משחקי הכס - שתי סצנות סיום

פוסט זה דן בשתיים מהסצנות האחרונות בפרק האחרון (פרק 10) של הסדרה "משחקי הכס". אם לא ראיתם אותו ואתם חוששים מספוילרים, זה הזמן לברוח.

התחלתי לראות את הסדרה רק אחרי שהשידור שלה הסתיים (לא קראתי את הספרים), ואחת התגובות שחזרה על עצמה ברשת עסקה בגדולתה של הסצנה האחרונה. בסצנה זו, אם יש מי שלא זוכר, דינראיז טארגיין מגיחה בבוקר מתוך אפר מדורת הלוויה של חאל דרוגו (בעלה) לאחר שפסעה לילה קודם לתוך המדורה. היא עירומה ועל גופה זוחלים שלושה אפרוחי דרקונים שבקעו מהביצים שהניחה במדורה לצד גופתו של דרוגו. זוהי אכן סצנה מרשימה ויופי של דרך לסגור את העונה, אני לא חולק על כך. אבל אני לא חושב שזו סצנה מופתית, ולדעתי יש סצנה אחרת של  דינאריז בפרק זה שהיא מרשימה הרבה יותר. הסצנה שהרשימה אותי יותר היא הסצנה שבה דינאריז ממיתה את חאל דרוגו, לאחר שהכוהנת הצילה את חייו אך הותירה אותו במצב של צמח. סצנת הקימה מתוך האפר נבנית לאורך כל הסדרה והיא אינה מפתיעה, אבל מה שבאמת מפחית מגדולתה בעיניי לעומת הסצנה האחרת היא שאין בה שום התפתחות של דמותה של דינאריז. ההתפתחות הזו מושלמת בסצנת ההמתה.

הסצנה האחרונה מכריזה על שיבתה של שושלת בני טארגריין, "בני הדרקון", בדמותה של דינאריז ועל שובם של הדרקונים, ובמידה ידועה היא מתבקשת מכל המהלכים שקרו בסדרה עד אז, ורמזים למה שעומד להתרחש בה מפוזרים לאורך הסדרה כולה. אומר רק לפתיחה שכאשר מתפרקת מלכותו של רוברט ברתאון ומתחילה המלחמה בין בית סטארק ובית לאנסיטר, די מתבקש שבני טארגריין המודחים יופיעו חזרה על הבמה הפוליטית.

אבל ההקשר של ווסטרוז שולי בסצנה הזו. תחייתה של דינאריז, מעמדה כקיסרית/מלכה/חאליסי ולידת הדרקונים חשובים יותר, ואלה נרמזים לאורך הסדרה. תחיית הדרקונים מתוך האש נרמזת באגדה שמסופרת לדינאריז כאשר היא מקבלת את ביצי הדרקון כמתנת חתונה, שבה מסופר שפעם היו שני ירחים שאחד מהם צלל לשמש ונשרף וממנו בקעו הדרקונים הראשונים. מתנת חתונה זו גם מקבעת הקשר בין דינאריז לבין הביצים, והיא הרמז הראשון שנועד להן גורל משותף. הגורל המשותף הזה נרמז גם בסצנות אחרות – למשל כאשר ג'ורה מורמונט מונע מאחיה ויזריס לגנוב את הביצים ולמכור אותן ואומר לו בפירוש שהן לא ניתנו לו. הד לדברים של ג'ורה יהיה בדברים שדינאריז תאמר לו עצמו באותה סצנה אחרונה, שהביצים לא ניתנו לה כדי שהיא תמכור אותן. רמז אחר לגורל שראשיתו באש המשותף לדינאריז ולביצים ניתן בסצנה שבה היא מניחה את אחת הביצים על הגחלים הלוהטות ואז מורידה אותה מהן. בסצנה זו אפשר לראות גם רמז ברור מאוד לכך שהאש של מדורת הלוויה לא תוכל לפגוע בדינאריז, מכיוון שבניגוד למשרתת שלה היא אינה נכווית. זהו אחד המקומות שבו דינאריז מדקלמת את המשפט "אש אינה יכולה לפגוע בדרקון", שעליו היא חוזרת פעמים אחדות בסדרה. העובדה שהיא חסינה לאש בניגוד לאחיה, ולכן הגורל שנועד לבני הדרקון הוא שלה ולא שלו, מודגשת בסצנה שבה חאל דרוגו הורג את אחיה כאשר הוא שופך על ראשו את הזהב המותך.

העובדה שדינאריז עומדת "ללדת" את הדרקונים נרמזת בצורה מפורשת יותר בסצנה שבה מתארת הכוהנת את הילד המת שדינאריז ילדה, בנו של חאל דרוגו שנולד מת. היא מתארת אותו כדמוי זוחל עם כנפיים שהתפורר למגע ידה. גם אם תיאור זה אינו אמתי, גם אם הוא נועד להתנקם בדינאריז ולהפחיד אותה, הוא מדבר על הקשר הישיר והמיוחד שלה לדרקונים ורומז ליכולתה "ללדת" דרקון.

סופה של אותה סצנה הוא בכך שהנוכחים קדים לדינאריז, מכירים בהיותה מלכה/קיסרית שנולדה מתוך האש. התפתחות זו, שמתחילה בהכרזה שלה על הקמת חאליסאר חדש בראשותה לפני שהיא נכנסת למדורה, אינה רק נרמזת במהלך הסדרה, זהו קו ההתפתחות העיקרי של דמותה של דינאריז. בראשית הסדרה היא אחותו הקטנה של ויזריס הטוען לכתר הגולה, אין לה אפילו מעמד של נסיכה גולה בפני עצמה. היא מטבע עובר לסוחר. דינאריז היא המחיר שאותו משלם אחיה לחאל דרוגו תמורת הלוחמים שאמורים להשיב אותו לכס הברזל של קיסרי שבע הממלכות. בסצנה מרישמה המתרחשת לצד הדרך, כאשר היא פורשת מעל שיירת הרוכבים של החאליסאר, נראה היפוך המעמד ביניהם כאשר דינאריז היא זו שזוכה לחשיבות כאשתו של החאל וויזריס הוא הנספח לה. עם הזמן היא הופכת מ"אשתו של החאל" באמת ובתמים ל"חאליסי" (תוארה של אשת החאל) שיש לה עוצמה משלה שאינה נובעת רק ממנו. זה מגיע לשיא כאשר היא מפסיקה את אונס הנשים לאחר כיבוש עירם של אנשי הכבשים. [אומר בהערת אגב שאחת ההשתקפויות המעניינות לשינוי במעמדה היא בתארים שבה מכנה אותה ג'ורה מורמונט והדרך שבה אלה משתנים עם הזמן.] העוצמה שלה גדלה עד כדי כך שהיא יכולה לכפות על הדותראקי לשנות את המנהגים העתיקים שלהם, ודרוגו בסופו של דבר יוצא להגנתה בנקודה זו. זו התפתחות חשובה, מכיוון שכמו ביחסיה עם ויזריס יש פה היפוך – היא אינה נשענת עליו אלא הוא מגבה את העוצמה העצמאית שלה בעוצמתו שלו. וגיבוי זה עומד לעלות לו בחייו.

העוצמה שהיא קונה לעצמה ומפגינה אינה העוצמה המסורתית של הדותראקי. זוהי עוצמה הנולדת מתוך התפתחות אישיותה, מתוך הכוחות החדשים שהיא מגלה בעצמה (אפשר אולי אפילו לומר מתוך ההכרה והשכנוע הנולדים בה שהיא-היא הדרקון האמתי, ולא אחיה). ובעוד שעוצמה זו שלה לא נפגעת, הרי שהעוצמה המסורתית של דרוגו המבוססת על כוחו הפיזי ועל יכולתו כלוחם וכפרש, שהעניקה לו את מעמד החאל, היא פגיעה. הפצע שהוא מניח לעצמו לספוג למענה מתוך ביטחון ויוהרה מזדהם. דינאריז כופה על הדותראקי שוב להפר את המנהגים שלהם כשהיא כופה עליהם את כישוף הדם ומשלמת על כך בשארית הכוח ששאבה מדרוגו כאשר היא מפילה את בנם. זה עולה לה גם בכוחם של הדותראקי הנוטשים אותה ואת דרוגו, שאינו יכול לרכוב עוד ולכן אינו יכול להיות חאל. הכוח שהיא הייתה אמורה להיות המטבע שיקנה אותו גם הוא נעלם. מקור העוצמה היחיד שיכול להיות לה עכשיו הוא היע עצמה, אישיותה, עוצמתה הפנימית והסגולות השושלתיות שלה. וזה המקום שבו אנו מוצאים את הסצנה שבו היא ממיתה את דרוגו שהפך לצמח.

המסר הוויזואלי בסצנה זו מאוד ברור. היא קטנה וחלשה יותר, אבל היא מוצאת את המשאבים הפנימיים והעוצמה הפנימית (וגם את החמלה) להמית אותו. לגופו של דרוגו עוד לא היה זמן להתנוון בשכיבה ארוכה, אבל הפרפורים שלו הם צל עלוב של הכוח הפיזי שבו ניחן פעם. היא לבד אתו באוהל, אין איש שיתמוך בה במעשה או בהחלטה לעשות אותו, הכול צריך לבוא מתוכה. זהו שיאה של ההתפתחות שלה, ולכן זו סצנה כה מרשימה. שם נולדת האישה שתתגלה במלואה בסצנה האחרונה – ואולי עדיף לומר ששם היא יוצרת את עצמה. בקיעת הדרקונים, ההכרה בה כמלכה, ההכרזה על החאליסאר החדש אלה הם ביטויים חיצוניים, פעולה של כוחות חיצוניים לה – ואת כל אלה היא הניעה, כולם נובעים מאותו רגע שבו הסתיים העיצוב העצמי של דינאריז.

אני לא חושב שהסצנה האחרונה גרועה, אני רק חושב שהסצנה באוהל טובה יותר.