13.5.2017

הוגו 2017 - הסיפורים המועמדים



The City Born Great” by N. K. Jemisin (Tor.com, September 2016)
זהו סיפורו של צעיר הומלס בניו-יורק, שהוא הזמר, והמיילד, של העיר. בעולם של ג'מיסין ערים גדולות הן יצורים חיים ובשלב מסוים הן נולדות. אבל יש כוחות רשע שמנסים למנוע את הלידה הזו, ואז העיר במקום להיות יצור חי תהיה סתם מקום מגורים. בכל עיר, כאשר היא מוכנה להיוולד, יש מישהו שתפקידו להילחם ברשע הזה ולאפשר את לידת העיר.
התיאור הזה יבש מאוד ואולי נשמע מטופש, אבל ג'מסין כותבת אותו כך שהוא עובד. לטעמי היא מקדישה יותר מדי מקום לקרב של הגיבור שלה למען העיר שלו, והייתי שמח ליותר פיתוח של הדמות מעבר לרמזים שהיא זורקת שם. הוא לא הסיפור החביב עלי בין המועמדים, אבל הוא סיפור לא רע.

A Fist of Permutations in Lightning and Wildflowers” by Alyssa Wong (Tor.com, March 2016)
זה סיפור שעוסק בעיקר במוות, בשכול ובגעגוע, וביחסים בין אחיות (שבמקרה זה יש להן כוחות קסם). הוא נוגע גם ביחס של האחיות עם הוריהן הנוקשים ובתקיפה מינית (לא בתוך המשפחה). וונג כתבה סיפור על הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם זעם ועם חוסר האונים שלנו מול העולם.
ככל שאני קורא סיפורים של וונג היא מזכירה לי את קלי לינק בדרך שבה היא משלבת את הפנטסטי ביום-יום כדרך לבטא רגשות, אבל וונג נגישה יותר וקריאה יותר מלינק שהיא לעתים קשה לקריאה. וונג, לטעמי, היא אחת הסופרות הטובות ביותר של סיפורים קצרים כיום. מבחינתי הסיפור הזה מתמודד עם הסיפור של אמל אל-מוח'תאר על המקום הראשון.

Our Talons Can Crush Galaxies” by Brooke Bolander (Uncanny Magazine, November 2016)
יש סיפור בשם "רעיות" של ליסה טאטל שהתפרסם בשנת 1979 ובו היא מתארת איך גברים שהתיישבו בכוכב לכת כלשהו הטילו מומים בנקבות של החייזרים דמויי האדם חיים בו ואילצו אותן ללבוש בגדים מגבילים שיגרמו להם להיראות כמו נשים אנושיות. הם "נשאו" את ה"נשים" האלה כדי שיוכלו לשרתם כעקרות בית ולצורכי מין. הסיפור של בולנדר הזכיר לי את "רעיות" כי גם בו גבר אונס חייזרית, אם כי הפעם היא נמצאת בכדור הארץ בדמות אישה. זו הייתה טעות, מכיוון שהגזע החייזרי הזה, כפי שרומז השם, הוא רב-עוצמה מאוד והאנס עומד לשלם. בגדול.
הבעיה של הסיפור (הקצרצר) הזה לדעתי היא הצורה שבה הוא כתוב. רובו כתוב בצורת bullet points ולא כסיפור:
"· זה קרה."
"· אלה הכוחות שלנו."
"· זה מה שיקרה."
אני יכול לחשוב על כמה סיבות לכתוב את זה כך, כמעין דו"ח, (הדגשת זרות, הבעה של ריחוק רגשי, הדגשת העליונות על בני האדם) ואני לא חושב שזה תורם לסיפור כיצירה ספרותית. זה נראה קצת כמו התחמקות.

Seasons of Glass and Iron” by Amal El-Mohtar (The Starlit Wood: New Fairy Tales, Saga Press)
הסיפור הזה הוא חלק מאסופה שבה סופרים התבקשו לספר מחדש מעשיות מוכרות וכוללת סיפורים טובים רבים, ו"עונות של זכוכית וברזל" הוא אחד הטובים שבהם. אמל אל-מוח'תאר לקחה שתי מעשיות "הר הזכוכית" ו"הפר השחור מנורוויי", שילבה אותן ושינתה אותן והפכה אותן לסיפור מקסים. במעשיות האלה, כמו בהרבה מעשיות, יש נערות או נשים צעירות שגזרת גורל ו/או קסם מזמנים להן גורל מר. אמל אל-מוח'תאר לקחה את שתי הגיבורות האלה שלה והעניקה להן את היוזמה לנסות ולמצוא דרך להיחלץ מהגורלות האלה, לשבור את תבנית המעשייה ואת התפקיד המסורתי שלהן. וכל זה בכתיבה נהדרת.
סיפור מעולה, שאני מניח שאכריע בינו לבין הסיפור של וונג רק ברגע האחרון.

That Game We Played During the War” by Carrie Vaughn (Tor.com, March 2016)
הסיפור מתרחש מעט לאחר תומה של מלחמה בין שתי מדינות, שתושבי אחת מהן ניחנו ביכולת לקרוא מחשבות. המספרת, ששייכת למי שאינם יכולים לקרוא מחשבות, הייתה אחות צבאית במלחמה. בזמן המלחמה היא ראשית טיפלה באחד משבויי האויב, ומאוחר יותר נפלה בשבי והייתה במחנה שבויים שהוא היה אחד הקצינים שפיקדו עליו. היא באה כעת לבקר אותו בבית החולים שבו הוא מתאושש מהפציעות שלו. אנחנו לומדים על היחסים ביניהם תוך כדי שהם סוגרים מעגל.
זה סיפור על פיוס והחלמה, על גישור על פערים ועל ניסיון להסתדר עם מי שמפחידים אותך. הוא לא סיפור גרוע, אבל הוא גם לא ממש שבה אותי. משהו בו לא עבד בשבילי, וקשה לי לומר מה בדיוק.

“An Unimaginable Light” by John C. Wright (God, Robot, Castalia House)
לא קראתי את הסיפור ואין לי כוונה לקרוא אותו. רייט הוא הסופר האהוב על ווקס דיי והכלבלבים מוכי הכלבת שלו והם הצליחו לדחוף את הסיפור הזה לרשימת המועמדים. אבל בלי קשר רייט הוא סופר גרוע. לפני שנתיים קראתי את כל הסיפורים שלו שהכלבלבים הצליחו לדחוף לרשימות המועמדים (חמישה) והם היו גרועים כולם.
~~~~~~~~
כל הסיפורים המועמדים ברצינות (אני לא מתייחס לרייט, הוא לא שווה התייחסות) נכתבו על ידי נשים וארבעה מתוך החמישה מסופרים מנקודת המבט של נשים. הגיבור של ג'מסין, דרך אגב, הוא הומוסקסואל. אלה סיפורים שהמשותף להם הוא העיסוק במערכות יחסים, וניצול יפה של האלמנט הספקולטיבי לצורך הסיפור. כאמור, אני מתלבט בין אל-מוח'תאר לוונג, ואני מאמין שאחת מהן גם תזכה (אם כי התחזיות שלי כבר התבדו בעבר פעמים רבות).

תגובה 1:

  1. מבין אלו, קראתי בינתיים רק שניים.

    על "עונות של זכוכית וברזל" הגבתי כאן. מאוד אהבתי את ההתחלה -- את ההנגדה וההשוואה שבין שתי הדמויות. אבל מהרגע שהן נפגשו, הרגשתי שכל האוויר יצא מהסיפור, והוא כבר לא ממש ידע לאן הוא הולך. יש פתיחה מאוד עוצמתית וכואבת... ואז סיום שהרגיש לי כמו שיחה סתמית וחסרת-מטען.

    אל "העיר" של ג'מסין הגבתי כאן. אהבתי מאוד מאוד את הקול של המספר. מאידך, כל קונספט הסיפור הרגיש לי מפוספס ולא קוהרנטי -- רעיון מגניב ועשיר, שמרודד לעוד קרב אקשן מול מפלצת גנרית. :-/

    מאידך, משני הסיפורים נהנתי, ואני מבין למה אנשים אוהבים אותם.

    השבמחק