28.4.2012

על שפה ובניית עולם


לפני שבועות אחדים פרסם הסופר כריסטופר פריסט רשומה מרתקת בבלוג שלו, שבה תקף בחריפות את המועמדים לפרס קלארק השנה, ואת הוועדה שבחרה בהם. הרשומה כתובה היטב ומענגת לקריאה, בין השאר בגלל ההתקפות החריפות שלו על חלק מסופרי המדע הבדיוני הפופולריים ביותר היום. אבל מעבר לכך היא מכילה גם כמה דברים חשובים ומעוררי מחשבה. אחד הדברים המעניינים ביותר ברשומה זו הוא הניסיון של פריסט להגדיר את מטרות הפרס, שאפשר להשליך מהן על מטרותיהם של פרסי מדע בדיוני בכלל, אך כאן אני רוצה להתייחס לנושא אחר שהוא מעלה ברשומה זו בעקיפין כמעט – השימוש בלשון ייחודית במדע הבדיוני.
כאשר פריסט דן ביצירות המועמדות הוא מתייחס לספרו של צ'יינה מייוויל, Embassytwon, ולשימוש של מייוויל בלשון בספר זה, ואומר בין השאר: "הוא [מייוויל, א"מ] משתמש גם בהרבה יותר מדי חידושים לשוניים ומילים ייחודיות שנוצרו לצורך הספר, שימוש שמבהיר את העובדה שהוא מוגדר ומוגבל בידי הציפיות של קהל הז'אנר." לאחר מכן פריסט מביא רשימה של חידושים כאלה שנלקחו מהעמודים הראשונים של הספר ואומר שבדרך כלל אפשר להסיק את משמעות מילים אלה ומקורן מן ההקשר. ואז הוא ממשיך ואומר: "... שימוש זה בשמות עצם מומצאים הוא-הוא הדבר שגורם לאנשים רבים לראות את המדע הבדיוני כחשאי ומסתגר. סופר טוב יותר היה מוצא דרכים יעילות יותר להצביע על מוזרות או על סביבה זרה מאשר פשוט להטיח מילים זו בזו. השימוש במשחקי מילים הוא כתיבה עצלנית."
לא קראתי את Embassytwon, אך למרבה הצער אפשר להחיל דברים אלה לא רק על ספר זה או על מייוויל אלא על לא מעט יצירות מדע בדיוני אחרות. אחרי הכול, בלבו של המדע הבדיוני עומדת ההזרה, יצירת הריחוק בין עולמם של הסופר והקוראים לבין העולם המתואר בספר. אחת הדרכים הקלות ביותר ליצור הזרה זו, שהיא לעתים קרובות הדרך הגרועה ביותר, היא להשתמש בשלל מונחים זרים ומוזרים ללא צורך. אם הסופר עושה את מלאכתו נאמנה ביצירת העולם, הוא ייצור בו מבנים חברתיים וטכנולוגיות (או שימושים טכנולוגיים) חדשים שיצדיקו שימוש במונחים חדשים, ואז מונחים אלה שיוצרים הזרה לכאורה אינם נחוצים כלל. אם סופר משתמש במונחים כאלה מתוך עצלות (כפי שפריסט טוען) או מתוך מחסור בדמיון, הם עלה תאנה על חברה שאין כל הבדל משמעותי בינה ובין חברת היום-יום.
בדברים אלה אני לא מתכוון לטכנו-בלל, שפעמים רבות אינו מפריע. "טורפדות פוטוניים" ו"הנע פיתול", למשל, הם קיצורי דרך ספרותיים נוחים וחסרי משמעות (בעיקר בהתחשב בכך שהם מסתמכים על מונחים ידועים) שדווקא מאפשרים לקורא או לצופה למצוא נקודות עיגון בעולם הזר לכאורה. אפילו הסברים ארוכים יותר נסבלים, כל עוד הם לא מכילים שגיאות ברורות המעידות על בורותו של הסופר. הבעיה מתעוררת כאשר במקום מילים יום-יומיות המוכרות לקורא, מילים המתייחסות לתופעות מוכרות לקורא או כאלה שיכולות להיות מוכרות לו, מתעקש הסופר להשתמש במילים מומצאות שלא תורמות דבר לעלילה או לעולם.
נתקלתי בזה לאחרונה בספר "עלמא" של רוני אשכול, שהתחלתי לקרוא, אך לא המשכתי מעבר לפרק הראשון שלו. אחד הדברים שהפריעו לי שם היה השימוש במילים עבריות מסורסות או מעוותות ללא כל סיבה שיכולתי להבין. דוגמה אחת לכך הן ה"עיזאות" שאותן רועה גיבורת הספר. ברור מהתיאור שאלה אינן עזים רגילות, אז מדוע לא לקרוא להן בשם מומצא כלשהו? או, אם הדמיון לעזים הרגילות חשוב ואין דרך להבהיר זאת במהלך העלילה, אפשר פשוט לתאר אותן. רוב הקוראים יזהו עז גם אם פרוותה אדומה. או שאפשר ללכת בדרכו של הטורפדו הפוטוני ולקרוא להן "עזי שקר-כלשהו". כאן המונח הזר היה מתבקש. לעומת זה מופיעים בספר "נוודנים", הזהים בכל דבר ועניין לנוודים, לפחות במעט שאני קראתי, ונבצר מבינתי מדוע נוספה להם אותה נו"ן מסתורית.
מקרים כאלה מתסכלים במיוחד מכיוון שמילים מומצאות בהחלט יכולות לשמש יוצרים כדי לאפיין חברות זרות במהותן. בדוגמה יפה לשימוש במילים מומצאות (בערך) נתקלתי בספר "גנב הקוונטום" של האנו רג'ניימי. רג'ניימי מתאר חברה שבה אנשים יכולים לשלוט במידע שהם חולקים עם אנשים אחרים – החל מזיכרונות המאוחסנים בענן מחשוב, וכלה בעצם היכולת של אחרים לראות את פניהם. הוא קורא למערכת זו Gevulot, ומסביר אותה רק ברבע הספר בערך. לפני כן הוא מתאר את השימוש בה, שהוא טבעי וברור בהקשר העולם שהוא בונה בספר. מההקשרים שבהם מתוארת המערכת ומתיאור מדרך פעולתה ברור לחלוטין שמדובר במשהו חדש וזר לעולם היום-יום שלנו, ולכן המילה הזרה לא מפריעה כלל.
דרך אגב, לדוברי עברית המילה אולי אינה זרה, זהו תעתיק של המילה העברית "גבולות", אבל לרוב המוחלט של קוראי האנגלית אין מושג מהו מקורה. גם לי עצמי לקח זמן-מה להבין מקור זה, אבל לאחר שהבנתי, המערכת הזו הייתה אפילו יותר מובנת וטבעית. רג'ניימי מרבה לעשות זאת בספר – לשאול מילים משפות זרות לאנגלית ולהשתמש בהן במשמעויות קרובות למשמעותן המקורית, תוך הענקת משמעויות חדשות וייחודיות הקשורות לעולם שהוא יוצר בספר. זהו שימוש מושכל באמת בלשון ובאפשרות לטבוע מונחים חדשים בעולם חדש.
אם לחזור לסיום לדבריו של פריסט שציטטתי לעיל, הרעיון שמישהו יטרח להמציא מילים חדשות למושגים יומיומיים מכיוון שהוא חושב שלכך מצפים הקוראים שלו הוא עצוב. המחשבה שסופרים מזלזלים עד כדי כך בקוראים שלהם מדכאת ומכעיסה אותי. היא מעידה על תפיסה שטחית של קהל הקוראים, וגרוע מכך של טבעו האמתי של הז'אנר.

11 תגובות:

  1. זה מאד מזכיר לי את הפתיח של אסימוב לספר 'שקיעה' (הנובל, לא הסיפור הקצר).
    רציתי לצטט, אבל אין לי פה את הספר. הוא מסביר שם שכדי לתאר את החברה הזרה בפלנטה הזרה הוא יכול היה להמציא מילים עבר שמות עצם ידועים, והוא מביא רשימה מומצאת שכזאת, אלא שאז, הוא אומר, הקורא היה צריך להחזיק לצד הספר גם מילון, כי אחרת הוא לא יבין בעצם מה הוא קורא.
    ולכן החיזרים שחיים בפלנטה רחוקה אוכלים אורז ושותים מים, וכיוצ"ב.

    השבמחק
    תשובות
    1. למרבה השמחה, לא צריך את הספר לידך, מפני שמישהו אחר כבר ציטט:

      http://roseembolism.livejournal.com/175860.html
      (מצאתי את זה בזמנו, כשחיפשתי את הקטע כדי לצטט אותו בעבודת גמר למ"א - לא קשורה למד"ב אגב, אלא לתרגום שירה ערבית קלאסית, אבל הרגשתי שהוא רלוונטי גם לזה. זה באמת קטע נהדר.)

      מחק
  2. בדיוק מה שחשבתי כשקראתי את ההתחלה של 'עלמא' .
    יתרה מזאת: למה העיזים בעלמא לא יכולות להיות סתם עיזים? האם יצירת פנטזיה /מד"ב לא תרוויח מזה שתיראה מציאותית ככל האפשר?
    אני נזכר בסרט 'בלייד ראנר' (שהיה כישלון קופתי בזמנו והיום הוא סרט פולחן). כיצד ראו שם פירסומות לקוקה קולה על גבי מסכי ענק מרחפים או שוק מרופש עם ביתנים קטנים ומכוסי יריעות ניילון שיש בו מיקרוסקופים אלקטרוניים. כל כך מציאותי ונותן הרגשה חיה לעומת הטייטס האחידים של 'מסע בין כוכבים'. לפעמים פחות זה יותר.

    השבמחק
  3. הי חברים,
    לדעתי חבל שלא המשכתם מעבר לפרק הראשון של עלמא. הייתם מגלים שם עולם שלם ומבינים למה הנוודנים אינם נוודים רגילים. יש משהו מיוחד מאד בעיני בעלמא- זה גם סיפור בדיוני מאד וגם "מקומי" ולכן גם המילים והמושגים. בעיני יש בזה הרבה מאד חן וזה גם לא עיקר הספר אלא מן שער לסיפור המדהים.
    נהנתי גם מהפתיחה של 'שקיעה' אבל זה ממש ספר אחר וטוב שכך - ריבוי שפות... :)

    השבמחק
    תשובות
    1. זו בדיוק הבעיה - שהפרק הראשון הוא השער. בעיניי השער הזה פשוט לא היה מספיק מזמין, ואני לא מדבר רק על עניין השפה. אבל אשמח להסבר מה השוני הגדול בין הנוודנים לנוודים.

      יש לא מעט ספרים שמצליחים לשלב את הבדיוני והמקומי בלי להידרש למילים כאלה, מה ששוב מעלה את השאלה - למה להשתמש דווקא בכלי הגס למדי הזה?

      מחק
  4. אותי דווקא השער הזה הזמין פנימה... בכלל לא הרגשתי שהשפה המומצאת מעיקה עלי או מפריעה לי, וגם לא מיותרת בשבילי. כשממשיכים לקרוא היא נהיית חלק בלתי נפרד מעולם קסום. בגדול אני מאוד נהניתי מעלמא.

    השבמחק
    תשובות
    1. על טעם ועל ריח אין להתווכח. באופן אישי, אם ב'בלייד ראנר' היו פירסומות למשקה 'מוקה מולה' שצבעו ירוק זה היה פוגם לי כהוגן בהנאה. באותה אופן הייתי מרגיש אם הייתי קורא על אסטרונאוט שנקלע לכוכב בודד ובמקרה שמו של האסטרונאוט הוא 'רובינלון קרולו'.
      במילים אחרות - אם כבר ליצור עולם אחר אז שהסופר יתאמץ באמת. אבל כפי שכתבתי קודם, לא חייבים להתאמץ: לפעמים להשאיר דברים כפי שהם - עיזים שהן עיזים שמייצרות חלב רגיל בצבע לבן - רק מוסיף לתחושת המציאות ועושה את העולם הרבה יותר אמיתי.

      מחק
  5. רקומי מוריקמי2 במאי 2012 בשעה 13:44

    יש כאן תגובה מעניינת של רני גרף על "עלמא" ועל השפה הייחודית בספר.
    http://gbooks.co.il/?p=1542
    אני באופן אישי מאוד נהנה מהספר (עדיין קורא..) ומהשפה העשירה. הטוויסט הזה של כל מיני מלים דווקא נותן תחושה של עולם אלטרנטיבי שהוא במרחק נגיעה מאיתנו, לא איזה משהו רחוק ומדומיין כמו שקיעה של אסימוב - שש שמשות וכו' (ברור שגם שם הספר מנהל דיון עם המציאות הקונקרטית ומראה לנו מציאות אלטרנטיבית, רק ששם זה נראה לי קצת רחוק יותר) כאילו, לא היה חסר הרבה כדי שהמציאות שלנו תהיה מלאת עיזאות ונוודנים יונאות וליוויתמים. טוויסט קטן באבולוציה וזה מה שהיינו מקבלים. נחמד , לא..?

    השבמחק
    תשובות
    1. אבל למה השם המיוחד? אתה רוצה ליצור עולם מוכר אבל שונה, דבר על עזים, ואז תאר לי פתאום בחליבה שהן נותנות חלב אדום. כך אתה בונה אצלי היכרות עם העולם, ואז מפתיע אותי בפרט חדש שמערער את החשיבה הקודמת שלי ומושך אותי לגלות את העולם החדש והזר הזה. *תאר* לי את הזרות, אל תספר לי עליה. תן לי לגלות אותה לבד, ואני אהיה הרבה יותר מעורב בעולם החדש שאתה מציע לי.

      ראיתי את הרשומה של רני, והגבתי לו שם באותה רוח (בכינוי kenny).

      מחק
  6. קראתי את הדברים שכתבת בקשר ל'עלמא' והרגשתי שאני לא מסכימה. אהבתי את הספר ואהבתי את שפתו. אבל לקח לי קצת זמן לנסח את עצמי. אבל תוך כדימשחק מחשב חשבתי על כך שחלק גדול מהמשחק בכתיבת הפנטזיה (אולי בכתיבת דרמה בכלל, אבל נעזוב את זה כרגע), טמון במשחק שבין הזר למוכר. יש זרות ודאי, אבל אם לא תהא גם מוכרות - זה יהיה חסר ערך.
    ומהסיבה הזו החוויה שנוצרת ממילים מוכרות משהו, אבל מפתיעות, תואמת את החוויה הכללית.
    צריך לתפוס משהו בבחירת המילים, משהו מהדיוק שלהן, כמו למצוא את המילה שבעצם הייתה יכולה להיות המילה הנכונה. כמו למצוא מילה שתגרום לנו להרגיש שבעצם המילה הזו היה הייתה קיימת פעם, אבל השתנתה, התפתחה, נשכחה למחמה (קצת דומה , אגב, לקראית ספרות אנגלית עתיקה), ובאופן אישי הרגשתי שהסופרת דווקא הצליחה לעשות את זה.

    השבמחק
  7. קראתי את הדברים בקשר לעלמא ואני מסכים ביותר על בניית העולם שהיא משקפת מהשירים שלה.

    השבמחק