צלה של המהפכה - חלק ראשון: וולס

צללים של מהפכה – מהפכות קומוניסטיות וסוציאליסטיות בראי המדע הבדיוני המערבי

המדע הבדיוני המודרני ומהפכות סוציאליסטיות וקומוניסטיות שתיהן תופעות מובהקות של המאה ה-20. אם כי "פרנקנשטיין" של מרי שלי, שהיא ככל הנראה ה"סבתא" של המדע הבדיוני המודרני, יצא לאור בשנת 1818, הרי שהמדע הבדיוני כז'אנר, כזרם המקיף מספר משמעותי של יצירות, ראשיתו בכתביהם של ז'ול ורן והרברט ג'ורג' וולס שנכתבו רובן ככולן בעשורים האחרונים של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. גוף היצירה של המדע הבדיוני המודרני שהיווה את הבסיס להתרחבותו ולצמיחתו של הז'נאר נוצר מאוחר אף יותר – לאחר ייסודם של כתבי העת הראשונים בארצות הברית בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, ומאוחר יותר עם "דור הזהב" שהמפורסמים מבין הסופרים בו הם אסימוב, היינליין וקלארק. מאז והלאה ליווה המדע הבדיוני את המאה ה-20, מ"הגל החדש" דרך סרטי הפלישה של שנות ה-50 ועד לסרטי האפקטים ולפוסט-סייברפאנק של שנות ה-90 וראשית המאה ה-21. גם הקומוניזם, ועל אחת כמה וכמה מהפכות קומוניסטיות, הם תופעה של המאה ה-20. ראשיתו של הסוציאליזם המודרני, להבדיל מתאוריות שיתופיות שניתן למצוא בפילוסופיה הקלאסית, הוא אומנם במאה ה-19 ואם כי אפשר לראות בחלק ממאבקי העובדים בסוף אותה מאה "פרוטו-מהפכות" (קארל מרקס עצמו ראה בהתקוממות הקומונה הפריזאית בשנת 1871 ניסיון למפכה של מעמד העובדים), אין עוררין על כך שמהפכת 1917 ברוסיה היא המהפכה הראשונה שאימצה את הקומוניזם המרקסיסטי כמצע אידאולוגי. מאז והלאה מהפכות סוציאליסטיות ומשטרים בעלי אידאולוגיה סוציאליסטית ליוו את המאה ה-20 לכל אורכה. קיומה של ברית המועצות, כמובן, הטיל את צלו על המאה העשרים כולה, אך בנוסף לכך היו מהפכות אחרות, חלקן נבעו ממניעים אידאולוגיים אמתיים, אחרות עשו שימוש בזיהוי הסוציאליסטי והקומוניסטי ככלי נוח לנגח משטרים ואליטות שצמחו תחת השלטון הקולוניאלי האירופי, ומאוחר יותר כדי להפגין התרסה ואיבה כלפי ההגמוניה של ארצות הברית.
מכיוון שמדע בדיוני טוב מתייחס תמיד (או לפחות שואף להתייחס תמיד) לסביבה ולחברה שבה הוא נכתב, יש ערך בבחינת הדרך שבה מוצגות מהפכות כאלה לאורך המאה העשרים. מאמר זה יתרכז בבחינת הצגתן במדע הבדיוני שנכתב במערב (וליתר דיוק ביצירות שנכתבו בבריטניה ובארצות הברית) משתי סיבות. ראשית אינני שולט ברוסית ובשפות אחרות של מזרח אירופה ולכן יצירות אלה אינן נגישות לי. שנית, המדע הבדיוני באנגלית הוא עדיין הזרם החשוב ובעל ההשפעה הרבה ביותר בז'אנר. אני סבור, כמו כן, שיש עניין לבדוק דווקא איך נתפסו המהפכה והמשטרים המהפכניים מבחוץ, על ידי מי שלא חיו תחת שלטונם.
אני אבחן להלן חמש יצירות על פי סדר כתיבתן. בכל אחת מהן אנסה לתאר את היחס למהפכה, להסביר כיצד הוא משפיע על היצירה, ולהסביר מדוע ניכר היחס המסוים בכל יצירה.

מכונת הזמן / ה. ג'. וולס (1896)

סיפור המעשה של "מכונת הזמן" הוא סיפור פשוט למדי: ג'נטלמן-מדען ויקטוריאני מספר בגוף ראשון כיצד בנה מכונה למסע בזמן ונסע בעזרתה לעתיד. סיפור המסגרת מתרחש בזמן פרסום הספר (השנים האחרונות של המאה ה-19) אך עיקרה של העלילה מוצב בעתיד, בשנת שמונה מאות ושתיים אלף לספירה, וחלק אחר וזניח יותר שלה רחוק עוד יותר בעתיד. תוכנה של העלילה נראה לכאורה ככל מסע של ג'נטלמן-מדען ויקטוריאני לארץ לא נודעת – שורה של תצפיות וחוויות שלהן הוא מנסה למצוא הסבר רציונלי. הסבר זה הוא החשוב בהקשר המאמר הזה מכיוון שוולס, באמצעות גיבורו, מעגן את ההסברים בתהליכים חברתיים המתרחשים בתקופתו שלו, ולמעשה קורא בספר זה למהפכה סוציאליסטית, ולכל הפחות לרפורמות סוציאליסטיות.
עוד לפני שהוא יוצא לדרכו משער הנוסע בזמן שכאשר יגיע לעתיד ימצא גרסה שונה כלשהי של האנושות, גרסה נעלה יותר ומתקדמת יותר של האדם, ולכן התצפיות הראשונות שלו, היצורים שבהם הוא פוגש, מפתיעים אותו. הגזע שבו הוא פוגש (ששמם, כפי שיסתבר לו מאוחר יותר, הוא "אלוי") הוא של יצורים דמויי אנוש שהם קטנים במידותיהם ואינפנטיליים בהתנהגותם. השפה שלהם היא פשוטה וכמעט בלתי קיימת וכושר הריכוז שלהם נמוך מאוד. הם צמחוניים וחסרים כל סוג שהוא של טכנולוגיה (הגפרורים שהביא עמו מרתקים אותם), לבושים באופן דומה וגרים יחד במבנים גדולים ומתפוררים. נושא המגורים חשוב לענייננו מכיוון שלאחר שהוא מבחין בכך שאין בתים פרטיים ומגורים פרטיים אנו מוצאים את השורה הזו בסיפור שמספר הנוסע בזמן "'קומוניזם', אמרתי לעצמי". אם כי אני סבור שבהקשר זה הכוונה היא לצורה כלשהי של שיתופיות ולאו דווקא לאידאולוגיה הקומוניסטית כפי שאנו מכירים אותה.
אך זהו גם השלב שבו הנוסע בזמן מתחיל לנסח לעצמו את ההסבר לפער שבין האנושות כפי שהוא צפה שתהייה לבין אותם יצורים מנוונים (בהשוואה לו עצמו) שאותם מצא בעתיד. ההסבר שלו פשוט למדי – גודל, כוח ומעל לכל תבונה היו היתרונות שבאמצעותם התמודד האדם עם הקשיים שהציב בפניו הטבע, אלה היו כלי השרידה שלו. מאז שהחל האדם לגבור על הטבע ולהכפיף את הטבע לרצונו הצורך בכל אלה קטן וכאשר התהליך הזה יושלם, לא יהיה לאדם תמריץ אבולוציוני כלשהו לשמור על גודלו, כוחו ותבונתו ואלה יעלמו. כאשר הוא דן בכך (ליתר דיוק, כאשר הוא דן בהיעלמות ההבדלים בין המינים ובהיעלמות מוסד המשפחה) מעיר הנוסע בזמן "אנו רואים התחלות של [תהליך] זה אפילו בימינו, ובעתיד זה הוא הושלם". מאוחר יותר, כאשר הוא דן עוד בדעיכתה של האנושות הנוסע בזמן מעיר על כך שמה שהוא רואה סביבו בעתיד הוא גם תוצאה של תהליכים חברתיים המתרחשים בימיו.
כראוי לג'נטלמן-מדען ויקטוריאני, הנוסע בזמן מוכן לשנות את התאוריות שלו עם הצטברות תצפיות חדשות. התצפית החשובה ביותר שגורמת לו לשנות את התאוריה שלו היא גילויו של גזע נוסף שחי באותו עולם עתידי לצד האלוי. המורלוק הם היפוך כמעט מושלם של האלוי. האלוי מתוארים כעליזים ונותני אמון בעוד שהמורלוק מתוארים כחיות, רוחות רפאים משרות פחד; האלוי חיים מעל לפני הקרקע ופוחדים מהחושך, המורלוק חיים במנהרות ואינם יוצאים לאור השמש; האלוי הם צמחונים חסרי טכנולוגיה המאושרים בבורותם, המורלוק מטפלים במכונות התת-קרקעיות ותזונתם (לפחות בתחילה) לא ידועה. עם התצפיות החדשות האלה הנוסע בזמן משנה את ההסבר שלו על התפתחות הגזע האנושי – כבר לא מדובר בקבוצה אחת שהתנוונה לחיי נוחות ובורות, אלא בשתי קבוצות שנפרדו זו מזו והלכו כל אחת בדרכה. כפי שוולס מנסח זאת: "הילדים החינניים שוכני העולם העליון שלי לא היו הצאצאים היחידים של דורנו שלנו, אלא יצור חיוור, מתועב ולילי זה, שעבר בחטף לפני, גם הוא היה יורש העידנים כולם". התיאור החדש שלו של העולם שבו מצא את עצמו הוא של מין מיוחס החי מעל לפני הקרקע בשיתוף פעולה כלשהו עם מין אחר של יצורים שמשרת אותם ומייצר עבורם את המוצרים שהם צריכים (כמו בגדים). את התפתחות המצב הזה הוא מסביר כך: "נראה לי ברור כשמש שההתפשטות ההדרגתית של ההבדלים שהם כיום זמניים וחברתיים בלבד, בין בעל ההון והעובד, הייתה המפתח למצב כולו". [ההדגשה שלי, א.מ.]
וולס, באמצעות הנוסע בזמן, ממשיך ומפרט את השתלשלות העניינים. הוא מתאר את המצב בימיו שלו, שבו התעשייה והפועלים הולכים ונדחקים אל מתחת לפני הקרקע ולתנאי מגורים שמנתקים אותם מהעולם הטבעי לסביבת חיים מלאכותית לחלוטין. הוא מתאר את לונדון של ימיו שבה העשירים סוגרים בפני העניים את הגישה לאזורים הכפריים שנותרו בעיר ודוחקים אותם לשכונות מגורים צפופות, ובכך מקשים עוד יותר על נישואי תערובת בין הקבוצות החברתיות שיובילו בסופו של דבר להיבדלות לשני מינים ביולוגיים שונים. התוצאה: "וכך, בסופו של דבר, מעל פני הקרקע תקבלו את בעלי האמצעים הרודפים אחר תענוגות ונוחות ויופי, מתחת לפני הקרקע תקבלו את מחוסרי האמצעים, הפועלים ההולכים ומסתגלים עוד ועוד לתנאי עבודתם". מכיוון שאותם פועלים נמצאים מתחת לפני הקרקע הם יהיו תלויים לחלוטין בשוכני פני הקרקע לאספקת האוויר שלהם, מה שיאפשר לבעלי ההון אפשרות להחניק את מי שיתנגדו להם וליצור בתהליך של בררה טבעית מכוונת פועלים צייתנים וכנועים. מצב דברים זה הביא לחברה יציבה על פי הנוסע בזמן, ששני החלקים שלה התנוונו – כל אחד בצורה אחרת.
אך לנוסע בזמן מחכה עוד גילוי אחד בנוגע למורלוק שישנה את התאוריה שלו פעם אחת אחרונה. הגילוי המזעזע מכל שלו הוא שהאלוי הם מזונם של המורלוק. האלוי נהנים מפירות עמלם של המורלוק, והמורלוק בתורם אוכלים את האלוי עצמם. על פי וולס מצב דברים זה הוא "עונש חמור שבו נענשו בני אדם על אנוכיותם". הנוסע בזמן מסכם את חוויותיו כך: "נוח היה לו לאדם לחיות בנוחות ובעונג על פירות עמלם של אחיו בני האדם כשהצורך משמש לו סיסמה ותירוץ, וכמלוא הזמן הצורך שב לתבוע את שלו".
לעניות דעתי המסר הסוציאליסטי של וולס הוא ברור מאליו. מצב הדברים הנוכחי של סוף המאה ה-19, אותם הבדלים "זמניים וחברתיים בלבד" יוליכו בהכרח לפיצול של הגזע האנושי ולמצב שבו צאצאי בעלי ההון יהיו תלויים בצאצאי העובדים לצרכים הבסיסיים ביותר של חייהם, בעוד שצאצאי העובדים יאלצו לאכול את צאצאי בעלי ההון כדי לשרוד. זוהי קריאה ברורה מאוד לרפורמה חברתית יסודית, אם לא למהפכה גלויה.


הציטוטים מתוך מכונת הזמן לקוחים מתוך המהדורה האנגלית שנמצאת באתר האינטרנט של אוניברסיטת אדליילד:
http://ebooks.adelaide.edu.au/w/wells/hg/w45ti/index.html