מעולמות חיצוניים לעולמות פנימיים (4)

ברשומה הקודמת התחלתי לדון בסיפורים העוסקים בחלל. ברשומה זו המשך הדיון הזה, וסיכום.

חלל - המשך

·         אילו כל בני האדם היו אחים, היית נותן לאחד מהם להתחתן עם אחותך? / תיאודור סטרג'ן

סטרג'ן הוא לא אחד מסופרי הגל החדש המובהקים. למעשה, הוא שייך לאנשי תור הזהב. הוא מבוגר בשנתיים מאסימוב והחל לפרסם שנה לפני אסימוב. את השיוך הזה אפשר לראות בעולם של סטרג'ן בסיפור זה, שהוא אולי ה"קלאסי" ביותר מכל העולמות של הסיפורים הכלולים באסופה, ואם להודות על האמת גם בכתיבה שלו שברמתה הספרותית אינה משתווה לאנשים כמו בלארד, דילייני או אמשווילר. אליסון החליט לכלול את הסיפור בקובץ מכיוון שלטעמו הוא היה מסוכן דיו, חתרני דיו.

סטרג'ן מספר סיפור של התיישבות בגלקסיה, בעולם שהוא, כאמור, קלאסי לתור הזהב. בני האדם בסיפור הזה יצאו מכדור הארץ ויישבו עולמות אחרים, ועל פניהם הם פיתחו שלל תרבויות. מכל העולמות המיושבים בגלקסיה, יש עולם אחד שאיש אינו נוקב בשמו. זהו עולם שרוב האנשים כלל אינם יודעים עליו. עולם אשר, כך מגלה גיבור הסיפור שנקלע לאותו עולם וחזר ממנו, הממשלה נוקטת אמצעים נמרצים וקיצוניים להעלימו מידיעת הציבור. זהו עולם שכל מי ששמע עליו פוחד ממנו ומבטא את שמו רק בלחש.

התנהגות זו מפתיעה במיוחד כאשר אנו לומדים שאותו עולם הוא גן עדן. בעולם זה בני האדם חיים בשלום ובשלווה זה עם זה. הם אינם מנצלים את הטבע לרעה או פוגעים בעולמם. זהו עולם שבו בני האדם הצליחו לנצח את הסרטן ומחלות אחרות. זהו עולם שתוכנן על פי כללי ההיגיון והאקולוגיה, ובזכותם נוצרה בו אוטופיה.

אז מדוע הוא אינו מופת לכל העולמות האחרים? מדוע שאר האנשים הגלקסיה פוחדים ממנו כמפני מגפה? מכיוון שהמתכננים שלו גילו מהו הדבר האחד והיחיד שעמד עד כה בין בני האדם והאוטופיה – הטאבו על גילוי עריות. מרגע שהבינו את זה, והסירו את הטאבו הזה מהחברה שבנו, בואה של האוטופיה היה רק עניין של זמן.

סטרג'ן, שמכיר היטב את יקומי תור הזהב שחלק מהם הוא כתב, מנצל אותם בדרך חדשה. היציאה לחלל אינה משמשת כדי לבחון את היכולת והתושייה של האדם מול יקום עוין, אלא היא משמשת במה לניסויים חברתיים קיצוניים. זה סיפור שנכתב בהשפעת השינויים החברתיים שחלו בארצות הברית בשנות השישים – המגמות האוטופיסטיות, הניסיונות החברתיים והקומונות שהחלו לקום בה. סטרג'ן הקצין מגמות אלה, וכדי לזעזע מצא את האיסור האחד שהיה לדעתו הבסיסי והמזעזע ביותר, וניסה לומר שהפרה שלו היא המפתח לאושרם של בני האדם. זוהי ה"סכנה" שאליסון ראה בסיפור, וזהו שימוש בנושא ההתיישבות בגלקסיה שסופרי תור הזהב מעולם לא עשו.

·         אכן, ועמורה... / סמואל ר' דילייני

לכאורה העלילה של הסיפור הזה גם היא קלאסית ופשוטה להפליא – הרפתקאותיהם של אסטרונאוטים. אבל דילייני הופך על פיהן בסיפור הקצר הזה את כל ההנחות המוקדמות של הקוראים, המבוססות על עלילות כאלה של תור הזהב.

כדי להבין עד כמה הסיפור מהפכני ומסוכן, צריך להזכיר שוב מתי הוא נכתב ואיך נתפסו האסטרונאוטים של התקופה. הסיפור נכתב באמצע שנות השישים כאשר בארצות הברית האסטרונאוטים היו התגלמות כל חלומות הגדולה של ארצות הברית והתגלמות כל מה שטוב באמריקה. הצוותים של ג'מיני ואפולו היו גיבורים, טייסי קרב שרובם בוגרי מלחמת העולם השנייה, והם ניצבו בחזית המאבק ההרואי של אורח החיים המערבי באיום הסובייטי. הם היו אנשי משפחה למופת, או חלוצים בודדים ברוח המערב הפרוע, גברים גבריים (הטרוסקסואלים, כמובן) שסיכנו את חייהם למען אמריקה. כל העיניים היו נשואות אליהם, פוליטיקאים רצו להתחכך בהם כדי ששמץ מאבק הכוכבים ידבק בהם ועורכי עיתונים רצו את תמונותיהם כדי למכור עיתונים.

על רקע זה אפשר לחזור לסיפור עצמו. כאמור, זה סיפורם של אסטרונאוטים שיוצאים להרפתקה, רק שדבר מן הנראה לעין אינו מה שמצפים לו. האסטרונאוטים אינם באמת אסטרונאוטים. כלומר, הם נמצאים בחלל אבל אלו אינם הרפתקנים, חלוצים פורצי דרך, אלא עובדים בעבודות אפורות למיניהן. החלל, כמו אצל רודמן, הפך לדבר של שגרה. ההרפתקה שלהם אינה במעמקי החלל או בעולם אקזוטי ורחוק, אלא על כדור הארץ כאשר הם יורדים לחופשה שגרתית. בעת החופשה הם לא מבלים במסיבות נוצצות ומתחככים בעשירים ובבעלי העוצמה, אלא מחפשים בילויים מפוקפקים באזורים הגרועים של ערי כדור הארץ.

יתר על כן, האסטרונאוטים של דילייני אינם אותם גברים גבריים של נאס"א באמצע שנות השישים, הם חסרי מין. בגרסת ההרפתקה בחלל של דילייני, היציאה לחלל אפשרית רק לאנשים שעברו הליך כלשהו ששלל מהם את המאפיינים המיניים, ושמראש היו בעלי תכונות מולדות שאפשרו את זה. אנשים אלה הם חסרי מין לחלוטין – הם חסרים אברי מין, ואין להם כל סממנים של מין או מגדר. זה מגיע לרמה כזו שלעתים אי-אפשר לדעת אם הם היו גברים או נשים לפני כן. נוסף לכך, כדי להרוויח עוד כסף לבילויים שלהם האסטרונאוטים של דילייני עוסקים בזנות עבור שבריר האוכלוסייה האנושית שנמשך אליהם.

זה מה שדילייני עושה לאנשים שטום וולף קרא לספר שכתב עליהם "החומר הנכון" (The Right Stuff). דילייני הופך את אותם אנשים נערצים, המייצגים המובהקים ביותר של החברה שלהם, או לפחות של כל הדברים הטובים ביותר שהחברה הזו רוצה לראות בעצמה, לדמויות שוליות שבשוליות, ושולל מהן אפילו חלק מן התכונות האנושיות המהותיות ביותר כאשר הוא נוטל מהם את המיניות.

הדחיקה המוחלטת הזו של הדמויות המרכזיות ביותר בחברה אל שולי השוליים נובעת משני מקורות. האחד הוא ללא ספק חוויותיו של דילייני עצמו, הומוסקסואל שחור שגדל בארצות הברית של שנות הארבעים והחמישים. אבל זהו גם סיפור מובהק של הגל החדש. סיפור שיוצא מנקודת מבט מוכרת לכאורה של תור הזהב, ומסתכל ממנה לכיוון חדש לחלוטין. סיפור שלא מציג את האסטרונאוטים והמסע בחלל כהתגלמות החלום של החברה, אלא כמעין הערת שוליים שלה. שלא בוחן את מי שיוצאים לחלל מול הריק של המרחבים אלא מול החברה שממנה יצאו.

 

סמואל ר' דילייני, המכונה "צ'יפ"

המהפכנות של הגל החדש

עם כל הכבוד וההערכה שאני רוחש לאליסון, אני חייב לומר שלדעתי הוא לא הבין עד הסוף מדוע הסיפורים שאסף בקובץ הזה מסוכנים. בין אם הוא היה שבוי מדי בתפיסות של הזמן והמקום שבהם חי וגדל או שהיה פה כשל אמתי של הדמיון מצדו, אי-אפשר להתעלם מכך שחלק מן ההקדמות שלו לסיפורים, שבהן הציג את הסיבות לבחירתם החמיצו לחלוטין את המהפכנות שטמונה בהם. באחרים הוא התמקד במאפיינים חיצוניים בלבד והחמיץ את העובדה שהם אינם כה מהפכניים כפי שהוא חשב, בתוכן או בסגנון. למרות זאת, "חזיונות מסוכנים" ללא ספק מייצג את המהפכנות של הגל החדש.

כדי להבחין במהפכנות הספרותית של הגל החדש די בקריאה פשוטה של הספר, המעמיד זה לצד זה את הפרוזה של אנשי הגווארדיה הישנה (סטרג'ן, סילברברג) ואת זו של סופרים מובהקים של הגל החדש (פארמר, בלארד, אמשווילר ואליסון עצמו). אבל כאן בחרתי להתמקד במהפכנות האחרת של הגל החדש. לבה של מהפכה זו הוא השימוש בעלילות ובנושאים מסורתיים של תור הזהב כדי לשנות את המוקד של הסיפורים. אני מקווה שהצלחתי להראות שסופרי הגל החדש לא מביטים ביקום כדי לבחון רק אותו, אלא כדי להשתמש בו כמיקרוסקופ לבחון את העולמות הפנימיים של האדם. במקום לשאול איך יתמודד האדם מול היקום והעתיד, הם שואלים מה הוא המקום של בני האדם ביקום ובעתיד.

~~~~~~~~~~~~~~~~~

החלק הראשון

החלק השני

החלק השלישי