סיפור בחודש - בונת הספינות

 

"בונת הספינות" / אלייט דה בודארד

Shipmaker

אלייט דה בודארד פחות ידועה בחוגים רחבים מבין הסופרות והסופרים של הדור הנוכחי, ולדעתי לא בצדק (אם כי בחוגי הז'אנר היא זוכה להערכה רבה). היא סופרת מצוינת, הטיפול שלה בנושאים שהם "חמים" היום הקדים לא מעט מן הספרים המפורסמים יותר, והיא עוסקת בנושאים שלא הרבה נוגעים בהם. יותר מפעם אחת היא טענה, בכתב ובעל פה, שאחת מהנקודות העיוורות של המדע הבדיוני הוא אימהוּת. דמויות של נשים בהיריון ושל אמהוֹת לילדים נעדרות כמעט כליל מהספרות הזו, גם בדור הזה של הכתיבה. בלא מעט מהיצירות שלה אפשר למצוא עיסוק בנושא, ו"בונת הספינות" הוא סיפור שסוגיית האימהות ולידת ילדים עומדת במרכזו.

המלצה, לפני שתקראו את הדברים להלן קראו את הסיפור, הוא לא ארוך והוא מצוין. אפשר למצוא אותו באנגלית או בעברית.

אחד הדברים המעניינים ביותר ב"בונת הספינות" הוא שדה בודארד עוסקת באימהות בצורה מורכבת ומקיפה. היא לא בוחנת רק זוויות אחת, אלא מצליחה בסיפור קצר להאיר את המקום של האימהות, ושל הולדת ילדים בכלל, בשלל מערכות יחסים, מהרמה האישית ועד לרמה של תרבות שלמה.

הסיפור הוא חלק מיקום סו'יא (Xuya) שלה. ביקום זה הסינים הגיעו למערב אמריקה לפני שהאירופים הגיעו למזרחה וביססו בה את סו'יא, אמריקה שהיא תחת השפעה פוליטית ותרבותית של סין. כתוצאה מכך המדינות של מרכז אמריקה לא קרסו, והמקסיקה היא המעצמה העולמית הגדולה הנוספת לצד סין. הגיבורה, דַק קְיֵין, היא בונת ספינות, "הגבירה הגדולה של הרמוניית העיצוב" כפי שהיא מכונה בסיפור. תפקידה הוא לעצב ספינות חלל, לפקח על צוות שמשלב את הטכנולוגיה עם הצ'י. אלה ספינות שבמרכזן יש "חדר לב", שבו שוכנת הנפש של הספינה – יצור חצי מכני שאותו יולדת אישה. עובדה זו כשלעצמה מציבה את דַק קְיֵין במרכז מערכת יחסים עם אם שעומדת ללדת, ודה בודארד מציבה את הלידה העומדת לבוא במרכז מערכות יחסים מרובות בסיפור. להן אנסה להראות כמה מהן.

 האם – זוקוויטל

זוקוויטל היא האם המיועדת של ה"נפש". היא מקסיקה, ולידת ה"נפש" היא כרטיס הכניסה שלה לעולם הסו'יא, היא תקנה לה מעמד של אזרחית ותאפשר לה להתחתן עם אדם מכובד וללדת ילדים משל עצמה. הרעיון של היריון תמורת גמול כלשהו מוזר לדק קיין, וחוסר הנוחות שלה מול ההיריון הזה ניכר בה. אבל בת זוגה, האן, היא זו שמבטאת אותו במפורש, ומנקודת המבט של האן זה משהו שראוי לבוז. עבור זוקוויטל לידת נפש היא כבוד, עבור הסו'יא זה קרבן. "מי תרצה לשאת בהיריון אך לא ללדת ילד?" חושבת דק קיין בשלב מסוים.

ההיריון הזה מציב בפניה גם מראה אחרת, בנוגע ליחס ל"נפש" שעומדת להיוולד. עבור זוקוויטל זה "הוא", יצור חי, ("היא התייחסה אליו כיצור חי, ללא היסוס" נאמר עליה) אבל עבור דק קיין "זו הייתה מכונה, תבונה מתוחכמת, תרכובת של בשר ומתכת". היחס של זוקוויטל ל"נפש" מאלץ את דק קיין לחשוב מחדש על השאלה מי, או מה, יכול להיות ילד.

 בת הזוג – האן

האן, בת הזוג של דק קיין, היא אל-הורית במפורש. דק קיין "תמיד ידעה שהיא תגדל ותאהב אישה אחרת", אבל קשה לה עם חלק מההשלכות של זה. בתרבות הסו'יא מי שבמערכת יחסים חד־מינית לא יכולים להביא ילדים לעולם. האן, לעומתה, "מעולם לא רצתה, לעולם לא תרצה, ילדים". האן בזה לפקפוק של דק קיין, לכך שהיא מתייסרת על המחיר הזה של הבחירה שלה.

השוני הזה נובע מהדרכים השונות שבהן הן מתייחסות לתפקיד הילדים בחברת הסו'יא. עבור דק קיין, המסורתית יותר, לידת ילדים היא דרך להנצחת הנוכחות שלה בשרשרת הדורות. "לא יהיו ילדים, לא יהיה איש שידליק קטורת על מזבחי האבות, לא יהיו קולות שיזמרו את שמותיהן בכבוד אחרי שלא יהיו עוד". בתרבות הסו'יא (הנשענת על התרבות של מזרח ודרום-מזרח אסיה), לפולחן האבות מקום חשוב שבלעדיו דק קיין חשה כמו "אבן שנזקה בחשכה". האן לא צריכה את המקום הזה, היא יוצרת לעצמה את המקום בנצח באמצעות האומנות שלה.

 הספינה

הספינה היא תחליף הילד של דק קיין. אם עבור התרבות שלה הילדים שלא תלד היו אמורים לשלב אותה בשרשרת הדורות, הופכים אותה לחלק מנצחיות כלשהי (כפי שהיא עושה עבור מי שבאו לפניה), עבורה אישית הספינה אמורה לעשות זאת. דק קיין היא מבריקה והיו פתוחות בפניה אפשרויות קריירה רבות, אבל היא בחרה דווקא בקריירה הזו מכיוון שהיא רצתה ליצור ספינות. והספינה שהיא עיצבה גילמה בתוכה השראה שהיא שאבה מספינות מפורסמות של העבר, אבל גם מכל ההיסטוריה והתרבות שמהן היא עצמה צמחה. היא הייתה יכולה להיות יצירת מופת, "מושלמת, מהוללת, זכורה במאות השנים שיבואו, השראה למאות גבירות ואדונים גדולים". הספינה, פרי מוחה ונפשה אם לא פרי רחמה, הייתה הדרך שלה לקשר את העבר לעתיד. אבל זה לא קרה, בגלל נסיבות הלידה של "הנפש".

 הלידה השקטה

כאשר זוקוויטל מגיעה לספינה היא עומדת ללדת, נותר לה שבוע לכל היותר, והיא מקדימה את זמן הלידה המתוכנן. הספינה אמורה להיות מותאמת בשלמות ל"נפש" שהיא עומדת ללדת, אבל גם להיות התגשמות החזון של דק קיין, ולהגשמת החזון הזה דרוש עוד זמן. כדי לוודא ש"חדר הלב" יהיה מוכן לקבל את "הנפש" וכך הספינה תוכל להתעורר, על דק קיין לשנות את העיצוב שלה, במהירות. למרות הכעס של האן על כך שהיא מתפשרת, למרות החשש שלה עצמה שהספינה לא תעמוד בקני המידה המחמירים שהיא עצמה הציבה כך שתנציח את שמה, דק קיין משנה את העיצוב ברגע האחרון כדי להיות מוכנה כאשר זוקוויטל תלד. "היא לא הייתה מוכנה, אבל החיים לא מחכים עד שתהיי מוכנה". הבחירה שלה לשלם את המחיר, להקריב את העיצוב המושלם שלה, נובעת מהמחויבות שלה לכלל, לאחרת, לזוקוויטל. היא יודעת שהאן תבוז לה ותכעס עליה בשל כך, אבל היא עושה את זה.

אבל כאשר זוקוויטל יולדת זו לידה קשה, וזו לידה שקטה. ה"נפש" נולדת מתה. והמשמעות היא שגם הספינה לעולם לא תחיה, היא אפילו לא תזכה לשם. דק קיין רואה בכך כישלון אישי שלה, היא לא הצליחה "ללדת" את הספינה בזמן, ולאפשר לספינה ול"נפש" לחיות. כמה ימים אחרי הלידה היא חוזרת לספינה וזוקוויטל מבקשת שתיקח אותה ל"חדר הלב". כשהן שם זוקוויטל אומרת שהספינה יפהפייה ודק קיין חושבת "יפה כשיר המדוקלם במשקי שיכורים, כניצן פרח מוקף כפור – יפה ושברירי כתינוק שזה עתה נולד המתאמץ לנשום".

אבל המסקנה הסופית שלה היא לא ייאוש, היא לא ויתור או עקרות, אלא "זה היה שווה את זה".

 ~~~~~~~~~~~~

המדע הבדיוני עוסק מעט מאוד באימהות. למרות שמההתחלה שלו היו גם נשים שכתבו מדע בדיוני, זהו ז'אנר שנחתם בחותם של גבריות, לפעמים רעילה, מראשיתו. למרבה השמחה זה הולך ומשתנה, וכתיבה על חוויית האימהות היא אחת הדרכים רבות העוצמה ביותר לשנות את זה. היססתי לפני כתיבת הרשומה הזו, חשבתי שאני לא האדם המתאים לכתוב אותה, שהיא צריכה להיכתב על ידי אישה ורצוי על ידי אם. אבל היכולת של דה בודארד לכתוב סיפור שלם כל כך, למצוא דרכים רבות כל כך וטובות כל כך לבטא את המורכבות של סוגיית האימהות, היא מעוררת השתאות. והעובדה שהיא מצליחה להעביר את המחשבות, הרגשות והתחושות האלה גם אליי, שלא רק שאני לא יכול ללדת אלא גם אין לי ילדים, שכנעה אותי בכל זאת לכתוב את הרשומה.