שלוש הערות על אלגוריות

א.

שוחחתי פעם עם אישה שעבדתי אתה תקופה קצרה, והשיחה התגלגלה למדע בדיוני. היא אישה משכילה, רחבת אופקים, מרבה לקרוא, בעלת תואר שני במדע המדינה, וכך השיחה הגיעה ל"1984". כאשר אמרתי כלאחר יד שזהו ספר מדע בדיוני, היא אמרה שזה לא נכון. שאלתי אותה למה, והיא אמרה שהספר הוא "אלגוריה פוליטית" ולכן אינו מדע בדיוני. השיחה נקטעה, מסיבות חיצוניות, בנקודה זו.

מדע בדיוני משמעותי, כמובן, הוא תמיד אלגוריה. הוא תמיד מתייחס לחברה שבה הוא נכתב ולקוראים. מדע בדיוני טוב באמת נשאר רלוונטי גם מחוץ להקשר המידי שלו, מכיוון שהוא מתייחס לתכונות ומאפיינים אנושיים בסיסיים המתעלים מעל זמן ומקום. אני מניח שאין בכך חדש לרוב מי שקוראים את הבלוג הזה. והרי מאפיינים אלה של רלוונטיות ואוניברסליזם הם גם סימני ההיכר של ספרות גדולה (ואני נמנע כאן בכוונה מפולמוס "שייקספיר בג'ונגל"). לכן מפעם לפעם אני מוצא את עצמי תוהה שוב למה מי שלא קוראים מדע בדיוני לא מסוגלים לייחס לו את אותן התכונות הטובות שהם מייחסים לספרות בכלל.

ב.

לפני שבועות אחדים נכנסתי לחנות ספרים בשם "אדרבא" בירושלים (תיכנסו אליה, היא נהדרת) ובהמלצת המוכר קניתי ספר המכיל שתי נובלות. הוא כתוב לא רע, אבל משהו הפריע לי בזמן הקריאה. רק אחרי שסיימתי אותו הבנתי מה הפריע לי – אלה אלגוריות טהורות כמעט. הן כל כך מתמקדות בלהיות אלגוריות, שאין בהן כמעט סיפור משל עצמן. אלגוריות יכולות להיות חשובות ומעניינות, אבל שיעבוד הסיפור לאלגוריה הוא רעיון גרוע. אחד היתרונות שיכולים להיות למדע הבדיוני בכתיבת אלגוריות הוא הצורך לברוא עולם חדש. מיקום האלגוריה בעולם חדש או במצב חדש מאלץ את הסופר (יש לקוות) לחרוג מעבר לאלגוריה אל הסיפור עצמו. זה לא תמיד עובד, אבל זה יכול לעזור.

ג.

אינקרסרון, שקראתי לא מזמן, עושה את העבודה הזו היטב. כתבתי ביקורתמפורטת באתר האגודה, אבל אני רוצה להתעכב על זה כאן לרגע. פישר מצליחה לעשות משהו לא פשוט – האלגוריה שלה ברורה אך לא מאולצת. אחת הבעיות של "משחקי הרעב" (אם כי יש בו בעיות קשות יותר לטעמי) היא העובדה שהוא כל כך בוטה בהקבלות ובאמירות שלו. "אינקרסרון" לעומת זה מצליח להיות ברור בהקבלות שהוא עושה בלי לדחוף את המסרים לגרון הקוראים. הוא מניח להם לעשות את הקישורים ולהסיק את המסקנות.