זמן לא רב אחרי שפתחתי את הבלוג הזה, כתבתי רשומה קצרה על "הנפח מווטון רבא", יצירה של טולקין שחזרתי אליה שוב ושוב מפני שהרגשתי שיש בה משהו שאני מתקשה לפענח. היצירה יצאה מחדש במסגרת אסופה שנקראת "סיפורים מממלכת הסכנה", שפרסמתי ביקורת עליה באתר האגודה.
הצירוף של "הנפח" עם היצירות האחרות של טולקין שמתפרסמות שם, בעיקר Farmer Giles of Ham, עזר לי במידת מה לפענח את מה שמטריד אותי. יש ביצירות האלה אמירה מאוד מעניינת על היעלמות הקסם, היעלמות עולם הפיות, מעולם היום-יום. במידה מסוימת אולי אפשר להקביל את התהליך שמתואר ב"הנפח" למושג ה"צמצום" הקבלי שבו האלוהות פינתה את עצמה מן העולם כדי לפנות מקום למה שאינו אלוהות, כלומר לעולם שאנחנו מכירים. עולם הפיות ב"הנפח" הסתלק מעולם היום-יום ורק יחידי סגולה יכולים לחצות את הגבול אליו. יתר על כן, כאשר יצורי הפיות חוצים את הגבול אל עולם היום-יום הם מוותרים על כוחותיהם המיוחדים. מה שנותר בעולם היום-יום מעולם הפיות הוא היצירה, היכולת שהיא שיקוף, וראיציה במגבלות האנושיות, של היכולת האלוהית לברוא. "האיכר" שונה. שם נראה תהליך אחר, שהתוצאה שלו דומה. מה שאפשר לראות שם הוא גירוש יזום של היצורים הקסומים האחרונים (ענקים ודרקונים) מתוך עולם היום-יום ויצירת עולם "חילוני".
אני בשום פנים ואופן לא מומחה לטולקין, אבל זו הדרך שבה היצירות האלה מתפרשות לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה