החלק השני של ההרצאה הוקדש ל"בז וניאלה", שבו ניתן למצוא עיבוד של סיפור גן העדן לסיפור תוכחה בסגנון מודרני.
בז וניאלה
בז וניאלה הוא סיפור תוכחה מודרני שעוסק בסכנות של ידע לא מבוקר (במקרה זה הנדסה גנטית). בניגוד ל"המנון לליבוביץ" אין כאן פרשנות דתית בהכרח לסכנות הידע, אלא רק אזהרה כללית. העיבוד של סיפור גן העדן כאן הוא על ידי פיצולו לשני החלקים העיקריים שלו – הנפילה והבריאה – ושימוש בהם בסדר חדש. הספר מתאר עתיד לא מאוד רחוק שבו הגיעו בני האדם לשליטה מוחלטת בהנדסה גנטית, ושליטה זו היא שתוביל לנפילה של חברה זו. בתוך חורבן זה תתחולל בריאה חדשה, של גזע חדש של אנשים. העולם שעומד להיחרב לוקה בכל הרעות החולות של החברה שלנו, המוקצנות. העשירים השולטים בטכנולוגיה ובמשאבים גרים במובלעות מוגנות בידי צבאות פרטיים, העניים חיים ב"פלביאה" מוכת מחלות, שינויי האקלים גובים מחיר כבד וכן הלאה. גיבור הסיפור, ג'ימי המכונה גם "איש השלג", הוא בן למדענים אך אינו ניחן בכישרון שלהם והוא נדחק לשולי החברה הזו, מקום שממנו הוא עד למאורעות הנפילה והבריאה מחדש.
הנפילה
אין פיתוי מובהק בסיפור הנפילה של "בז וניאלה", בניגוד למה שאפשר לראות בסיפור המקראי או ב"המנון ללייבוביץ", אבל החלק האחר הסיפור המקראי, ההידמות לאל, בהחלט קיים בו. ההנדסה הגנטית טומנת בחובה את היכולת האלוהית לברוא, ובני האדם אינם מהססים להשתמש בה. חלק מהיצירות שלהם נועדו לרפואה (כמו חזירים שמהם ניתן לקצור איברים להשתלה) ואחרים לשעשוע גרידא (כמו חיות מחמד חדשות). התוכחה על הפלישה הזו לתחום האלוהי מובאת במפורש מפי אמו של ג'ימי, שהייתה מדענית אך רגשי המצפון גברו עליה. היא מטיחה באביו: "אתם מתעסקים בלי מחשבה עם אבני הבניין של החיים. זה בלתי מוסרי. זה... חילול קודש." (ע' 70) אטווד עושה במשפט זה קישור ישיר בין מוסר ואמונה גם אם אינה מפרטת מה האמונה המועדפת עליה.
הדרך שבה הידע הזה מוליך להשמדה מתגלמת בדמותו של בז. "בז" הוא כינויו של גלן, חברו הטוב ביותר של ג'ימי. בז הוא במידה ידועה התגלמות החברה המדעית הזו והשאיפות שלה. בניגוד לגי'מי הוא מבריק וחדשני, הוא לומד באוניברסיטה הטובה ביותר, וממנה מובטח מסלולו בחברת ההנדסה הגנטית העשירה והיוקרתית ביותר. כאשר הוא מתחיל לעבוד בחברה זו, הוא עומד בראש פרויקט משלו שמטרתו היא, לא פחות ולא יותר, אלמוות. כדי להדגיש את הקשר של בז והפרויקט שלו לסיפור המקראי, אטווד מעניקה לפרויקט זה את השם "גד-עדן" (Paradice במקור). אך כל אלה הם מסווה לייאושו ומיאוסו של בז מהמין האנושי ומהחברה שהוא השיא שלה. בז משתמש בפרויקט שלו כמסווה ליצירת מגפה שמטרתה להשמיד את המין האנושי. הידע הגנטי שאפשר לו להעפיל לשיאה של החברה שבה הוא חי, הוא הכלי שבו בז ישתמש כדי להכחיד חברה זו.
הבריאה
המגפה של בז שהשמידה את האנושות היא השלב האחרון בתהליך שבו בני האדם משמידים את עולמם, כפי שניכר במצב העגום של החברה המקוטבת, המחסור ואסונות האקלים. היא מפנה את הדרך לבריאה חדשה על חורבות עולם זה, ובהקשר סיפור גן העדן מעניין לבחון את הברואים ואת הבוראים בעולם חדש זה.
הברואים
הברואים הבולטים ביותר בעולם זה הם ה"בזאים" או "ילדי בז" – הגזע האנושי החדש שבז יצר בפרויקט גד-עדן שלו. בז ברא אותם כך שיהיו מותאמים בשלמות לעולם החדש, העולם כפי שהותירו אותו בני האדם. הם מוגנים באופן טבעי מהקרינה החזקה של השמש שג'ימי/איש השלג (למיטב ידיעתו, אחרון בני האדם) רגיש לה מאוד, והם מפרישים ריח מיוחד שדוחה את הטורפים החדשים שבראו בני האדם, לעתים לא בכוונה, במשחקים הגנטיים שלהם. הבזאים ניחנו בתכונות של אדם וחווה בגן עדן לפני הנפילה, הם תמימים, ישרים, כנים ולא ניחנים בפנים השליליים של המין (קנאה, תחרותיות וכו'). אטווד אומרת שבז היה רוצה לברוא אותם בלי מין כלל ועיקר, אך מכיוון שזה בלתי אפשרי הוא העניק להם התנהגות מינית אינסטינקטיבית, שאולה מבעלי חיים. הקשר של הבזאים לסיפור גן העדן מודגש בתיאורם בפעם הראשונה שג'ימי רואה אותם, כשהיו עוד בגדר פרויקט מחקר: "הם היו עירומים, אבל לא כמו בחדשות האמת העירומה: הם לא התבוששו כלל". (ע' 325) סיום המשפט הזה הוא ציטוט כמעט ישיר של הפסוק האחרון בפרק ב' בבראשית.
למעשה, גם "איש השלג", פרסונה החדשה שג'ימי לובש, הוא יצירה של בז. ג'ימי, חברו של בז מימי התיכון, היה נפל. הוא היה איש מדעי הרוח שלמד בקולג' עלוב ומצא עבודה שבקושי פרנסה אותו ככותב פרסומות בחברה שייצרה מוצרים ל"שיפור עצמי" למיניהם. גלן, שלמד באוניברסיטה מעולה והשיג עבודה משתלמת (מאוד) בחברה יוקרתית, מציל את ג'ימי והופך אותו ל"איש השלג". הוא מגייס אותו לעבודה בפרויקט שלו, מטפח אותו, מגן עליו ואפילו מחסן את גי'מי ללא ידיעתו נגד המגפה שהוא עומד להפיץ. בז לא רק בורא את איש השלג, הוא גם מטיל על ג'ימי את המשימה שהאל הטיל על אדם בבראשית ב', 15 – "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". בז משביע את ג'ימי שאם יקרה לו משהו הוא יטפל בבזאים וידאג להם. למעשה, הוא לא היחיד שמטיל עליו משימה זו. גם ניאלה מטילה עליו משימה זו, כפי שהאל הפקיד את אדם על הגן אשר בעדן.
הבוראים
לעולם חדש זה שלושה בוראים. בז הוא הבולט שבהם – הוא שיאה של האנושות המשמידה ויוצרת בידע שלה, הוא מי שיצר את הבזאים, את המגפה ואת איש השלג. אך ניאלה היא שותפתו לבריאה. היא לא ניחנה בידע ובכישרונות שלו, אבל ללא סיועה הבריאה שלו לא הייתה יכולה להתקיים. היא המורה של הבזאים, זו שמכינה אותם לעולם החדש כל עוד הם חיו ב"גד-עדן", אך היא גם מי שמפיצה לא ביודעין את המגפה של בז בעולם כולו. ככזו יש לה חלק משלה בבריאה. אך הם אינם הבוראים היחידים של עולם זה, מכיוון שגם ג'ימי שותף לבריאה זו.
בעוד שבז וניאלה הם הבוראים "במעשה", ג'ימי (וליתר דיוק איש השלג) הוא הבורא במאמר. בעבודתו הראשונה ג'ימי ניסה למכור באמצעות מילים את הרעיון של "אדם חדש" וניסה לעזור לאנשים לברוא את עצמם מחדש, אבל מעשה הבריאה האמתי שלו מתחיל לאחר חורבן האנושות, כאשר הבזאים יוצאים לעולם הגדול. איש השלג הוא המדריך שלהם, הוא המספר להם סיפורים על ראשית העולם שלהם (ראו למשל בעמ' 117) ובורא בסיפורים שלו את הקוסמולוגיה, הקוסמוגוניה והמיתולגיה שלהם. הוא בורא למעשה עבורם את בז וניאלה כאלים, הוא זה המכנה את הבזאים "ילדי בז" ואת שאר בעלי החיים "ילדי ניאלה" ומתאר כיצד הם שיתפו פעולה בהשמדת העולם הישן כדי ליצור עולם חדש למען ילדיהם.
ממש לקראת סוף הספר, אנחנו נתקלים במוטיב נוסף מסיפור גן העדן, שנעדר עד כה. איש השלג חוזר ממסעו לשרידי "גד-עדן" ומספר לבזאים שפגש את בז (שמת בשעת המגפה, עובדה שהבזאים אינם יודעים). הם נלהבים ורוצים ללכת לפגוש אותו, אך איש השלג מודיע להם שזה בלתי אפשרי מכיוון שבז "הפך את עצמו לצמח". אחד מהבזאים, שבז עיצב אותם צמחוניים, תוהה מדוע בז הפך את עצמו לאוכל. ולכך איש השלג משיב "זה לא צמח שאתם יכולים לאכול ... זה דומה יותר לעץ." (ע' 384) יש פה סגירת מעגל מעניינת שבה בז, בעל הידע האולטימטיבי, הפך את עצמו במיתולוגיה הבזאית שאיש השלג בונה, לעץ שאי-אפשר לאכול ממנו. האיסור האלוהי על אכילה מעץ שיכול להעניק ידע מתגנבת לפתע למיתולוגיה של בז, ולעולם שאטווד בונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה