סקירת הנובלטות המועמדות להוגו

שישה חודשים ושלושה ימים / צ'רלי ג'יין אנדרס

"לאיש שיכול לראות את העתיד יש דייט עם האישה שיכולה לראות עתידים אפשריים רבים."

זו שורת הפתיחה של הנובלטה הזו של אנדרס, שעוסקת בנושא שעסקו בו בספרות ובדת מאז ומעולם – גזרה קדומה מול רצון חופשי. שם הסיפור הוא פרק הזמן של מערכת היחסים בין ג'ודי ודאג, גיבורי הסיפור, שבזכות יכולם לראותא ת העתיד שניהם נכנסים אליה בידיעה בדיוק מתי ואיך תיגמר.

מכל הנובלטות שקראתי, "שישה חודשים ושלושה ימים" עושה את השימוש הטוב ביותר באלמנט הספקולטיבי, ומעמתת את גיבוריה עם היכולות המיוחדות שלהם והדרך שבה הן משפיעות על חייהם. אנדרס בונה היטב את הדמויות שלה, והשאלות שהם מתחבטים בהן – האם להיכנס ביודעין למערכת יחסים שנדונה לכישלון? האם הם יכולים לשנות את העתיד (או העתידים) שהם רואים? האם יש להם רצון חופשי? – קצת חסרות משמעות מעבר להיותן מניע לסיפור. סופו של הסיפור הרי יכול להיות אחד משניים – הליכה בדרך שהם ראו מראש, או בריחה מהדרך הזו, שינוי הגורל, ואין לכך באמת חשיבות במסגרת הסיפור כפי שהוא נתון. כמו אצל המלט (המתחבט באותה שאלה בדיוק במונולוג המפורסם שלו), הדגש הוא על הדרך שבה מתמודדים הגיבורים עם הדילמה הזו, וההתמודדות הזו, הדמויות האלה, כתובים היטב. נהניתי לקרוא את הנובלטה הזו.

 “Six Months,Three Days” by Charlie Jane Anders (Tor.com)

שדות הזהב / רייצ'ל סבירסקי

לא אהבתי במיוחד את הדברים של סבירסקי שקראתי בעבר, והנובלטה הזו לא יוצאת דופן. הסיפור מתחיל במותו של דניס, גיבור הנובלטה, שמגיע לעולם שלאחר המוות לקבלת פנים שנראית כמו נשף סיום התיכון שלו, רק שבניגוד לאותו נשף קבלת הפנים היא מסיבה טובה. הוא פוגש שם מתים שהכיר בחייו, ואנשים מפורסמים שמתו ומתנהגים כמו הסטראוטיפים של עצמם.

סבירסקי מאמצת כאן בחום את ההנחה הפסיכולוגיסטית האמריקאית כל כך שאם רק נדבר על הדברים, הכול יבוא על פתרונו בשלום. משמעות הדבר היא שהנובלטה מורכבת משורה של שיחות של דניס עם אנשים מעברו, פלאשבקים לחייו, ורשימות של הדברים שהוא רצה לעשות לפני גיל 35 (הגיל שבו הוא מת) ולא הספיק. כן, גבירותיי ורבותיי קהל נכבד, המוות הוא סשן הפסיכולוגיה האולטימטיבי. הכתיבה סבירה, הסיפור מיותר למדי.

“Fields of Gold” by Rachel Swirsky (Eclipse Four)

פרשנות קופנהגן / פול קורנל

זהו הסיפור השלישי של קורנל שגיבורו הוא הסוכן החשאי ג'ונתן המילטון. המילטון פועל בעולם של היסטוריה אלטרנטיבית בעלת ניחוח של סטימפאנק. הניחוח הזה נובע בעיקר משניה דברים, המבנה המדיני של אירופה הוא עדיין מלוכני ברובו ומזכיר את אירופה שלפני 1914, והשימוש של קורנל במונחים כמו "כרכרות" למה שאנחנו היינו מכנים מכוניות ומטוסים (ואפילו חלליות) או "רקמה" (embroidery) למה שהיה מכונה "רשת" או "מטריקס" בלשון הסטנדרטית של המדע הבדיוני. בנוסף לכך יש בעולם של קורנל כל מיני טריקים נחמדים כמו עיוותי מרחב שאפשר לפתוח כרצונם של אנשים (אם ניחנת בטכנולוגיה המתאימה).

הסיפור עצמו סביר, אבל לא יוצא דופן. זהו סיפור הרפתקאות וריגול שגרתי למדי, כשהפעם קורנל החליט להעניק לדמות שלו קצת היסטוריה, ואולי אפילו עומק, תלוי איך רוצים להתייחס לגילויים הביוגרפיים בסיפור. אהבתי יותר את הנובלה של קורנל שהייתה מועמדת להוגו בשנה שעברה, שהייתה יותר קלילה ולקחה את עצמה פחות ברצינות. העיקר בסיפורים של קורנל הוא העולם הנחמד שהוא בונה והאקשן, וזה נעשה לא רע כאן, אבל נראה שעיצוב דמויות הוא לא הצד החזק שלו, וכאשר הוא מנסה להעמיק את הדמויות שלו על חשבון מרכיבים אלה, הסיפורים סובלים.

אה, כן, קורנל מכניס פה משחק חביב למדי על תולדות הפיזיקה (כפי שנרמז גם בשם הנובלטה).

הקישור הוא לקובץ PDF.

“The Copenhagen Interpretation” by Paul Cornell (Asimov’s July 2011)

מה שגילינו / ג'ף ראיין

עוד אחד מסיפורי העתיד הקרוב שהוא כמעט כבר כאן אם לא עבר.

הסיפור מסופר בגוף ראשון מפיו של בחור ניגרי מהעיר מאקורדי (בירת אחת המדינות בניגריה) בבוקר של יום חתונתו. הוא חושש להתחתן מכיוון שהוא חוקר העוסק בגנטיקה וגילה במחקריו שחשיפת עכברים ללחץ גורמת להשפעה זו אחרת על הזרע שהם מפיקים. ההתנהגות שלהם בתגובה ללחץ (אלימות וכו') עוברת כך בירושה לבניהם. כפי שאפשר לנחש, העבר שלו אינו סוגה בשושנים והוא מתחיל לספר לנו אותו.

בעיקרון, זה סיפור מסוג שאני ממש לא אוהב – סאגה משפחתית המתפרשת על פני שלושה (ארבעה?) דורות. את האלמנט הספקולטיבי מספק המחקר של הגיבור, שמגלה שכאשר הוא מנסה לחזור על התוצאות שלו הוא לא מצליח. זה מוביל לתגלית מדעית מרעישה שצפייה בתוצאות ניסויים משנה אותם והופכת את החזרה עליהם לבלתי אפשרית (אבל אל דאגה, יש דפוס ברור בדעיכה של יכולת הסקת המסקנות המדעיות ויום אחד גם מסקנה מחקרית זו תישחק ואפשר יהיה לחזור לערוך ניסויים). ההקבלה לסאגה המשפחתית די ברורה. הבעיה היא שהחיבור של שני החלקים, הסאגה המשפחתית והמחקר, לא משכנע. אפשר היה להוציא את המחקר מהסיפור, ושום דבר לא היה נגרע ממנו.

הכתיבה סבירה, אבל כאמור אני לא אוהב סאגות משפחתיות של שמונה-עשר דורות של סבל ומזל רע ואני חושב שהאלמנט הספקולטיבי כאן קלוש וכפוי על העלילה.

“What We Found” by Geoff Ryman (The Magazine of Fantasy & Science Fiction March/April 2011)

קרן אור / בראד ר' טורגרסן

“Ray of Light” by Brad R. Torgersen (Analog December 2011)

לא הצלחתי להשיג את הנובלטה הזו.

אלא אם כן הנובלטה של טורגרסן היא יצירת מופת, שלל הנובלטות השנה לא מרשים במיוחד. הדגש על הרגש מאוד בולט כאן, ופעמים רבות הוא מטביע את האלמנט הספקולטיבי. אפילו הנובלטה של קורנל נוטה לצד הרגש באופן בולט יותר מהסיפורים האחרים באותו עולם. אישית, כנראה שהייתי מצביע לאנדרס.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

והנה הקיטור הקבוע שלי השנה, למה הדברים לא זמינים, או לא זמינים בפורמט סביר?

הנובלטות של ראיין וטורגסון לא זמינות ברשת. את הנובלטה של ראיין קיבלתי בהשאלה מחבר שמקבל את כתב העת. אנאלוג לא העלו לאתר שלהם את הנובלטה של טורגרסן במלואה. הם לא חושבים שזו יכולה להיות נקודת מכירה טובה? איסמוב'ס העלו את הנובלטה של קונרל בקובץ PDF. אני מניח שזה הקובץ שהוכן לדפוס, אבל בהתחשב בכך שכתב העת נמכר גם במהדורת קינדל, לפלא הוא לי למה בחרו להעלות אותו דווקא בפורמט זה.