שלוש מחמש הנובלות המועמדות להוגו היו מועמדות גם לנבולה, ואת הסקירה שלהן שכתבתי אז אני מביא בהמשך. "טרויקה" של אליסטר ריינולדס לא זמינה ברשת ולכן לא קראתי אותה. בדרך כלל אני מעדיף את ריינולדס כשהוא כותב נובלות ומטה מאשר בספרים שלו, ולכן קצת חבל לי. הנובלה הנוספת שלא הייתה מועמדת לנבולה היא "טיסת הבתולין של ה'בלרופן' של מקולי", ובה אפתח.
שלושה גברים בגיל העמידה, שבעבר עבדו יחד כמאבטחים ומדריכים במוזאון לתעופה וחלל של הסמית'סוניאן, יוצאים לשחזר פיסת סרט משנת 1901 שבו נראית טיסה של מכונה מעופפת בשם ה"בלרופון". אליהם נלווים בנו בן העשרה של אחד מהם וחברו של הבן.
"טיסת הבתולין של ה'בלרופון' של מקולי" הוא סיפור על התבגרות והזדקנות, על נעורים שאבדו ועל חלומות על טיסה. ככזה, הוא כתוב היטב והדמויות שבו מעוצבות היטב. העלילה משנית כאן, מכיוון שהיא אינה לבו של הסיפור, וזו אחת מנקודות התורפה של הנובלה הזו. לקח לי לא מעט זמן לקרוא אותה מכיוון שכאשר עברתי לקרוא דברים אחרים באמצע (כהרגלי), לא היה הרבה שימשוך אותי חזרה אליה. השיוך שלה לז'אנר גבולי למדי, מכיוון שהאלמנט הספקוליטיבי בה שולי למדי הן מבחינת הנפח שהוא תופס בסיפור והן מבחינת ההשפעה שלו עליו.
“The Maiden Flight of McCauley’s Bellerophon” by Elizabeth Hand (Stories: All New Tales, William Morrow)
"מחזור החיים של עצמי תוכנה" הוא סיפורם של גבר ואישה, שבתחילת הנובלה עובדים בחברת היי-טק שכותבת דנ"א של יצורי מחמד ממוחשבים, בניסיון ליצור ישויות וירטואליות לומדות ומתפתחות. היא מטפלת בגן חיות שעשתה הסבת מקצוע והוא אנימטור. צ'יאנג מתאר היטב את הדמויות שלו – אנושיות וממוחשבות – ואת מערכות היחסים שלהן עם דמויות אחרות ועם העולם, ככל שאלה מתפתחים ומשתנים. כמו לא מעט מהדברים שהוא כותב, זו יצירה אטית שמצריכה סבלנות ואני לא בטוח לגמרי שהיא משתלמת. הסיום של הסיפור מצוין, אבל קשה לי להחליט אם כל הדרך הארוכה אליו מוצדקת. חסרה ב"מחזור החיים" קצת תחושת ה"וואו" שהייתה ב-Exhalation שלו, למשל, שהיה מועמד להוגו באחת השנים האחרונות. בכל זאת מהנובלות שקראתי היא זו הראויה לפרס לדעתי.
‘‘The Lifecycle of Software Objects’’, Ted Chiang (Subterranean)
מדענית ועוזרה / בן לווייתה / בן זוגה לרגע בעבר, מוזמנים להתארח בערים המעופפות של נוגה, אצל האדם העשיר במערכת השמש שהוא במקרה ילד בן 12. הם נקלעים לסבך של תככים פוליטיים, אישיים וכלכליים. יותר מכול הנובלה של לאנדיס הוא נובלה של בניית עולם, והעולם שהוא בורא בנוגה אכן מעניין. אבל חסר בו קצת תוכן בכל מה שקשור לדמויות. המדענית, כפי שהיא מצטיירת בעיני הגיבור שהוא המספר, היא דמות כל כך קלושה (ולעתים תלושה) שלא באמת ברור מה הוא מוצא בה, ולעתים נראה שהתפקיד העיקרי של הדמויות האחרות בסיפור הוא להרצות לגיבור על העולם ומבנהו. סיפור לא רע, אבל לא הרבה יותר מזה.
‘‘The Sultan of the Clouds’’, Geoffrey A. Landis (Asimov’s Science Fiction Magazine 9/10)
את הנובלטה של סבירסקי שהייתה מועמדת להוגו בשנה שעברה לא גמרתי לקרוא, כי בשלב מסוים נמאס לי מיצירה שבה התיאורים (הרגשיים בעיקר) הטביעו לחלוטין את העלילה. בנובלה זו זה לא קורה מכיוון שהיא אפיזודיאלית יותר. הגיבורה המספרת היא קוסמת, בת חסות ומאהבת לעתים של המלכה בממלכה שבה נשים שולטות, הגברים מכונים "תולעים" ויש מעמד של נשים שייעודן להיות מולידות. היא נבגדת ונשמתה נכלאת בלא-מוות לנצח. לאורך השנים, המאות והאלפים, מפעם לפעם מזמנים אותה והיא זוכה לכמה ימים או חודשים של חיים. למרבה הפלא העולם משתנה לנגד עיניה והערכים שעליהם גדלה מועמדים במבחן. הגיבורה של סבירסקי נוקשה ולא מתפשרת, ובי לפחות היא לא עוררה הזדהות כלשהי, ודמויות המשנה שסביבה קיימות בעיקר כדי לשרת את הסיפור ולא בזכות עצמן. את הסיום של הנובלה הזו ממש לא אהבתי.
‘‘The Lady Who Plucked Red Flowers beneath the Queen’s Window’’, Rachel Swirsky (Subterranean Magazine Summer ’10)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה