זהות וזרות ב"רשימות מן המאדים" – חלק שלישי

זהות חדשה?

כפי שתיארתי ברשומה הקודמת, הגוף העיקרי של הסיפורים העוסקים בהתיישבות על מאדים מתאר את הזהות הכפולה שלו – מאדימית ואנושית יחדיו – ואת שינוי הזהות של העולם. תהליך זה מסתיים בהכרתם של בני מאדים בכך שבני האדם העניקו לעולמם זהות חדשה בתיאור הענקת שטרי הבעלות על מאדים לבני האדם בסיפור "העונה המתה". מיד בתום הסיפור נבחנת תקפותה של זהות זו. בסוף הסיפור פורצת מלחמה גרעינית על כדור הארץ, ובני האדם שעל מאדים, כולם עד אחד כמעט, אורזים את מטלטליהם וחוזרים לכדור הארץ.

השיבה לכדור הארץ, ודווקא אל הסכנות של מלחמה גרעינית, מעידה על כך שמוקד הזהות של בני האדם עדיין מעוגן בכדור הארץ. לו היו מקימים להם בית אמתי במאדים, זהות אמתית, הם לא היו נוטשים אותם לטובת הנאמנויות הישנות של כדור הארץ. המסקנה היא אם כן שבני האדם לא הצליחו לכונן במאדים זהות חדשה באמת, ונשארו תלויים בכדור הארץ להגדרת זהותם. תמיכה לכך אנו מוצאים כאשר אנו בוחנים את האנשים היחידים שנשארו על מאדים, המתוארים בסיפור "הערים הדוממות".

"הערים הדוממות" הן עריהם הנטושות של בני כדור הארץ, שבהן מסתובב וולטר גריפּפּ, כורה זהב מתבודד זקן שגר בבקתה בהרים. ברדברי אומר על וולטר שהוא היה יורד לערים מדי שבועיים "למצוא אשה שקטה ונבונה ולשאת אותה", (ע' 173) ושהיה חוזר לבקתתו בצער משלא מצא אותה. העובדה שוולטר חושב שבביקור קצר פעם בשבועיים הוא יוכל למצוא מישהי לקשר אמתי מעידה על טבעו הבסיסי כמתבודד שלא באמת מנסה לפתח קשר (או רשת קשרים) מורכב.

וולטר הוא מתבודד בטבעו, ולכן יכול להישאר לבדו לא רק בבקתתו בהרים אלא גם במאדים לאחר שכל בני האדם עזבו אותו. דווקא אז הוא מוצא מישהי, כאשר הוא מחייג באקראי מספרי טלפון ואישה עונה לו. האישה שעונה לו, ג'נביב, מתגלה כבחורה צעירה מפונקת, אנוכית, עקשנית ובאופן כללי אדם מעצבן. הקיצוניות שבה ג'נביב מרוכזת בעצמה גורמת לכך שהיא לא יכולה ליצור לעצמה זהות ביחסים עם אחרים, אלא רק על ידי הגדרה עצמית. האנוכיות הקיצונית שלה היא שמאפשרת לה לחיות לבדה במאדים אחרי שכל בני האדם האחרים עזבו, ולא מאפשרת לוולטר לחיות עמה אפילו אם היא האדם האחרון על מאדים חוץ ממנו.

וולטר המתבודד וג'נביב האנוכית, שאינם זקוקים באמת לאיש, לא זקוקים לכדור הארץ כדי ליצור את זהותם ולהגדיר אותה. אבל הם לא זקוקים גם למאדים. הזהויות של שני האנשים האחרונים שנשארים על מאדים כל כך מנותקות מאחרים, שבאותה מידה היו יכולות להתקיים בריק.

זהות חדשה

שלושת הסיפורים האחרונים של הספר מתרחשים עשרים שנה לאחר המלחמה הגרעינית. שניים מהם, "השנים הארוכות" ו"הפיקניק בן מיליון השנים", מתרחשים במאדים, והסיפור "בוא יבואו גשמים רכים" מתרחש בכדור הארץ. ברשומה הראשונה כיניתי אותם סיפורי "אחרית דבר" ואמרתי שאגדיר אותם ביתר דיוק כשאדון בהם, וכעת אעשה זאת. לא הם סיפורי "המאדימאים החדשים".

"השנים הארוכות" הוא סיפורם של אחרוני אנשי המשלחת הרביעית. הוא מתחיל בהאת'וויי, הרופא והגאולוג של המשלחת שעדיין חי במאדים עם משפחתו, ומבחין ברקטה מתקרבת. הוא מאותת לה והיא נוחתת לידו, ומתוכה יוצא קפטן ויילדר, מפקד המשלחת הרביעית, ששב ממשלחת לכוכבי הלכת החיצוניים. די מהר ויילדר ואנשיו שמים לב שאשתו וילדיו של האת'וויי נראים בדיוק כפי שנראו עשרים שנה קודם לכן, ומתברר להם שהם רובוטים שהאת'וויי בנה כדי להחליף את אשתו וילדיו שמתו. גם האת'וויי מת, ומשפחתו הרובוטית נשארת לבדה. בפסקאות האחרונות של הסיפור מתאר ברדברי את האישה הרובוטית יוצאת מדי לילה מהבית, נושאת את מבטה לשמים ומרימה את ידיה לכדור הארץ "ואינה יודעת למה היא מתבוננת" (ע' 195), ואז חוזרת פנימה לילדיה הרובוטיים שמקיימים (באופן מתוכנת) את הטקסים האנושיים של שיחת חולין וישיבה לפני האח "ללא תכלית".

אפילו האישה הרובוטית, יצור מכני שנבנה במאדים, לא מצליחה לנתק את זהותה מכדור הארץ. זוהי זהות מתוכנתת, חסרת משמעות מכיוון שהיא חסרת מודעות, ומעשה הסגידה שלה ריק מתוכן. עד כמה הוא ריק מתוכן אפשר לראות בסיפור הבא, "בוא יבואו גשמים רכים".

"בוא יבואו גשמים רכים" הוא סיפורו של בית. זהו בית ממוחשב, שמקיים באדיקות את השגרה שלה הוא מתוכנת – הערת הדיירים בו, הכנת ארוחת בוקר, שליחתם לעבודה ולבית הספר, ניקוי וכן הלאה. אבל כל אלה נעשים עבור אנשים שאינם עוד. הדיירים שלו מתו במלחמה עשרים שנים קודם לכן, והם צלליות הצרובות על אחד הקירות החיצוניים של הבית. אחרי עשרים שנה של מחוות ריקות התקלה הבלתי נמנעת מתרחשת, והבית עולה באש. וכך אפילו השריד המכני הזה לזהות שהייתה ואיננה עוד, זהות שאליה עדיין קשורה האישה הרובוטית ממאדים בלי לדעת כיצד ומדוע, נעלם בעשן.

הסיפור האחרון בספר, "הפיקניק בן מיליון השנים", מתחיל ברקטה שנוחתת על המאדים, וממנה יוצאת משפחת תומאס. אבי המשפחה מסביר לילדים שהם באו למסע דיג ומבטיח להם שהוא יראה להם בני מאדים, והם עולים לסירה ומפליגים בתעלות. לאחר זמן מה נשמע קול פיצוץ מאחוריהם, קולה של הרקטה המתפוצצת, בכוונה כפי שברדברי מספר לנו. אבי המשפחה ממשיך להאזין  למקלט שלו עד שאחרון השידורים מכדור הארץ גווע, ואז מזמין את ילדיו לבחור להם ערים משלהם, ובלילה הם חונים באחת הערים. באותו לילה הוא לוקח את ילדיו לגדות התעלה שעליה יושבת העיר שבה הם חונים ואומר להם את הדברים האלה:

"... הגיע הזמן שתדעו שאין זה מסע-דיג. מסע בין-כוכבי לא ייערך במשך מאות שנים, ואולי אף יותר. אבל דרך החיים ההיא הוכיחה עצמה כמוטעית, וחנקה עצמה למוות במו ידיה. אתם צעירים. אני אחזור על הלקח הזה מדי יום ביומו, עד שיוטבע בכם.

"עכשיו אנחנו לבדנו. אנו, ועוד קומץ של אנשים נוספים שינחתו תוך כמה ימים. די בכך כדי להתחיל הכל מחדש. מספיק כדי להפנות עורף לכל מה שהיה על כדור הארץ ולכונן קו חדש –" (ע' 212)

לאחר מכן הוא מזמין אותם לראות את בני מאדים, ומצביע על השתקפויותיהם במי התעלה. בכך נגמר "רשימות מן המאדים".

במידה ידועה, אנו עדים בסוף זה להתגשמות החלום של ספנדר מהמשלחת הרביעית. טימותי, מייקל ורוברט, ילדי משפחת תומאס, אינם "בני מאדים האחרונים" כפי שספנדר הכריז על עצמו, אלא "בני המאדים החדשים הראשונים", ובכל זאת הם מיודעים להגשים את חלומו. הם מייצגים קו זהות חדש של האנושות, קו אשר יתנתק מהזהות הישנה וייצור זהות חדשה במאדים שתשאב, כך ברדברי רומז, מהזהות העתיקה של בני מאדים המתים.

זמנה של יצירת זהות חדשה זו הוא קריטי. ספנדר לא יכול היה ליצור אותה. היא יכולה להיווצר רק לאחר שהזהות הארצית הישנה נהרסה. רק לאחר שהחריגים שברחו למאדים דוכאו והזהות הייחודית שלהם חוסלה. רק לאחר שהניסיון ליצור זהות חדשה במאדים נכשל והוכיח את עצמו כמזויף וקשור לכדור הארץ. רק לאחר שבני האדם השמידו את עצמם כמעט במלחמה שהייתה השיא המתמשך של מגמה בלתי נמנעת. רק לאחר שכל הקשרים עם כדור הארץ נותקו. רק אז יש תקווה לנסות וליצור במאדים זהות חדשה באמת.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

לנוחותכם, להלן רשימת הסיפורים ומספרי העמודים שלהם במדורה העברית.

1. ינואר 1999: קיץ רקטי...............5

2. פברואר 1999:איללה (Ylla) ...............6

3. אוגוסט 1999: ליל קיץ...............20

4. אוגוסט 1999: אנשי האדמה...............23

5. מרס 2000: משלם המסים...............39

6. אפריל 2000: המשלחת השלישית...............41

7. יוני 2001: – והירח יזרח תמיד...............59

8. אוגוסט 2001: המתיישבים...............86

9. דצמבר 2001: הבוקר הירוק...............87

10. פברואר 2002: החגבים (The Locust) ...............92

11. אוגוסט 2002: פגישה לילית...............93

12. אוקטובר 2002: החוף...............102

13. פברואר 2003: זמן-ביניים...............103

14. אפריל 2003: הנגנים...............104

15. יוני 2003: בדרך התלויה בין שמים וארץ

 (Way in the Middle of the Air)...............106

16. 2005-2004: מתן השמות...............121

17. אפריל 2005: אוּשֶר II...............123

18. אוגוסט 2005: הזקנים...............140

19. ספטמבר 2005: איש המאדים...............141

20. נובמבר 2005: חנות המזוודות...............155

21. נובמבר 2005: העונה המתה...............157

22. נובמבר 2005: הצופים...............170

23. דצמבר 2005: הערים הדוממות...............172

24. אפריל 2026: השנים הארוכות...............184

25. אוגוסט 2026: בוא יבואו גשמים רכים...............196

26. אוקטובר 2026: הפיקניק בן מיליון השנים...............203