בחלק הראשון של המאמר עסקתי בילדים בספרים הראשונים של הסאגה, בחלק הזה אני עוסק בילדים המוזכרים בספרים המאוחרים בה, ומנסה להסביר מדוע לילדים בחולית אין ילדות.
~~~~~~~~~~~~
שיאנה
ברוג
שיאנה
היא ילדת דררים בת 8, רגילה לכל דבר ועניין, החיה בראקיס (הלוא היא אראקיס, חולית)
כ-1,500 שנים לאחר מותו של לטו השני, הקיסר-האל, ושובם של העקלתונים לאראקיס. חייה
רגילים לחלוטין עד שבאחד הימים עקלתון המגיח מן המדבר מחריב את הכפר שלה והורג את
כל מי שהכירה בחייה. כאשר היא מתייצבת
בפני העקלתון הוא מסרב להרוג אותה, ובמקום זה לוקח אותה לכוהני ראקיס. באחד הספרים
נאמר על שיאנה "לימים תלמד שיאנה שכל מי שנותר בחיים אחרי שהחליט למות, מפתח
לעצמו איזון רגשי חדש", אבל גיל 8 אינו בהכרח הגיל הנכון ללמוד לקח זה. מאורע
זה מעיב על כל ילדותה של שיאנה, ויעצב את בגרותה.
לאחר
האבדן שחוותה, העובדה שהעקלתונים לוקחים אותה לכוהני ראקיס גם היא לא תורמת לילדות
מאוזנת של שיאנה. הכוהנים הם, פשוטו כמשמעו, הגורם המפחיד ביותר בחייה עד כה. הם
האנשים שבהם מאיימים על הילדים כדי שיתנהגו יפה. ושיאנה מוצאת את עצמה בעמדה מוזרה
בשלוש השנים שלאחר מכן, מכיוון שבעוד שהכוהנים הם מפחידים, הרי שהם מזהים אותה
כילדה שהוזכרה בנבואות, זו שתוכל לשלוט בעקלתונים. זה מעניק לה כוח עליהם, והיא
מוצאת את עצמה, ילדה יתומה וגלמודה שעלמה חרב עליה והיא נדחתה על ידי העקלתון, בעמדה
שבו יש לה כוח בלתי מוגבל כמעט על אחד הגורמים המפחידים ביותר בעולמה.
לשיאנה
מוחזר איזון מסוים שנים אחדות לאחר מכן, בגילי 11, כאשר היא עוברת לידי בנות
גשרית. ובכל זאת גם ילדות העוברת בהכשרת בנות גשרית יאנה בדיוק נורמלית. מה גם שהן
מחליטות שעליה להתחיל בהקדם האפשרי בהכשרה מינית, כאשר היא בת 11. וכמו כן יש
לזכור שלאורך כל הדרך היא מודעת היטב לייחודה כאישה שיכולה לשלוט בעקלתונים ולכך
שבנות גשרית מעוניינות בה גם בגלל תכונה זו שלה.
הע'ולות
בספרים
של הרברט ע'ולה הוא שיבוט – אדם שהוצמח מתאיו של אדם שמת. ב"משיח חולית"
פול אטראידס מקבל ע'ולה שהוצמח מתאיו של דנקן איידהו, ומתברר שהלם פסיכולוגי נכון
(במקרה זה, התניה להרוג את פול) יכול להשיב לע'ולה את זיכרונות הגוף המקורי.
משמעות הדבר היא שע'ולה המודע לזהותו ככזה חי בהמתנה, בידיעה שיום אחד מישהו ישתלט
על גופו וחייו. ידיעה זו מעצבת את ילדותו. בספרים המאוחרים של חולית – "כופרי
חולית" ו"בית הלשכה חולית" – יש שני ע'ולות כאלה.
הע'ולה
של דנקן איידהו
במשך
אלפי השנים שבהן חי ושלט לטו השני, הקיסר-האל, הוא הזמין ע'ולות של דנקן בזה אחר
זה. לאחר מותו, גם בנות גשרית הזמינו כמה ע'ולות כאלה. "כופרי חולית"
מתחיל בתיאור של אחד הע'ולות האלה כאשר הוא בן 12. דנקן הזה מודע לכך שהוא ע'ולה
ושיום אחד הוא יוחלף בידי האישיות המקורית של הגוף. הוא מודע לכך בערך מאז גיל 6,
מה שהופך את הילדות שלו לבעייתית, לכל הפחות.
אם לא די
בכך, גם דמויות ההורים שלו אינן בדיוק מודלים חיוביים. האם הנערצה הראשונה שטיפלה
בו, שאכן הייתה אמהית, סולקה. במקומה באה האם הנערצה שוואנגיו, שממנה דנקן פוחד
ואותה הוא שונא. הוא מכנה אותה שוואנגיו "המענישה". הדבר הקרוב ביותר
שיש לו לדמות אב הוא הבאשאר הזקן, מיילס טג. טג הוא מצביא צבאי מהולל ומדריך את
איידהו ביסודיות בתורת המלחמה ובלחימה, אבל הוא אינו בדיוק דמות אב אידאלית.
הילדות
הבעייתית הזו מסתיימת בגיל 15, כאשר האישיות המקורית מושבת לו. ובמקרה זה לא רק
האישיות המקורית אלא כל האישיויות של דקן איידהו בכל גלגולי הע'ולה השונים שלו
במהלך אלפי השנים שחלפו מאז שחי דנקן איידהו המקורי.
הע'ולה
של מיילס טג
ב"כופרי
חולית" אנחנו קוראים על הבאשאר הזקן מיילס טג, המצביא של בנות גשרית, אחד
המצביאים הטובים ביותר בהיסטוריה. הספר מסתיים במותו, ו"בית הלשכה
חולית" מתחיל בלידת הע'ולה שלו. אם דנקן איידהו היה מודע להיותו ע'ולה מגיל 6
בערך, מיילס טג מודע לכך מגיל שנתיים וכל החיים שלו מאז והלאה עוברים בהמתנה שיושב
לו הזיכרון המקורי שלו והוא למעשה ייעלם. כמעט ואין הצדקה אחרת, עצמאית, לקיומו.
זה קורה
בגיל 10, ומרגע זה והלאה מיילס הע'ולה חדל להתקיים והבאשאר חוזר. טג מתייחס אל
עצמו לאחר מכן כאל הבאשאר הזקן, וכך גם כל הסובבים אותו. שני הסימנים היחידים לכך
שהוא למעשה אינו הבאשאר הזקן הם תיאורים של ממדיו הפיזיים שאנחנו נתקלים בהם מפעם
לפעם, וקולו הילדותי והצפצפני שמכעיס אותו.
למה?
אין עוד
הרבה דמויות של ילדים ונערים בסאגה של חולית (ילדיו של ג'אמיס, אסאן טריק ועוד
כמה) ורובן ככולן שוליות. מדוע, אם כן, הילדות נגזלה מן הילדים המשמעותיים ביותר
ביקום של הרברט? יש לכך שתי סיבות, אחת כללית והאחרת ייחודית לכתיבתו של הרברט.
הסיבה
הכללית יותר קשורה להבדל יסודי בין כתיבה למבוגרים לכתיבה לנוער. בכתיבה לנוער יש
לילדים ונערים יכולת פעולה (agency) שאין להם בדרך בכתיבה
למבוגרים. בספרים כמו חולית, המיודעים למבוגרים, אם רוצים להעניק לצעירים יכולת
פעולה כזו, יכולת לעצב את העולם, יש "לבגר" אותם בדרך כלשהי.
אבל בעולמו
של הרברט יש מאפיין נוסף שבשלו נגזלת מן הילדים הילדות שלהם. הכוחות האמתיים
השולטים בעולם של הרברט אינם אנשים, אלא הכוחות הלא-אנושיים של הסביבה והתורשה.
במקרה שלנו, הציווי העיוור של הגזע – שרוד והתרבה – הוא ששולט בגורלם של הילדים
האלה. הצורך להציב את האדם הנכון במקום הנכון במצב הנכון גוזל מהילדים את האפשרות
להיות ילדים.
בכל אחד
ואחד מן הספרים של הסאגה אפשר למצוא ביסוס לכך ש"העתיד מהווה את ההווה",
(ילדי חולית, ע' 386) כלומר שההווה מעוצב על ידי תכלית עתידית כלשהי. אביא כאן רק
משפט אחד כזה, שאותו אומר לטו השני לאביו, פול, " אני כאן כדי להקנות תכלית
לאבולוציה ומכאן, תכלית לחיינו". (ילדי חולית, ע' 455) על פי לטו, התכלית
היחידה לחייו ולחיי אביו, שני כוחות חזקים להפליא שעיצבו את גורל האנושות במשך
אלפי שנים, היא התכלית האבולוציונית. זו ההצדקה לקיומם, "התכלית הנוראה"
כפי שפול עצמו קרא לה. וכל אחד מהילדים האלה חייב לאבד את ילדותו כדי למלא את חלקו
בתכלית זו.
- ההכשרה של פול דרושה לו כדי שיוכל להנהיג את הדררים, להיות לקיסר ולהביא את הג'האד שיערבל את מאגר הגנים האנושי.
- הניסיון והכישלון של עאלייה דרושים כתמרור אזהרה ללטו בנוגע לסכנות הטמונות במורשת המיוחדת שלו.
- היכולת המולדת של גאנימה מאפשרת ללטו להשתחרר מהכוחות שמנסים לשלוט בו ולהפוך לקיסר-האל, והיא זו שנועדה להוריש את הגנים של בני אטראידס לדורות הבאים.
- לטו נועד להביא את שביל הזהב. לא היה די בג'האד של פול, דרוש היה חיזיון מקיף יותר וצעדים דרסטיים הרבה יותר, ואת זה מספק "שביל הזהב" של לטו.
- שיאנה נועדה לשלוט בעקלתונים, מה שיאפשר את שרפת אראקיס ואת שינויו של מסדר בנות גשרית בצורה כזו כך שיוכל לקלוט את המטרונות הכבודות ולשרוד. היא גם דרושה עבור היקום החדש שאליו יוצאים אחדים מגיבורי הספרים המאוחרים בסופו של "בית הלשכה חולית".
- הע'ולה של דנקן דרוש כדי לגייס את מורבלה שתאפשר את שינוי המסדר, וכדי למצוא דרך אל היקום החדש, שאינו נשלט בידי רקדני הפנים של הטלילאסו.
- הע'ולה של מיילס טג דרוש כדי להביס את הכוח הצבאי של המטרונות הכבודות ולהביא אותן לקבל את השילוב עם המסדר, ומאוחר יותר כדי לצאת ליקום החדש.
כל אלה
נעשים בשם ציווי השרידה של המין האנושי. "צרכי השבט קודמים לכול" אמרה
האם הנערצה רומאלו לג'סיקה כאשר עאלייה התעוררה. העיקרון הדררי הבסיסי הזה, מוכפל
אלפי מונים, הוא השולט בגורל כל האנשים הצעירים הפועלים בסאגה של חולית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה