על פרס נפרד לספרות לילדים ונוער

עם פתיחת עונת ההוגו של השנה (אם תזדרזו ותעשו חברות גם אתם תוכלו להציע יצירות עד ה-26 במרס) שוב עלתה ההצעה להוסיף קטגוריית ילדים / נוער / ילדים ונוער לפרסי ההוגו, וככל הנראה הפעם היא נדונה יותר ברצינות. בארץ הניסוי הזה נעשה בפרס גפן בשנת 2008 (להפתעת כולם הארי פוטר זכה) ונזנח לאחר שנה אחת. אני מודה ומתוודה שהייתי בפגישת האגודה שבה הוחלט לבטל את הקטגוריה, אבל ממש לא זוכר מה נאמר בה. אבל אני סבור שזו הייתה החלטה נכונה, כי אני לא חושב שיש מקום לפרס נפרד, הוגו או גפן, לספרות ילדים ונוער [אוקיי, לא רק לאנגלית מגיע לקצר, אני משיק בזאת את ראשי התיבות יל"נ].

לפני הכול – נדמה לי שאני עצמי השתמשתי פעם באיזה דיון בטיעון שריבוי קטגוריות עלול להרתיע אנשים מלהצביע. זה נכון אולי בהוגו שבו 13 קטגוריות (ועוד פרס קמבל), אבל בפרס גפן שבו רק ארבע קטגוריות זהו טיעון מטופש ואני בוש בעצמי אם אכן השתמשתי בו.

אחד הנימוקים המושמעים בעד פרס יל"נ נפרד הוא החשש שהמוני בני התשחורת שיצביעו למען ספרים לא ראויים. ובכן, לגבי זוכי גפן זה פשוט לא נכון. אני מודה שהיו כמה זוכים לא ראויים לדעתי בגלל איכותם (ע"ע תצפית עבר) או מפני שלא היה ראוי שיהיו מועמדים (הפרסום מחדש של סיפורי אסימוב), אבל אין שם ספרי יל"נ בהמוניהם. אולי זה מכיוון שמצביעי פרס גפן אינם אותם המוני בני תשחורת, אבל העובדה בעינה עומדת. אבל זו אינה התנגדות עקרונית תקפה לעמדה זו. נימוק הנגד האמתי הוא – אלה כללי המשחק. כל עוד פרסים אלה הם פרסי בחירת קהל ולא פרסי ועדה (נושא לדיון נפרד), עלינו להסכין עם העובדה שבתוך עמנו אנו חיים, לא משנה אם אלה מצביעי גפן או מצביעי הוגו. והבעיה עם האדם הפשוט, כמאמר הפתגם האנגלי, היא שהוא כל כך פשוט, לעזאזל.

יש שתי סיבות עיקריות שבגללן אני חושב שהפרדה כזו היא מוטעית.

הסיבה הראשונה קשורה לסיווג. באופן כללי יש לי בעיה עם הנטייה לחלק את הספרות לז'אנרים, תתי-ז'אנרים, תנועות וזרמים. החלוקה היא תמיד בעיני המתבונן, ולעולם לא יצליחו שני מתבוננים להסכים ביניהם בכל הנקודות. הספר שזכה בפרס ב-2008 גפן בקטגוריית יל"נ היה החלק השביעי של סדרת הארי פוטר, "הארי פוטר ואוצרות המוות". מקורות יודעי דבר מוסרים לי שזהו הספר הבוגר והקודר ביותר בסדרה (אני נשברתי באמצע הספר השני, מצטער). האם הוא עדיין ספר נוער? ובכלל – על פי מה נקבע הסיווג הזה? גילו של הגיבור? גילו של המספר? מספר העמודים? גודל הפונט? קביעה שרירותית כלשהי של ההוצאה?

כל עוד אנחנו מסווגים כי אנחנו "מזהים את כשאנחנו רואים את זה" (אם לשאול הגדרה ממקום אחר), נקודת המבט האישית היא שתכריע בסופו של דבר. מעבר להתנגדות העקרונית, זה עלול  להיות פתח לשלל צרות של טענות קיפוח, גזל ועושק של סופרים והוצאות.

הסיבה השנייה היא עקרונית יותר. אני חושב שבסופו של דבר ספר טוב הוא ספר טוב, בין אם הוא "מיועד" לקוראים צעירים או מבוגרים. אם ספר לנוער כתוב היטב מספיק כדי להתמודד עם ספרים למבוגרים, ראוי שהוא יתמודד אתם בתנאים שווים. אם ספרים למבוגרים לא כתובים היטב ראוי להם שיפסידו לספרי יל"נ טובים.

ונקודה נוספת. אחת הטענות המושמעות בעד קטגוריה נפרדת היא שיהיה בכך עידוד לכתיבה ופרסום לצעירים בז'אנר. ראשית יש לומר שדווקא בתחום זה של ספרות יל"נ מתורגמים ומתפרסמים בארץ יותר ספרים ז'אנריים מאשר למבוגרים. אבל שוב, לא זו הנקודה. אני לא חושב שפרס מיוחד יסייע לקידום הכתיבה לצעירים. אני חושב שאין דרך טובה יותר לקדם כתיבה לצעירים מאשר לזרוק אותה לזירה של "הגדולים" ולהניח לה להראות שהיא יכולה להיות טובה לא פחות, אם לא טובה יותר, מכתיבה לבוגרים. בהקשר של תחרויות, ניצחון של ספר יל"נ שהתמודד מול ספרות למבוגרים הוא כתר מרשים הרבה יותר להתהדר בו מאשר זכייה בקטגוריה מיוחדת. וזהו צד תמונת הראי של הנקודה הזו – יצירת קטגוריית יל"נ מיוחד יוצרת רושם של "טעוני טיפוח", של בנים חורגים שיש לטפל בהם בכפפות של משי. ספרות לצעירים שתדבק בה סטיגמה כזו לעולם לא תוכל להתפתח באמת. כאשר היא תיתפס כספרות שדרישות האיכות ממנה גבוהות כדרישות האיכות של הספרות למבוגרים, בלית בררה היא תשתפר. או תוכר כפחותה. בכל מקרה לא יהיה מצב של מצג שווא.