם, נפטר, ועל המחשב שלו היא מוצאת ספר לא גמור. הצורך שלה לדעת מה סוף הסיפור, וכך לנסות להבין את אביה ולהעמיק את הקשר שלה אתו, מביא אותה להטעין אצלה את הזיכרונות מהגיבוי האחרון שהוא ערך. הזיכרונות האלה, האישיות החדשה שהיא רוכשת לעצמה לזמן מה, יאפשרו לה הבנה מעמיקה יותר לא רק שלו, אלא גם של עצמה ושל אמהּ.

לפני שנים אחדות אביגיל נוסבאום כתבה מאמר מרתק בשם "מחוץ לחומות: מדע בדיוני לא מד"בי"* שבו הדגימה איך סופרים שמגיעים מחוץ לז'אנר עושים שימוש בכלים של הז'אנר כדי למתוח ביקורת על ההווה שבו הם חיים. היא הסבירה שם שפעמים רבות סיפורים כאלה מתדרדרים לכדי אלגוריות גרידא שלא מצליחות לעשות שימוש אמתי בכלים של המדע הבדיוני כדי לבנות עולם שונה. חלק מהסיפורים ב"געגועים למחר" הם דוגמאות נוספת לתופעה זו. זה בולט במיוחד כאשר משווים את "סוכן עלילה" ו"Control Z" לסיפורים של ברוכין וגלבפיש. שני הראשונים מתייחסים בצורה מובהקת הרבה יותר להווה, ומזכירים לי סיפורי "היה לי רעיון מגניב אז כתבתי אותו" שמוגשים לי (בעיקר מכותבים צעירים) מפעם לפעם ל"היֹה יהיה". הסיפורים האחרים בקובץ, שמתייחסים לנושאים בוערים לא פחות אך אוניברסליים יותר, מצליחים הרבה יותר בבניית עולם מדע בדיוני אמתי.

------------

* חלומות באספמיה, גיליון 18, ספטמבר-אוקטובר 2007. עמ' 42-38.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הערה טכנית

זהו הספר הראשון שקראתי בעברית בקינדל. שם הספר בתוכן כתוב משמאל לימין, הפונט שבו נעשה שימוש בספר לא נוח לקריאה (למשל, כמעט אי-אפשר לראות את ההבדל בין פסיק ונקודה) וכל הגדרות העיצוב אבדו. נאמר לי שיש דרך לפתור את זה, אבל עדיין לא מצאתי אותה.