טולקין טורדני

אני לא מאנשי טולקין המושבעים. "ההוביט" היה נחמד, אבל למען האמת "שר הטבעות" שיעמם אותי כשקראתי אותו לראשונה בגיל 15 ושיעמם אותי שוב כשקראתי אותו עשר שנים מאוחר יותר מתוך מחשבה שאולי החמצתי משהו. אני מסוגל להבין מדוע זו נחשבת יצירת מופת, אבל כפי שאמר שלמי הסנדלר "הכול פה יפה ונחמד, אך אני לא אחזיק מעמד".

הספר "הנפח מווטן רבא" הוא סיפור שונה. זה ספר צנום, 76 עמודים כולל האיורים, שהספקתי לקרוא חמש פעמים לפחות מאז שגיליתי אותו לפני כשנתיים-שלוש. על פניו זו מעשייה די פשוטה על ההשקה שבין עולם הפיות לעולם בני האדם שאין לה קשר ישיר לעולם שטולקין בנה ב"שר הטבעות". אבל אני כל הזמן מרגיש שאני מחמיץ משהו, שיש משהו עמוק יותר ויסודי יותר בספר שאני לא מצליח לעלות עליו. משהו מטריד אותי בספר הזה ברמה כזו שיש לי הרגשה שנמצא בו משהו יסודי לכל העולמות של טולקין ולאמונות שלו. הוא מזכיר לי בזה את Farmer Giles of Ham שקראתי לפני שנים על שנים באנגלית, ושאני אצטרך להגיע אליו שוב בשלב זה אחר. אלה שני הדברים היחידים של טולקין שמושכים אותי לחזור אליהם, וזה לא בגלל שהם יצירות מופת אלא מכיוון שהם טורדים את מנוחתי.

יש לי הרגשה שאני אצטרך ככל הנראה לקרוא מחדש את כל האפוס של טולקין בשביל לפענח את הסוד של שתי היצירות האלה, ולמען האמת אין לי זמן (ולא חשק) לעשות את זה.