מועמדי הוגו 2019 - הנובלטות

“If at First You Don’t Succeed, Try, Try Again,” by Zen Cho (B&N Sci-Fi and Fantasy Blog, 29 November 2018)

בפולקלור הקוראני אימוגי (Imugi) הם דרקונים נחותים. הם דומים בצורתם לנחשים גדולים ולא ניחנו בתכונות של דרקונים, אבל אם יתעמקו בלימוד "הדרך" יוכלו להתעלות ולהפוך לדרקונים אמתיים – לזכות ברגליים, קרניים, שפמות ביכולת לעוף ואפילו בפנינת החוכמה. "אם בתחילה לא תצליח" הוא סיפורו של אימוגי אחד כזה המנסה להתעלות. הסיפור מתחיל משעשע וקליל, ובשלב מסוים הופך רציני, נוגע ללב ומרגש. זהו ללא ספק הסיפור הטוב ביותר של צ'ו שיצא לי לקרוא.

“The Last Banquet of Temporal Confections,” by Tina Connolly (Tor.com, 11 July 2018)

בעיירה הררית קטנה גרים אופה צעיר ומוכשר ואשתו. האופה למד את סודות העשבים המקומיים ויודע לאפות מגדנות שיכולים לגרום לאדם לחיות מחדש זמנים מעברו. חומס השלטון האכזר שהשתלט על הממלכה הביא אותם לארמונו כדי שיאפה בשבילו, והוא מחזיק את אשת האופה כטועמת המאפים שלו, בת ערובה שתבטיח שבעלה לא ירעיל אותו. הסיפור מסופר מנקודת המבט של האישה, ומתרחש במהלך ארוחה חגיגית שבה מגיש האופה את המאפים שלו. הזיכרונות שהם מעוררים באשתו מספקים את הרקע לסיפור, כאשר הכול מתכנס אל השיא. באופן לא מפתיע זה סיפור על זיכרון, חרטה ונקמה. זה סיפור לא רע, ופחות שבלוני מכפי שאולי משתמע מהתקציר שלו, שראוי לציון בעיקר בזכות מלאכת הכתיבה שלו.

“Nine Last Days on Planet Earth,” by Daryl Gregory (Tor.com, 19 September 2018)

מי שקוראים את הבלוג הזה מזה זמן מה יודעים שיש לי פינה חמה בלב (טוב, אחוזה חמה) לדריל גרגורי. הוא אחד הסופרים המוכשרים ביותר שפועלים כיום, ואחד האנשים הנחמדים שיצא לי לפגוש בחיי. "תשעה ימים אחרונים בכדור הארץ" מסופר בתשעה ימים בחיי הגיבור, מילדותו ב-1975 ועד לזקנתו ב-2062. הוא מתחיל בנחיתתם של מטאוריטים שמהם צומחים אחר כך צמחים שישפיעו על האקולוגיה של כל כדור הארץ. זה סיפור שמתאר בצורה נהדרת שינוי של אנשים יחידים ושל עולם שלם, ואת הקשרים בין שינויים אלה.

The Only Harmless Great Thing, by Brooke Bolander (Tor.com publishing)

כנראה שאוותר על קריאת עוד דברים של בולנדר. צר לי, אבל אני לא מתחבר לסגנון שלה. זה סיפור על פילים ועל אנשים, על העוולות שאנחנו גורמים לאחינו בני האדם וליצורים אחרים שאנחנו לא רואים כיצורים שראויים לחמלה ולהבנה; הוא עוסק בגבולות האנושיות ובתודעות שאינן אנושיות. אלה נושאים חשובים ומעניינים שמלווים את המדע הבדיוני זמן רב, אבל הוא כתוב בסגנון שאני לא אוהב, מטיפני ופשטני, שלא בונה את הדמויות בצורה משכנעת לטעמי.

“The Thing About Ghost Stories,” by Naomi Kritzer (Uncanny Magazine 25, November-December 2018)*

העניין עם סיפורי רוחות הוא שהם לא ממש מעניינים אותי. אני מצטער על החידוד הטפל, אבל היה מפתה מדי להשתמש בשם הסיפור כך. גיבורת הסיפור היא אקדמאית העוסקת בפולקלור, ותחום המחקר שלה הוא סיפורי רוחות, היא חוקרת את התפקיד של סיפורים אלה עבור יחידים ועבור חברות. דרך סיפור המחקר שלה אנחנו מתוודעים גם לסיפור האישי שלה ולהתמודדות שלה עם האבדן שהיא עצמה חוותה בחייה. הסיפור כתוב לא רע, יש בו תיאורים נוגעים ללב, אבל בעיניי הוא לא היה מעניין במיוחד. יש לציין שהמרכיב הספקולטיבי בו קטן למדי.

* יש בלינק גרסת אודיו של הסיפור.

“When We Were Starless,” by Simone Heller (Clarkesworld 145, October 2018)*

בעולם חייזרי שעבר שואה כלשהי (כנראה אקולוגית, אם כי זה לא ברור לגמרי) נודדים שבטים של תושבי העולם שמנצלים שאריות של טכנולוגיה שהם לא מבינים לגמרי, ושחלקה הגיע מחוץ לעולמם, כדי לשרוד, ולשנות את העולם לאט-לאט. מפגש מקרי עומד לשנות מן היסוד את הדרך שבה המספר, וכל שבטו, תופסים את עצמם, את עולמם ואת היקום כולו. זה סיפור עם המון פוטנציאל לכאורה, אבל אותי הוא בעיקר שיעמם. הדמויות לא ממש עניינו אותי והוא היה קצת צפוי. אם הוא לא היה מועמד ככל הנראה הייתי זונח אותו די מוקדם.

* יש בלינק גרסת אודיו של הסיפור.

הבחירה שלי: הסיפור של צ'ו וגרגורי ראויים מאוד, ואני מניח שההיכרות והסנטימנט בסופו של דבר יביאו אותי לבחור את "תשעה ימים" במקום הראשון. אחריהם קונולי, קריצר, בולנדר והלר.